כאשר אמנון אברמוביץ' ורוני דניאל דיווחו בשבוע שעבר (20.1.16) בערוץ 2, בסבר פנים רציני ובכובד ראש סמכותי, על דו"ח היועץ המשפטי בפרשת הרפז – האם הם היו עיתונאים או חברים קרובים של גיבורי הפרשה? וכאשר בן כספית פירסם למחרת באתר "מעריב" קדימון לטור שלו על הנושא הזה, האם היה פרשן מוטה בלבד או ידיד אינטימי של גבי אשכנזי ואשתו? ואיזה תפקיד מילאה אילה חסון ברצף ההתרחשויות המסעיר הזה, ואיך נכון להגדיר את התפקוד העיתונאי של דן מרגלית?

יהודה וינשטיין איפשר לציבור הרחב להתוודע לשלולית שבה משכשכים בצוותא, ביחסים אינטימיים, מנהיגי המדינה ואנשי תקשורת מהבכירים ביותר. כפי שעולה מסיכומו מאיר העיניים של אורן פרסיקו באתר זה, הקִרבה מגיעה לא פעם למצב של גילוי עריות. להלן המחשות:

• אברמוביץ' ודניאל מתנדבים לתווך בין הרמטכ"ל גבי אשכנזי לשר הביטחון אהוד ברק בניסיון לשכך את המתיחות ביניהם.
• אשכנזי מתנה באוזני דניאל את צרותיו על יחסם של ברק ומנהל לשכתו, יוני קורן, כלפיו.
• אנשי אשכנזי מנסים להפעיל את בן כספית נגד יוני קורן.
• אשכנזי מרכל עם רוני דניאל על מקורות עושרו של אהוד ברק.
• בניהו משתף את כספית במצוקות המצטברות בנפשו בגלל העימות המחריף בין לשכת הרמטכ"ל ללשכת שר הביטחון ורואה בו מקום מפלט לעומס רגשותיו.
• רונית אשכנזי, אשתו של הרמטכ"ל, מנהלת עשרות שיחות עם בן כספית שטיבן רכילות וקיטורים על התעמרות ברק בגבי אשכנזי, ותכליתן לסייע לרעיה לפרוק מתחים.

זה אפוא טיב היחסים שמתפתחים בין בכירי העיתונאים למושאי סיקורם. ואין מנוס מתהייה: תחת איזה כובע מדווחים פרשנים אלה לציבור על המתרחש – תחת כובע החבר האינטימי של הרמטכ"ל ו/או שר הביטחון, או דרך עדשת משקפיו של העיתונאי שהגדרת תפקידו היא מסירת מידע חסר פניות והארת המציאות באופן הוגן?

השאלה הזו נשאלת גם ביחס לעיתונאים בכירים אחרים, כמו דן מרגלית ואילה חסון, אם כי במידת חומרה פחותה. חסון מככבת בדו"ח היועץ המשפטי, אך לא בהקשר מפורש של קרבת-יתר לנפשות הפועלות. היא מוזכרת כמי שגיבשה לעצמה קונספציה על פשר מסמך הרפז והפרשה שנטוותה ממנו, שאמרה כך: גבי אשכנזי  בנה מערך שלם כדי לסכל את מינויו של יואב גלנט ליורשו בתפקיד וכדי להציג את הדרג המדיני (ראש הממשלה נתניהו ושר הביטחון ברק) כאנשים חסרי אחריות. אשכנזי רתם לשם כך פוליטיקאים, עיתונאים, קברניטי תקשורת ותורמים, לרבות נשיא המדינה (שמעון פרס).  תפיסה דומה היתה (ויש) לדן מרגלית, שאינו מוזכר בדו"ח של וינשטיין.

הקונספציה של חסון (ומרגלית) משקפת בנאמנות רבה את התזה של אהוד ברק ואנשיו בנוגע ללידתו של מסמך הרפז ומטרתו. שר הביטחון של פרוץ הפרשה סבר אז (ומשוכנע גם היום) כי אשכנזי ואנשיו אכן יזמו מהלך שנועד לטרפד את מינויו של גלנט, לערער את מעמדו שלו (ובהזדמנות זו, גם את סמכותו של נתניהו) ולסלול בכך דרך לרמטכ"ל המכהן להיכנס לזירה הציבורית כדי להתחרות על הנהגת המדינה. אימוץ אדוק כל-כך של גרסת ברק על-ידי חסון (ומרגלית) מעיד אף הוא על קרבת דעים מוגזמת בין מושא הסיקור לבין מי שמביאים אותו לידיעת הציבור.

וינשטיין עושה חסד עם העיתונאים הנוגעים בדבר כאשר הוא מסביר את התנהלותם (ואת התנהלות אשכנזי וברק) בקשרי ידידות טבעיים שמתפתחים בין המסוקרים למסקרים. האופן שבו הוא מתאר את טיבו של הקשר הזה מוביל אותו להתייחס בסלחנות גם למעידות בתחום אבטחת המידע שהתגלו בהתנהלותם של הרמטכ"ל ואנשיו (הדו"ח אינו מתייחס לפריצות אבטחה דומות שיוחסו לסביבתו של ברק כפי שעלה לכאורה מפרסום המודעה "פוטש בקריה" על-ידי הפרסומאי אילן שילוח).

על כך יש לומר שיש גם התנהלות עיתונאית אחרת, כזו השומרת על המרחק הראוי בין עיתונאים למקורותיהם, כזו החותרת להביא מידע ולהאיר את עיני הציבור ללא הטיות מוקדמות (ככל שהנפש האנושית מסוגלת לכך), כזו הנרתעת מלהיות חלק מההתרחשות שעליה היא מספרת. הח"מ דוגל באסכולה העיתונאית הזו, אך סיקור פרשת הרפז מוכיח עד כמה חסידיה של הגישה הזו בקהיליית התקשורת מתמעטים והולכים.

עדכון, 24.1: אמנון אברמוביץ' ביקש להבהיר כי לא תיווך בין אשכנזי לברק וכי "מעולם לא תיווכתי ולא תווכתי". עוזי בנזימן מציין כי אזכורו של אברמוביץ' בטור התבסס על הקטע שלהלן בדו"ח היועץ המשפטי וינשטיין על פרשת הרפז:

כחודשיים לאחר השיחה עם דניאל, שוחחו אשכנזי ובניהו על פגישת דניאל ואברמוביץ' עם ברק. אשכנזי אמר במהלך השיחה כי דניאל עשה זאת "בשביל לעבוד עבורנו" (סעיף 217, עמוד 41). ביחס לכך הסביר הרמטכ"ל בחקירתו כי "דניאל ואברמוביץ' ניסו ליישר את ההדורים" (סעיף 218). בניהו אמר בחקירתו כי "רוני ואמנון הלכו להרגיע את ברק ולהגיד לו 'שהוא מקלקל את היחסים עם הצבא ושישתלט על יוני'". דניאל עצמו טען כי "לא מדובר ב'עבודה' עבור אשכנזי, אלא ניסיון לסייע בהרגעת הרוחות" (שם).