בסוף השבוע האחרון ערך נשיא סין שי ג'ינפינג ביקור נדיר בשלושת כלי התקשורת הממשלתיים המרכזיים של המדינה - עיתון הדפוס "יומון העם", רשת הטלוויזיה CCTV וסוכנות הידיעות שינחואה.
על פי ידיעה על הביקור שפורסמה בסוכנות AP, הנשיא שי דרש מהעיתונאים והעורכים שפגש לגלות נאמנות מוחלטת למפלגה הקומוניסטית, ולצעוד בעקבות מנהיגותה "במחשבה, בפוליטיקה ובמעש". בסוכנות AP ציינו כי הביקור וההערות מאת הנשיא שי הן הסימן האחרון למגמת המפלגה הקומוניסטית בסין להדק את אחיזתה בתקשורת. אל העיתונאים בכלי התקשורת התייחסה סוכנות הידיעות כאל "אנשי התעמולה".
גם בסוכנות הידיעות שינחואה דווח על ביקור הנשיא, אולם מזווית ראייה שונה. "ביקורו של הנשיא שי בכלי תקשורת עורר תגובות חיוביות מהעיתונאים ומחוקרי תקשורת באקדמיה", נכתב בכותרת הידיעה שהפיצה סוכנות הידיעות הרשמית של סין. לפי הדיווח של שינחואה, "העיתונאים תמכו בהוראת הנשיא כי על התקשורת לפעול לניתוב דעת הקהל לכיוון הנכון [...] הכתבים התמלאו השראה ועידוד מביקורו של שי במערכותיהם, ומהכרתו בחריצותם".
אין זה מקרה, כמובן, שהידיעה בסוכנות הידיעות הרשמית של סין שונה משמעותית מזו שהופצה על ידי סוכנות AP. סין מעולם לא הצטיינה בחופש עיתונות. עם זאת, בשנים האחרונות המצב הידרדר עד כדי כך שבדירוג האחרון של ארגון עיתונאים-ללא-גבולות מוקמה סין במקום ה-176 מתוך 180 מדינות, כשתחתיה רק סוריה, טורקמניסטן, קוריאה הצפונית ואריתריאה. היה זה המיקום הנמוך ביותר אליו הגיעה סין בדירוג של הארגון אי פעם.
סין הובאה על-ידי עיתונאים-ללא-גבולות כאחת הדוגמאות הבולטות למדינות שבהן השלטון שואף לשלוט במידע על כל צורותיו, בין אם מדובר בעיתונות הדפוס, בערוצי טלוויזיה ורדיו, או במידע המועבר באינטרנט. באתר הארגון עשרות דוגמאות רק מהשנה האחרונה לדיכוי חופש העיתונות בסין. מדינה זו מחזיקה גם בשיא מפוקפק של כליאת עיתונאים. 49 עיתונאים כלואים בסין, כרבע מכל העיתונאים הכלואים בעולם, כך לפי דו"ח של הוועד להגנה על עיתונאים (CPJ). במקרה אחד לפחות כלאו הרשויות הסיניות את אחיו של עיתונאי אויגורי ביקורתי, המסקר את המדינה מארה"ב.
סניף סוכנות הידיעות הממשלתית שינחואה בשנגחאי, סין (צילום: McMaster Institute for Sustainable Development in Commerce, רשיון cc-by-ns-2.0)
בחודש שעבר קרא ארגון עיתונאים-ללא-גבולות לאיחוד האירופי להטיל סנקציות על CCTV ועל סוכנות הידיעות שינחואה בגין שידור "הודאות" שככל הנראה הוצאו בכוח מפי מו"ל ספרים מהונג-קונג, שפרסם ספרים ביקורתיים כלפי המשטר הסיני, ואזרח שבדי שעבד בעמותה הפועלת בסין. "בכך שהפיצו ביודעין שקרים והצהרות שככל הנראה הושגו בכפייה", הצהיר ראש הארגון באזור אסיה והפסיפיק, "CCTV ושינחואה הפכו לכלי נשק תעמולתיים וחדלו דה פקטו מלהיות כלי תקשורת".
מוקדם יותר החודש דיווח ה"גרדיאן" על מלחמת החורמה שמנהל נשיא סין נגד חופש הביטוי. "לאחר עלייתו של שי פתחה בייג'ין במתקפה נרחבת על חופש הביטוי וכלאה עיתונאים, בלוגרים, פעילי זכויות אדם ועורכי דין", נכתב בתרגום הידיעה שהופיע ב"הארץ". "כך, עורך הדין המתמחה בזכויות אדם, פו ז'יצ'יאנג, הורשע בגין פרסום פוסטים עוקצניים ברשת. במקרה נוסף, עיתונאית בת 70, גאו יו, נכלאה באשמת הדלפת סודות מדינה לאחר שהעבירה לכאורה מסמכים פנימיים של המפלגה הקומוניסטית לתקשורת הזרה. עיתונאי נוסף, וואן שיאלו, שעבד ככתב באחד המגזינים הכלכליים המובילים של סין, נעצר והוכרח 'להתוודות' בטלוויזיה לאחר שפרסם ידיעה על הסערה בשוק המניות בסין בשנה שעברה".
