עו"ד יהודה וינשטיין, היועץ המשפטי לממשלה, פירסם אתמול (20.1.16) את החלטתו המפורטת בפרשת הרפז, ובה התייחסות נרחבת לחלקם של עיתונאים בפרקים שונים של הפרשה.

וינשטיין התייחס בהחלטתו לחשד כי הרמטכ"ל לשעבר גבי אשכנזי ואנשיו אספו חומרים נגד שר הביטחון לשעבר אהוד ברק ואנשיו ופעלו לפרסומם באמצעות עיתונאים מקורבים; לחשד כי אשכנזי מסר לקבוצה של עיתונאים מידע סודי בלא סמכות; לחשד כי דובר צה"ל לשעבר אבי בניהו החזיק מסמכים מסווגים שלא כדין ולחשד כי בניהו השמיד ראיה.

בסופו של דבר החליט וינשטיין שלא להעמיד לדין איש מהמעורבים, אך המליץ לראש הממשלה להקים צוות שיקבע כללים ברורים לשיחות רקע שראשי ארגוני הביטחון עורכים עם כתבים ופרשנים בכירים.

אשכנזי לא הפעיל עיתונאים נגד ברק

בפתח החלטתו של וינשטיין מוקדש פרק נכבד לחשד כי אשכנזי ואנשיו העבירו לעיתונאים חומרים מכפישים נגד אהוד ברק, כולל מסמך הרפז המפורסם, שנקבע כי הוא מזויף. במסמך נמנו הוראות כיצד ניתן להאיר את יואב גלנט בתקשורת באור חיובי ולפגוע במועמדים אחרים לכהונת הרמטכ"ל. המסמך הגיע בסופו של דבר מלשכת אשכנזי לידיו של אמנון אברמוביץ', שפירסם את תוכנו יחד עם רוני דניאל בתוכנית "אולפן שישי" בערוץ 2. עם זאת, היועץ מצא כי לרמטכ"ל עצמו לא היתה יד בדבר.

"לא נמצאה כל ראיה הקושרת את אשכנזי להעברת המסמך לעיתונאים", כותב וינשטיין בהחלטתו. עוד נקבע כי "בהינתן קיומן של ראיות חד-משמעיות לכך שהן אשכנזי והן וינר היו בטוחים שהמסמך מגלם קיומה של תוכנית אמיתית לקידום מועמדות גלנט לתפקיד הרמטכ"ל, בסיוע גורמי ייעוץ אזרחיים, אין בהעברת המסמך לתקשורת כשלעצמו משום עבירה פלילית".

עוד קובע היועמ"ש בהקשר זה כי "בהעדר מעורבות בזיוף או מודעות לו, ו/או ראיות למעורבות/מודעות להעברה לתקשורת, הרי שאין המדובר בשימוש במסמך מזויף כ'מטען צד' כדי להתערב בהחלטות הדרג המדיני במינוי הרמטכ"ל".

חלק נרחב מפרק זה מוקדש ליחסים בין אשכנזי לעיתונאי "מעריב" בן כספית ולפרשן הבטחוני של חדשות ערוץ 2 רוני דניאל.

"מדיניותי הנוהגת והמוצהרת היא שככלל יש לאפשר לעיתונאים חופש פעולה רחב", כותב היועץ וינשטיין. "בהתאם לדברים אלה הנחיתי את מערכת אכיפת החוק זה מכבר לפעול בצמצום וריסון ביחס להליכים נגד עיתונאים בשל מילוי תפקידם או בשל עבירות המשיקות לחופש הביטוי, וכן לנקוט משנה זהירות בכל הנוגע להליכים אשר עלולים לפגוע בחיסיון העיתונאי.

"חקירת 'תיק 404' עוסקת, בין היתר, בעבירות שבוצעו – על-פי החשד – על-ידי גורמי צבא וממשל רמי דרג, לרבות אגב שימוש בתקשורת. איש מן העיתונאים שהתבקשו למסור עדות לא חשוד בביצוע עבירה, וממילא איש מהעיתונאים לא נחקר כחשוד. כמו כן, בכל מקום בו עיתונאי מסר לחוקרי המשטרה כי תשובתו עלולה לפגוע בחיסיון עיתונאי, החקירה ביחס לאותו הנושא הופסקה, והדברים הועברו לבחינה. בסופו של יום הוחלט במקרים אלו שלא לנקוט הליך כלשהו לצורך הסרת החיסיון".

