עם פרוס 2016 פנינו למספר אנשים שאנחנו מחשיבים את דעתם ושאלנו אותם מה תהיינה המגמות החשובות בשדה העיתונות בשנה הנוכחית, בדגש על הממשק שבין תקשורת לטכנולוגיה ולחופש העיתונות. כל מרואיין נשאל שורה של שאלות זהות. אנו מציגים כאן גרסה ערוכה של התשובות.

שאול אמסטרדמסקי הוא עיתונאי ב"כלכליסט" מהיווסדו, חתן פרס סוקולוב, לשעבר ראש מערכת החדשות של העיתון.

מגמה טכנולוגית • הפרינט נאבק כבר כמה שנים טובות בעליית הדיגיטל. כעת גם מהדורות החדשות של הטלוויזיה מתחילות להרגיש את האיום, ובשנה החולפת הן התחילו לעצב את התוכן שלהן באופן שניתן לפרק אותו לסגמנטים ולהציג ברשתות. זאת כיוון שהפלח של הקהל הצעיר צורך את התוכן שלו בעיקר שם וכבר לא צופה במהדורה מתחילתה ועד סופה. המבוגרים נגררים אחרי הצעירים, כי אין להם ממש ברירה.

בנוסף, לא בטוח אם זה יקרה ב-2016, אבל ככל שתגבר כניסת הטלוויזיות החכמות למיינסטרים כך נחזה בהיווצרות של אפליקציות לטלוויזיה של חדשות 2, חדשות 10, "וואלה" וידיאו, ynet וידיאו ועוד. זו תהיה הדרך להחזיר את הצופה למכשיר הטלוויזיה, ואנו נחזה בתוכן הליניארי מתחיל יותר ויותר להתפרק בשל כך. זה ישפיע על האופן שבו חברות החדשות יבנו את התוכן למהדורה. מה שאי-אפשר לפרק לא יוכל להיות באפליקציה, ולכן התוכן יחל לשנות את צורתו.

שאול אמסטרדמסקי (צילום: אוראל כהן)

העיתונאי • נראה יותר נסיונות של עיתונאים לפעול בכל הזירות הדיגיטליות. כבר היום עיתונאים מבינים את הכוח של הרשתות החברתיות ומה האפשרויות שכל אחת מהן מציעה. הרשתות החברתיות משמשות גם להפצת תכנים וגם לאיסוף וליקוט מקורות וסיפורים, ויש לכך השפעה רבה על עבודת העיתונאי משום שזה גוזל הרבה מזמנו: העבודה לא מסתיימת עם הפרסום.

עוד מגמה שתחמיר היא פרסום ללא בדיקה לעומק. המון מידע ושמועות צפים באינטרנט ויש התלבטות אם לפרסם ומתי. בעידן שבו הכל חשוף, אתה יודע שאם אתה לא תפרסם, המתחרים שלך כן. נהיה יותר קשה לעשות עיתונות אמיתית שחוקרת לעומק, מצליבה מקורות, משיגה תגובות – ורק אז מפרסמת.

כלי התקשורת • אני חושב שנראה הרבה יותר וידיאו, למרות שהוא לא כלכלי. כי אין מה לעשות, הווידיאו הוא המלך. גם השימוש ברשתות החברתיות יהיה יותר אינהרנטי בתוך הדיווחים באתרים. למשל, הציוצים של הכתבים בטוויטר יוטמעו באופן מובנה לתוך האתר, כך שיהיו גם דיווחים וגם פרשנויות. אני גם צופה יותר השקעה בדיגיטל ובניצול התכונות הפנימיות שלו במטרה לתת ערך מוסף, ולא רק כאמצעי הפצה. כלומר נראה מגמה של הנגשת התוכן הדיגיטלי לקוראים. זה אומר: להנגיש סיפור מורכב באמצעים דיגיטליים בשביל שהוא יגיע ליותר אנשים, ולאפשר להם לחקור את המידע בעצמם.

חופש העיתונות • האיום הגדול על חופש העיתונות הוא חד-משמעית הממשלה. ככל שהממשלה מעוניינת בפחות ביקורת ותנקוט בצעדים במטרה להקשות על עיתונאים וכלי תקשורת להתקיים ולפעול בחופשיות, כך יגדל האתגר. הממשלה שולטת דה-פקטו בחובות של הערוצים המסחריים וברגולציה שלהם, ראש הממשלה הוא שר התקשורת, אין הכרזה יותר משמעותית מזו. כשאתה שולט על גוף, אתה מעביר לו מסר מאוד פשוט – תתיישר או שאהרוג אותך מבחינה עסקית.

ראש הממשלה הוא שר התקשורת, אין הכרזה יותר משמעותית מזו

השפעה • מצד אחד התקשורת בישראל מזוהה כשמאלנית, למרות שלדעתי זה כבר לא נכון יותר. ככל שהיא מזוהה כיותר שמאלנית, כך הציבור רוחש לה פחות אמון ויכולת ההשפעה קטנה. אולם מהצד השני, התקשורת הימנית הולכת וצומחת והשפעתה גדלה. שני הצדדים הללו תלויים אחד בשני ולא יכולים להתקיים לבדם. עניין אחר הוא התעצמות השפעת התקשורת בשילוב כוחות עם החברה האזרחית. לראיה, כל מה שהתרחש השנה עם מתווה הגז ונושאים נוספים שבעבר לא הגיעו לכותרות, והתגברות העיסוק בנושאים כלכליים.

מודל כלכלי • לשאול אם נמצא מודל כלכלי פורץ דרך לעיתונות זה כמו לשאול אם אני יודע מה יהיה שער הנפט בסוף השנה. בקשר לסגירה וצמיחה של כלי תקשורת, אני לא חושב שייסגרו, אבל אם ייפתחו חדשים אני חושב שזה יהיה בעיקר על רקע של ימין-שמאל ולא מתוך הזדמנות עסקית ליצור רווחים.

נשים בתקשורת • בתקשורת עצמה יש די הרבה נשים. אני עובד בעיתון שהעורכת הראשית שלו וראש מערכת החדשות שלו הן נשים. מהדורת החדשות הנצפית ביותר בישראל מוגשת על-ידי אשה. תוכנית התחקירים הנצפית ביותר בישראל ("עובדה") נעשית ומוגשת על-ידי אשה. מאידך, בפאנלים החדשותיים רואים שיש באמת רוב גברי, וזה קורה כי העיסוק המרכזי בפאנלים האלה הוא מדיני-בטחוני. אני חושב שככל שהעיסוק ינוע לעבר נושאים רלבנטיים לחיינו, שזה החברתי-כלכלי, נראה יותר נשים. ברגע שננטוש את המיליטריזם, המצב יוכל להשתנות.

*  *  *

"מגמות 2016" הוא פרויקט משותף של "העין השביעית" ואתר "כותרת", מגזין מקוון חדש שמפעיל החוג לתקשורת באוניברסיטת תל-אביב. הפרויקט הופק על-ידי הסטודנטים חברי מערכת האתר: דורון ברויטמן, יונתן אוחיון, שני גלעדי, נועה פרי, נועה בן-נתנאל ועופר צ'יזיק, ונערך על-ידי איתי זיו ושוקי טאוסיג. גרסה של הפרויקט מתפרסמת במקביל באתר "כותרת"