שלומי דסקל למד להכיר מקרוב את שידורי תחנת הרדיו א-שמס כשעבד כקשב התחנה ברשות השנייה לטלוויזיה ורדיו. השעות הארוכות שבהן האזין לשידורי התחנה, ומה שראה לנגד עיניו במשרדי הרשות השנייה, הובילו בסופו של דבר לכתיבת מחקר על היחסים בין תחנת הרדיו לרגולטור המפקח עליה. בשיחה עם מגישי "קול העין", נמרוד הלברטל ואורן פרסיקו, מספר דסקל על התחנה ונקודות החיכוך שלה עם הרשות השנייה.
"ברדיו האזורי יש 13 תחנות שמתחלקות לפי חלוקה גיאוגרפית ושלוש תחנות שמיועדות למגזרים - שתי תחנות דתיות, רדיו קול-חי ורדיו קול ברמה, ורדיו א-שמס, שמיועדת לציבור הערבי", הסביר דסקל. "מתוקף העובדה שהמסה הקריטית של דוברי הערבית נמצא בצפון הארץ, תחום השידור שלה מוגדר כצפון הארץ עם זליגות פה ושם לאזור המרכז. התחנה הזו משדרת תכנים פוליטיים, חדשותיים, תרבותיים, למעשה היא תחנה כמו כל תחנה אחרת, כשיש לה טוויסט קטן מעניין - העניין הלאומי".
אתה כותב שבעניין הלאומי היא לא בצד של קול-ישראל בערבית, אבל גם לא הולכת לצד השני של תחנות הרדיו הפלסטיניות.
"בהחלט. אם קול ישראל בערבית נתפס כקולו של הממסד הישראלי, והתחנות הפלסטיניות נתפסות כקול של הרשות הפלסטינית, תחנת א-שמס למעשה מניפה את שני הדגלים בלי לומר את זה. היא מניפה את הזהות האזרחית הישראלית לצד הזהות הלאומית הפלסטינית".
זו פעולה מכוונת?
"בוא נגיד כך, הם מצהירים חד-משמעית 'אנחנו פלסטינים', אבל באותה נימה הם גם ישראלים, חד משמעית. זו הנקודה החשובה כאן. אנחנו מדברים על קול ישראלי - אני מצטער על המילה הזו - אותנטי. באמת קול אותנטי ישראלי בשפה הערבית".
"תחנת הרדיו א-שמס בתפר שבין רגולציה, פוליטיקה וכלכלה"
העובדה שהתחנה לא ציונית יצרה נקודות חיכוך עם הרגולטור, ואתם כותבים על כך במחקר שלכם.
"נכון, הרשות השנייה מפקחת על כל התחנות, על כל 16 התחנות אבל כאן קורה דבר מעניין. יש לנו 15 תחנות דוברות עברית עליהן פיקחו - בתקופתי לפחות - נגדיר את זה בן אדם וחצי. ואדם אחד פיקח (וכך זה גם היום) על התחנה בערבית. כך שכבר אנחנו רואים כאן פוטנציאל בעייתי. בכל פעם שהצגתי את המחקר בתקופה שערכתי אותו - השאלה הראשונה שנשאלתי על ידי יהודים היתה 'מי מפקח עליהם'. נקודת המוצא שלנו, הישראלים-היהודים, היא שאם יש תחנה בערבית מישהו חייב לפקח עליה כי חס וחלילה מה היא תשדר שם. זו נקודת המוצא.
"מבחינת הפיקוח, בשנת 2000 חל שינוי בדרכי הפיקוח. הרשות השנייה אמרה שהיא לא יכולה לפקח בצורה עקבית יום-יום דקה-דקה אחרי כל התחנות ולכן מה שמטריד את ציבור המאזינים יטריד גם אותי. כלומר, אם התחנה חורגת מהכללים אבל אני לא יודעת על זה או לא מדווחים לי על זה, מבחינתי זו לא בעיה. על תחנת הרדיו בערבית כמעט אין תלונות, ואם כבר יש תלונות הן מגיעות ברוב המקרים מיהודים".
בדקת במחקר שלכם נתוני האזנה של קהל היעד של התחנה?
