מייסד "ישראל היום" שלדון אדלסון והעורך הראשי עמוס רגב מגייסים את החיסיון העיתונאי למאבקם בנסיונו של העיתונאי רביב דרוקר לקבל מידע על שיחותיהם עם ראש ממשלת ישראל, בנימין נתניהו. במקביל, חוזרים השניים על הטענה שהם מקיימים עם ראש הממשלה מערכת יחסים של חברות אישית, שאין בה עניין לציבור.

בכתב טענות שהגישו היום (ד') לבית-המשפט המחוזי בירושלים טוענים אדלסון ורגב כי אם ימסור משרד ראש הממשלה את המידע המבוקש – מועדי השיחות ואורכן ‒ הדבר יפגע לא רק בפרטיותם, כי אם גם בחופש העיתונות.

הטיעון שגייסו אדלסון ורגב חריג, והוא ראוי לציון משתי סיבות: ראשית, אף שהדבר אינו נטען במישרין, יש בכך מעין הודאה בכך שראש הממשלה משמש מקור עיתונאי של "ישראל היום"; שנית, על-פי כללי האתיקה של מועצת העיתונות העוסקים בחסיון מקורות, החיסיון נועד להגן על המקור, ולא על העיתונאי. נתניהו ואנשי משרד ראש הממשלה, יש לציין, לא העלו עד כה את טענת החיסיון העיתונאי אף שהם אחד מצדדיו של ההליך המשפטי.

"אם תתקבל טענת המבקשים [דרוקר וחדשות ערוץ 10], שלפיה 'שיחות של ראש הממשלה עם בעלי ועורכי עיתונים הם מידע שיש לציבור אינטרס מובהק להיחשף אליו', יהיו לכך השלכות רוחב משמעותיות", כתב עורך-דינם של אדלסון ורגב, אביגדור קלגסבלד, בכתב הטענות. "היום אלה שיחות בין גורמים בכירים ב'ישראל היום' לבין ראש הממשלה; מחר אלה יהיו שיחות בין עורך 'ידיעות אחרונות' לבין יו"ר האופוזיציה; מחרתיים אלה יהיו שיחות בין מר דרוקר לבין שר כלשהו", הוסיף.

"במקרה זה, זכות הציבור לדעת, אשר עומדת ביסוד חוק חופש המידע, מחייבת שלא לחשוף את המידע המבוקש, שכן היעתרות לבקשה תהיה בעלת השלכות רוחב ותגרום לפגיעה קשה בתקשורת החופשית ובחסיון המקורות שלה", נכתב בחלק אחר של הפנייה. בבלוג שלו מציין הערב דרוקר בהקשר זה כי "שרי הממשלה שחושפים את יומניהם משאירים שם בדרך כלל את פגישותיהם עם עיתונאים ולא מרגישים שאיזה גבול נוראי נפרץ".

עו"ד אביגדור (דורי) קלגסבלד (צילום: אורן פרסיקו)

לצד הטענה יוצאת הדופן לגבי החיסיון העיתונאי, עו"ד קלגסבלד מצרף עוד שני טיעונים מרכזיים שלשיטתו תומכים בדרישתו. הראשון הוא כי מדובר בפגיעה בפרטיותם של אדלסון ורגב שהם, "כל אחד בנפרד", "חברים אישיים של מר נתניהו מזה שנים רבות", כהגדרתו. "מטבע הדברים, מר אדלסון ומר רגב (כל אחד בנפרד) משוחחים מעת לעת עם מר נתניהו", הוא מוסיף, ומחדד: "אלה שיחות פרטיות בין חברים; שיחות אלה אינן נוגעות לעבודתו המיניסטריאלית של ראש הממשלה. לכן תדירות, מועד ומשך השיחות הם עניינם הפרטי. [...] חבר זכאי לפרטיות; עיתונאי זכאי לחיסיון; חבר שהוא עיתונאי ‒ זכאי לשניהם".

בחלק אחר של כתב הטענות מוסיף עו"ד קלגסבלד טענה שלפיה אישור דרישתם של דרוקר ושל חדשות ערוץ 10 יפגע בניהול התקין של משרד ראש הממשלה. למעשה, אף שכתב הטענות הוגש מטעם אדלסון ורגב, ולא מטעם נתניהו או משרדו, עו"ד קלגסבלד מצא טעם להקדיש חלק לא מבוטל ממנו להעלאת צרכיו המשוערים של ראש הממשלה.

"החלטת הממונה לדחות את בקשת המבקשים למסירת מידע מוצדקת מטעמים של מניעת שיבוש תפקודה התקין של הרשות ומניעת פגיעה בהמשך קבלת המידע", כותב עו"ד קלגסבלד. "המידע מושא עתירת דרוקר הוא מידע שנאסף על-ידי לשכת ראש הממשלה באופן וולונטרי. כפי שעולה מעמדת ראש הממשלה, הוא מתנגד למסירת המידע. אם ייקבע שהדין מחייב את ראש הממשלה למסור את המידע ‒ המידע יפסיק להיאסף".