"אין ראיות להפעלת בן כספית על-ידי אשכנזי לפרסום מידע מכפיש על ברק או אנשי משרדו. אמנם בן כספית מסקר שנים את אהוד ברק סיקור ביקורתי, אך לא ניתן לקשר איזה מהפרסומים למידע שהועבר על-ידי אשכנזי או אנשי שלומו"

אשר לכספית, וינשטיין כותב כי הוא טען בהודעתו שהרפז מסר לו מידע שלילי על אהוד ברק, אך ללא ביסוס של ממש. לדבריו, "הבין שמדובר באדם לא רציני ולא אמין", ולכן לא פעל לפרסום המידע. אמנם, מחומר החקירה עלה כי בין אפריל לאוגוסט 2010 היו בין רונית אשכנזי לכספית 48 התקשרויות, אך לגרסת כספית, הם "שוחחו רק על התעמרות שר הביטחון ברמטכ"ל", וזאת "בעיקר ברמת רכילות, פריקת מתחים שלה". כספית טען כי אינו זוכר אם אי-פעם העבירה לו מידע שפירסם.

היועץ המשפטי מפנה לשיחת רקע שהתקיימה בפברואר 2010 בין כספית לאשכנזי, ש"במהלכה בן כספית נשמע מדובב את אשכנזי לשתף אותו במידע על יחסיו 'הגרועים' עם שר הביטחון, בעוד אשכנזי מנסה למתן את הדברים, לשכנע בתקינות היחסים ולהחזירו לשיח בענייני צבא". בהמשך כותב היועץ כי "בתוך כך, בן כספית מציג בפניו את התזה כי ברק מתנהג אליו כך כי הוא מרגיש מאוים על-ידיו, ואשכנזי משיב שאין לו שאיפות פוליטיות. בשלב מסוים, בן כספית תוהה מולו מדוע הוא לא עוסק ביחסי-ציבור".

היועץ המשפטי מסכם וקובע כי "מחומר החקירה עולה כי בן כספית קיבל מידע מהרפז על ברק, אלא ש(הרפז) לא סיפק לו חומרים לביסוסו. עוד עולה כי בן כספית היה בקשר עם רונית אשכנזי. אין כל ראיות שקשר זה הניב חומרים מכפישים נגד ברק שפורסמו על-ידי בן כספית. כמו כן, אין ראיות להפעלת בן כספית על-ידי אשכנזי לפרסום מידע מכפיש על ברק או אנשי משרדו. אמנם בן כספית מסקר שנים את אהוד ברק סיקור ביקורתי, אך לא ניתן לקשר איזה מהפרסומים למידע שהועבר על-ידי אשכנזי או אנשי שלומו".

חשד נוסף שנבדק נגע לאפשרות שאשכנזי, בניהו, וינר והרפז פעלו לטרפד בקשה מסוימת של יוני קורן, ראש מטה לשכתו של שר הביטחון דאז אהוד ברק, בין היתר על-ידי הפעלת העיתונאי בן כספית. לפי היועמ"ש, מדובר במעשים לגיטימיים. "על אף שהשיחות מצביעות על כך שהחשודים דנו בעניין זה ואף פעלו בנדון ('עשינו את הרעש'), אין שמץ ראיה לעשייה פלילית בעניין", נכתב.

"שיח עם קבוצה קטנה ומסוימת של עיתונאים יוצר גם מידה של קרבה ואף ידידות. על כן, את גילויי האמפתיה והניסיון לסייע מצדו של דניאל יש לקרוא בהקשר רחב זה"

אשר לדניאל, היועץ וינשטיין כותב כי במהלך שיחת רקע במרץ 2010 בין הרמטכ"ל אשכנזי לכתב חדשות ערוץ 2, מתלונן אשכנזי על היחס שהוא מקבל משר הביטחון וראש מטה לשכתו קורן. "במהלך השיחה מהלכים השניים גם רכיל על חשדות למעורבות ברק בשחיתות, ותוהים לגבי מקור עושרו הרב", מציין היועץ.

