שני מהלכים חסרי תקדים שנקטה באחרונה הצנזורה הצבאית מסמנים שינוי מגמה ביחסה לחופש הביטוי ולחופש העיתונות בישראל: בתחילת החודש פורסם כי הצנזורה פנתה לבלוגרים ולמפעילי עמודי פייסבוק ודרשה מהם להעביר לאישור מקדים כל פרסום בנושאי צבא וביטחון ובשורה של נושאים אחרים. בשבוע שעבר התגלה כי הצנזורה ביקשה גם להכניס משקיפים לקבוצות ווטסאפ משותפות של דוברים וכתבים באופן שיאפשר לגוף הצבאי לפקח על תכנים עוד לפני עיבודם, וגם לנטר שיחות ודיונים פנימיים של העיתונאים ומקורותיהם.

פרופ' רפי מן, חבר מערכת "העין השביעית" ואיש בית-הספר לתקשורת באוניברסיטת אריאל, סבור כי מדובר במגמה בעייתית המצביעה על רוח לא ראויה המנשבת מכיוון לשכתה של הצנזורית החדשה, אריאלה בן-אברהם. "המהלך האחרון של הצנזורה הוא בהחלט מהלך ש'מתמיה' היא הגדרה עדינה עבורו", אמר פרופ' מן בראיון ששודר בשבוע שעבר ב"קול העין", תוכנית הרדיו של קול-הקמפוס ו"העין השביעית".

"המהלך הזה הוא מהלך מאוד בעייתי משום שהוא משנה במידה מרובה את כללי המשחק", הוסיף פרופ' מן בתשובה לשאלה שהציגו המנחים, איתמר ב"ז ונמרוד הלברטל. "הצנזורה מעצם טבעה עוסקת בבקרה אחרי שהחומר נאסף, כאשר הוא נכתב ומיועד לפרסום. יש כאן איזשהו ניסיון של הצנזורה להיכנס לתוך תהליך העבודה העיתונאי, ולא בשלב הסופי שלו – כאשר כבר יש ידיעה מגובשת שמוגשת לאישור", הסביר.

"אני מניח שבצנזורה יכולים לומר, 'היום, בעידן הדיגיטלי, הפער בין קבלת המידע לבין ההוצאה שלו לציבור הלך והתקצר' ‒ אבל עדיין, זה לא מצדיק מעורבות של הצנזורה בשלב הזה".

רפי מן (צילום: משה שי)

קבוצות הווטסאפ האלה הן פלטפורמה שבאמצעותה העיתונאים מקבלים מידע, לעתים קרובות בידיעה שהם צריכים לחכות עד שיהיה להם מותר לפרסם אותו. זה מקום שבו הם מדברים זה עם זה, וגם עם הדוברים, זה מקום שעורכים בו בירורים. הצנזורה למעשה דורשת להיכנס ממש אל תוך הקרביים של העבודה העיתונאית, בשלב הראשוני ביותר שלה.

"בהחלט, ולכן זה מאוד בעייתי. הצנזורה לא אמורה להימצא בשלב הזה של העבודה העיתונאית – זה שלב שמאז ומעולם היה ברור ומובן שהוא לא עניינה של הצנזורה. ארגונים מסוימים יכולים לנסות למנוע הדלפות – בצבא זה עניין של בטחון מידע, בחברות כלכליות יש מנגנונים אחרים – אבל זה לא עניינה של הצנזורה הצבאית. לצנזורה יש ייעוד הרבה יותר מוגדר וברור: למנוע פרסום של ידיעות שיש בהן ודאות קרובה לפגיעה ממשית בבטחון המדינה. ואת זה היא עושה רק לפני הפרסום, ולא בשום שלב אחר".

במהלך האחרון הצנזורה סימנה את הדוברים. לפני שבועיים היא טיווחה בלוגרים. יכול להיות שנטפלים בכוונה לגורמים רכים כאלה, שאין להם אתוס עיתונאי נוקשה, כי דרכם אפשר לכפות שינויי סטטוס-קוו מהסוג הזה ביתר קלות?

"בהחלט יכול להיות שזה אחד ההסברים. לגבי דוברים זה שונה, כי דוברים הם לא עיתונאים, אבל הפנייה לבלוגרים היא אכן פנייה לאנשים שאין להם מערכת של ייעוץ משפטי ועורכי-דין, כמו אמצעי התקשורת המסורתיים. מצד שני, אי-אפשר להתעלם מהנימוק שהצנזורה תעלה – למרות שאני כמובן לא סבור שזה צעד נכון וראוי: התחושה של הצנזורה היא שיש הרבה מאוד מידע שיוצא החוצה ומגיע לקהלים מאוד רחבים, ולא דרך מנגנונים עיתונאיים.

