כמה דקות פרסומת אפשר יהיה לשדר בערוץ 2? הוויכוח בשאלה זו שב והתלהט בחודשים האחרונים. ב-1 בפברואר נכנסה לתוקפה ההחלטה הקובעת כי לכל היותר ישודרו תשע דקות של פרסומת בשעה בשעות צפיית השיא - דקה פחות מן המכסה שהיתה נהוגה קודם לכן.

שלושת זכייני הרשות השנייה, "טלעד", "קשת" ו"רשת", רוצים עוד - עשר דקות, ואולי אפילו יותר. כל דקה נוספת בשעות שיא הצפייה תזרים לכיסיהם סכומים נכבדים. למה לחלק להם כסף, שאל מו"ל "הארץ", עמוס שוקן, במאמר שתקף בחריפות את הכוונה להגדיל את נתח הפרסומות ובכך להעצים את רווחיהם של "אנשי האלפיון העליון", כהגדרתו. הזכיינים זעמו: יו"ר שידורי "קשת",  אליהו בן-עמרם, הגיב במאמר פולמוסי חריף ב"מעריב" (אליו צורפה הערה, כי "הארץ" לא הסכים לפרסם את מאמר התגובה הזה למאמרו של שוקן). בן-עמרם ניסה לעקוץ את מו"ל "הארץ" והזכיר כי קבוצת שוקן נכשלה במכרז על הערוץ השני ולא זכתה גם במכרזי הרדיו האזורי.

בן-עמרם, וכמוהו מנכ"ל "טלעד" עוזי פלד - במאמר שפורסם ב"הארץ" - מבקשים להצדיק את הצורך בהגדלת זמן הפרסומות. פלד כתב כי בארה"ב אין כל הגבלה על נתח הפרסומות, אבל הממוצע הוא 17 דקות בשעה.

באירופה, למעט בריטניה, הממוצע הוא 12 דקות בשעה. פלד ובן-עמרם חולקים שבחים רבים לערוץ השני: "טלוויזיה איכותית, מקצועית, שמנשבות בה רוחות קדמה מרעננות", כותב בן-עמרם על שידורי הערוץ.

שוקן טען במאמרו, כי החוק מתיר לשדר שש דקות של פרסומת בכל שעה. החוק, מתברר, קובע כי מועצת הערוץ השני היא בעלת סמכות לקבוע את היקף זמן הפרסום, ובלבד שלא יעלה על 10 אחוזים מכלל השידורים.

המועצה רשאית לקבוע כיצד יתחלק הזמן בין שעות השידור השונות: ביממה שבה משדר הערוץ השני עשר שעות, למשל, מותר לו לשדר שעה אחת של פרסומות. אבל אפשר לחלק את הנתח לרצועות עבות יותר של פרסומת בשעות שיא הצפייה, שבהן ההכנסות גבוהות יותר, ולרצועות דקות יותר בשעות אחרות. הקרב על הדקות היקרות עדיין נמשך.

ובינתיים קובלים הזכיינים על הפסד רווחים בימי הפיגועים של סוף פברואר ותחילת מארס. הזכיינים העריכו, כי הפסקת שידור הפרסומות ושינוי לוח המשדרים הסבו להם הפסד של כשלושה מיליון דולר. מועצת הערוץ השני קבעה כי הזכיינים יקבלו החזר של דקות הפרסום האבודות בימי המרוץ לקניות שלפני פסח.

גיליון 2, מרץ 1996