מי שצפו בכתבתם של מתן חודורוב ודניאל אלעזר על "המהפכה בקופות הגמל" מבינות עכשיו פחות טוב את העולם של קופות הגמל. הן גם, כנראה, תומכות עכשיו במדיניות של הפחתת מסים, שממנה ייהנו בעיקר בעלי הכנסות גבוהות, בלי להבין אפילו שבזה הן תומכות. זה מרגיז, אבל אם זו היתה כל הבעיה, ניחא. הכתבה משקפת בעיה עמוקה יותר: הנטייה לצייר את העולם הכלכלי ככזה שפועל מתוקף חוקים פנימיים נטולי היגיון. עולם שאי-אפשר באמת להבין, אלא רק לכעוס עליו.

כדאי לצפות בכתבה כולה, ולו כדי להשתכנע שאיני מוציא דברים מהקשרם. בלב הכתבה עמד סיפור כזה: עד לפני עשור יכלו אזרחי ישראל לחסוך סכום מסוים בכל חודש בקופות גמל. מי שחסך בקופת גמל היה יכול למשוך את כספי החיסכון, ללא מסים, 15 שנים לאחר שפתח את התוכנית. אלא שאז החליט משרד האוצר שאפשר יהיה למשוך את הכסף רק בגיל 60, ומי שימשוך את הכסף לפני גיל 60 ייאלץ לשלם "קנס" של 35% מערך החיסכון. לא זו אף זו: קופות הגמל הרוויחו, לפחות בחמש השנים האחרונות, תשואה של 4.63%, בעוד שהבנקים הציעו לחוסכים ריבית של כחצי אחוז בלבד על חסכונותיהם. כלומר, לפי הכתבה, משרד האוצר חסם את הגישה לאפיק החיסכון המשתלם ביותר במשק למי שאינו מסוגל להתחייב שלא לגעת בכסף עד גיל 60. והתוצאה:

"בניגוד לסבים, לסבתות, להורים – הדור שלנו בדרך כלל לא מצליח לחסוך. זה לא קורה רק בגלל פינוק או הוצאות גבוהות של צעירים, אלא בעיקר כי אין מקום בטוח שבתוכו כדאי להפקיד נכון להיום את הכסף".

לפני הצלילה לפרטים, האם הסיפור הזה נראה לכן הגיוני? קחו רגע לחשוב על זה. האם נראה לכן סביר שיש אפיק השקעה שיכול להשיג תשואות שהן גבוהות פי שמונה ויותר מהריבית שתקבלו על חסכונותיכן בבנקים, אבל משרד האוצר החליט – לכי תדעי למה – שמי שמפקידה את הכסף באפיק ההשקעה הקסום הזה לא תוכל למשוך אותו לפני גיל 60? איך בדיוק מדינה יכולה להטיל מגבלה כל-כך משונה על אזרחיה? וחשוב מזה, למה שהיא תעשה דבר כזה? אם הסיפור הזה נשמע לכן הגיוני, אזי הבעיה שהכתבה הזו משקפת – הייאוש מהניסיון להבין את העולם הכלכלי – היא אכן סיבה לדאגה.

כל הסיפור של קופות הגמל טמון בשתי מלים שמופיעות רק פעם וחצי בכתבה, בחטף, וללא כל הסבר או הקשר: "פטור ממס". כל השינוי בנוגע לקרנות הגמל נוגע אך ורק לזה: כמה כסף יזכה לפטור ממס ובאילו תנאים.

אבל רגע, לפני שנעסוק בפטור ממס, חשוב להבין: קופות גמל אינן אפיק השקעה קסום שמשיג בדרך פלא תשואות של 4.63% לעומת חצי האחוז העלוב בתוכניות חיסכון בבנקים. הסיבה לכך שקופות הגמל משיגות תשואה כזו היא שהן משקיעות בנכסים שיש בהם סיכון גבוה יותר, אבל גם תשואה גבוהה יותר, כמו למשל מניות. העובדה שהחיסכון נעשה בקופת גמל אינה משנה את התשואה כלל. שום שינוי במדיניות בנוגע לקופות הגמל לא ישנה את התשואות שחוסך ישראלי יכול להשיג. גם אם מחר קופות הגמל ייעלמו מן העולם, התשואות שעומדות בפני החוסך הישראלי לא ישתנו: מי שירצה להסתכן יותר תמורת תשואה גבוהה יותר יוכל לעשות זאת, למשל דרך הבורסה, ומי שירצה להימנע מסיכון ולחסוך דרך תוכניות החיסכון בבנקים – יקבל תשואה נמוכה בהתאם.