התקשרתי לשיחה קלה על ארכיאולוגיה ומדינאות

כדי לחזק את הטענה שלפיה חשיפת המידע על השיחות תגרום לפגיעה בפרטיות מרחיב עו"ד קלגסבלד לגבי מערכות היחסים של ראש הממשלה עם אדלסון ועם רגב. "מר נתניהו ומר אדלסון הם חברים ותיקים. היכרותם משתרעת על פני כ-25 שנה", הוא כותב.

"השניים משתדלים להיפגש כאשר מר אדלסון מבקר בישראל או כאשר מר נתניהו מבקר בארצות-הברית. השניים מתארחים האחד בביתו של האחר; השניים משתתפים בשמחות האחד של האחר. כך, כבר בשנת 1991, מר נתניהו השתתף באירוע שנערך לכבוד חתונת בני הזוג אדלסון". עו"ד קלגסבלד אינו מציין זאת, אך מדובר בחגיגה שנויה במחלוקת שנערכה בטרקלין שגאל בכנסת בעת שכיהן נתניהו כסגן שר החוץ.

"בכל שנות היכרותם של מר אדלסון ומר נתניהו, לא היה ביניהם כל קשר עסקי או מקצועי", טוען עו"ד קלגסבלד. "מערכת היחסים בין השניים היתה ‒ ונותרה ‒ חברית בלבד. מר אדלסון ומר נתניהו חולקים תחומי עניין משותפים רבים, כגון היסטוריה, תרבות, יהדות, דת, פוליטיקה ועוד. השניים משוחחים ביניהם גם בנושאים אישיים רבים ומגוונים, לרבות נושאים הקשורים למשפחותיהם וילדיהם, שגם ביניהם קשרי חברות קרובים".

בהמשך מפרט מעט עו"ד קלגסבלד למה התכוון כשטען לאחרונה כי לאדלסון "אין מניה אחת" ב"ישראל היום", וכי מי שמחזיק בעיתון הוא "קרוב משפחה" של הטייקון. "בן משפחה מדרגה ראשונה של מר אדלסון הוא הבעלים של החברה המחזיקה בעיתון 'ישראל היום'", טוען כעת עו"ד קלגסבלד, אם כי ללא צירוף סימוכין או פירוט נוסף.

הגוף המחזיק בכל מניות "ישראל היום", ראוי לציין, הוא תאגיד בשם Israeli Media LLC הרשום במדינת דלאוור בארצות-הברית, שחוק החברות בה מאפשר לבעלים של חברות להסתיר את זהותם – אפשרות שאותה ניצלו בני משפחת אדלסון לא רק במקרה של "ישראל היום", אלא גם כשרכשו לאחרונה את היומון האמריקאי "לאס-וגאס ריביו-ג'ורנל".

באשר לחינמון הישראלי כותב בא כוחם של אדלסון ורגב כי "כמו לעיתונים אחרים (כגון 'ידיעות אחרונות' ו'הארץ'), גם לעיתון 'ישראל היום' השקפה אידיאולוגית ואוריינטציה פוליטית. השקפה זו קרובה להשקפת העולם של מר נתניהו".

בנימין נתניהו ושלדון אדלסון. ירושלים, 12.8.07 (צילום: אוליבייה פיטוסי)

הקמת העיתון לא שינתה את אופי היחסים בין אדלסון ונתניהו, מוסיף עורך-הדין, ומצרף הצהרה הנראית כניסיון להפריך מסקנות שיעלו אם וכאשר יפורסם המידע המבוקש: "תדירות השיחות בין מר אדלסון ובין מר נתניהו דומה לזו שהיתה לפני הקמת העיתון, תדירות הפגישות בין השניים דומה לזו שהיתה לפני הקמת העיתון, נושאי השיחה בין השניים דומים לאלה שהיו לפני הקמת העיתון". טענה כמעט זהה מעלה עורך-הדין גם בנוגע לתדירות הפגישות ושיחות הטלפון בין נתניהו ורגב, שלדבריו נותרה כשהיתה עוד לפני הקמת "ישראל היום". בהקשר זה ראוי לציין כי רגב עבד באותן שנים כעורך בכיר ב"מעריב" ובערוץ 10.

בהמשך חוזר עו"ד קלגסבלד על טענתו כי אדלסון "אינו מעורב בניהול העיתון, ובוודאי אינו מעורב בתכני העיתון", ומבהיר: "אדלסון איננו איש תקשורת". טענה זו כמובן סותרת את הבקשה למנוע את מסירת המידע בשל החיסיון העיתונאי שלטענת אדלסון חל על השיחות.

