הקמפיין האגרסיבי נגד שוברים-שתיקה הוא מבחינות מסוימות אחד הדברים הטובים שקרו לארגון השמאל – כך לדבריו של אחיה שץ, דובר שוברים-שתיקה ועד לאחרונה מנהל המחלקה הציבורית של הארגון, שהתראיין לתוכנית "קול העין" של "העין השביעית" וקול-הקמפוס (דובר עד-כאן, הארגון שהוביל את הגל הנוכחי של הקמפיין, לא ניאות להתראיין לתוכנית). לדבריו, המתקפה הנרחבת של פוליטיקאים, עיתונאים ופעילי ימין הביאה דווקא לעלייה במספרם של החיילים הפונים כדי למסור עדות ‒ ואף הובילה לזינוק בהיקף התרומות שמקבל הארגון מהציבור הישראלי.

"קורה משהו מאוד מעניין. בזמן שההתקפה עלינו חריפה יותר מאי פעם, והאופן שבו היא מתקיימת הופך להיות יותר ויותר ארסי וסמי-חוקי כמעט ‒ כולל הסתות ‒ יש ציבור מאוד גדול שנחשף לשוברים-שתיקה. יותר ויותר אנשים תומכים בנו ‒ אנחנו מקבלים יותר תרומות מאי פעם מהקהל הישראלי ‒ ויש גם יותר חיילים שבאים לתת עדות".

כיצד שץ מסביר את המצב שבו דווקא כלי תקשורת התגייסו לקמפיין שתכליתו פגיעה בארגון שעיקר פעילותו היא איסוף והפצה של מידע? "אני לא יודע", הוא אומר, "אני לא עיתונאי ואני לא יודע איך הדברים האלה קורים, אבל נראה לי שזה קשור מאוד באווירה ציבורית, ובלחץ, ובעובדה שדברים שמצולמים בצורה סקסית – במצלמות נסתרות – הופכים להיות מין אייטם".

"היה לי מוזר למשל ש'ידיעות אחרונות' פרסמו את הסיפור עם אלון ליאל", הוא אומר בנוגע לכתבה מאת יפעת ארליך שפורסמה בשער המוסף "24 שעות" מוקדם יותר החודש. "באמת לא היה שם דבר ולא חצי דבר חדש. כל מה שנאמר שם, אלון ליאל אומר בצורה פומבית בכל מקום. העובדה שזה צולם במצלמה נסתרת ונראה כמו הסתננות, ואז הם מציגים את זה כ'תדריך' ‒ זה מאוד סקסי, אבל לצערי זו לא המציאות".

לדבריו, "זה מאוד מוזר כשזה בא מעיתונאים, אנשים שמבחינתם אמורים לבוא ולהוציא את כל המידע החוצה, לקיים כמה שיותר דיון על מידע. המטרה של שוברים-שתיקה היא הרי בסופו של דבר לחשוף את מציאות הכיבוש. מתוך העדויות שלנו ‒ מתוך החוויה שלי ‒ אני רוצה שאנשים יכירו מה אני נשלחתי לעשות בתור חייל. אנחנו רוצים לעורר את השיח הזה כי אנחנו מאמינים שהשיח הזה יוביל בסופו של דבר ללקיחת אחריות על המציאות הזאת, ובתקווה – לסיום הכיבוש.

"לנסות להסתיר את המידע זה דבר שאני לא רואה בו שום ערך עיתונאי, ואני לא רואה בו גם שום ערך ענייני – זה סוג של ספין. להתחיל לבוא ולעסוק ב'מאיפה הכסף' ו'למה אתם מדברים בחו"ל' – אלו דברים שאולי אפשר לדבר עליהם, אבל הם צריכים לבוא כל הזמן תוך הסיפור הזה של מה שוברים-שתיקה עושים, איפה העדויות, מי אומר אותן, ולמה אנחנו לא מדברים על הדברים האלה.

