עם פרוס 2016 פנינו למספר אנשים שאנחנו מחשיבים את דעתם ושאלנו אותם מה תהיינה המגמות החשובות בשדה העיתונות בשנה הנוכחית, בדגש על הממשק שבין תקשורת לטכנולוגיה ולחופש העיתונות. כל מרואיין נשאל שורה של שאלות זהות. אנו מציגים כאן גרסה ערוכה של התשובות.

עידו קינן הוא עיתונאי, בעל מגזין הרשת "חדר 404".

מגמה טכנולוגית • ספקי התכנים התקשורתיים ירחיבו את השימוש בכלים טכנולוגיים שמתאימים לאספקת מידע תקשורתי מתומצת, מהיר ומרובה פלטפורמות. אנחנו רואים כיום שימוש בהודעות פוש באפליקציות ייעודיות של כלי תקשורת, ואני חושב שנראה שימושים דומים גם באפליקציות כלליות יותר של תקשורת בין משתמשים, ובאפליקציות חדשותיות מרובות ספקים, שאינן שייכות לכלי תקשורת ספציפי. כלי התקשורת הבינו מזמן שההומפייג' איבד את הבכורה שלו – הרשתות החברתיות של הקוראים הם ההומפייג' העדכני – לכן כלי התקשורת צריכים לא רק להיות איפה שצרכני התקשורת נמצאים, אלא גם לרדוף אחריהם בכל המסכים שבהם הצרכנים מבלים את יומם.

עידו קינן (צילום: חדר 404)

העיתונאי • העיתונאים היום עושים את עבודתם בזמן אמת של ממש, ברמת הדקות. הם פועלים בתוך אקוספירה שיש בה שיתוף פעולה מכוון או לא מכוון בין כלי תקשורת וספקי תוכן שונים ומתחרים. עיתונאים היום הם לא רק חלק מהמערכת שלהם, אלא גם אנשים שיש להם פעילות עיתונאית ופובליציסטית עצמאית נפרדת, שלפעמים משלימה את הפעילות המערכתית שלהם ולפעמים חותרת תחתיה. הם יצטרכו להמשיך ולשמור על המעמד שלהם גם כאנשי מקצוע בתוך שוק התקשורת וגם מול הקהל, לפעול ישירות מול הציבור ולתחזק את המותג הפרטי שלהם, לענות על שאלות, להגיב על ביקורת, להציג את אחורי הקלעים של עבודתם. אבל הם לא יוכלו לוותר על הגופים הגדולים כל-כך מהר, בעיקר בגלל שיקולים כלכליים, וגם, עדיין, רייטינגיים.

כלי התקשורת • כלי תקשורת נמצאים בדילמה. מצד אחד יש להם אינטרס שעיתונאים יהיו פעילים ברשתות חברתיות ויעשו מעבר למה שמופיע במסך, על דפי העיתון או ברדיו, ומצד שני הפעילות הזאת חותרת תחת ההגמוניה של הפלטפורמות המסורתיות. נקודה נוספת היא שהטכנולוגיה משנה את התוכן. כיום ישנם אייטמים שלא היו יכולים להיווצר אלמלא היו בידינו מצלמות זעירות וניידות. הוויזואליה משתלטת, וידיעה לא חשובה תיכנס למהדורת חדשות רק בגלל שהיא מתועדת בסרטון.

אנחנו רואים בחדשות בטלוויזיה הרבה אייטמים של מצלמה נסתרת כשלא באמת צריך מצלמה נסתרת. ואילו באינטרנט מתווספים כלים שאפשר לבצע איתם אינטראקציה, כמו אפליקציות מידע שמאפשרות לגולש לבחור פילוחים שונים באופן דינמי ולבחור איך המידע יוצג לו, וזה מפחית את יכולת המניפולציה של העורך או הכתב בשאלה דרך איזה פילטרים הצרכנים ייצרכו את המידע.

חופש העיתונות • הכוח של הכלים שממיינים עבורנו את המידע מעלה את סכנת הצנזורה האפורה באמצעות אלגוריתם. למשל, כשפייסבוק מחליט איזה מהמידע שחברים ברשת מציפים ייראה, הוא העורך הראשי של "העיתון החדש". כל עוד אנחנו מתרכזים סביב כמות מצומצמת של כלים טכנולוגים שדרכם אנחנו צורכים מידע, האלגוריתם קובע לנו מה נצרוך.