עוד באותה השיחה, כותב היועץ, דניאל שאל את אשכנזי אם לפרסם את הדברים, אולם הרמטכ"ל סירב. במקום זאת הציע אשכנזי לדניאל לשוחח בנושא עם שר הביטחון ברק. נראה שדניאל הסכים להצעה, שכן אמר בשיחה: "אני הולך עם זה לאהוד".

"דניאל נשאל בחקירתו אם מישהו מסביבת אשכנזי הפעיל אותו כעיתונאי במסגרת המאבק, והשיב שאם נותנים לו אינפורמציה שאהוד עושה או עשה משהו לא בסדר – ספק אם זה נקרא 'להפעיל'", נכתב בהחלטה. "דניאל ציין בהודעתו כי מעבר לשיחה זו, לא היו מקרים נוספים בהם התבקש להעביר מסרים לברק, לא דיבר עם אשכנזי יותר מעיתונאים אחרים ולא היה שופר של הרמטכ"ל. הדגיש כי יש לו דעה מגובשת לגבי דברים ששומע, ונוהג לבודקם".

כחודשיים לאחר השיחה עם דניאל, שוחחו אשכנזי ובניהו על פגישת דניאל ואברמוביץ' עם ברק. אשכנזי אמר במהלך השיחה כי דניאל עשה זאת "בשביל לעבוד עבורנו". ביחס לכך הסביר הרמטכ"ל בחקירתו כי "דניאל ואברמוביץ' ניסו ליישר את ההדורים". בניהו אמר בחקירתו כי "רוני ואמנון הלכו להרגיע את ברק ולהגיד לו 'שהוא מקלקל את היחסים עם הצבא ושישתלט על יוני'". דניאל עצמו טען כי "לא מדובר ב'עבודה' עבור אשכנזי, אלא ניסיון לסייע בהרגעת הרוחות".

היועמ"ש מקבל את הגרסאות הללו ומסיים פרק זה בהערה שלפיה "יודגש כי שיחות הרקע עם העיתונאים הנם חלק משיח מקובל של הרמטכ"ל עם קבוצה מסוימת של עיתונאים. ברי כי שיח עם קבוצה קטנה ומסוימת של עיתונאים יוצר גם מידה של קרבה ואף ידידות. על כן, את גילויי האמפתיה והניסיון לסייע מצדו של דניאל יש לקרוא בהקשר רחב זה. בין זה לטענה כי מדובר בגיוס אסטרטגי של כלי תקשורת להכפשת ברק כדי לפגוע במעמדו המרחק רב". לפי היועץ וינשטיין, "אין ראיות ממשיות לכך כי היה גיוס של כלי תקשורת להפצת מידע אישי מכפיש אודות ברק".

מן העבר השני של המתרס, וינשטיין מתייחס בהחלטתו גם לטענות שהעלתה במהלך החקירה המשטרתית אילה חסון.

"טענתה של אילה חסון, לו אוששה ראייתית, היתה חמורה עד מאוד. דא עקא, שהגב' חסון לא מסרה לחוקרים בדל ראיה לביסוס התזה הזו"

וינשטיין מתייחס באריכות לחסון, שלדבריו "הגיעה לחקירה עם תזה מגובשת". חסון מסרה כי "בתחקיר שעשתה גילתה שאשכנזי גייס פוליטיקאים, עיתונאים, קברניטי תקשורת ותורמים, לרבות את נשיא המדינה, לצורך טרפוד מינויו של גלנט לרמטכ"ל ולצורך הצגת הדרג המדיני בתקשורת כחסר אחריות ומסוכן למדינה; וזאת, כדי שאשכנזי יוכל להגיח כמושיע, לאחר שנשיא המדינה ידאג לפעול לביטול תקופת הצינון".

וינשטיין מפקפק בתקפות התזה של חסון וכותב כי "טענתה של אילה חסון, לו אוששה ראייתית, היתה חמורה עד מאוד, הן באשר לאופרציה עצמה, שהיתה, לדבריה, כרוכה בעבירות פליליות חמורות (האזנות סתר, מעקבים וסחיטה באיומים), והן לכוונה שהיתה מאחוריה – כיבוש השלטון על-ידי רמטכ"ל במדים, ובתוך כך סיכול החלטות דרג מדיני בעניין מינוי הרמטכ"ל ובענייני מדינה אחרים (בהקשר להחלטה מבצעית מסוימת – הצגת הדרג המדיני כמסוכן וחסר אחריות).

