אני מחזיק מעצמי איש קטן. לא קטן במובן "קטנוני" (למרות שיש שיטענו שזה תיאור מדויק של המצב), אלא קטן במובן של "פשוט". אני איש פשוט. מה יש לי בחיי? מכונית שהיא לא שלי, בית שהוא לא שלי, ואוברדרפט שהוא כולו שלי. איש קטן. לכן אני מרגיש בנוח לשאול את השאלה, מה אנשים קטנים רוצים בחייהם? ולענות עליה בשם כל האנשים הקטנים: אנחנו רוצים קצת יותר כסף. לא הרבה. אנחנו לא חמדנים, האנשים הקטנים. אנחנו רק רוצים קצת יותר כסף. לכן אנחנו קוראים עיתונים כלכליים דוגמת "דה-מרקר", שכבר ביומו הראשון הסביר לנו ש"זה הכל כסף".
זו גם הסיבה שכאשר קראתי על תוכנה חדשה שתאפשר "גם לאנשים הקטנים לחוות את חוויית המסחר (בבורסה)", נדרכתי. זה בדיוק מה שאני זקוק לו. לא בגלל "החוויה". אין שום חוויה במסחר בבורסה. נסו לקנח את האף לתינוקת מנוזלת – זו חוויה. התעניינתי בתוכנה כיוון שהיא כלי שבאמצעותו אוכל לסחור בבורסה, ובבורסה אפשר להרוויח קצת כסף, והרי כבר סיכמנו שאנחנו, האנשים הקטנים, זקוקים לקצת כסף. לא הרבה.
(צילום: Jeff Kubina, The cake engineer, רישיון cc)
"איפה מורידים את התוכנה החדשה", ניסיתי לברר, אבל אז הסתבר לי שהיא לא ניתנת להורדה. היא חלק ממיזם חדש שזכה לפרסומת בצורה של כתבה ב"דה-מרקר". הפרסומת, כלומר הכתבה, כלומר הפרסומת, מספרת על "בורסה קפה" שהוא בית-קפה, כלומר קזינו, כלומר בית-קפה בן שתי קומות שהמבקרים בו מוזמנים להמר אם מדד מסוים בבורסה מסוימת – לא משנה המדד, לא משנה הבורסה – יעלה או יירד. "החלטנו לפשט את המסחר הסבוך של שוק ההון ל'יעלה או יירד'", הסביר מנכ"ל בורסה-קפה, עו"ד חיים ראובן, לכתב העיתון, נועם בר. לפשט בשבילנו, האנשים הקטנים.
מנהל הרשת (מסתבר שזו רשת, אף שהסניף שנפתח בהרצליה הוא הסניף הראשון בעולם. אבל היא כבר רשת. ויש לה מנהל. וגם מנכ"ל) הסביר לכתב שאם אגיע לבית-הקפה, כלומר לבורסה, כלומר לקזינו, ייבדק היקף הידע שצברתי בשוק ההון, ורק אחרי שיוודאו שאני יודע מה זה "כ-ס-ף" וש"למע-לה" זה ההפך מ"למ-טה", ייתנו לי לסחור עד היקף של 500 שקל. לא רע להוריד חצי אלפייה על בית-קפה. בפעם האחרונה שנכנסתי לבית-קפה שילמתי 23 שקל (כולל טיפ), אבל שטויות.
בהמשך מוסבר שבניגוד לרושם שקיבלתי, לא מדובר כלל בקזינו. מדוע? "לא נאפשר ללקוחות לסחור באמצעות מינוף ולא נאפשר לסחור מהבית". זו הגדרה מעניינת של לא-קזינו. יצא לי להיכנס בחיי לקזינו, וגם שם לא נתנו לי להמר מהבית והמנוף היחיד שהיה שם הובא במיוחד כדי לגרור אותי החוצה לאחר שמיררתי בבכי על שהפסדתי את 50 הדולר שהקצבתי לעצמי, ובכל זאת הוא היה קזינו. האמא של הקזינו.