"העיתונות המסורתית עובדת בתהליכים הרבה יותר מסודרים, במובן הזה שכתב מעביר ידיעה, והידיעה מגיעה לעורך, והעורך שוקל אם להעביר אותה לצנזורה, או אם יש בה משהו שארגון התקשורת יכול לדעת על דעת עצמו שלא ראוי לפרסם באותה העת – וזה לא קיים אצל בלוגרים. ומזה, במידה מסוימת, חוששת הצנזורה.

"הצנזורית הקודמת גיבשה תפיסה הרבה-הרבה יותר הגיונית מאשר מה שנעשה עכשיו. היא בעצם אמרה: 'אנחנו לא רצים אחרי כל בלוגר, זה בלתי אפשרי, זה בלתי יעיל וזה גם לא נכון'"

"אבל צריך לומר שהצנזורית הקודמת, סימה וואקנין-גיל, גיבשה תפיסה הרבה-הרבה יותר הגיונית מאשר מה שנעשה עכשיו. היא בעצם אמרה, 'אנחנו לא רצים אחרי כל בלוגר, זה בלתי אפשרי, זה בלתי יעיל וזה גם לא נכון'. כי יש באמת כל-כך הרבה בלוגרים ואנשים שמתבטאים בפייסבוק ובכל מיני פלטפורמות אינטרנטיות אחרות שגם הצד השני, זה שמחפש לפגוע בבטחון המדינה, לא תמיד יודע מה המשמעות של איזושהי ידיעה שמתפרסמת באתר או בלוג נידח כלשהו.

"לכן היא אמרה, 'אני מזהה בתוך המכלול הזה כמה אתרים או בלוגים, או פלטפורמות אחרות שיש להן חשיפה מאוד-מאוד גדולה, או לחלופין פיגורות שיש להן איזשהו מעמד'. ואז, על-פי ההנחיה שלה, הצנזורה עקבה אחרי אותם אתרים ובלוגים – מספר מאוד קטן שלהם – וכאשר בצנזורה ראו שנעשתה שם איזושהי עבירת צנזורה, או שחלה בעיה צנזורלית אחרת, הם היו פונים ומבקשים: 'את הפרט הזה תורידו בבקשה'.

"בדרך כלל זה היה נענה מתוך שיתוף פעולה, אותו שיתוף פעולה שמאפיין את אמצעי התקשורת הממוסדים: זו לא היתה תחושה שרודפים אחריך או שלוחצים עליך, היתה איזושהי הבנה שמובנית בחברה הישראלית – שאף אחד לא באמת רוצה לגרום נזק לבטחון המדינה. במקרה הנוכחי אנחנו רואים שהצנזורית החדשה מביאה רוח חדשה שאני חושב שהיא לא ראויה וגם לא תכליתית; היא לא תועיל לעניינים המהותיים שבהם הצנזורה אמורה לעסוק".

הצנזורית הצבאית אריאלה בן-אברהם (שנייה מימין) עם קודמתה בתפקיד סימה וואקנין-גיל, שר הביטחון משה יעלון והרמטכ"ל גדי איזנקוט בטקס שנערך לרגל כניסתה לתפקיד. 30.8.15 (צילום: אריאל חרמוני, משרד הביטחון)

מעבר לרוח קיים גם החוק היבש. בקיץ האחרון ריאיינו את הצנזורית הפורשת, סימה וואקנין-גיל, שסגרה עשר שנים בתפקיד. הכותרת שנתנו לראיון היתה ציטוט שלה: "לצנזור הצבאי יש כוח מטורף ביד, מה יקרה אם מחר אני אחליט להתפרע?". החוק היבש באמת נותן לצנזורה הישראלית כוח יוצא דופן, בוודאי במושגים מערביים, וייתכן שהנבואה הזאת הולכת ומתגשמת – הצנזורית החדשה, אריאלה בן-אברהם, נכנסה לתפקיד ודי מהר התחילה להתפרע. אתה מקבל את ההסברים שיצאו מהצנזורה, שגורסים אחרת?

"אני מתייחס בחשדנות להסברים הללו. צריך להזכיר, הצנזורה במדינת ישראל עובדת בשני ערוצים מקבילים: הערוץ האחד הוא זה של העיתונות הממוסדת – העיתונים היומיים וארגוני התקשורת הגדולים, שפועלים לפי הסכם בין שר הביטחון לבין ועדת העורכים; ועדת העורכים כבר לא מתפקדת הרבה שנים, אבל ההסכם הזה עדיין עומד בתוקף. זה מנגנון אחד. המנגנון האחר חל על כל מי שנמצא מחוץ לקבוצה המיוחסת הזאת, שכלפיו פועלת הצנזורה על-פי תקנות לשעת חירום משנת 1945, שמאפשרות באמת צעדים מאוד-מאוד דרקוניים, כלומר סגירת אמצעי תקשורת והעמדה לדין.