"דא עקא, שהגב' חסון לא מסרה לחוקרים בדל ראיה לביסוס התזה הזו. ראוי להדגיש כי גם אם היה בידה של חסון ביסוס המספיק לתחקיר עיתונאי, הרי שבהעדר ראיות קבילות, אין בהודעתה לתרום דבר לבירור העובדות בהליך פלילי".

בהמשך ההחלטה כותב וינשטיין כי "לא נמצא שמץ ראיה לכוונה שליוותה את המעשים, כפי שנטען לה, בין היתר, על-ידי ברק – לסכל החלטות דרג מדיני". לפי וינשטיין, "מחומר החקירה עולה כי דעתו העניינית [של אשכנזי] בעניינו של גלנט, אל מול הניסיון לייחס לו קונספירציה בכוונה לסכל החלטות דרג מדיני – את מינוי הרמטכ"ל – הינם בבחינת קווים מקבילים של מציאות ותזה עיתונאית, שבחקירה זו לא נפגשו".

דברים דומים כותב היועץ וינשטיין בכל הנוגע לחשד כי אשכנזי, בניהו ווינר עברו עבירה של מרמה והפרת אמונים. "ממצאיה של החקירה הפרידו הפרד היטב בין תזה עיתונאית שתפסה מקום נכבד בשיח הציבורי – שיח שמטיבו רחב מדל"ת אמותיו של המשפט הפלילי, ושעל כתפיו נטל הבאת ראיה קל לאין ערוך מזה של המשפט הפלילי – לבין העובדות שניתן להוכיח ברמה הנדרשת במשפט פלילי", נכתב בהחלטה.

אשכנזי מסר לעיתונאים מידע "יותר מסודי ביותר"

פרק נפרד בהחלטת היועץ וינשטיין מוקדש לחשד כי הרמטכ"ל אשכנזי העביר לארבעה עיתונאים "מידע מסווג ורגיש", בין היתר מידע ש"נוגע לפעולת ארגונים בטחוניים אחרים", וזאת בלא סמכות. וינשטיין מציין כי "היתה זו הפעם הראשונה בה הגיעו לידי חוקרי משטרה הקלטות של שיחות מסוג זה – שיחות רקע של בעל תפקיד בטחוני כה בכיר, ראש ארגון, הדרג הפיקודי העליון בצה"ל, עם עיתונאים, והחשד שעלה מתוכני השיח נחקר במסגרת חקירה זו".

אשכנזי טען בחקירתו כי פעל במסגרת סמכותו ועל-פי "נורמה מקובלת" של שיחות רקע עמוק. עוד טען כי המידע שחשף בפני העיתונאים לא חרג מהמקובל. וינשטיין דוחה את טענת אשכנזי כי הרמטכ"ל מוסמך למסור לעיתונאים מידע על פעילות צה"ל לפי שיקול דעתו הבלעדית, וכן דוחה את הטענה כי בסמכותו למסור מידע על פעילות ארגון בטחוני אחר. וינשטיין אף קובע כי אשכנזי אכן מסר פרטי מידע שלא בסמכות, הן לעיתונאים והן לאחד משרי הממשלה, ובכך עבר לכאורה על סעיף 113א לחוק העונשין, אולם לפי היועץ המשפטי, אין מקום להעמידו לדין בגין עבירה זו.

"בהחלט יכולות להתקיים נסיבות בהן מסירת ידיעות סודיות במסגרת שיחת רקע לעיתונאים על-ידי ראשי ארגונים בטחוניים עלולה להימצא בעתיד כמצדיקה העמדה לדין פלילי", כותב וינשטיין, "אך אין זה המצב בענייננו".