"זה אחד הסודות הכי שמורים במדינת ישראל - נתוני האזנה של תחנות הרדיו האזוריות. למיטב ידיעתי הרשות השנייה עורכת בדיקות לרייטינג של תחנות הרדיו השונות אבל הנתונים האלה כמעט לא מתפרסמים. אם אינני טועה, הפעם האחרונה שנתון כזה יצא לאור היתה ב-2006. תשע שנים אנחנו לא יודעים כמה באמת מאזינים לתחנה. למיטב ידיעתנו באזורים שבהם התחנה הזו נקלטת היא מואזנת יותר מאשר תחנות אחרות, למשל קול ישראל בערבית או רדיו מונטה קרלו, אם מישהו עוד מאזין לו".
עבדת כקשב ברשות השנייה, מה זה אומר?
"למעשה המחקר הזה התחיל מההתנגשות הגדולה ביותר בין הרשות השנייה לתחנה. במשך תקופה ארוכה הרשות קיבלה תלונות על אחת התוכניות ששודרה בתחנה ולא הצליחה להבין מה בדיוק הבעיה. התלונות הציגו תמונה מסוג אחד, הקשבים שלהם שעבדו ברשות הציגו תמונה מסוג אחר, התחנה עצמה הציגה תמונה שלישית, בקיצור היה כאן בלגן גדול. אנחנו מדברים על תוכנית שנקראה 'מסור לו ד"ש בשמי', ד"ש לאסירים. סיפור מאוד מורכב, ועל רקע זה אני נכנסתי לעבוד ברשות בניסיון להבין מה בדיוק קורה בתחנה. גיליתי דברים מאוד מעניינים על התחנה ועל התוכנית. זה נגמר בסופו של דבר בכך שהרשות הורידה את התוכנית מלוח השידורים של התחנה, וזה נעשה במחשכים".
משרדי הרשות השנייה בירושלים (צילום: "העין השביעית")
במחקר יש ביקורת בוטה על האופן שבו הרשות מטפלת בתחנה, בלי ליידע את הציבור.
"הרשות השנייה מסתירה פרוטוקולים, בטיעון שהיא מגינה על אינטרסים מסחריים של התחנות. זה טיעון מעניין, עכשיו מתנהל ויכוח על העלאתה של תחנה נוספת בשפה הערבית ובמקרה הזה לרשות לא היתה בעיה לחשוף נתונים כלכליים ברורים. באופן כללי אפשר לומר שהרשות מסתירה מידע כשהרציונל הוא לא להעכיר את האווירה, ליצור מצב שבו לא יודעים בדיוק מה קורה".
מה המסקנה של המחקר?
"באופן כללי התחנה מנסה ליצור אירועי מדיה, שהופכים להיות עמוד שדרה של שידורים, כשהיא מחקה בכך תחנות ישראליות. כשמדברים על תחנות בשפה הערבית מיד חושבים על אל-ג'זירה. ברדיו א-שמס רוצים להיות הרבה יותר דומים לרשת ב' וגלי-צה"ל מאשר לאל-ג'זירה. הניסיון הוא ליצור איזושהי זהות מקומית ערבית, אם נרצה זהות מקומית פלסטינית, אבל זו זהות שהיא חלק ממדינת ישראל. כלומר, זו לא זהות נגד המדינה, אלא 'אנחנו מוחים אבל אנחנו עושים את זה כחלק מהיותנו ישראלים'. הרדיו רואה את עצמו ככלי ליצירת קהילה, ובתוך כך יש הרבה ביקורת פנימית על הקהילה הערבית. והדבר הבולט הנוסף - הוא תחושת הקורבניות, ובימי ציון לאומיים אנחנו מדברים על הקורבניות הערבית המקומית".
"קול העין" היא תוכנית משותפת ל"העין השביעית" ולקול-הקמפוס (106FM), רדיו הסטודנטים של בית-הספר לתקשורת של המסלול האקדמי, המכללה למינהל. את התוכנית מפיקה רתם שרעבי, סטודנטית בבית-הספר לתקשורת של המסלול האקדמי, המכללה למינהל. התוכנית משודרת בקול-הקמפוס 106FM מדי שבוע בימי חמישי בשעה 12:00, וזמינה להאזנה באתר התחנה ובאתר "העין השביעית".