"התוכנית להבראת כלכלת ישראל" גרמה, כך נדמה, לשינוי בצורת ההתייחסות של התקשורת הישראלית לנושאים כלכליים. אם קודם סבלו סוגיות כלכליות מהזנחה והתעלמות, וכשכבר הוזכרו ננקט שיח ימני-כלכלי מובהק, הרי שבזמן האחרון מנשבות מעל דפי העיתונים רוחות אחרות, ורדרדות מעט יותר. בנימין נתניהו הצליח לאחד נגדו ציבורים נרחבים, ואם משום שכבר לא מנומס להתעלם ממחאה כה רחבה, או כי הפעם פגעה התוכנית במעמד הבינוני (שעיתונאים ועורכים משתייכים אליו), אפשר פתאום לראות סקירות ביקורתיות של התוכנית ב"ידיעות אחרונות", "מעריב" ו"גלובס". או לשמוע את עודד שחר יורק אש על משרד האוצר בפריים-טיים טלוויזיוני.

ההתייחסות לתוכנית הכלכלית היא שיאו הנוכחי של תהליך שהתחיל כנראה לפני כשנתיים. המיתון, שחדר לכיסם ותודעתם של העורכים בעיתונים, כרסם בהגמוניה הימנית-כלכלית ששרתה קודם על התקשורת. פתאום התרחב מנעד הדעות הכלכלי ליותר מהרווח בין משרד האוצר לבנק ישראל. עיתונים הצטיידו בכותבים ביקורתיים והקצו להם שטח נרחב יותר: לינדה עפרוני ולוי מורב ב"גלובס", גדעון עשת ב"ידיעות אחרונות". אנשים אופטימיים יכלו כבר להריח את תחילתו של דיון ציבורי בנושאים כלכליים, כמקובל במדינות המפותחות בעולם.

אבל בעוד הטבלואידים מרשים לעצמם להזדהות עם האזרח הקטן שנפגע מהתוכנית הכלכלית החדשה, מתמיד עיתון “הארץ” בעמדה מערכתית עקבית מהקצה הימני של הסקאלה הכלכלית. מי שיקרא את הפובליציסטים של "הארץ" יפנים אמת אחת: התוכנית היא קרש ההצלה האחרון של המשק, ההתנגדות לה היא אסון, וההסתדרות בכלל פועלת ממניעים אינטרסנטיים. הבוטות שבה מובעת האידיאולוגיה הזו, בעוד שדעות מנוגדות נדחקות לשוליים, מאתגרת את הדימוי הליברלי כל-כך של העיתון, ומנותקת מעמדתו השמאלית בנושאים מדיניים. בישראל, למדנו כבר, שמאל מדיני ושמאל כלכלי לא באים ביחד.

נכון של"הארץ" יש כתבים חברתיים ביקורתיים משלו - אריה כספי וחנה קים, ולשניהם טורים שבועיים במוספי סוף השבוע. אבל ספירת המאמרים שלהם העוסקים בתוכנית הכלכלית, לעומת מספר המאמרים שנכתבו על-ידי התאצ'ריסטים של העיתון (נחמיה שטרסלר ואברהם טל), תוכיח שלא הם נותנים את הטון.

הביטוי המובהק ביותר לתאצ'ריזם של "הארץ" היא אותה משבצת ארכאית הידועה כמאמר המערכת. ספירה של מאמרי המערכת מתחילת 2003 ועד אמצע אפריל מגלה שמתוך 91 מאמרים עסקו 10 בהיבטים שונים של התוכנית הכלכלית, ואף לא אחד התנגד לה. "תוכנית כלכלית חיונית", קובעת כותרת אחד המאמרים. "סיכוי לכלכלה נכונה", קוראת אחרת. רוח הדברים אחידה - קריאה לקצץ בשכר לעובדי הסקטור הציבורי, תמיכה בקיצוץ קצבאות הילדים ה"מפלות לטובה חרדים ומיעוטים", איום שאם לא תבוצע התוכנית, ייקלע המשק למשבר, וטענה כאילו הוספת מסים על עשירים, כפי שהציעה ההסתדרות, היא "סם מוות" לכלכלה.

נראה כי לעומת הטבלואידים ממצב "הארץ" את עצמו, בתמיכתו האחידה בתוכנית הכלכלית, כעיתון לקוראים מהמעמד הבינוני-גבוה, כאלה שייצאו נשכרים מהפחתת המסים הכלולה בתוכנית. אם המגמה תמשיך, יתרחב עם הפער המעמדי גם הפער בין קוראי "הארץ" לקוראי הטבלואידים, בהוויה כמו בתודעה. מי שקורא בעניין את מדור האופנה ב"גלריה", המציג גופיות תחרה ב-600 שקל, לא יתעניין בהכרח בדיווחים על גסיסת מדיניות הרווחה בישראל.

גיליון 44, מאי 200