תערוכת ברצלונה לתחום הסלולר והתקשורת נפתחת היום, ומיטב עיתונאי הטכנולוגיה של ישראל, כמו עיתונאים רבים אחרים בעולם, נמצאים שם כדי לכסות את האירוע. זו תערוכה גדולה שמצדיקה סיקור, ולא מכיסא במשרדי המערכת. המרחק הקצר מישראל לברצלונה הוא זרז נוסף לשליחת עיתונאים לסיקור התערוכה. זאת בניגוד לתערוכות אחרות, רחוקות הרבה יותר, כמו תערוכת CES בלאס-וגאס, שעלותה של שליחת כתב אליהן מכבידה יותר על כלי התקשורת.

אלא שהקוראים חייבים להתחמש במנה של ביקורתיות בגישתם להררי הטקסטים שייכתבו מן התערוכה, ושיעסקו במוטורולה, נוקיה, אפל, גוגל, סמסונג ועוד. הסיבה פשוטה. למרות העלות הלא גדולה של שליחת כתב ומימון השהייה שלו בברצלונה – רוב מערכות התקשורת בישראל יעדיפו להסתמך על מימון של חברות תקשורת פרטיות שיש להן אינטרס ברור בסיקור.

(צילום: שי לוי)

מה היה רצוי? הרצוי היה שכבר בדיווח הראשוני שלהם מהתערוכה, היו הכתבים מספרים במסגרת גילוי נאות על חשבון מי הם נסעו. כך הקוראים יידעו מראש על ניגודי אינטרסים מובנים שעשויים להיווצר.

כיצד רצוי שהגילוי הנאות יתבצע? הדרך הטובה ביותר היא שהכתבים יפרטו מה שיותר. מי טס, באיזו מחלקה, באיזה מלון, אילו מתנות קיבל וכן הלאה. שאלה אחרת היא אם הגילוי הנאות צריך להתפרסם רק פעם אחת, פעמיים, או בכל ידיעה. הרי כל כתב יעביר עשרות דיווחים מברצלונה. אלא שככל שהתרשמתי עד כה, רק מקצת הכתבים טרחו להבהיר אפילו פעם אחת את שם החברה שמימנה את סיקורם. לעיתונים אין אינטרס ליידע את הקוראים שהכתב שלהם נמצא בכנס במימון חברה פרטית. למה? כי זה נראה לא טוב. כי הקוראים יעקמו את האף.

האם אני מטיל ספק באתיקה של עיתונאי ארצנו? חד-משמעית לא. אני משוכנע מעל לכל ספק שמימון הנסיעה לא ישפיע על הדיווח שלהם, ובכל זאת אני חושב שגילוי נאות מתבקש. לפעמים מדובר בניגודי אינטרסים שיכולים להביא גם את האדם המוסרי ביותר לידי דילמה. האם לרכך את הביקורת המגיעה לחברה שבמקרה מימנה את נסיעתך? האם לתת ביטוי לחברה מתחרה לחברה שנסעת על חשבונה? מה המידה הנכונה של סיקור של חברה שנסעת על חשבונה? האם אפשר לא לכתוב בכלל על חברה שנסעת על חשבונה, אם לא מצאת אותה מספיק מעניינת?

הבעיה הגדולה יותר היא לא אם כתב שנשלח מטעם חברה יתקשה למתוח עליה ביקורת בשל ניגוד אינטרסים מובנה, אלא אם יקדיש לה זמן על חשבון חברות אחרות. תערוכת ברצלונה היא תערוכה ענקית, עם מאות חברות ואלפי פיתוחים. כמה מהם ישראליים. את מי הכתבים יסקרו, מי יזכה לקבל חשיפה ופרסום ומי לא? הכתבים שנשלחים לתערוכה יודעים להבדיל בין טפל לעיקר, אבל הקוראים לעולם לא יידעו מה היו השיקולים של הכתב לסקר חברה זו או אחרת ובאיזה מינון.

נסיעה של עיתונאים על חשבון מסוקרים מעוררת שאלות רבות, שאין לי עליהן הרבה תשובות. התשובה הטובה ביותר היתה אם מערכות העיתונים היו מממנות בעצמן את נסיעות הכתבים, כפי שנהוג ב"דה-מרקר". מאחר שלא זה המצב בכלי תקשורת רבים, על הקוראים להיות מודעים לכך ולסנן בהתאם את המידע המוגש אליהם.

גיא גרימלנד הוא כתב ההייטק של "דה-מרקר"