הבעיה היא שאם אני רוצה להמר, כלומר לסחור, כלומר להמר על בורסות העולם, אני זקוק לכסף זר. מה עושים? יש פתרון. "לצורך כך יושבת כספרית בקומה השנייה של בית-הקפה, שמאפשרת העברה מהירה של כספי הלקוחות לחו"ל ומחו"ל". לא, זה לא קזינו. בהרבה בתי-קפה יש כספרית בקומה השנייה.
מנהל ה"רשת" הסביר שב"רשת" רוצים להפוך את העניין ל"בילוי חברתי ולא למשוך מהמרים כרוניים". "בילוי חברתי" הוא היופימיזם החדש ל"לקחת מכם כסף בקזינו, כלומר בבית-הקפה, כלומר בקזינו, שבו האנשים הקטנים מהמרים על 'למעלה' או 'למטה'".
ל"דה-מרקר" אין בעיה עם כל העניין הזה. הם משועשעים למדי:
"באופן משעשע למדי החליטו בבורסה-קפה לשלב בין החוויה הקולינרית למסחר יעיל ומהיר, והתאימו למבקרים תפריט מיוחד. 'כל המנות המוצעות בבית-הקפה מבוססות על הגשה המאפשרת לאכול באמצעות יד אחת ומזלג', הם מסבירים, 'לדוגמה, מנות גדולות יוגשו בנגיעות קטנות'".
כך נראה "בילוי חברתי" כאשר קוראים עליו ב"דה-מרקר": מגיעים לבית-קפה, עולים לקומה השנייה, נותנים לכספרית הנחמדה 400–500 שקל ומקבלים שם משתמש וסיסמה. יורדים למטה, יושבים מול מסך ומשתמשים בתוכנה שמיועדת לאנשים הקטנים, ובאמצעותה מהמרים אם הנפט יעלה או יירד או הדולר האוסטרלי יעלה מול הדולר האמריקאי או יירד.
מה לאנשים הקטנים ולדולר האוסטרלי? שום דבר, אבל זה "בילוי חברתי" וזה מצחיק, כי אם תהיו רעבים הטבח יכין לכם סטייק, ילעס אותו ואז ייתן לכם אותו בחתיכות קטנות כדי שתוכלו להמשיך ולבלות – באופן חברתי – בשעה שאתם מדממים קצת כסף לטובת היזמים שפתחו קזינו, כלומר קפה-בורסה, כלומר קזינו.
יש להבין שמסחר בבורסה הוא בהגדרה סוג של הימור מסוכן, כפי שנכתב בכתבה עצמה: "[...] בעוד שהמסחר בשוק ההון מסוכן ונועד למומחים, ושבחירת המניות ואפיקי ההשקעה אמורה להיעשות בצורה מושכלת תוך עריכת מחקר ואנליזה מעמיקה קודם לכן". אבל כאשר מגיעים לקזינו, זה עם הכספרית והקפה, צריך לשכוח מכל זה. אחרי הכל – מבלים!
כאשר מדברים על תפקיד העיתונים ביצירת אווירה ציבורית, כאשר מצביעים על הדרך שבה אמצעי התקשורת נותנים את התחושה לקורא שאם הוא לא שם – מבלה באופן חברתי ושורף את כספו בהימורים בשוק ההון – הוא מפסיד משהו, לא את הכסף, מה זה בשבילנו כסף, אלא את "החוויה", מצביעים בדיוק על הכתבות מהסוג הזה.
בואו גם אתם, האנשים הקטנים, להמר בשוק ההון. זה קל, זה פשוט, וכל אחד יכול להשתתף. זה כיף. זו חוויה. זה בילוי חברתי וזה פורסם בעיתון, שהוא בעצם צהובון, בכתבה, שהיא בעצם פרסומת לבית-קפה, שהוא בעצם קזינו, שבו נמסרת לקורא אינפורמציה, שהיא בעצם פרופגנדה.