מייקל שרודר הופך לדמות מפתח בפרשה המסתעפת של ניסיונות החדירה של שלדון אדלסון לתקשורת האמריקאית, כך עולה מהפרסומים השונים בתקשורת האמריקאית וגם ב"לאס וגאס ריביו ג'ורנל" העיתון שרכישתו האנונימית הציתה את הסקנדל הנוכחי. "צפו לכך ששמו של שרודר יצוף שוב ושוב", כתב בעל הטור הבכיר של ה"ריביו ג'ורנל" ג'ון סמית, ואכן עסקן העיתונות מתגלה כחוליה מקשרת בין ניסיונות ההשפעה של אדלסון בארה"ב ובישראל.

שרודר, בעליהם של מקומונים בקונטיקט, צץ כמנהל המיועד של ה"לאס וגאס ריביו ג'ורנל" בצידה השני של היבשת, אחרי שהעיתון נרכש על ידי קונה מסתורי בדצמבר האחרון. כתבי ה"ריביו ג'ורנל" חשפו כי משפחת אדלסון, הבעלים של קזינו גדול בעיר, היא העומדת מאחורי הרכישה ואף קשרו בין שרודר, אדלסון ומניע אפשרי לרכישת העיתון הגדול בנבאדה.

לפי ה"ריביו ג'ורנל", במהלך ההתמחרות מול הבעלים הקודמים של ה"ריביו ג'ורנל", שלושה מכתבי העיתון התבקשו לעקוב אחרי שלושה שופטים - אחת מהם, אליזבת גונזלס, שופטת בתביעה של בכיר לשעבר בחברה של אדלסון, הטוען כי פוטר שלא כדין משום שסירב להתנהלות מושחתת לכאורה בקזינו של אדלסון במקאו - מקור עיקר רווחי החברה. עוד חשפו כי מאמר בגנותה של גונזלס התפרסם במקומונים של שרודר בקונטיקט - ככל הנראה על ידי שרודר עצמו שחתם בשם עט. המאמר התברר כמורכב מפלגיאט וציטוטים מפוברקים. בעקבות החשיפה הוזז שרודר מעמדת המנהל והוא פירסם מכתב התנצלות.

שלשום פירסם ה"ריביו ג'ורנל" כי שמו של שרודר הופיע כבר במשפט עצמו, עת פטריק דומונט, סמנכ"ל ב"לאס וגאס סנדס" וחתנו של אדלסון, סירב לענות על שאלות עורך דינו של המנהל המפוטר בדבר היכרותו עם שרודר.

הקשר הישראלי

לפי ה"הפינגטון פוסט", הקשרים בין שרודר לאדלסון נבעו מהתקופה בה שרודר היה המו"ל של חינמון בשם "בוסטון עכשיו" ("Boston Now"), שכבר אינו פועל. מנכ"ל החינמון הבוסטוני, ראסל פרגמנט, עבד ב-2007 כיועץ להקמת "ישראל היום". לפי כתב ה"פוסט" פיטר סטון, "שני מקורות המכירים את עבודת הייעוץ של פרגמנט ל'ישראל היום' אומרים כי פרגמנט טס לישראל כשהוא מלווה בשרודר, ובילה שם מספר ימים בפגישות עם צוות 'ישראל היום'".

שלדון ומרים אדלסון. ירושלים, 17.8.11 (צילום: מרים אלסטר)

לפי סטון, "היחסים [בין אדלסון לשרודר] צמחו משם. לפי מקורות בקונטיקט, סביב 2012 החלו המקומונים הקטנים של שרודר בניו-בריטיין ובבריסטול [שבקונטיקט] לפרסם בעמודי הדת שלהם חומרים מהסוכנות השמרנית 'שירות החדשות היהודי' [JNS], שפרגמנט היה המו"ל שלה".