לרמטכ"ל, מוסיף וינשטיין, סמכות לשוחח עם עיתונאים בלי לבקש אישור ולשתף אותם במידע צבאי על-פי שיקול דעתו. "יחד עם זאת", כותב היועץ, "הרמטכ"ל איננו מעל החוק, ומצופה ממנו, לאחר שהפעיל שיקול דעת, לקיים הנחיות בטחון מידע בסיסיות ולהקפיד על שמירת יעדי הסתרה כפי שהוא דורש מכל מפקד בצה"ל".

לפי וינשטיין, המחלקה לבטחון מידע בצה"ל (המחב"ם) קבעה כי אשכנזי מסר לעיתונאים מידע מסווג "ברמות סיווג 'סודי ביותר' ואף למעלה מכך", כולל "אישור לפעולות מבצעיות שמדינת ישראל לא נטלה עליהן אחריות, התייחסות ליכולת ופעילות מבצעית וטכנולוגית רגישה לרבות אמל"ח בפיתוח, שיח אודות תכנון (עתידי) ויכולת אופרטיבית מבצעית, שהיתה ידועה לשותפי סוד בלבד".

וינשטיין מונה שלושה סוגי מידע שאשכנזי העביר לעיתונאים בלא סמכות: מידע על פעילות מתוכננת של ארגון בטחוני אחר, מידע על פעילות שאמורה להיחשף רק לאוזניהם של שותפי סוד, ומידע על תוכנית מבצעית עתידית המצויה "בליבת הסוד". ביחס למסירת מידע אחרון זה מצוטט ראש הממשלה בנימין נתניהו כמי שטען שזו "שערוריית השערוריות".

בנוגע למידע על פעילות מתוכננת של ארגון בטחוני אחר, אשכנזי טען בחקירתו כי לא ידע על תוכנית קונקרטית לביצוע הפעילות, אולם לפי וינשטיין, "דבריו אלה נסתרו בראיות, מהן עולה שידע על קיומה של תוכנית קונקרטית כזו, ובתוך כך מסר פרט מידע מהותי שאסור היה לו למסור". אחד מהעיתונאים שנחשפו למידע, אהוד יערי, ציין בהודעתו כי יצא מהשיחה עם אשכנזי "עם תובנה ברורה לגבי התוכנית בעניין". גם לגבי מסירת מידע על תוכנית מבצעית המצויה "בליבת הסוד" נסתרה גרסתו של אשכנזי בראיות. הרמטכ"ל לשעבר טען כי מסר מידע שממילא כבר פורסם וכי הדרג המדיני "ציפה" ממנו לדבר על הנושא, אולם הראיות הוכיחו כי ההפך הוא הנכון.

וינשטיין מציין כי המידע נמסר כשיחת רקע עמוק לקבוצה קטנה של עיתונאים, שלטענתם (ולטענת הצנזורית הצבאית הראשית), מקפידים על כללי הסיקור והציטוט, ואכן מעולם לא פורסם ברבים. עם זאת, היועמ"ש דוחה את הטענה כי זהותם של נמעני המידע מבטלת את הסיכוי כי ייעשה פומבי. "העיתונאים אינם מחויבים בהנחיות אבטחת המידע, אינם כבולים לחובת הסודיות", כותב וינשטיין, "ובעולם התקשורת הפרוץ היום, אין כל ערובה שהסוד לא ימצא דרכו לרשות הרבים, בין במכוון (כגון על דרך העברת המידע לעיתונאים זרים, שאינם כפופים לצנזורה) ובין בשוגג (בהיותם יעד פוטנציאלי לאיסוף – באמצעות החדרת תולעת למחשבי העיתונאי)".

עוד מציין וינשטיין כי לטענת אשכנזי, בישראל יש נורמה של שיחות רקע עמוק בין ראשי ארגונים בטחוניים לכתבים צבאיים ופרשנים מדיניים, וכי הוא פעל במסגרת נורמה זו. לאחר שמיעת עמדות גורמים רבים, ובהם ראש הממשלה בנימין נתניהו, הצנזורית הראשית לשעבר סימה וואקנין-גיל, מאיר דגן, שאול מופז, אהוד ברק ואבי בניהו, הגיע היועמ"ש למסקנה כי "תרבות השיח של רמטכ"לים ובכירים ואחרים עם כתבים צבאיים ופרשנים מדיניים [...] פותחת צוהר לאו דווקא לגבולות הלגיטימיים של השיח, אלא לנינוחות היתר המאפיינת את השיח של ראשי הארגונים הבטחוניים עם התקשורת, נינוחות שטישטשה את גבולות המותר והאסור".