"בכל כלי תקשורת ובכל חברה"
שינחואה, אותה סוכנות ידיעות ממשלתית שהנשיא הסיני מצפה ממנה לשמש ככלי תעמולה ושארגון עיתונאים בינלאומי קבע כי היא "חדלה מלשמש כלי תקשורת", היא גם מי שאירחה לפני כחודשיים חמישה עיתונאים ישראלים לסיור בסין. עודד לבינסון מגלי צה"ל, אריאל כהנא מ"מקור ראשון", מירב ארלוזורוב מ"דה מרקר", מואב ורדי מחדשות ערוץ 10 ורונן פולק מרשת ב' של קול-ישראל ביקרו בסין, נפגשו עם שגריר ישראל במדינה ופקיד בכיר מטעם המפלגה הקומוניסטית בשם צ'או ווי דונג, והתרשמו בעצמם מהנעשה בענק האסייתי.
הביקור נערך אחרי שקבוצה של עיתונאים סיניים ביקרה בישראל ועל רקע התחממות היחסים בין שתי המדינות. חלק מהעיתונאים הישראלים שביקור בסין פרסמו כתבות נרחבות על שראו במדינה.
משמאל: כתב רשת ב' רונן פולק, כתב חדשות ערוץ 10 מואב ורדי, דוברת שגרירות ישראל בבייג'ין אפרת פרי, כתבת "דה מרקר" מירב ארלוזורוב ואשה סינית בלתי מזוהה (צילום: חשבון הפייסבוק של מואב ורדי)
העיתונאים הישראלים לא הציגו את סין ככליל השלמות, אולם גם לא סיפקו לקוראיהם פירוט לגבי היקף הפרת זכויות האדם במדינה והרגל הגסה שבה רומס השלטון את חופש העיתונות. הנה כך, לדוגמה, כתב אריאל כהנא על סוכנות הידיעות שהזמינה אותו לסיור בסין, סוכנות שינחואה:
שינחואה היא מקור החדשות היחיד שכלי התקשורת בסין רשאים להסתמך עליו בבואם לעסוק בענייני פנים רגישים. באופן ישיר או עקיף, 95 אחוזים מהסינים צורכים את תכניה של שינחואה. לשון אחר, שינחואה היא האח הגדול.והאח הזה, כשפוגשים אותו מקרוב, מתגלה כמודרני ומתקדם יותר משכל רשת חדשות מערבית יכולה לחלום להיות. המילה האחרונה, הטכנולוגית והחדשותית, מרצדת מן המסכים, שופעת נתונים ועדכונים מכל העולם ומכל התחומים - פוליטיקה, יחסי חוץ, עסקים, תרבות וספורט. האם יש הבדל בין העבודה החדשותית הנעשית כאן, בשירותה של הממשלה, ובין זו המתרחשת בבניין של סי־אן־אן? האדם המערבי יענה בחיוב; הכתבים והעורכים בשינחואה מציגים תשובות אחרות, מעוררות מחשבה.
שער מוסף "דיוקן" של "מקור ראשון", 8.1.2016
'בכל כלי תקשורת ובכל חברה יש נושאים שלא מדברים עליהם, אם בגלל איסור חוקי ואם בגלל מגבלות עצמיות של תקינות פוליטית. גם אצלכם יש צנזורה צבאית', הציע הבולט שבחבורה, מנג בו, את הזווית הנגדית.
מנג נשלח בעבר מטעם שינחואה לישראל, וכמוהו גם עמיתו יו וואי, שאומר לנו: 'נכון שאנחנו שייכים לממשלה, אבל הממשלה היא של העם ולכן אנחנו שייכים לעם. יש אצלנו ביקורת על השלטון, אך זו ביקורת קונסטרוקטיבית. לנו, הסינים, השיטה האחרת פשוט לא מתאימה'.
ההתרשמות הייתה שהם אינם מעמידים פנים, אלא אומרים את הדברים בכנות מוחלטת. זו השקפתם. הביקורת הקונסטרוקטיבית אמורה לבוא לידי ביטוי למשל בתחקיר שבכוונתם לערוך בנוגע להיקף החוב הלאומי של סין: רבים חוששים שהוא התנפח עד כדי סכנה למדינת הענק ולעולם כולו. מנג טען שבנושא הזה, לא תחול על הצוות של שינחואה כל מגבלה. השלטונות עצמם באמת ובתמים לא יודעים מה היקף החוב, כך שהתחקיר יסייע בידם".
