השבוע שיפדו אותי. זה לא נעים לדובר של ארגון להודות שמשפדים אותו, אבל זו עובדה. כל מי שפתח אתר אינטרנט חדשותי או טלוויזיה לא היה יכול להתחמק מתבהלת הראש הקטן. מדובר כמובן בידיעה שהתפשטה השבוע כאש בשדה קוצים על כך שאחד ממרכיביו של מחקר אפידמיולוגי שמתבצע באוניברסיטת חיפה מצביע על כך שבכמה משכונות חיפה חלה עלייה במספר התינוקות שנולדו במשקל גוף נמוך והיקף ראש קטן, וזאת עקב זיהום אוויר.
האש כוונה קודם כל נגד עיריית חיפה ונגד המזהמים הראשיים במפרץ חיפה (בלי לנקוב ספציפית בשמו של אף אחד). אחר-כך גם אני מצאתי את עצמי בין הכוונות. כדובר של בית-חולים חיפאי, עשיתי טעות גורלית – סירבתי לכך שרופאים בבית-החולים יתראיינו בלי שיוצגו להם הנתונים המחקריים שעליהם התבסס הגילוי המרעיש. כמעט מיד הפכתי לרשע התורן, שמגן על המזהמים וללא ספק מייצג אינטרסים זרים. האמירה היתה חד-משמעית: הדובר משתיק את עובדי הארגון.
האמת (שלי) היא שניסיתי להתחמק מדז'ה-וו. רק לפני שמונה חודשים התייצבו אצלי בבית-החולים עשרות עיתונאים שהגיעו בעקבות התבהלה הקודמת – נתוני מחקר שגרסו כי ילדי חיפה והקריות חולים יותר בסרטן בשל זיהום האוויר. שבוע אחרי הפרסום התברר שהנתונים אינם כהווייתם, אבל בינתיים התרוצצו כתבים בין מחלקות הילדים וריאיינו הורים מודאגים. רוב המרואיינים היו הורים לילדים שגרים רחוק מחיפה, שחלו במחלות שאינן קשורות לזיהום אוויר, אבל זה לא עיניין אף אחד.
עכשיו הגיע המחקר החדש, שיש איתו כמה בעיות בסיסיות, ברמת חמשת המ"מים של העיתונות: אף כלי תקשורת לא מסר בכמה ילדים שסובלים ממשקל נמוך והיקף ראש קטן מדובר במחקר, אף אחד לא מסר מהו משקל הגוף ומהו היקף הראש שהחוקרים קבעו שהם בעייתיים, אף אחד לא יודע אם חיפה שונה בכך מערים אחרות, ואף אחד לא מסר מהו לדעת החוקרים הקשר בין התופעות המדאיגות לזיהום אוויר.
הכתבות עוררו אימה בקרב זוגות צעירים בחיפה, אבל בלי למסור את הפרטים הבסיסיים ביותר: מהו המדד להיקף ראש קטן (תשובה: מתחת ל-33 ס"מ בלידה); מהן הסיבות הנפוצות לכך (תשובה: סוכרת ולחץ דם גבוה אצל האם הם הגורמים המובילים); ומהם הנתונים הסטטיסטיים באשר למשקלי לידה והיקפי גולגולת אצל ילודים בישראל (התשובה נמצאת בידי משרד הבריאות).
אבל התקשורת, במקרה הזה, חרף המחסור הזועק בנתונים בסיסיים, התעקשה שרופאים ינתחו מחקר שלא קיים עדיין על הנייר. כמה כלי תקשורת ממש נעלבו מחוסר התגובה, ובית-החולים, שכלל אינו מואשם בדבר מה, הפך לנבל. העובדה שמשפחת סמי עופר תרמה מבנה לבית-החולים התאימה כמו כפפה ליד לתיאוריית קונספירציה שנרמזה בפורומים שונים: בית-החולים מגונן למעשה על בעלי ההון המזהמים.
שלשום התבהרו קצת השמים בעקבות ישיבת מועצת העיר בחיפה, שבה עמדו מומחים והסבירו שהמחקר עוד בחיתוליו ושעד עכשיו רק ניתחו את נתוני 2012. הישיבה הזאת היתה מעבדה ללימודי תקשורת, ומומלץ לחוקרי תקשורת לנתח אותה: כל כלי התקשורת הארציים דיווחו ממנה בשידור חי.
היה מעניין להבחין בהבדלים בהבנת מסרי המומחים כפי שאלה השתקפו באתרים השונים. זו היתה מעבדה תקשורתית לכל דבר, כי בשידור חי או דיווח חי, אתרי אינטרנט חדשותיים כמעט שאינם יכולים להעתיק זה מזה. ככלל, מי שדיווח בהתלהבות על נתונים קשים במחקר דיווח על נתונים מדאיגים שהחוקרים סקרו. מי שפיקפק במחקר – דיווח על הפקפוקים.
מצאו את ההבדלים. סיקור ישיבת המועצה ב-ynet ובאתר "הארץ", 3.2.16. לחצו להגדלה (צילומי מסך)
סיקור תחום איכות הסביבה בישראל לוקה בבעיה שימיה כימי הזיהום עצמו. הכתבים מוגבלים למבחר צר מאוד של פיקים ושל כותרות שנחשבים גורמי משיכה בעיני עיתונים ומערכות. אתמול התכתבתי עם עורך של אחד מכלי התקשורת הגדולים במדינה, שטען שהגיע הזמן לטפל בזיהום בחיפה בצורה רצינית. אמרתי לו שהוא צודק, אבל לא רק כאשר לכותרת משתרבבות המלים הסקסיות (מבחינה עיתונאית) "ילד חולה" או "לוחם שייטת חולה".
סיפרתי לו שפעם בחודש אני מרים טלפון לכתב מזדמן ומנסה לשכנע אותו להרים תחקיר סביבתי במגוון של נושאים שלעולם לא תראו בתקשורת: אילו חומרים מסוכנים מאוחסנים באזור חיפה לחניית לילה לפני ייצואם לחו"ל? עד כמה מסוכנת שיטת ייבוא האמוניה, שנפרק פעם בכמה שבועות מאונייה בחיפה? בנות כמה שנים תחנות הניטור בחיפה, וכמה מהן מנטרות בכלל חומרים מסרטנים כמו בנזן? לאן נעלמו הארגונים הירוקים שמחתימים ישראלים על הוראות קבע בבנק, אבל חדלו לבצע פעולות מיליטנטיות באזור המפרץ? עד כמה מסוכנת לסביבה ולבריאות הסקת בתים באחים ששורפים עץ?
זוהי רשימה חלקית בלבד. יש עשרות נושאים סביבתיים שיכולים וצריכים לככב באופן קבוע בתקשורת. אבל בשביל זה צריך להיות ראש גדול.
דוד רטנר הוא דובר בית-החולים רמב"ם, לשעבר עיתונאי ב"הארץ" וברשת מקומוני שוקן