השלווה שמאפיינת את רחוב הר דפנה בסביון הופרה אמש לזמן קצר כשכמה עשרות מעיתונאי "גלובס" הגיעו למקום כדי להפגין מול שער אחוזתו של בעל השליטה בעיתון, אליעזר פישמן. אחרי כמה דקות של קריאות קצובות ותיפופים הסתכלה אחת המפגינות אנה ואנה וצעקה אל תוך המגאפון: "מישהו בכלל גר במקום הזה?".

ובאמת, מבט סביב גילה שכונה שנראית כמעט כשכונת רפאים. בלי הולכי רגל, בלי אנשים המציצים מחלונות הבתים, בלי כל רעש או צליל מכיוון השכנים. אחת לעשר דקות בערך עברה מכונית ליד ההפגנה, האטה מעט, ואז המשיכה בדרכה. לאורך כשעתיים היו שני מקרים שבהם חלפו רגלית בני-אדם ליד קבוצת העיתונאים שהפגינה ‒ במסגרת סיבוב הג'וגינג לשעת ערב.

המארגנים לא ידעו להגיד אם פישמן עצמו נמצא בביתו. גם אם נכח שם, ספק אם שמע את הרעש וההמולה שבחוץ. כל שניתן היה לראות מבעד לשער הברזל שהפריד בין הרחוב לאחוזתו היה כביש גישה המוביל עמוק פנימה. אחד המפגינים הביט אל מעבר לשער וסיכם: "יש מטראז'".

עילת ההפגנה היא תוכנית קיצוצים ופיטורים רחבת היקף שעליה הודיעה הנהלת העיתון לפני כשבוע. במסגרת הפיטורים אמורים לעזוב את העיתון כ-30 מתוך כ-150 העיתונאים שעובדים בו. שניים מהמוספים, "הערב" היומי ו"פירמה" החודשי, צפויים להיסגר. פישמן, בעל חובות אישיים של מיליארדים, כבר לא יכול לממן את העיתון ההפסדי, אולם העובדים טוענים כי יש פתרונות טובים יותר מפיטורים המוניים ודורשים בכל מקרה לבצע את התוכנית בהסכמה, ותוך הענקת פיצוי ראוי לעוזבים.

בנאומים הקצרים שנשאו המפגינים הם דרשו מפישמן למכור את העיתון בלי לבצע תוכנית קיצוצים, טענו כי הוא דורש עבור "גלובס" סכום מופרך של 70 מיליון דולר, והוסיפו כי הוא נחוש לבצע את הפיטורים ההמוניים כדי שיוכל למכור עסק מאוזן במחיר הטוב ביותר עבורו.

עובדי "גלובס" מחוץ לביתו של אליעזר פישמן בסביון, אמש (צילומים: אורן פרסיקו)

אם הפגנה מתרחשת בלב שכונת מגורים אבל השכנים גרים כל-כך רחוק מהכביש כך שאיש אינו שומע את הקריאות, האם היא בכלל התקיימה? כן, אם יש תקשורת שמתעדת אותה. ובאמת, אל ההפגנה של עיתונאי "גלובס" הגיעו כתבי מדיה וברנז'ה, שמורגלים כבר בסיקור הפגנות של עיתונאים הנלחמים על מקום עבודתם. אל בכירי העיתונאים של "גלובס", ונציגים מוועדי רכבת ישראל וחברת פלאפון הצטרף גם כתב חדשות ערוץ 10 רביב דרוקר, שהגיע כדי להביע הזדהות.

האווירה בקרב המפגינים היתה של עליזות מרירה. ההומור השחור ניכר, לא רק בסיסמאות היתוליות כמו "אליעזר, תן קצת גזר". בשלב מסוים הפנה אחד המפגינים את ביקורתו לעורך הראשי חגי גולן, והתלונן במגאפון על כך שהוא מרבה לישון על מקלדתו.

בשעה רבע לשבע בדיוק הגיע השליח של "גלובס" אל ביתו של פישמן, התקרב אל השער והשליך מעבר לו כמה גליונות של העיתון. המפגינים קיבלו אותו במחיאות כפיים וקריאות "השליח נשמה". בעוד שבוע, הזהירו אותו, כבר לא יהיה לו עיתון להשליך אל מעבר לשער. השליח חייך והמשיך בדרכו אל חלוקת גליונות "גלובס" ליתר המנויים בסביון.

זמן קצר לאחר שהתפזרו, קיבלו מארגני ההפגנה הודעת מייל ממנכ"ל העיתון איתן מדמון. "אמש בחרתם לנטוש את שולחן המשא-ומתן, ולפנות באופן חד-צדדי לבית-הדין לעבודה", כתב מדמון. "היום, בעוד העתירה תלויה ועומדת, שבתם ונקטתם צעדים ארגוניים בניגוד לדין, תוך פגיעה חמורה בעבודה. הכל באופן חד-צדדי, כוחני, מתסיס ומשסה, תוך זריית דיסאינפורמציה ושוב ‒ השתלחות אישית קשה בהנהלת העיתון; לרבות קריאה להתפטרות המנכ"ל.

"נוכח אי-הוודאות הקשה המייסרת את עובדי החברה כולם, נקודת הרתיחה אליה הגיע 'גלובס' ‒ כאשר נחצים הקווים לאלימות פיזית (ומצדכם ‒ גינוי רפה ולצדו הצדקה והבנה למעשים כאלו), ומעבר לכל אלה ‒ נוכח שעון החול האוזל והקושי התזרימי, המאיים על עתידו של העיתון כולו, אין לנו מנוס אלא להתחיל בתוכנית ההתייעלות. [...] זימונים לשימועים יישלחו החל מהיום לעובדי המערכת, וכן לעובדים שאינם שייכים למערכת".

בארגון העיתונאים ובוועד עיתונאי "גלובס" הכחישו את טענות ההנהלה, כינו את מהלך שיגור ההזמנות לשימועים "מחטף" וטענו כי היא "יורקת בפרצופם של עובדיה". שני הצדדים נפגשו הבוקר בבית-הדין האזורי לעבודה בתל-אביב‒יפו.