בתחילת החורף שעבר שודרה במהדורת החדשות המרכזית של ערוץ 2 כתבה מטרידה על סוגיה שעמדה אז במרכז סדר היום הפוליטי והתקשורתי: החלטתו של שר הביטחון משה יעלון להפריד בין פלסטינים וישראלים החולקים קווי אוטובוס בדרכם אל תוך ישראל ובחזרה לשטחים. לצד הסיבות הבטחוניות, התברר, יש טיעון נוסף בזכות ההפרדה: הנוסעים הפלסטינים, נטען בכתבה, נוהגים להטריד מינית את הנוסעות הישראליות.

כתב חדשות ערוץ 2 עופר חדד הציג בפני הצופים הקלטת סאונד שבה תועד גבר ערבי מצהיר על מה שברצונו לעשות לאחת הנוסעות: "זונה, הייתי לוקח אותה מאחורה באוטובוס ומזיין אותה", הוא נשמע אומר. בשבוע שעבר, בכתבה שפירסם כתב השטחים והשירותים החשאיים של "הארץ" חיים לוינסון, התברר כי מדובר בתיעוד מבושל שהוצג באופן מסולף: הדברים נאמרו בתגובה להתססה חוזרת ונשנית מצד פעיל ימין מעמותת עד-כאן, והאשה שאליה כוונו הדברים היתה גם היא שתולה מטעם העמותה.

בראיון ל"קול העין", תוכנית הרדיו של "העין השביעית" וקול-הקמפוס, סיפר לוינסון על גילוייו בנוגע לעמותת עד-כאן, שעלתה לכותרות בעקבות כתבה ב"עובדה". בכתבה, כזכור, הוצג תיעוד ממצלמה נסתרת של חברי העמותה, שהתחזו לחברים בארגון שמאל קטן. באחרונה עלתה העמותה שוב לכותרות בעקבות נסיונה להשמיץ את לוינסון באופן אישי ולמנוע את פרסום הכתבה.

חיים לוינסון (צילום מסך מתוך התוכנית "תיק תקשורת")

חיים לוינסון (צילום מסך מתוך התוכנית "תיק תקשורת")

"הגיע אלי חומר שמראה איך האנשים האלה מדיחים ומבשלים חומרים כדי להשיג את המטרות שלהם", סיפר לוינסון. "המטרה במקרה הזה היתה להעיף את הפלסטינים שנוסעים באוטובוסים עם המתנחלים מהשומרון. הדרך היתה לתפור סיפור כאילו יש הטרדות מיניות באוטובוסים ולזעוק 'מטרידים אותנו מינית, חייבים להעיף את הערבים'. אז הראינו את חומר הגלם שלהם – איך הם מעלים שלושה אנשים לאוטובוס: בחורה, מחופש ומאבטח.

"ברגע שהנוכחות של הבחורה לא משכה הטרדות מיניות, המוסווה שלהם, שיודע ערבית, מדובב את הפועלים ומצביע עליה, שואל מה דעתם עליה, ככה באופן סיסטמטי. המטרה היא 'לארוז' איזו הטרדה מינית, ובאמת החומר הזה הגיע לערוץ 2 והוצג שם כהטרדה מינית, אחרי שאותן שיחות באמת הבשילו לכדי תיאורים גסים מאוד כלפי אותה בחורה".

קיבלת מחדשות 2 תגובה לדברים האלה?

"הם לא רצו להתייחס. אני לא מתייחס למה שהיה אוף-רקורד, אבל רשמית הם לא מתייחסים".

אחת הטענות כלפי מערכת "עובדה", ששידרה כתבה שמבוססת על תיעוד של עד-כאן, היתה שב"עובדה" ביצעו מיקור חוץ של העבודה העיתונאית. במקרה של חדשות 2 היה גם מיקור חוץ – אבל גם היתה הסתרה שלו. לא ידענו מאיפה הגיעו ההקלטות, אם יש מאחוריהן אינטרס ומה ההקשר הרחב שלהן.