מתוך הכתבה על שוברים-שתיקה ואלון ליאל ב"24 שעות", 13.1.16

לדבריו, "אין ספק שיש פה יד מכוונת. שום דבר לא קורה במקרה, בוגי, בנט וביבי לא עושים דברים סתם. יש פה תקציבים של מיליוני שקלים שמושקעים בסיפור הזה. משה קלוגהפט הוא הקמפיינר של קמפיין השתולים של אם-תרצו, ובמקרה ח"כ יואב קיש מוציא באותו זמן את הצעת החוק שלו על 'השתולים'.

"שוברים-שתיקה זה רק ההתחלה. אחרי זה הם יעברו לאגודה לזכויות האזרח. אחרי שהם יסיימו עם ארגוני השמאל אני לא יודע לאן זה ילך"

"זה התחיל באמת בבאר-שבע, ואחרי זה היה את הסיפור עם ריבלין, שכולם יצאו על הנשיא ‒ ומיד ביבי יוצא בהצהרות, ובוגי מחליט להוציא אותנו מצה"ל – אגב, מעולם לא היינו בצה"ל, זה ספין, היינו פה ושם פעם-פעמיים בשנה כשהם הזמינו אותנו ‒ ואז בנט מגיע, ומוציא אותנו כביכול מבתי-הספר, למרות שאין לו כל-כך אפשרות לעשות את זה על-פי חוק.

"ולאחר מכן קמפיין השתולים, כשבמקביל מצטרפים כל מיני ארגונים קטנים שהם כאילו מאוד ספונטניים אבל בעצם עובדים בצורה מאוד-מאוד מאורגנת אחד עם השני ‒ עם אותם מסרים, הם מופיעים באותם כנסים ונמצאים בקשר עם אותם אנשים. זה מאוד-מאוד מתוכנן, זה מאוד-מאוד מאורגן, ואני חייב להגיד ששוברים-שתיקה זה רק ההתחלה. זה רק מי שהם נתלים בו כרגע. עכשיו זה שוברים-שתיקה ובצלם, ואחרי זה הם יעברו לאגודה לזכויות האזרח. אחרי שהם יסיימו עם ארגוני השמאל אני לא יודע לאן זה ילך".

"אני רוצה לספר לכם משהו מעניין", מוסיף שץ, "ב'צוק איתן' פרסמנו 70 עדויות של חיילים וקצינים מכל היחידות ומכל החילות. ספר שלם של עדויות, של חיילים שבאו וסיפרו על מציאות מאוד רחבה – על מדיניות האש, על הפעלת האש, על המציאות בשטח. את הסיפור הזה היה קשה מאוד לדחוף לעיתונות. הוא לא הגיע לטלוויזיה, לערוצים המרכזיים. תחשבו מה זה, 70 חיילים וחיילות, וקצינים, שבאים ומספרים את הסיפור שלהם".

איזה הסבר אתם מקבלים מכלי תקשורת שמקבל את המידע שלכם ומחליט בסופו של דבר לא לפרסם?

"אני לא זוכר את ההסברים שהיו. לפעמים זה פשוט לא מספיק מעניין, או 'אנחנו לא מצליחים למצוא איפה להכניס את זה', ולפעמים פשוט מאוד אומרים 'אין לנו זמן'. לי ברור מאוד שהם פשוט מפחדים לעסוק בנושאים האלה, כמו שתמיד מפחדים לעסוק בכיבוש. אני מוצא את עצמי עושה עבודה סמי-עיתונאית ‒ לחשוף את המציאות של הכיבוש. זו תמיד היתה המטרה שלנו, אבל לצערי אנחנו ממלאים את מקומם של עיתונאים".

האוניברסיטה העברית בירושלים, 22.12.15 (צילום: הדס פרוש)

דיברנו על עובדות, בוא נדבר על השקפות. יש אנשים כמו עמירם לוין, עמי איילון ואליק רון, שטוענים שבעיקרון אתם בסדר, כל עוד אתם מפיצים את המידע בעברית ובתחומי ישראל, ואם אתם יכולים – אז אולי גם תסתפקו בלהפיץ אותו רק לצבא. אתה יכול למצוא היגיון בגישה הזאת?