וכך כתבה מירב ארלוזורוב:
המפלגה מפקחת באופן הדוק על כלי התקשורת, אבל מאפשרת את קיומם של מאות מיליוני בלוגים, צ'אטים וציוצי Weibo - המקבילה הסינית של טוויטר - כולל כאלה שריח ברור של ביקורתיות עולה מהם. המפלגה שולטת ביד רמה, אבל חרדה מאוד לדימוי הציבורי שלה, ומרוכזת, כפי שאומר צ'או - במטרה 'להפוך 1.3 מיליארד סינים למאושרים. התוצר הסיני הוא אמנם הגדול בעולם, 10 טריליון דולר דולר, אבל פר נפש מדובר בהכנסה של 7,000 דולר לשנה בסך הכל. יש לנו עוד המון עבודה לפני שנוכל להשיג את המטרה'".
בהמשך אף מתגאה ארלוזורוב בכבוד שנפל בחלקה של ישראל, על שעיתונאים מטעמה זכו להיות מוזמנים על ידי סוכנות שינחואה:
שער "דה מרקר", 1.1.2016
המפלגה מחפשת את התפנית לצמיחה ירוקה יותר — צמיחה שהיא מוטת טכנולוגיה במקום מוטת תעשייה כבדה. זהו הרקע להסכם ההיסטורי שנחתם לפני כשנה בין משרד החוץ הישראלי, בהובלת השגריר בסין מתן וילנאי, לסוכנות הידיעות הממשלתית של סין, שינחואה, על חילופי משלחות של עיתונאים בין המדינות — מה שהפך את ישראל לאחת משלוש מדינות בלבד שיש להן יש הסכם דומה עם שינחואה.
עם יותר מ–16 אלף עובדים, נציגויות ב–150 מדינות ונשיא שנהנה ממעמד בכיר משל שר, שינחואה היא גוף התקשורת החזק בסין, והיא מתמודדת ראש בראש עם אי־פי ורויטרס על תואר סוכנות הידיעות הגדולה בעולם - והעובדה שדווקא ישראל זכתה בכבוד אינה מקרית".
ארלוזורוב אמנם מזכירה בכתבתה מקרה שאירע בקיץ האחרון, אז נעצרו כמה עיתונאים והועמדו לדין בגין פרסום שמועות שהובילו למפולת בבורסה, אך לדבריה לא הכל שחור:
אין עוררין כי הרשתות החברתיות בסין רועשות וגועשות, וכי הגבולות המותרים בהן הולכים ומתרחבים בהתמדה. עצם ההודאה של עובדים ב–SINA כי השלטונות מפקחים עליהם והעובדה שהם נזהרים בדבריהם מלמדים כי חופש הביטוי בסין הולך ומתרחב - הגם שהוא רחוק מלהיות חופשי".
דוברת שגרירות ישראל בבייג'ין אפרת פרי וכתבת "דה מרקר" מירב ארלוזורוב (צילום: חשבון הפייסבוק של מואב ורדי)
בשיחה עם "העין השביעית" מסר כהנא כי התייחס בכתבתו למצב חופש הביטוי וחופש העיתונות בסין. ארלוזורוב מסרה כי לדעתה אין להחרים את סין ועדיף דווקא לטפח את היחסים עם המדינה, תוך הכרה במגבלותיה. ארלוזורוב הוסיפה כי הקדישה חלק נכבד מכתבתה לרדיפות של אזרחים בסין, לאו דווקא של עיתונאים.
באחרונה פורסמה באתר זה ביקורת על קבוצת עיתונאים שביקרה באזרבייג'ן, על חשבון חברת תיירות ישראלית וחברת התעופה הלאומית של המדינה. באזרבייג'ן, כך נטען, מצב חופש העיתונות עגום ולפיכך שיתוף הפעולה של העיתונאים הישראלים במיזם פרסומי לעידוד התיירות למדינה פוגע לא רק באמינותם ובאמינות כלי התקשורת שבהם הם מועסקים, אלא גם בסולידריות עם עמיתיהם למקצוע.
מה שנכון לאזרבייג'ן, נכון פי כמה לגבי סין. לא רק משום שסין מדורגת נמוך עוד יותר מאזרבייג'ן במדד חופש העיתונות העולמי, אלא בעיקר מפני שסין היא מעצמה עולמית. ביקורת שאפשר בקלות יחסית לכתוב על אזרבייג'ן, קשה בהרבה לכתוב על סין, אך דווקא בשל כך ראוי להשמיע אותה בקול חד וברור.
עצם הסכמתם של עיתונאים ישראלים לטוס לסין על חשבון ממשלה המדכאת באכזריות את חופש העיתונות היא עלבון לעמיתיהם הסיניים. העובדה שבכתבות שפרסמו עם שובם לישראל הם אינם יוצאים באופן נחרץ דיו נגד רמיסת חופש העיתונות וחופש הביטוי במדינה, מזכירה עד כמה הורגלנו כולנו להתעלם ממה שלא נוח לנו, במרחק אלפי קילומטרים כמו גם בחצר האחורית שלנו.