רגע לפני שאנחנו שוכחים את מערכת הבחירות ומתרכזים כל כולנו בשלב הבא, הרכבת הקואליציה, ראוי שנחזור לאירוע אחד שהתרחש לקראת סיום המערכה, ומשום מה נדחק לשוליים ולא זכה להתייחסות הנאותה, אבל הוא עלול לרמז על מה שצפוי לנו.
עצרת של אביגדור ליברמן ומפלגת ישראל-ביתנו בחיפה. קהל נרגש, המוני עיתונאים וצלמים מהארץ ומחו"ל נקבצים כדי לנסות ללמוד עוד משהו על האיש והתופעה. החגיגיות חוגגת. עד שהמארגנת, סגנית ראש עיריית חיפה, יוליה שטריים, מבחינה בשני עיתונאים ערבים בין צוותי התקשורת הרבים ואוסרת עליהם להיכנס. היא לא טורחת לברר אם שני העיתונאים – סאמי עבד אל-חמיד ממהדורת החדשות המקומיות בחיפה ופוראת נסאר מערוץ 2 – הם ערבים נאמנים על-פי כל הכללים, ולפיכך ראויים לאזרחות ולכל מה שמתלווה אליה, אפילו אליבא דליברמן.
הם מנסים להסביר לה שהם עיתונאים שבאו לכאן לא במסגרת הפגנת השמאל שנערכה במקום, אלא במסגרת עבודתם, אבל אין להם שום סיכוי. תחילה מנמקת שטריים את הסירוב בכך שהשניים אינם מופיעים ברשימות שלה, עד שמתברר שלא מעטים מאלה שאינם מופיעים ברשימות שלה דווקא נכנסים בלי בעיות. בסופו של דבר היא פולטת את המשפט המכריע: "בגלל הערבים האלה ומה שהם אומרים על ליברמן". לא בפינה חשוכה היא אומרת את הדברים, אלא מול המצלמות, שמתעדות הכל וגם מעבירות את הדיווח הלאה, והוא משודר במהדורת החדשות המרכזית.
אביגדור ליברמן מבקר באשקלון, 6 בפברואר (צילום: אדי ישראל)
סאמי עבד אל-חמיד ופרואת נסאר מצטרפים לצלם עטא עוויסאת, איש "ידיעות אחרונות", שהגיש בקשה שגרתית לחדש את תעודת העיתונאי שלו מטעם לשכת העיתונות הממשלתית, תעודה שהוא מחזיק בה עשרים שנה, ונתקל לפתע בעיכובים ובהשהיות ובחקירות של השב"כ. בעבר הוא נתקל בקשיים והסתבך בעימותים כמה וכמה פעמים כאשר נשלח לסקר אירועים בהשתתפות ראש הממשלה, ואפילו הוכה על-ידי כוחות הביטחון. החברים התייצבו לצדו וחיזקו את ידיו, מועצת העיתונות ואגודת העיתונאים גינו ודרשו חקירה. היה רעש מסוים. כשעוכבה תעודת העיתונאי שלו, התערבו בעניינו מנכ"ל משרד ראש הממשלה, רענן דינור, וח"כ חיים אורון, והמסמך המיוחל, שממילא לא תמיד עוזר, הגיע אליו. אלא שגם בימים הלא נוחים שבהם נחשב לחשוד ובלתי אמין, יכול עוויסאת להתנחם בדבר אחד: כל עיתונאי "ידיעות אחרונות" סירבו לקבל את תעודת העיתונאי של לע"מ עד שיוסדר עניינו של חברם. ומי רוצה להסתבך עם "ידיעות אחרונות"?
סאמי עבד אל-חמיד ופרואת נסאר אינם יכולים למצוא נחמה כזאת. אולי חברים ועמיתים טילפנו והביעו דאגה וטפחו על השכם. אנחנו לא יודעים, כי הם לא סיפרו על כך ברבים. אולי מנהלי חדשות 2 טילפנו להגיד מלה טובה, אולי הם אפילו עשו משהו, אך אנחנו לא יודעים. הם לא דיווחו על כך, ונסיונותי לברר זאת לא עלו יפה.
ייתכן שמעשים טובים, טוב שייעשו בחשאי. אבל לא במקרה זה. בייחוד לא בימים טרופים אלה, שאינם מבטיחים טובות ליחסי יהודים-ערבים בישראל. התייצבות לצד עמיתים שנפגעים בגלל לאומיותם אינה עניין של צדקה שראוי שתינתן בסתר. ישראל-ביתנו עושה הון נורא מהסיסמאות הלאומניות שהיא מפזרת לכל רוח. שם לא מתביישים בעמדות שבכל מקום אחר היו מזעזעות את אמות הספים. המפלגה הזו יכולה להרשות לעצמה לעשות את זה משום שהיא יודעת שלא תידרש לשלם על כך שום מחיר. אפילו לא סמלי שבסמלי.
ייתכן שאיום על המפלגה שלא לסקר את האירועים שלה עד שתתנצל על ההתנהגות הדוחה לא היה עושה עליה שום רושם, משום שקהל תומכיה ממילא מתעב את התקשורת כמעט כמו שהוא מתעב ערבים ושמאלנים וכל מי שהוא לא אחד משלה. ובכל זאת, יש דברים שצריך לעשות משום שצריך לעשות אותם. גם אם אין בהם כל תועלת. הפגנת סולידריות קטנה, סמלית, עם העיתונאים הנפגעים היא אחד מהם. וצריך לעשות אותה בראש חוצות, בכל הכוח. עדיין לא מאוחר.
תגובת דניאל סיריוטי, עיתונאי שנכח באירוע
"מסתבר שלמען ה'סקופ' חברי הנכבדים פוראת וסאמי ויתרו על הסולידריות ואם היינו מודעים לכך - איש מהעיתונאים שהיו במקום לא היה מסקר את הכנס". לקריאת התגובה המלאה >>