"אתה נעזר בהרבה גורמים לפעמים, ואני חושב שכשאתה נעזר בגורמים אתה צריך לתת את התמונה המלאה. זה לא מה שהיה במקרה הזה. אגב, אני חושב שב'עובדה' היו צריכים לתת נתחים מאוד משמעותיים מחומרי הגלם באינטרנט. במקרה הזה קיבלת כתבת יח"צ לעד-כאן במשך 15 דקות, עוד לפני שהגעת לחומר – קטעים מאוד-מאוד מסוימים, לא מתוארכים, כשאין לך את התמונה המלאה. זה לדעתי אחד מהכשלים בסיפור הזה".

אתה נוהג לפרסם מידע שמתקבל ככה?

"אני מעדיף לראות את כל הגלם. וגם יש הבדל בין 'עובדה' ובין איזושהי ידיעה. אני למשל הרבה פעמים מקבל מידע שהתקבל בעקבות בקשות חופש מידע שהגיש ארגון אחר – אני לא רואה בזה בעיה. אבל משהו שהוא ברמה כזאת, שהוא כל כולו פרויקט שנעשה על-ידי ארגון אחר, לא יצא לי להיתקל במשהו בסדר גודל כזה".

לא הציעו לך?

"בסדר גודל כזה, ודאי שלא. אם נגיד יש דו"ח של שלום-עכשיו שאומר שנוספו עוד אלפיים יחידות דיור בשטחים – או.קיי, אלו הנתונים שלהם, ואני אגב בדרך כלל גם עובר על הגלם שלהם: איך ראיתם? איך ספרתם? איך השוויתם? בודק את האמינות של הנתונים האלה. בכל מקרה, זה מיוחס כ'דו"ח שלום-עכשיו', זה לא שאתה בא ונותן 45 דקות, פצצה לפנים שכאילו מבוססת רק על העבודה של הארגון החיצוני".

שבוע לפני שפירסמת את הכתבה, כשהיא כבר בשלבי סיום, נוחתת בתיבת האימייל שלי הודעה לעיתונות מלירן וייס, דובר עד-כאן, עם הכותרת "עד-כאן לנשיאת מועצת העיתונות: מנעי פרסום 'תחקיר' שקרי של הכתב חיים לוינסון בעיתון 'הארץ'". להודעה הזאת מצורף מכתב שלטענתו נשלח למועצה, וגם קישור להורדה של סרטון מצלמה נסתרת שבו רואים אותך, בערך, אוכל שווארמה עם עזרא נאווי בדהרייה. מה לטענתם היה שקרי בכתבה?

"שאלתי אותם כל מיני שאלות על דברים שבסופו של דבר לא פורסמו, כי אני לא הייתי שלם עם המידע הזה עד הסוף – אני חושב שככה צריך לנהוג בעיתונות אחראית – ויכול להיות, אגב, שאני אפרסם את זה, אם אני אצליח להגיע למאה אחוז הוכחה, שזה הסף שאצלי נדרש, ולא סתם להעלות ספקולציות ואוויר חם. פורסם מה שאני עומד מאחוריו, ועל מה שאני לא עומד מאחוריו שאלתי – וזה דבר לגיטימי. כשיבשיל, אני אפרסם".

הקומוניקט הזה, כדרכם של קומוניקטים, מתפרסם גם כידיעה באחד האתרים, ולמעשה ההשמצה יוצאת מהכוח אל הפועל. איזה אפקט היה לזה עליך או על המערכת? זה גרם לכם להירתע, או שזה חיזק את הנחישות שלכם לפרסם את הכתבה?

"לא ולא. אני לדעתי מנהל כרגע איזה ארבע תביעות, תביעות ממשיות. כמות מכתבי האיומים שקיבלתי בחיים היא אינספור – זה לא מטריד אותי. רוצים לתבוע? שיתבעו. מה אכפת לי".

כשאתה מקבל מכתב כזה, מה זה גורם לך?

"זה לא כל-כך מעניין אותי, אני מנוסה בזה: אני עושה פורוורד לעורכת-הדין טלי ליבליך, שמייצגת את עיתון 'הארץ' בעניינים מסוג זה, ובזה זה מסתיים. אם יש להם טענות על כתבה שפורסמה, בבקשה – שילכו ויתבעו בבית-משפט. עד עכשיו לא הפסדתי אף פעם בתביעת דיבה, אני בטח לא אפסיד לעד-כאן".