"החשש הוא שנראה מקרים שבהם אם לא יתמלאו התקנות או הבקשות הללו, הצנזורה תתחיל לנקוט צעדים חוקיים מן הסוג שהזכרתי נגד ארגוני תקשורת. בעיני זה יהיה רע ומר, וזה גם לא יתרום לבטחון המדינה".

לפני קרוב ל-30 שנה קם עיתון שחש שהצנזורה הצבאית מונעת ממנו לעשות את עבודתו כראוי, וההתערבות הפסולה הזאת הביאה לנו את בג"ץ שניצר, שבו נקבע שהצנזורה לא רשאית לאסור על פרסום של מידע שלא יגרום ל"פגיעה ממשית בבטחון המדינה". איזה מהלך של הצנזורה יכול להכעיס כלי תקשורת ממוסד, גדול וחזק, עם מחלקה משפטית איתנה, באופן שיגרום לו ללכת לבג"ץ ולנסות לקבל קביעה שתגן עליו?

"אם עיתון יחשוב שיש בידיו סיפור שיש בו ערך ציבורי, ושחייבים לפרסם אותו – אז יכול להיות שיינקט מהלך שכזה. צריך לזכור שלעיתונות הממוסדת הצנזורה משמשת במידה רבה כסוג של יועץ. כשעורך חדשות מקבל בחזרה מהצנזורה ידיעה עם פסילות, הוא רשאי לערער לראש המשמרת, והעורך הראשי של אותו גוף יכול לערער לצנזורית הראשית, ואחר-כך אפשר כמובן לעשות עוד דברים, כולל להגיע לבג"ץ.

"עד היום, ב-68 שנות המדינה, העיתונות לא יכלה לסמוך על הכנסת, כי הכנסת מעולם לא חוקקה חוק שמכונן את חופש העיתונות. חופש העיתונות, ומבחינה זו הציבור כולו בישראל, יכול לסמוך רק על בית-המשפט העליון"

"אבל ברוב הגדול של המקרים העניינים בסופו של דבר מסתדרים – וכמובן, יש דברים שהעיתונים בדרך כלל לא עושים – אבל מידע יכול להגיע גם לאתרים שונים בעולם, והיום הגבולות חדירים יותר מאי-פעם. כך שצריך להיות מקרה שבו עיתון יחשוב שיש לו סיפור עם ערך ציבורי עצום, ושהצנזורה תפסול אותו, ויהיה מאבק, ואז הם ילכו לבג"ץ. זה בהחלט דבר שעשוי להתרחש ביום מן הימים, כאשר יעלה נושא כזה על סדר היום.

"אתר אינטרנט שיקרה לו דבר כזה יהיה לו קצת יותר קשה להיאבק נגד הפסילה, אבל יכול להיות שיימצאו עורכי-דין עם רצון טוב שישמחו לסייע פרו-בונו לעניין כזה, שנוגע לחופש הביטוי. ואנחנו צריכים לזכור שבכל הנוגע לחופש העיתונות, עד היום, ב-68 שנות המדינה, העיתונות לא יכלה לסמוך על הכנסת, כי הכנסת מעולם לא חוקקה חוק שמכונן את חופש העיתונות. חופש העיתונות, ומבחינה זו הציבור כולו בישראל, יכול לסמוך רק על בית-המשפט העליון".

לסיפור הזה אפשר גם להוסיף זווית מעשית: בצנזורה הצבאית מועסקים ומשרתים כיום פחות או יותר 50 איש, ובשנה שעברה הציג הרמטכ"ל גדי איזנקוט את התוכנית הרב-שנתית גדעון, שכוללת צעדי התייעלות ובהם קיצוץ בצנזורה הצבאית. על פניו, נראה שבכלל אין להם כוח אדם להתמודד עם שטף המידע שהם מנסים לסנן.

"ודאי. בעיקרון הרי כל ידיעה בנושא צבאי צריך להעביר לאישור הצנזורה. עורכי חדשות יכולים לספר על מקרים שבהם כאשר עורך מתוך שגרה שולח לאישור גם ידיעות על נושאים שלכאורה אין שום סיבה שתהיה איתם איזושהי בעיה, מגיע מהצנזורה טלפון נוזף: 'למה אתם שולחים לנו ידיעות כאלה, אתם הרי יודעים שאין איתן שום בעיה'.