"קיומו של שיח שוטף עם קבוצה קטנה של עיתונאים יוצר קרבה ואינטימיות המטשטשים את גבולות המותר והאסור. לאלה עלולים להצטרף חוסר משמעת ואחריות, ולעתים גם אינטרסים אישיים, והתוצאה היא – דלף וזליגה לא מבוקרים של סודות מדינה"

וינשטיין מזכיר בהחלטתו את המקרים המעטים בתולדות המשפט הישראלי שבהם הועמדו לדין מוסרי מידע שלא בסמכות, כולל פרשות ליאורה גלט-ברקוביץ' וענת קם. וינשטיין עומד על כך כי בכל המקרים, ובשונה מהמקרה של אשכנזי, ההדלפה בוצעה מתוך כוונה שהמידע יפורסם, ההדלפה כללה מסירת מסמכים ולא רק דיבור שבעל-פה, וההדלפה כללה מפגש עם עיתונאי ומסירת מידע בהעדר סמכות (במקרה של אשכנזי נחשף מידע אסור לעיתונאים, אך זאת ב"גלישה" ממפגש בסמכות ומסירת מידע מותר).

"עובדה היא כי למיטב ידיעתנו, בישראל מעולם לא עמד לדין פלילי אדם שבמסגרת שיחת רקע לגיטימית, שהתנהלה בסמכות, חשף גם פרטי מידע שלא היתה לו סמכות למסור, ובוודאי שלא עמד לדין אדם כאשר מידע זה לא פורסם ואף לא הגיע לצנזורה, וממילא לא נגרם נזק לבטחון המדינה", כותב וינשטיין. בהמשך מגיע היועמ"ש למסקנה כי נסיבות המקרה אינן מצדיקות סטייה ממדיניות האכיפה בישראל והעמדה לדין של אשכנזי בגין מסירת המידע הסודי בלא סמכות.

לפי וינשטיין, "למרות שלגבי פרטי מידע מסוימים כשל אשכנזי לכאורה במסירת ידיעה סודית ללא סמכות, עוצמת הפגיעה בערכים המוגנים, בהינתן נסיבות חשיפת המידע בשיחות רקע לגיטימיות, שלא לפרסום, כאשר אשכנזי לא התכוון, ככל הנראה, לעבור עבירה, אלא גלש במהלך השיחה למסירת מידע סודי ביותר שהיה אסור לו למסור, לצד הנורמה הרווחת ומדיניות ההעמדה לדין עד כה, ולצד העניין למנוע המשך חשיפת המידע הרגיש לאוזניים נוספות, כל אלה מובילים למסקנה כי אין מקום להעמדה לדין פלילי".

עם זאת, היועץ המשפטי ממליץ לקבוע כללים לשיחות הרקע של הרמטכ"ל וראשי ארגונים בטחוניים אחרים עם עיתונאים.

"מצב דברים בו השיח של הרמטכ"ל עם כלי התקשורת מקדש את האינטימיות עם העיתונאי, ומתנהל בחלל ריק, כאילו היה זה מידע פרטי שלו, הינו מצב בלתי תקין בעליל", כותב וינשטיין. "[...] קיומו של שיח שוטף עם קבוצה קטנה של עיתונאים יוצר קרבה ואינטימיות, המטשטשים את גבולות המותר והאסור. לאלה עלולים להצטרף חוסר משמעת ואחריות, ולעתים גם אינטרסים אישיים, והתוצאה היא – דלף וזליגה לא מבוקרים של סודות מדינה".

לכן ממליץ היועץ לראש הממשלה ולשר הביטחון "למנות צוות מקצועי אשר ימליץ על קביעת גבולות ברורים לשיח מסוג זה, יידרש לאופן הפעלת הסמכות במסירת ידיעת סודיות, ואף ייתן דעתו על הדרך להגבלת האינטימיות המאפיינת שיח זה, לרבות על-ידי הגברת מעורבות אנשי בטחון המידע, גם במפגשי הרמטכ"ל וראשי הארגונים הבטחוניים האחרים, ובוודאי במפגש קצינים וגורמים בכירים אחרים עם התקשורת".

