איור: עדי צחור

בסתיו 1995 פעלו בישראל 35 תחנות רדיו פיראטיות לפחות. נגד 16 מהן הגיש משרד התקשורת תלונות למשטרה. נגד שבע תחנות אחרות התלוננה במשטרה הרשות השנייה לטלוויזיה ולרדיו. נגד 11 תחנות פיראטיות לא הוגשה ולו תלונה אחת למשטרה. על 13 מן התחנות בוצעו פשיטות משותפות של המשטרה ושל משרד התקשורת, שבהן הוחרם הציוד, אך כמעט בכל המקרים חידשו התחנות את שידוריהן זמן קצר לאחר מכן.

אלה הם כמה מממצאי דו"ח מחקר הנושא את הכותרת "הרדיו הפיראטי בישראל – תמונת מצב: 1995", שיצא לאור במכון לקומוניקציה ע"ש משפחת סמארט באוניברסיטה העברית. במסגרת המחקר נעשה ניסיון למפות, זו הפעם הראשונה בישראל, את התחנות הפיראטיות. מתברר כי נוסף ל-35 התחנות שהיו פעילות בארץ בסתיו 1995, פעלו בשנים 1987–1995 לא פחות מ-42 תחנות פיראטיות אחרות. לימור מדגיש, עם זאת, כי אין זו התמונה המלאה, מאחר שבידי הרשויות המופקדות על אכיפת החוק אין מידע מלא ומעודכן על תחנות פיראטיות ברחבי הארץ.

למרות הנזק הכלכלי שעלולות התחנות הפיראטיות לגרום לתחנות החוקיות של הרדיו האזורי-מסחרי, שזכו במכרזים ב-1995, אין בישראל מדיניות של אכיפת החוק נגד השידורים הפיראטיים. לימור קובע כי "מדיניות היד הרכה, שיש בה כדי להעיד בעיקר על העדר מדיניות, לא רק שהניחה את התשתית לפעילות בלתי מופרעת או כמעט בלתי מופרעת של תחנות רדיו פיראטיות בכל רחבי המדינה, אלא אף עודדה אותה למעשה".

הסערה שפרצה אשתקד בעקבות הניסיון לסגור את תחנת הרדיו הפיראטית ערוץ 7, המשדרת מלב ים, העלתה את הסוגיה לכותרות לשעה קלה. התברר כי מבחינה חוקית, כמו גם פוליטית, התמונה איננה פשוטה.

המחקר קובע, בין היתר, כי המערכת הפוליטית תמכה בגלוי או בעקיפין בתחנות הפיראטיות (ח"כים, ראשי ערים וממלאי תפקידים רשמיים מתארחים בשידוריהן), המערכת המחוקקת לא חוקקה חוקים נגד תחנות פיראטיות המשדרות מן הים (אף שיש חוקים כאלה נגד שידורי טלוויזיה פיראטיים מן הים). משרדי הממשלה השונים לא יצרו מנגנונים יעילים של פיקוח ואכיפה ולא הקציבו לכך את המשאבים הדרושים. המערכת המשפטית גזרה עונשים קלים על עברייני רדיו, המערכת הכלכלית הזרימה פרסומות לתחנות פיראטיות רבות.

מתברר כי מבין 390 התיקים שהיו בטיפול המשטרה על תלונות בדבר שידורים פיראטיים בשנים 1991–1995, יותר ממחצית (55.6%) נסגרו. מדוע? הממצאים מלמדים אולי יותר מכל דבר אחר על יחס הרשויות לרדיו הפיראטי. 37.3% מן התיקים נסגרו מ"חוסר עניין לציבור", לעומת 31.3% שנסגרו מחוסר ראיות.

בסיכום המחקר קובע לימור כי עידן הרדיו האזורי החוקי איננו עומד להביא לחיסולן של התחנות הפיראטיות. בהעדר החלטה גורפת של הדרג הממשלתי העליון על חיסול הרדיו הפיראטי או פעולה מתואמת ורחבת היקף מצד תחנות הרדיו האזוריות, "הרדיו הפיראטי איננו עומד למות, ולבטח לא בזמן הקרוב", כלשון המחקר.

גיליון 1, ינואר 1996