אחד הממצאים החזקים בכתבה הוא זה שמבסס את המסקנה הקונספירטיבית שעד-כאן הוא מעין זרוע נקייה, כל-ישראלית, של ועד מתיישבי השומרון, או לפחות פועל באופן ישיר מטעמו לפעמים, ולפי דיווח שפורסם ב"וואלה" גם במימונו. להערכתך, יש עוד הרבה גופים כאלה, שאנחנו לא יודעים שהם למעשה חזית של ארגון אחר?

"לא יודע. זו שאלה ספקולטיבית, אני לא רוצה סתם לזרוק האשמות. במקרה הזה, עד-כאן היא עמותה חדשה – העמותה הקודמת [של אנשי עד-כאן], עמותת מגן, היתה די מתחת לרדאר. אני הכרתי את גלעד אך [יו"ר עד-כאן] בעיקר מפעילות איכות הסביבה שלו, והוא באמת עושה כל מיני פעולות בגופים אחרים שהם פרונט – הוא החליט לצאת לאור בסיפור הזה של עד-כאן, ולקחת את כל הקרדיט לעצמו.

"יש איזשהו בלבול בעולם הימני, שאותו אני מסקר, בין עמותה לבין משרד חקירות, ועד-כאן היא דוגמה קלאסית: הם נותנים כל מיני שירותים שיש להם אופי עסקי ומציגים את זה כעמותה. אחד הדברים שעשתה אחת העמותות של גלעד אך, הפורום לישראל ירוקה, זה איזשהו פרויקט של מזבלות פיראטיות בשביל פורום חברות המִחזור. אלו חברות עסקיות שעושות כסף מלמחזר זבל. יכול להיות שיש התנגשות אינטרסים בין סביבה לאינטרס כלכלי, אבל יש פה איזושהי מכירת שירות במובן מסוים: אתה שכרת את שירותיו, את שירות המסתערבים שלו, כדי לתעד השלכת פסולת פיראטית, למשל".

כמה ענפה הפעילות של ועד מתיישבי השומרון בשטח? יש כזו, או שהנוכחות שלהם היא בעיקר תקשורתית?

"אין משהו שהם עושים שהוא בלי תקשורת. זו עמותה שכל המטרה שלה, כשהיא הוקמה, היא לנהל קמפיינים ציבוריים. אין משהו שהם עושים שהוא לא קמפיין ציבורי או תקשורתי".

כשאתה נתקל בגוף שנראה לך שהוא לא מה שהוא מציג שהוא, איך אתה ניגש לתקוף את זה?

"לפעמים לא צריך לגשת. תשמע, אם באינסטינקטים שלך אתה מרגיש שהסיפור הוא לא סיפור – אתה לא חייב לספר. לפעמים אני אומר לחברים שלי: משהו נראה לך חשוד? משהו נראה לך ספקולטיבי? משהו נראה לך לא-כמו-שהוא? לא יקרה כלום אם תגיד, 'לא בא לי לגעת בזה, לא בא לי לטפל בסיפור הזה'. אין חובה קדושה לפרסם כל דבר. זה עניין של אינסטינקט".

שאלה לסיום: אתה חושש שככל שתמשיך לחפור יצוצו עוד סרטונים שלך אוכל שווארמה?

"אני מקווה שיהיו גם סרטונים שלי אוכל המבורגר. שיעשו מה שהם רוצים, זה לא מעניין אותי".

"קול העין" היא תוכנית משותפת ל"העין השביעית" ולקול-הקמפוס (106FM), רדיו הסטודנטים של בית-הספר לתקשורת של המסלול האקדמי, המכללה למינהל. את התוכנית מפיקה רתם שרעבי, סטודנטית בבית-הספר לתקשורת של המסלול האקדמי. התוכנית משודרת בקול-הקמפוס 106FM מדי שבוע בימי חמישי בשעה 12:00, וזמינה להאזנה באתר התחנה ובאתר "העין השביעית".