"אני יכול להבין למה חושבים את זה, אבל זה נובע מכמה טעויות בסיסיות. אחת, המטרה שלנו היא לא לעבוד מול הצבא, כי אנחנו לא חושבים שהצבא הוא הבעיה. הצבא עושה כיבוש מצוין, באמת – הוא אולי אפילו הכובש הכי נאור בעולם, אני לא יודע, אבל בסופו של דבר, הוא עושה דבר לא מוסרי. מה שאנחנו רוצים לעשות זה לדבר אל הציבור – זה ששולח את הצבא לעשות את זה ‒ על המדיניות הממשלתית, זאת שמכתיבה לצבא מה לעשות.

"לבוא ולהגיד: חבר'ה, אם אנחנו רוצים מדינה טובה יותר, אם אנחנו רוצים מציאות טובה וגם מוסרית יותר, אנחנו צריכים לבוא ולהתנגד למדיניות הזאת, שכבר 48 שנה שולחת אותנו לשלוט בעם אחר באמצעות צבא. לכן המטרה שלנו היא לא לדבר עם הצבא, אלא לבוא ולדבר עם הציבור ועם אלה שקובעים את המדיניות".

בתקופה של 11 שנים שבהן הארגון פועל, אפשר להניח שבכל זאת אירעו מקרים שבהם פרסמתם מידע כלשהו ולאחר מכן הבנתם שהוא לא נכון או לא מדויק. כשזה קורה לכלי תקשורת הדבר הנכון הוא לפרסם תיקון. מה עושים כשדבר כזה קורה בשוברים-שתיקה?

"אני יכול להגיד לך שב-11 שנה האחרונות פרסמנו עדויות של מעל אלף חיילים וחיילות ששברו שתיקה, ובתוך כל המציאות הזאת עדיין לא הופרכה עדות אחת. למה? כי אנחנו עושים עבודה מאוד-מאוד קפדנית".

"אנחנו עושים עבודות אימות והצלבת מידע. לאורך השנים עדיין לא יצא לנו לבוא ולפרסם תיקון לעדויות של חיילים – ואני מקווה גם שלא ייצא"

לא קרה אף מקרה שבו גיליתם שמשהו לא היה בדיוק-בדיוק כמו שתיארתם אותו?

"תראה, אנחנו מפרסמים עדויות של חיילים, החיילים מספרים את העדויות שלהם כמו שהן חוו אותם, בצורה מאוד אישית. מהבחינה הזאת, זה הסיפור שלו – זה מה שהוא חווה. אנחנו עושים עבודות אימות והצלבת מידע בשביל לוודא שהדברים האלה לא מתפרסמים סתם. לאורך השנים עדיין לא יצא לנו לבוא ולפרסם תיקון לעדויות של חיילים – ואני מקווה גם שלא ייצא. ואולי כן ייצא בעתיד, אנחנו בני אדם. יש כל מיני ארגונים ואנשים שמנסים להפיל אותנו ולתת לנו עדויות שקר, ביניהם גם אנשים שיושבים היום בכנסת, כמו אורן חזן, ועד היום הם לא הצליחו. אז אינשאללה, שיימשך ככה".

• את התוכנית המלאה ניתן להוריד כאן

"קול העין" היא תוכנית משותפת ל"העין השביעית" ולקול-הקמפוס (106FM), רדיו הסטודנטים של בית-הספר לתקשורת של המסלול האקדמי, המכללה למינהל. את התוכנית מפיקה רתם שרעבי, סטודנטית בבית-הספר לתקשורת של המסלול האקדמי. התוכנית משודרת בקול-הקמפוס 106FM מדי שבוע בימי חמישי בשעה 12:00, וזמינה להאזנה באתר התחנה ובאתר "העין השביעית".