בית-המשפט העליון סתם את הגולל על תביעת הדיבה שהגיש אהרון דומב נגד אלדד יניב, שמואל הספרי וגדי טאוב בגין דברים שנכתבו עליו במניפסט "השמאל הלאומי". בפסיקה שניתנה אתמול (27.1.16), לאחר קרוב לחמש שנים של דיונים בארבע ערכאות שונות, סיים בית-המשפט העליון את ההליך המשפטי והורה לדומב לשלם את הוצאות המשפט של הנתבעים.

דומב, המוכר גם בכינוי "דומפה", הוא דמות בכירה בקרב קהילת המתנחלים האידיאולוגיים ותושב קריית-ארבע. בשנת 2011 תבע את יניב והספרי בגין אזכור ביקורתי שלו בספרון שהוציאו בשנת 2009. טאוב, שהביע תמיכה פומבית במניפסט, נתבע בגין טוקבק שפורסם באתר האינטרנט האישי שלו.

עיקר טענותיו של דומב כפי שהובעו בכתב תביעה שהגיש לבית-המשפט לעניינים מקומיים בקריית-ארבע, יישוב מגוריו, הופנו כלפי תיאור לעגני שלו ושל דמויות מוכרות אחרות בקהילת המתנחלים האידיאולוגיים. "דומפה, ולרשטיין, זמביש ושות'. אלה לא בעלים של משרד עורכי-דין תל-אביבי. אלה אדוני הארץ. הם ומתנחליהם. אדונים ממש, לא חלוצים ולא נעלים", ציטט מתוך הספרון שופט בית-המשפט העליון צבי זילברטל, החתום על ההחלטה מאתמול.

"הם לא נטעו עץ ולא בנו בית. זה האחמדים שעשו עבורם את הכל. כבר יותר מארבעים שנה שהם אוספים את הפלשתינאים מהמחסומים ונוסעים למפעל באזור התעשייה המפואר בברקן, למשל, שהמדינה הקימה על חשבונך, תושב שדרות, ואפילו לא משלמים להם שכר מינימום. כי הם סתם ערבושים. החוק הישראלי לא חל עליהם ואם חל, מי אוכף?", הוסיף וציטט השופט זילברטל מרשימת המחלוקת. "תגידו תודה לדומפה, ולרשטיין וזמביש. בשירקס, בקומבינות, שקרים, לחצים, איומים, הם הפכו את ממשלות ישראל לדורותיהן, משמאל ומימין, לקבלן הביצוע של מועצת יש"ע".

בכתב התביעה, שהוגש על-ידי עו"ד אביעד ויסולי, נטען כי יניב והספרי הדפיסו והפיצו "פרסומים שקריים, מכפישים, זדוניים ורשלניים" שנועדו לייצר להם "נכסים פוליטיים ותקשורתיים בקרב תומכיהם ומצביעיהם הפוטנציאליים", תוך "הכפשת התובע וטפילת עובדות שקריות עליו". בגין זאת דרש מבית-המשפט לחייב אותם בתשלום פיצויים בסך 300 אלף שקל ובגניזת הספרון, שהופץ ברשת באופן חופשי ונמכר בחנויות ספרים במחיר סמלי של שקל אחד.

בצורה ציורית

השופטת תמר בר-אשר-צבן מבית-משפט השלום בירושלים, שאליו הועבר הדיון בתיק לאחר שנקבע כי בית-המשפט בקריית-ארבע אינו הערכאה הראויה לדון בו, קיבלה ב-2014 את עמדת הנתבעים וקבעה כי לא הוציאו דיבתו של דומב.

"סגנון הכתיבה, אופיו ותוכנו, מצביעים בבירור על כך שכלל אין מדובר בקביעת עובדות בכלל או בעובדות על אודות התובע בפרט", כתבה בר-אשר-צבן בהחלטתה. "מדובר בכתיבה פוליטית מובהקת, המובאת בסגנון ספרותי בוטה, מתריס ומתגרה, שנועד להדגיש עובדות, להקצין עמדות ולהמחיש בצורה ציורית חדה ונחרצת את עמדת המחברים ביחס לנושאים הנדונים בספר ובהם נושא 'מפעל ההתנחלויות'".

דומב ועורך-דינו החליטו לערער על ההחלטה לבית-המשפט המחוזי בירושלים. בשנה שעברה, בתום הדיונים בערעור, החליט הרכב של שלושה שופטים להפוך את החלטת הערכאה הנמוכה בעניינם של יניב והספרי (במקרה של טאוב הותיר בית-המשפט המחוזי את ההחלטה על כנה, אך צמצם את סכום ההוצאות שנדרש דומב לשלם לו).

השופט צבי זילברטל (צילום: יוסי זמיר)

על-פי השופט עודד שחם, מחבר פסק הדין של בית-המשפט המחוזי, תיאורו של דומב כאחד מ"אדוני הארץ" אינו דיבתי – אך לא כך התיאור המייחס לו "שירקס", "קומבינות", "שקרים", "לחצים" ו"איומים". ואולם, בית-המשפט העליון קבע כי מדובר ב"טעות ברורה, אשר הצדק דורש את תיקונה", וזאת משום שדומב ועורך-דינו ויתרו בשלב מוקדם יותר של ההליך המשפטי על הכללת קטע זה בתביעה.

"לעניין זה לא ניתן לקבל את טענת התובע כי הוויתור לעניין ההיגד השני הוא וולונטרי והיה ביכולתו לסגת ממנו בכל שלב. הוויתור, אף אם לא בא לידי ביטוי בתיקון כתב התביעה, הוא בגדר 'הסדר דיוני' בין הצדדים, שחזרה ממנו מחייבת קבלת רשות מבית-המשפט", ציין בהקשר זה השופט זילברטל בפסק הדין. בכך קיבל בית-המשפט העליון דרישה שהעלו עורכי-דינם של הנתבעים, ישי שנידור, כרמל פומרנץ ומיכאל ספרד.

השופט זילברטל, ועמו השופטים יצחק דנציגר וענת ברון, דנו במקרה בעקבות שתי בקשות רשות ערעור שהוגשו בעקבות פסיקת בית-המשפט המחוזי – האחת מטעם התובע, והאחרת מטעם הנתבעים. שופטי העליון קבעו כי החלטתו של בית-המשפט המחוזי תתבטל, וכי הפסיקה הראשונה של בית-משפט השלום – זו שקיבלה את עמדתם של הנתבעים ‒ תישאר על כנה.

על-פי פסק הדין, דומב ייאלץ לשלם לכל אחד מהנתבעים ‒ יניב, הספרי וטאוב ‒ הוצאות משפט בסך של 35 אלף שקל, ובסך הכל 105 אלף שקל.

רע"א 6839/15
רע"א 6792/15
60587-12-14
16170-03-11

להורדת הקובץ (PDF, 112KB)