"צריך לצמצם את הנושאים שהצנזורה עוסקת בהם. זה יהיה טוב גם לצה"ל וגם לצנזורה"

"אם הצנזורה אכן תתחיל לעקוב אחרי קבוצות ווטסאפ וחומרים של בלוגרים, אם הם ייענו לדרישה המוזרה הזאת – הצנזורה באמת תוצף בעבודה, אם כי צריך לומר שלצנזורה, למיטב ידיעתי, יש גם כל מיני אמצעים טכנולוגיים שמאפשרים מעקב ללא מגע יד אדם. אבל בסופו של דבר, זה בהחלט ייצור עומס, וטוב עשתה הצנזורית הקודמת, שאמרה משהו כזה: יש מספר מצומצם, אולי תריסר נושאים, שהם ליבת הסוד של מדינת ישראל; הם העיקר, ועליהם צריך לשמור.

"במדינות אחרות, כמו ארצות-הברית למשל, השלטון אומר: 'התפקיד החשוב ביותר שלי הוא לשמור על סודות שנוגעים לליבת ההגנה הבטחונית על המדינה'. כל שאר הדברים זה סיפור אחר. אפשר למשל להזכיר נושא שעורר מחלוקת בשנים האחרונות מול הצנזורה וגורמים אחרים בצה"ל: התאבדויות של חיילים. זה הרי נושא שדווקא הסתרתו פוגעת בבטחון המדינה. צריך לצמצם את הנושאים שהצנזורה עוסקת בהם. זה יהיה טוב גם לצה"ל וגם לצנזורה".

ראש הממשלה בנימין נתניהו ושר הביטחון משה יעלון מצביעים על תצלום שטושטש. בסיס צבאי ברמת הגולן, 4.2.15 (צילום: אריאל חרמוני, משרד הביטחון)

בימינו, כשזרם האינפורמציה כל-כך גדול, יכול להיות שהמהלכים האלה הם למעשה פרפורים של גוף ארכאי שמנסה להראות שהוא עדיין רלבנטי?

"לא רק הצנזורה רוצה להראות שהיא רלבנטית. כפי שהסבירו את זה שני חוקרים לפני כמה שנים, הפרופסורים יחיאל לימור והלל נוסק, היחסים בין התקשורת הממוסדת בישראל לבין הצנזורה הם יחסים של נישואים מתוך נוחות. זה בסך-הכל נוח מאוד לשני הצדדים כשיש את המנגנון הזה, שכמו שאמרתי קודם, משמש מעין מנגנון ייעוץ. אני עוד לא רואה את הצנזורה גוססת במדינת ישראל; היא מנסה להתמודד עם מציאות משתנה, והמציאות התקשורתית ללא ספק משתנה.

"ברור שכל גוף במדינת ישראל צריך להתאים את עצמו למציאות התקשורתית המשתנה, אז גם גוף כמו הצנזורה צריך לנסות להתאים את עצמו, אם כי אני חושב שנסיונות ההתאמה של הצנזורית החדשה הם לא בכיוון הגיוני ונכון. הצנזורה, בינתיים, עוד לא סוגרת את הדלתות, וצריך לקוות שנגיע למצב הזה כאשר הבעיות הבטחוניות של מדינת ישראל ילכו ויצטמצמו".

שאלה לסיכום: בעוד שנה מעכשיו, הצנזורה והתקשורת שומרות על הסטטוס-קוו או משנות אותו מהיסוד?

"אני חושב שזה מסוג הדברים שבהם הסטטוס-קוו משתנה לעתים רחוקות מאוד: הזכרנו את הלכת שניצר, אפשר להזכיר עוד איזו נקודה או שתיים בהיסטוריה של מדינת ישראל. כך שאני לא רואה איזשהו שינוי דרמטי מאוד בשנה הקרובה. אני חושב שנישואי הנוחות האלה יימשכו והסטטוס-קוו יישמר, פחות או יותר, על כל הבעיות שטמונות בכך, גם מבחינה עקרונית וגם מבחינה מעשית".

• את התוכנית המלאה ניתן להוריד כאן

"קול העין" היא תוכנית משותפת ל"העין השביעית" ולקול-הקמפוס (106FM), רדיו הסטודנטים של בית-הספר לתקשורת של המסלול האקדמי, המכללה למינהל. את התוכנית מפיקה רתם שרעבי, סטודנטית בבית-הספר לתקשורת של המסלול האקדמי. התוכנית משודרת בקול-הקמפוס 106FM מדי שבוע בימי חמישי בשעה 12:00, וזמינה להאזנה באתר התחנה ובאתר "העין השביעית".