היעלמותן והירצחן של הפעוטות בירושלים - הודיה קדם-פימשטיין במערב העיר ונור אבו-טיר במזרחה - סיפקו הזדמנות לעמוד מקרוב על היחס התקשורתי לשתי פרשיות זהות כמעט, האחת שגיבוריה יהודים והאחרת, שבמרכזה ערבים. בעוד שהודיה הקטנה ריתקה את תשומת הלב התקשורתית, זכתה נור לאיזכור בשולי הפרשה ממערב העיר, לצד החדשות המעניינות באמת. כך, לדוגמה, באחד מימי הדרמה, עוד בטרם נתגלתה האמת הנוראה, דיווח משה נוסבאום בחדשות ערוץ 2 על נפתולי החקירה ועל מאמצי החיפוש אחר הודיה, ואילו כאשר נשאל על-ידי המנחה באולפן על הפרשה המזרח-ירושלמית, הסתפק בדיווח קצרצר שבמהלכו לא הצליח אפילו להיזכר בשמה של הילדה הנעדרת.

למרות זאת ניכר היה בדיווחים, אולי בשל סמיכותן של הפרשיות, כי העיתונאים העוסקים בהן מודעים לכך שמדובר כאן כמעט בניסוי מבוקר ביחס התקשורתי לערבים (אם כי, כאמור, זה לא הפריע לאחדים מהם). לעומת מקרה המבחן הזה ישנם מקרים סמויים יותר, בוטים לא פחות, ובמידה רבה חשובים פי כמה.

קחו לדוגמה את הסקרים הניחתים עלינו מכל כיוון. כל בר-דעת מבין שסקרי דעת-קהל אינם רק צילום של המציאות וכי הם גם משפיעים עליה ומעצבים, במידה כזו או אחרת, את תמונת העולם של קוראיהם. קריאה קפדנית של סקרים מאפשרת, מדי פעם, להבחין בתפיסה של מי שערך אותם, וכמסתבר, גם של העורך או הכתב המפרסמים ומפרשנים אותם. בסקרי הבחירות של "ידיעות אחרונות", למשל, אין אבחנה בין מפלגות ערביות שונות. אף שההבדל האידיאולוגי והפרלמנטרי בין חד"ש לבין בל"ד גדול לא פחות, ואולי אף יותר, מן ההבדל בין מרצ לעבודה, מצטופפות הראשונות, ללא כל אבחנה, תחת רובריקת ה"מפלגות הערביות", בעוד האחרונות נסקרות בנפרד, כיאה למפלגות עצמאיות.

מרגיז עוד יותר הסקר שנתוניו מתפרסמים במדור "מצב משפחתי" במוסף "הארץ". בשני עמודיו האחרונים של המוסף, שחתומים עליהם רלי ואבנר אברהמי, מרואיינת מדי שבוע משפחה ישראלית כלשהי, ובכלל זה משפחות ערביות. בתחתית הטקסט מצוין נתון נבחר מסקר על רמת החיים של ישראלים: מי אחראי על החשבונות בבית, כמה מכוניות יש למשפחה ובאילו אמצעי חימום היא משתמשת. מתחת לנתון השבועי, באותיות קטנות עד כדי חשד, ניתן להבחין בהערה שלפיה הסקר מבוסס על מדגם מייצג של האוכלוסייה היהודית בישראל. במלים אחרות - "הארץ" הזמין (או סתם קנה) סקר על רמת החיים של ישראלים, שאיננו מתייחס כלל לערבים החיים כאן. בפסיפס ההדרה השיטתית של ערביי ישראל מתמונת המציאות של היהודים, זה רק פרט קטן. קטן עד כדי כך שצריך להסתכל היטב היטב כדי להבחין בו בשולי העמוד.

גיליון 42, ינואר 2003