לדבריו, "תיק זה והחלטתי האמורה אמורים לסמן נקודת מפנה ותמרור אזהרה משמעותי בפני כל אלו העשויים למסור מידע סודי בעתיד בנסיבות דומות. רק העדר נורמה ברורה והעדר אכיפה קודמת, לצד השיקולים האחרים שפורטו, הביאו אותי שלא להגיש כתב אישום נגד אשכנזי. מכאן ולהבא, יש להניח כי לא תהיה עוד סלחנות מצד גורמי האכיפה אל מול תופעה פסולה זו".

וינר ובניהו החזיקו בביתם חומרים מסווגים

פרק שלישי בהחלטת היועץ המשפטי מוקדש לחשד כי דובר צה"ל לשעבר בניהו ועוזרו של הרמטכ"ל ארז וינר החזיקו מסמכים מסווגים בניגוד לדין.

"אינני מקל ראש בזלזול של אבי בניהו, לשעבר דובר צה"ל, בשמירה על המסמכים הסודיים שנתפסו בביתו, והנני סבור שזו התנהגות שאינה הולמת קצין בכיר בצבא"

וינשטיין מציין כי במסגרת החקירה המשטרתית נתפסו בביתם של השניים מסמכים צבאיים וכי במשרדו של בניהו נתפס גם מכשיר הקלטה ובו שיחות רקע של הרמטכ"ל אשכנזי עם עיתונאים. החומר שהיה בחזקת בניהו נמצא בחלקו במגירות וארון לא מאובטחים, ומכשיר ההקלטה היה בתיק אישי. חלק אחר נשמר בכספת. "במועד החיפושים, הן וינר והן בניהו היו כבר אזרחים", כותב וינשטיין, "ועל פני הדברים אסור היה להם להחזיק במסמכים צבאיים שהגיעו אליהם במהלך שירותם ובמסגרת תפקידם, בוודאי מחוץ למתקן צבאי".

המחב"ם קבע בחוות דעתו כי שיחות הרקע של הרמטכ"ל עם אשכנזי, שנשמרו במכשיר ההקלטה שהיה בידי בניהו, כללו מידע "סודי ביותר". למעשה מדובר באותו המידע שהביא לחקירת אשכנזי בחשד למסירת ידיעות סודיות בלא סמכות.

בניהו טען כי לא היה מודע כלל לכך שמכשיר ההקלטה ובו השיחות הרגישות נמצא ברשותו. "הוא נמצא אצלי בתיק חום, שעבר איתי מהצבא עם כל החומרים
למשרד שלי האזרחי", אמר בניהו. "בתיק היו מסמכים אישיים, ולא הייתי מודע לכך שבתוכו נשאר מכשיר ההקלטה. לא הוצאתי מהתיק מעולם את המכשיר, וממילא גם לא הקשבתי לו, ועל כן באף רגע נתון לא הייתי מודע לתכנים עליו". לדבריו, התיק לא היה בשימוש, אלא "תיפקד כמעין עוד מגירה אצלו במשרד", ולכן לא הבחין בקיומו של מכשיר ההקלטה בתיק.

היועץ וינשטיין מקבל את גרסתו ועל כן מגיע למסקנה כי אין להעמידו לדין בגין עבירה על סעיף 113ג לחוק העונשין, הנוגע לאיסוף והחזקת ידיעות סודיות בלא סמכות. בהמשך מוצא היועץ כי אין להעמידו לדין גם בחשד לעבירה על סעיף 117ב לחוק העונשין, סעיף הנוגע להתרשלות בשמירת ידיעה.

ביחס לסעיף אחרון זה מציין היועץ כי בנוגע למידע שהוקלט במכשיר, החליט לסגור את התיק נגד אשכנזי. "אמנם התיק בעניינו של אשכנזי נגנז משיקולים שאינם רלבנטיים לבחינת עניינו של בניהו", כותב וינשטיין, "אלא שיש בהעמדתו לדין של מי שכשל בשמירה על מכשיר ההקלטה ברשלנות, בה בעת שנגנז התיק נגד מי שכשל בעבירה החמורה יותר – בגינה נמצא המידע על אותו מכשיר לכתחילה, כדי לפגוע בתחושת הצדק".