ה"פורוורד" פירסם בסוף השנה שעברה כי אדלסון הוא התורם הגדול ביותר ל-JNS. לסוכנות זיכיון בלעדי על הפצת חומרים מתורגמים של "ישראל היום", והיא משמשת ספק תוכן עבור ארגוני חדשות יהודים בארצות-הברית. לפי ה"פורוורד", פרגמנט סירב לאשר או להכחיש ב-2013 כי אדלסון הוא העומד מאחורי הסוכנות, אולם תרומות של אדלסון בסך של לפחות 1.2 מיליון דולר נחשפו בשנה שעברה בדיווחי מס רשמיים.

בינתיים, ב"ריביו ג'ורנל"

בתוך כך, משחק הכיסאות בצמרת ה"לאס וגאס ריביו ג'ורנל" ממשיך: בשבוע שעבר מונה ממלא מקום לעורך הראשי של ה"ריביו ג'ורנל", כך דיווחה מריה בסטילוס ב"ניו-יורקר". כזכור, העורך הראשי מייקל הנגל פרש לאחר התערבות של הנהלת העיתון במאמר שכתב על הרכישה. כעת נכנס לתפקיד, באופן זמני, גלן קוק, מוותיקי העיתון.

עם כניסתו לתפקיד, קוק שלח מייל עם הנחיות לעובדי העיתון המפרט 13 נהלים לפיהם הכתבים צריכים לפעול. בין היתר, קוק הנחה לסקר כל פרשייה בעלת עניין לציבור שמשפחת אדלסון מעורבת בה, באופן זהה לכל סיפור אחר. עם זאת, נותרה בעינה התקנה לפיה כל כתבה העוסקת ברכישת העיתון או במשפחת אדלסון צריכה לקבל אישור בכתב מידי המו"ל לפני פרסומה, אך שינויים יעשו בתיאום עם העורך. לכל סיקור שנוגע בעניינים הקשורים לאדלסון תתווסף הערה המזכירה לקוראים שהעיתון נמצא בבעלות המשפחה.

ההנחיות של גלן קוק, העורך הראשי הזמני של ה"לאס וגאס ריביו ג'ורנל", לעובדי העיתון, בכל הנוגע לבעלים החדשים - משפחת אדלסון

הנחיות אלו באות על רקע שני מפגשים שנערכו בשבוע שעבר בין צוות העיתון לבין דייב באטלר, עיתונאי ותיק הכותב ב"פרובידנס ג'ורנל", הנמצא גם הוא בהנהלת חברת גייטהאוס, הבעלים הקודמים והמנהלים הנוכחיים של ה"ריביו ג'ורנל". לפי ה"ניו יורקר", באטלר הגיע ליישר את ההדורים עם צוות ה"ריביו ג'ורנל", והציע להם להירגע קצת בכל הנודע לסיקור פרשת הרכישה: "עיתונים הם עסקים, ובעלים יכולים לעשות איתם מה שהם רוצים".

כתבת "הניו יורקר" בסטילוס ערכה ראיון עם ג'יימס דה-הייבן, מצוות הכתבים ב"ריביו ג'ורנל" שסיקר את פרשת הרכישה - שכבר אינו עובד בעיתון. דה-הייבן סיפר לבסטילוס שהתקבל לעבודה בעיתון דווקא משום שפוטר ממשרתו הקודמת אחרי שלא הסכים לציית להוראות לא אתיות.  ג'יימס רייט, עורך בכיר ב"ריביו ג'ורנל", אמר לבסטילוס שקיים פחד ממשי מהשפעה פסולה של הבעלים החדשים: "אני כן במאה אחוז כשאני אומר: לא ממש אכפת לי מהפוליטיקה של אדלסון. את מבינה? הוא יכול לעשות מה שהוא רוצה עם מאמרי המערכת. לא אכפת לי... הדאגה היחידה שלי היא אם אדלסון  יסיר את גדר ההפרדה, ואנחנו נתחיל פתאום לקבל הנחיות של לסקר את זה, אל תסקר את זה, בהתבסס על האינטרסים האישיים שלו".