מדי בוקר מכריזה מערכת "ישראל היום" על מחויבותה "לבדוק עובדות, ואם טעינו נתקן". ההתחייבות הנחרצת, אחת מחמש הנדפסות בפינה הימנית העליונה בכפולת העמודים הפותחת של החינמון, נועדה להבהיר לקוראים כי אף ש"ישראל היום" אינו עולה כסף – מדובר בעיתון רציני הפועל לפי סטנדרטים מקצועיים ברורים.
מידע מסולף שפורסם בו לאחרונה המחיש (ולא בפעם הראשונה) את המחויבות הרופפת של מערכת "ישראל היום" לעקרונותיה המוצהרים במקרים שבהם הם אינם עולים בקנה אחד עם תכליתו הפוליטית של העיתון.
"ארגון פלשתיני מממן ארגוני שמאל ‒ ובהם שוברים-שתיקה", חרצו עורכי "ישראל היום" בעמוד השער של גליון ה-14 בדצמבר, בהתבסס על טענות שהפיצה עמותת הימין אם-תרצו במסמך שפורסם תחת הכותרת "דו"ח השתולים". הכתב המדיני של העיתון, שלמה צזנה, דיווח על הטענות בהרחבה בכפולה הפותחת של החינמון, וכתב כי לפי אם-תרצו, הגוף המממן שעליו הוא מדבר הוא "הקרן הפלשתינית 'המינהלת לזכויות אדם והמשפט הבינלאומי', שמקום מושבה ברמאללה".
חמשת העקרונות של "ישראל היום"
צזנה לא הסתפק בהדהוד הטענות שהפיצו אנשי אם-תרצו, וחלק עם הקוראים את פירותיה של בדיקה שערך בעצמו: הוא גלש לאתר שוברים-שתיקה והגיע למסקנה כי עמותת השמאל מסתירה את קבלת המימון מ"הקרן הפלשתינית". טבלה קטנה שהוטמעה בכתבה פירטה כמה כסף בדיוק מקבלים אנשי שוברים-שתיקה ובצלם מאותה "קרן פלשתינית". בצד, בקטן, הובאו הכחשותיהם של ארגוני השמאל.
הדיווח החדשותי של צזנה והטענות של אם-תרצו עמדו בבסיסם של כמה פרסומים שראו אור בחינמון באותו הבוקר ובימים הבאים. כך למשל הפובליציסט חיים שיין ידע להגיד לקוראים מה דעתו על "כספים שעמותות שמאל קיצוניות, כולל שוברים-שתיקה, לכאורה מקבלים ממקורות פלשתיניים" (הטעות במקור). כמה ימים אחריו, בגליון סוף-השבוע שנדפס ב-550 אלף עותקים (לפי "ישראל היום"), כתב הפובליציסט דן מרגלית דברים חריפים על ארגונים ש"מקבלים כסף מהפלשתינים", ש"לא נעלם מהם כי 'בעל המאה הוא בעל הדעה', וכל המעביר להם המחאה מרמאללה מצפה שיבקרו את ישראל בחריפות".
כעבור כמה ימים, בידיעה חדשותית שפורסמה תחת חתימתו של צזנה, טען ראש המטה לביטחון לאומי לשעבר יעקב עמידרור, הנוהג לפרסם טורים ב"ישראל היום", כי "העובדה שחלק מהכסף למימון הארגון זורם אליהם דרך מרכז פלשתיני ברמאללה, פירושה שאין דבר כזה שבעל המאה אין לו השפעה ישירות או בעקיפין".
ההתבטאויות של מרגלית ושל עמידרור אמנם מזכירות זו את זו, אך הן אינן זהות: מרגלית מדבר על ארגונים ש"מקבלים כסף מהפלשתינים", ואילו עמידרור מדקדק בפרטים ומדבר על כסף ש"זורם אליהם דרך מרכז פלשתיני ברמאללה" ‒ ולמעשה מאשרר בחצי פה את הטענה שהשמיעו הארגונים שוברים-שתיקה, בצלם ויש-דין. הארגון שהוזכר בפרסומים ‒ Human Rights and International Humanitarian Law Secretariat ‒ אמנם מפעיל מטה ברמאללה, אך הוא למעשה זרוע של ארבע מדינות אירופיות (שבדיה, שווייץ, דנמרק והולנד), והן אלו שאחראיות לתקצוב עמותות השמאל הישראליות.