בהמשך מדגיש היועץ כך: "אינני מקל ראש בזלזול של אבי בניהו, לשעבר דובר צה"ל, בשמירה על המסמכים הסודיים שנתפסו בביתו, והנני סבור שזו התנהגות שאינה הולמת קצין בכיר בצבא, ולו זו התבררה במהלך שירותו הצבאי, היתה ראויה למיצוי הדין לפי חוק השיפוט הצבאי וייתכן כי היה ראוי לשקול גם הדחתו מתפקידו. עם זאת, לא סברתי שיש מקום להעמדתו לדין פלילי בגין מכלול נסיבות העניין שפורטו לעיל".

"גם ת'הקלטה הזאת תשמיד"

פרק רביעי בהחלטת היועץ המשפטי לממשלה נוגע לחשד כי בניהו ווינר שיבשו מהלכי משפט והשמידו ראיה כשמחקו ממכשיר ההקלטה של בניהו שיחת רקע מוקלטת בין הרמטכ"ל לעיתונאי בן כספית. המחיקה התבצעה לאחר שנודע לשניים שראש הממשלה הנחה לפתוח בחקירה לאיתור מקור שהדליף מידע מסוים שפורסם על-ידי כספית.

וינר למד על הנחיית ראש הממשלה ואמר לבניהו כי נתניהו "קיבל חורפה" ו"רוצה לעשות חקירה". אחרי שבניהו הבין את משמעות הדברים, הוא אמר לווינר: "יבקשו ת'תמליל, זה רע מאוד. זה סקוריטטה, זה שימוש ב... אין שם שום הדלפה, הכתבה עברה צנזורה, אין בה... צנזורה חמורים, אתה מבין? להיכנס לרמטכ"ל לתוך הספה ול... זה לא מקובל, אתה מבין? אני לא יודע אם אני חייב להקליט שיחות רמטכ"ל. [...] וגם שיחות רמטכ"ל עם נחום ברנע וכאלה אני מוחק אותן מיד. אבל אני לא יודע, לא... לא זוכר. גם ת'הקלטה של השיחה הזאת תשמיד עכשיו".

וינר, כך על-פי תמליל השיחה שכלול בהחלטת היועץ וינשטיין, מגחך ושואל "מה", ובניהו מצחקק ואומר: "גם ת'הקלטה הזאת תשמיד". בהמשך וינר מנחה את בניהו כי יש "לתאם עמדות" וממליץ לו להעביר לרשותו את ההקלטה, "כדי שאתה לא תדע איפה היא".

בעקבות השיחה הונחתה חיילת בפיקוד העליון לתמלל את הקלטת השיחה בין אשכנזי לכספית ולהשמיד את הקבצים עם סיום התמלול. העותק שהיה על מכשיר ההקלטה של בניהו אכן "הושמד".

בחקירתו טען בניהו שביקש להשמיד את הקלטת בשל פרטי רכילות שהיו בה, ולא במטרה לשבש חקירה. עוד ציין כי נפגש עם בן כספית ברכב במגרש חניה וסיפר לו על אודות החקירה, אך לדבריו, "המפגש נעשה במסגרת חברותם וכדי 'לחלוק' במעמסה הרגשית, כיוון שחש נרדף על-ידי שר הביטחון".

היועץ וינשטיין מצא כי וינר ובניהו לא היו מודעים לאפשרות קיומו של הליך שיפוטי עתידי בהתייחס להדלפה, וכי אכן ביקשו למנוע את הגעת השיחה ללשכת ברק כי חששו שזה ישתמש בה כדי להביך את אשכנזי ולפגוע בו. ביחס למפגש עם כספית והדיווח על החקירה נגדו, היועץ וינשטיין קובע כי "גם בנסיבות מפגש מפוקפקות (באישון ליל ובחניון חשוך...) אין כדי למלא את החסר וליצוק תוכן, אחר ופלילי, לאותו מפגש". בשל כל זאת החליט לגנוז את התיק נגד בניהו ווינר ולא להעמידם לדין.

להורדת הקובץ (PDF, 1.25MB)