שר האוצר משה כחלון בכתבה בערוץ 10 על שינוי המדיניות בעניין קופות הגמל (צילום מסך)

ובחזרה לענייני המס: מה שאיפיין קופות גמל לא היה התשואה שלהן, שכאמור, אינה תלויה כלל בהיותן קופות גמל, אלא הפטור ממס שקשור בהן. מהו אותו פטור ממס? נניח שהשכר החודשי שלך הוא 10,000 שקל, ונניח שעל שכר כזה שיעור המס הוא 30%, שהם במקרה הזה 3,000 שקל. השכר נטו שלך, אם כך, הוא 7,000 שקל לחודש. הפטנט של קופות הגמל הוא שכסף שהופקד בהן נחשב, לצורך מס, כאילו מעולם לא הרווחת אותו. לכן, אם מתוך 10,000 שקל תחסכי 2,000 שקל בקופת גמל, מס ההכנסה שלך יחושב כאילו השכר החודשי שלך הוא רק 8,000 שקל. במצב כזה, מס של 30% מיתרגם רק ל-2,400 שקל, ולכן השכר נטו יהיה 7,600 שקל, שמהם תקבלי 5,600 מיד, ו-2,000 יופקדו כחיסכון בקופת גמל. רווח נקי של 600 שקל. בפועל, יש עוד כמה אותיות קטנות בנושא (למעשה יש מפלצת ביורוקרטית של עשרות עמודים של אותיות קטנות בנושא), ומובן שהמספרים כאן נבחרו לצורך הפשטה בלבד, אבל זה הרעיון.

יש שתי הגבלות עיקריות על השימוש במקלט המס הזה: הסכום שאפשר להפקיד בקופות הגמל מוגבל (אי-אפשר לקבל פטור ממס על כל השכר שלך), ויש תקופת מינימום שהכסף חייב להישאר בה בקופת הגמל, שאם לא כן היית יכולה למשוך את הכסף בתוך שבוע, וקופת הגמל היתה הופכת בפועל לחוק שפשוט מוריד את שיעור המס. ככל הידוע לי, אין ויכוח על הקביעה הבאה: הפטור ממס על הפקדות לקופות גמל הוא פטור רגרסיבי במובהק: הוא מיטיב בעיקר עם בעלי הכנסות גבוהות יותר, ששיעור המס שלהם גבוה יותר (ולכן הרווח שלהם מהפטור גבוה יותר), ושיש להם יכולת לחסוך את המקסימום המותר בחוק.

ההיגיון מאחורי הטבת המס הוא עידוד לחיסכון. ב-2006 החליטו במשרד האוצר להפוך את הטבת המס לקופות הגמל לכזו שמעודדת חיסכון לטווח ארוך בלבד. מי שמעוניינת לחסוך לטווח בינוני, של 15 שנה בלבד, בכל תשואה וסיכון שהשוק מציע, מוזמנת להמשיך לעשות זאת, אבל ללא הטבת המס. מי שחוסך בקופת גמל, כלומר מי שנהנה מפטור נדיב ממס ומעוניין למשוך את כספי החיסכון שלו לפני גיל 60, יתכבד וישלם, פחות או יותר, את המס שנחסך ממנו בכל השנים שבהן חסך בקופת הגמל. כעת החליטו כנראה באוצר אחרת, והחזירו את הטבת המס גם למי שאינן חוסכות לטווח ארוך דווקא.

ההסבר שניתן בשתי הפסקאות האחרונות לא רק שנעדר מהכתבה, אלא שהכתבה עשתה כל מאמץ לטשטש אותו. השינוי במדיניות המיסוי כלפי קופות הגמל מוצג על-ידי חודורוב כאילו משרד האוצר יצר מצב שבו הגישה לתשואות סבירות אפשרית רק אם מתחייבים לחסוך את הכסף עד גיל 60, או שמסתכנים בתשלום "קנס" של 35%. לפי חודורוב, ביטולה של הטבת המס לא היה החלטה שיש לה יתרונות וחסרונות, אלא מחדל. ולא רק זה – הוא הסיבה העיקרית לכך שצעירים אינם חוסכים.

לא מיותר להזכיר כאן שמחצית מאזרחי ישראל, וכמעט בטוח שרוב משמעותי של הצעירים, אינם מגיעים כלל לסף שמעבר לו משלמים בכלל מס הכנסה, ולכן הם אינם מושפעים כמעט מביטול הפטור מהמס (הפרשות מעביד מסבכות קצת את התמונה. לא מאוד). הדוגמה שהובאה בכתבה, של זוג שקיבל בירושה קופת גמל, מטעה ביותר: מי שנהנה מהטבות המס הוא הדוד המוריש, שכנראה ניצב בפני שיעור מס משמעותי (אין סיבה אחרת לפתוח קופת גמל). אך מי שנאלץ כעת לשלם את המס בשיעור של 35% הוא זוג צעיר, כנראה נטול אמצעים, שקיבל את הכסף בירושה.

ואולם, הטעויות הספציפיות בכתבה, מרגיזות ככל שיהיו, פחות חשובות. חשובה תפיסת העולם העולה מן הכתבה, ולפיה קיים בחוץ עולם כלכלי שאי-אפשר להבין אותו או את מה שמניע את השחקנים בו. מה זה בכלל אומר שמשרד האוצר חסם את הגישה לאפיק חיסכון? ולמה שמשרד האוצר יעשה דבר כל-כך משונה? איך קופות הגמל משיגות תשואה של 4.6%, ולמה אף אחד אחר לא יכול להשיג תשואה כזו? מי שצפתה בכתבה לא הבינה שום דבר חשוב על קופות הגמל ומדיניות המס כלפיהן, ולא קיבלה שום כלי סביר כדי לגבש עמדה בנושא. כל מה שהיא קיבלה זו עוד סיבה לכעוס על עולם שהיא עוד פחות מבינה.