ככל שקמה ועולה המודעות לעוצמת הבעייתיות של מתווה הגז, ככל שנזרעים זרעי התודעה הפוקחים עיניים ומסירים את מסך מכבסת המלים, מבארים את השפה והמונחים הבלתי נגישים – כך אנו מוצפים בשטיפת מוח בלתי פוסקת המגיחה אלינו מכל אמצעי התקשורת.

פרזנטורים ולוביסטים, מביל קלינטון, הדוד הנחמד מאמריקה ופותח הדלתות לקברניטי המדינה, ועד לנדב פרי הפופולרי מערוץ 10, שעבר לשרת בשורותיו של תשובה. כל החבורה, המורכבת ממפורסמים ומכאלה שמהלכים בין הצללים ולוחשים על אוזניים נכונות, הפועלת לשכנע אותנו כמה טוב לנו המתווה שבושל לנו בלשכת ראש הממשלה יחד עם טייקוני הגז והממון.

כל אלו מיועדים לעקוף את המכשולים שהרגולטורים הציבו בפני החתירה החד-משמעית והנחושה של נתניהו לאשר את מונופול ומתווה הגז ואת הכרייה בשדה בריר בערד, בלי להתחשב בעמדתם של מי שמונו לעמדות המקצועיות הקובעות בעניינים אלה בדיוק.

במשך חודשים רבים מציפים את תשדירי הרדיו וזמן הפרסום היקר שבערוצי הטלוויזיה פרזנטרים שונים המדברים בשבחם של כימיקלים-לישראל ותרומתם לנגב ומהללים את אימפריית הגז שקום תקום לנו כאן במדינה. הטקסטים שהם מדקלמים קושרים את חוסנה הלאומי ורווחתה הכלכלית של מדינת ישראל לרווחיהם של שני אנשים, עידן עופר ויצחק תשובה. שני אנשים היושבים על מרבצי האוצר העצומים הנמצאים באדמתה ובמים הטריטוריאליים של מדינת ישראל, אוצרות ששייכים קודם כל לציבור החי במדינה, שנמסרו למי שמתעשר כבר שנים רבות מנכסי הטבע וכספי החוסכים והפנסיה של החברה הישראלית.

לריכוך והכנעת התודעה הציבורית גויסו פרזנטורים שהם כמונו, אנשים מהיישוב, המתפרנסים מעבודה רגילה, ולהם צורפו מומחים שונים שלכל אחד מהם אינטרס הקשור לסצינת הגז וכימיקלים-לישראל. נוסף להם נשכרו פרזנטורים מפורסמים המייצגים את נכסי צאן הברזל של הקולות החרוטים בתודעת הציבור הישראלי, כמו אלכס אנסקי החם והמשפחתי מ"קולה של אמא" ו"שבע אפס שבע" – הפסקול של חיינו; כמו דליה מזור, הקריינית הנצחית והכי ייצוגית של ערוץ 1, מדור המייסדים של הטלוויזיה הישראלית, שליוותה אותנו בקריינות ממלכתית במשך עשרות שנים.

כל אלו גויסו לטובת מסע הלובינג ויחסי-הציבור הגלויים המתנהלים בעוצמה שכמעט שאינה מותירה פינה ריקה מתעמולה: בשופרי התקשורת של הממשלה ובעלי האינטרסים, השולטים על רוב התקשורת הכתובה, באתרי חדשות ואקטואליה, בתחנות הרדיו ובשלטי חוצות. ערוצי הטלוויזיה נהגו גם הם איפוק כשהם נהנים מתקציבי הפרסום שנפלו לחיקם מכיל ומנובל-אנרג'י – עד לזמן האחרון עם סדרת הכתבות של "מבט שני" בערוץ 1 ושל מתן חודורוב בערוץ 10.

דליה מזור ואלכס אנסקי מייצגים שני גופים נפרדים הפועלים לאחרונה בהבניית תודעה המקדמת את האינטרסים של יצחק תשובה, נובל-אנרג'י ועידן עופר. הטקסטים שהם מדקלמים לנו נמצאים לרוב במשבצת הזמן שלפני החדשות ומבשרים על העתיד המזהיר של ישראל והנגב בזכות מתווה הגז וכימיקלים-לישראל. קולם של תושבי ערד בנושא מחצבת הפוספטים בקושי נשמע, משום שתקציב הפרסום של כיל הצליח ליצור ווליום ונוכחות ברמה פולשנית. שוב ושוב אנו שומעים שכיל חיונית לעתיד הנגב והמדינה, כאילו לא אותו בעל בית איים רק לאחרונה לפטר 1,500 עובדים והוכיח את הסכנה שבתלות במונופול.

בימים האחרונים אישרה המועצה הארצית לתכנון ובנייה את כריית הפוספטים בערד למרות ההתנגדויות העיקשות ודו"חות ברורים של גורמים בריאותיים וסביבתיים; עיר שהיתה פעם תקווה גדולה, ושקעה אל מרחב ריק שהופקר לבולען של חמדנות לעשיית הון ממשאבי הטבע השייכים לציבור. ממשלת נתניהו מכתיבה לערד את הגורל שחרצה לחיפה, בהגדלת בתי-הזיקוק ובניית נמל פרטי ומיותר, שכל כולו מוקדש לטובת יצוא תזקיקי הדלק של בתי-הזיקוק של עידן עופר היושב בלונדון, הרחק מהזיהום והסכנות הבריאותיות שיצר למאות אלפי תושבים במדינת ישראל.

כך, מדי יום ובמרווחים קצרים, ממשיכים אלכס ודליה בקולותיהם המוכרים האמינים, מלאי החום, הכל-כך ישראליים ומשלנו, משל היו אראלה ממפעל הפיס, ההופכת ייאוש ותקווה לששון ממשי, לבשר לנו בשורות על הרווחה והעושר הצפויים לכולנו במדינת ישראל, אם רק נאפשר לכיל ולתשובה לעשות בנו כבשלהם.