יש אלגוריתם מסתורי שקובע את הדבר הזה, וזו צנזורה הרבה יותר מסוכנת כי אנשים לא מודעים אליה

אנחנו רגילים להסתכל על צנזורה בתור אדם שהחליט למחוק כתבה או לא לתת לה להתפרסם, אבל הצנזורה האפורה פשוט מצמצמת חשיפה. יש אלגוריתם מסתורי שקובע את הדבר הזה, וזו צנזורה הרבה יותר מסוכנת כי אנשים לא מודעים אליה. כשמצנזרים אותי אני יכול לדעת מה מחקו לי ולמצוא דרכים אחרות להציף את המידע הזה, אבל כשהצנזורה לא גלויה אני יכול לחשוב שהמידע לא מעניין ואולי לא אשתף דברים דומים, כי בסופו של דבר הרשת החברתית בנויה על הון סימבולי של לייקים ושיתופים.

גוגל פחות רלבנטי מפייסבוק בעניין הזה, כי לפייסבוק יש יותר השפעה יומיומית על צריכת החדשות שלנו, אבל גם שם האלגוריתם הוא סוד מסחרי שלא מאפשר לדעת איך הם עובדים או מי עומד מאחורי ההחלטה מה יוצף למעלה ומה יוסתר בעמודים השני, השלישי והלאה של תוצאות החיפוש.

השפעה • לתקשורת תהיה יותר השפעה, והיא תילחם על ההשפעה שלה. אבל מה שייחשב תקשורת יהיה רחב יותר. כבר היום ההגדרה יותר רחבה. הפלטפורמות הטכנולוגיות שבהן התקשורת מופצת נותנות כוח לאנשים שפעם לא היה להם כוח, ויש היום יותר אנשים שמספקים תקשורת. אדם שקרה לו עוול או שחזה באירוע בסביבתו, היום הוא כבר מדווח על זה בעצמו. אני נזהר לא להגיד שהוא עיתונאי, אבל הוא בהחלט משדר את זה ברשת, מקבל תגובות מהציבור ומנהל איתו שיח, הוא כבר לא רק מקור פסיבי של עיתונאי.

מודל כלכלי • פעם קראו לזה "פרסום סמוי", כי זה היה סמוי, הכינוי המכובס של תעשיית הפרסום לזה הוא "תוכן שיווקי", אבל השם הכי מתאים לזה הוא "פרסום מתחזה" – מתחזה לתוכן מערכתי. יש שני מקורות שיכולים להילחם בזה: מימון המון, זאת אומרת המון אנשים שכל אחד תורם קצת כסף, וביחד הם מממנים את התקשורת כי הם מבינים שזה צורך שלהם כחברה והם לא רוצים שהתוכן יוכתב בידי אינטרסים בוטים, שכבר לא יהיו החסות לתוכן אלא התוכן עצמו; והמקור השני הוא פילנתרופים שמבינים שהתקשורת לא יכולה כנראה להצליח בשוק החופשי, וכדי שתהיה תקשורת אמיתית, לוחמת, שחושפת תחקירים ושחיתויות ויש לה חשיבות חברתית, צריך לתחזק אותה כמפעל פילנתרופי ולא רק כעסק. אבל אז נשאלת השאלה האם התקשורת הזאת משרתת את האינטרסים של הפילנתרופים, והאם היא באמת חופשית.

נשים בתקשורת • באופן טבעי, אנשים מקיפים את עצמם באנשים דומים להם. האנשים שנמצאים בעמדות השפעה על גיוס עובדים לתקשורת צריכים להסתכל על הסביבה המקצועית שלהם ולבחון בכנות אם הם מרגישים יותר מדי בנוח עם העובדים שלהם, האם העובדים הללו יותר מדי דומים להם, מסכימים איתם, מעלים על סדר היום נושאים שמדברים אליהם, משתדלים לא להרגיז אותם, לא מערערים את התפיסות ואת האקסיומות שלהם. אם זה המצב, האנשים בעמדות ההשפעה עושים עבודה גרועה בגיוס עיתונאים.

*  *  *

"מגמות 2016" הוא פרויקט משותף של "העין השביעית" ואתר "כותרת", מגזין מקוון חדש שמפעיל החוג לתקשורת באוניברסיטת תל-אביב. הפרויקט הופק על-ידי הסטודנטים חברי מערכת האתר: דורון ברויטמן, יונתן אוחיון, שני גלעדי, נועה פרי, נועה בן-נתנאל ועופר צ'יזיק, ונערך על-ידי איתי זיו ושוקי טאוסיג. גרסה של הפרויקט מתפרסמת במקביל באתר "כותרת"