הסבר זה הושמע כבר לפני למעלה מחצי שנה, בפעם הראשונה שבה הפיצה עמותת אם-תרצו את המידע המסולף על "המימון הפלשתיני", ואף קנה לו אחיזה ב"ישראל היום": בעלת הטור אמילי עמרוסי, שכתבה על הטענות בפעם הקודמת שהועלו, לא אימצה את הנרטיב של מפיציהן והגדירה את "מינהלת זכויות האדם והמשפט הבינלאומי" כ"מנגנון מימון אירופי שיושב ברמאללה".
העורך סטיב גנות, מתוך הדיון האולפני על שוברים-שתיקה (צילום מסך)
האם ייתכן שב"ישראל היום" פירסמו לאחרונה, ובהבלטה יתרה, מידע מסולף שנועד להכפיש את שמן של עמותות השמאל העומדות במרכז הקמפיין של אם-תרצו? למרבה ההפתעה, יש בחינמון מי שסבור שהפרסומים הבוטים על שוברים-שתיקה אכן היו לא מדויקים. סטיב גנות, עורך מדור הדעות במהדורה האנגלית של החינמון, השתתף בדיון מצולם באולפן "ישראל היום" ומצא לנכון להצהיר כי בעיתון מסרו "דיווח שגוי" על המימון של שוברים-שתיקה. לדבריו, הוא אינו מרוצה מכך ש"חלק מהמימון האירופי" של שוברים-שתיקה עובר דרך "ארגון פלסטיני ברמאללה", אך ציין כי לשם ההגינות ראוי להזכיר שגופים רבים – מהימין ומהשמאל – מקבלים מימון זר.
גנות התייחס גם לטענה שהשמיע צזנה בדיווחו הנרחב על "דו"ח השתולים", ולפיה ארגון השמאל הסתיר את התרומה שקיבל דרך מינהלת זכויות האדם. "שוברים-שתיקה היו שקופים לחלוטין", הבהיר גנות. "אמנם כתבנו שהם הסתירו את זה, אבל זה לא נכון ‒ זה מופיע באתר שלהם. אפשר להיכנס ולראות". יממה לפני העלאת הדיון האולפני לרשת, במאמר שפורסם במדור שגנות עורך, אוזכרה מינהלת זכויות האדם בהקשר דומה ‒ אך במקום להתייחס אליה כאל "ארגון פלשתיני", כמו בדיווחים ובטורים שפירסמו כותביו הראשיים של החינמון, היא הוגדרה דווקא כ"ארגון בינלאומי".
הודאתו של העורך בטעות של "ישראל היום" עולה בקנה אחד עם העיקרון המוצהר של החינמון, שלפיו ראוי לתקן מידע שגוי שהתפרסם בו. ואולם – ניסיון לברר אם מדובר ביוזמה אישית שלו או במסקנה המייצגת את כלל המערכת עלה בתוהו. מלבד ההסבר הקצר שמסר גנות ל-24 הגולשים שצפו בסרטון הדיון בערוץ היוטיוב של "ישראל היום" (נכון לעת כתיבת שורות אלה), בעיתון לא טרחו לבדוק את העובדות ולתקן את הפרסום השגוי שאליו נחשפו מאות אלפי קוראיה של המהדורה המודפסת.
עמוס רגב, העורך הראשי, נמנע מלהתייחס לתוכן המשמיץ והמסולף שפירסם בהבלטה בעיתון; פנייה לקבלת תגובתו לדברים נענתה בהתחמקות: "מסרבים להתייחס", מסרה בשמו דוברת העיתון, לירון ורדי-גלר.
* * *
"ישראל היום", הכפולה הפותחת, 14.12.15 (לחצו להגדלה)