"ההשערה כי מר נתניהו ומר אדלסון משוחחים על תוכן העיתון ועל תכנים שיש לפרסם או להימנע מלפרסם בעיתון היא חסרת כל בסיס", מוסיף עו"ד קלגסבלד. "מר אדלסון אינו משפיע על תכני העיתון, לא באופן ישיר ולא באמצעות העברת מסרים לבעלי התפקידים בעיתון. שיחותיו של מר אדלסון עם מר נתניהו אינן מוצאות את דרכן לעיתון ואינן באות לידי ביטוי בו. מתקיים ניתוק מוחלט בין שיחות אלה לבין התכנים המפורסמים בעיתון 'ישראל היום'", הוא מוסיף.

באשר לרגב כותב עו"ד קלגסבלד כי "גם מר רגב ומר נתניהו הם חברים ותיקים. היכרותם החלה לפני כ-28 שנה (כמובן, ללא קשר להיכרות והחברות בין מר אדלסון לבין מר נתניהו). גם כאן מדובר בהיכרות גם בין משפחותיהם. מר רגב ומר נתניהו חולקים נושאי עניין משותפים רבים, בין היתר מדינאות, היסטוריה צבאית, יהדות, ספרות וארכיאולוגיה". במקרה של רגב, קלגסבלד נמנע מלטעון כי השיחות עם נתניהו אינן משפיעות על תכני העיתון.

 אנשים עסוקים במיוחד

בקשת המידע של דרוקר, כפי שהסביר לא מזמן בראיון לאתר זה ומעל בימות אחרות, נועדה לבדוק מה עומד מאחורי עדויות רבות שלפיהן מדי לילה, לפני הורדת העיתון לדפוס, מסתגר עמוס רגב בלשכתו ומקיים שיחת טלפון קבועה וחשאית – שלאחריה הוא מורה לעתים לשנות את הכותרת הראשית של "ישראל היום". האם זהו הרגע שבו הוא משוחח עם נתניהו או מי מטעמו, ומקבל אישור לכותרות ולניסוחים שיידפסו בעיתון של מחר?

"לציבור יש אינטרס ממשי לדעת האם 'ישראל היום' הוא עיתון בעל קו אידיאולוגי מנותק מן האינטרסים המיידיים של המשיב 2 [נתניהו], או שמא הוא מהווה שופר לעמדות ראש הממשלה ונועד לשרת את האינטרסים שלו", טען דרוקר בעתירה שהגיש בגין הסירוב למסור את המידע. "לציבור יש אינטרס מובהק לדעת האם כאשר הוא קורא את 'ישראל היום' הוא צורך תוכן שמיוצר לפי אמות מידה עיתונאיות מקצועיות ובלתי תלויות, או שמא הוא נחשף לתוכן שבו סטנדרטים עיתונאיים מוכפפים לאינטרסים של גורמים פוליטיים".

על כך משיב לו עו"ד קלגסבלד במלים הבאות: "גם אם יש עניין ציבורי בתשובה לשאלות המצוטטות לעיל הרי שהמידע שחשיפתו מבוקשת בעתירת דרוקר לא יתרום לבירור שאלות אלו, לא בכלל ובוודאי לא במידה המצדיקה את הפגיעה בפרטיות של שלושת האישים הנוגעים בדבר". הסיבה לכך, לדבריו, היא שקשה להסיק מסקנות בעניין על בסיס תדירות השיחות שתועדו (לטענת המדינה, הוא מציין, משך השיחות כלל לא תועד).

"שלושת האישים הנוגעים בדבר הם אנשים עסוקים במיוחד, אשר זמינותם במהלך היממה משתנה ומושפעת מגורמים רבים", כותב עו"ד קלגסבלד. "כמו כן, שעות העבודה של אישים אלה אינן שעות עבודה מקובלות. כך, מר רגב, כעורך ראשי של עיתון יומי, מסיים את יום עבודתו באמצע הלילה. כך, מר אדלסון מנהל את עסקיו ברחבי העולם בהפרשי שעות משמעותיים ומשתנים מישראל. גם לראש הממשלה שעות עבודה משתנות ובלתי מקובלות.

"לכן, במרבית הפעמים שבהן מר נתניהו מבקש לדבר עם מר אדלסון או עם מר רגב, או להפך, ה'שיחה' מסתיימת בהשארת הודעה. במקרים אחרים ה'שיחה' מסתכמת בכך שהאחד אומר לאחר שהוא נכנס לישיבה או באמצע ישיבה, או בפגישה או בעיסוק דחוף אחר, והשניים קובעים לדבר מאוחר יותר. 'שיחות' אלה כלל אינן שיחות. התיעוד של 'שיחות' אלה הוא חסר כל ערך. לא רק שתיעוד זה אינו תורם דבר לשיח הציבורי, הוא מעמיס עליו נתונים מטעים וספקולטיביים. אכן, מהמידע עצמו לא ניתן להבחין אם מדובר בשיחה של ממש או ב'שיחה' שלא התקיימה. בנסיבות אלה, המידע כלל אינו משקף את תדירות השיחות בין מר אדלסון ומר רגב לבין מר נתניהו".

28606-09-15

* * *

לעיון בכתב הטענות

להורדת הקובץ (PDF, 7.93MB)