הצנזורית הצבאית הראשית, סימה ואקנין-גיל, ומנכ"ל אגודת העיתונאים בתל-אביב, יוסי בר-מוחא, בכנס חיפה לתקשורת צעירה. 27.5.10 (צילום: "העין השביעית")
במרכז הדיון בפרשת קם-בלאו, שהתקיים היום במסגרת כנס חיפה לתקשורת צעירה, עמד חלקו של עיתון "הארץ" בחשיפת המקור העיתונאי.
הצנזורית הצבאית הראשית, סימה ואקנין-גיל, גילתה כי התריעה בפני ראשי עיתון "הארץ" מפני הדפסת המסמכים שקיבל אורי בלאו, מחשש שאלה יובילו לחשיפת המקור. "אכן נתתי התרעה על שימוש במסמכים", אמרה גיל, "אבל לא כחלק מתפקידי כצנזורית, אלא כחלק ממערכת היחסים שלי עם אבי זילברברג מעיתון 'הארץ'".
לדברי ואקנין-גיל, הצנזורה הצבאית מנסה להציל לעתים עיתונים מלבצע טעויות עובדתיות או טעויות בשיקול הדעת. ואקנין-גיל הוסיפה כי לדעתה, "בלאו עשה שימוש קצת בעייתי בחומר, ולו רק בשל העובדה שהוא נורא רצה להראות שבידיו יש מסמכים, ופירסם אותם בעיתון. אפשר היה לפרסם את הכתבה בלי לפרסם את המסמכים".
לדברי הצנזורית הצבאית הראשית, אין להתפלא על כך שהוחלט על חקירה למציאת המדליף מיד לאחר פרסום הכתבה. "כאשר פותח הרמטכ"ל את העיתון ולתדהמתו רואה את המסמכים האלה, הדבר הכי טריוויאלי שהרמטכ"ל יכול לעשות זה לבקש לפתוח חקירה". ואקנין-גיל הוסיפה כי אם לא די בכך, הגיעו בהמשך רמזים נוספים שבפיקוד מרכז יש מקור המעביר מידע לכתב "הארץ".
"במקביל", אמרה, "המון דברים, שרובם ככולם מתרכזים במקום מסוים, מוגשים לצנזורה. חלקם נפסלים ולא מגיעים לידי המערכת, על חלקם אני מתייעצת עם גורמים במערכת, על 'עופרת יצוקה', ועל עוד אירוע שגם הוא מתקשר לפיקוד מרכז. כאשר עושים שימוש לא חכם בחומר, הדבר הזה יוצא".
זאת ועוד, הצנזורית הבהירה כי באוגוסט 2008, כשאישרה לפרסום את הכתבה של בלאו (שפורסמה לבסוף בנובמבר אותה שנה), עשתה זאת "בניגוד לעצת כל מי שדיברתי איתו טרם אישור הכתבה". לדבריה, לא רק הרמטכ"ל התנגד לאישור הכתבה, אלא גם שר הביטחון. "לא היה אף אחד שרצה שהכתבה הזו תאושר, אבל אנחנו, בשיקול בין בטחון המדינה לבין זכות הציבור לדעת, אישרנו את הכתבה", אמרה. "אני לא זיהיתי שיש פה ודאות קרובה לפגיעה בבטחון המדינה".
עו"ד טלי ליבליך וסמנכ"ל התוכן בחדשות ערוץ 2 חיליק שריר (צילום: "העין השביעית")
עו"ד טלי ליבליך ממשרד ליבליך-מוזר, המייצג את אורי בלאו ועיתון "הארץ", יצאה נגד הקביעה כי הדפסת המסמכים הובילה למציאת המקור. למיטב ידיעתה, אמרה, בלאו לא הבטיח לקם שלא ייעשה שימוש כזה במסמכים. נוסף על כך, הדגישה כי חלפה שנה מרגע פרסום הכתבה ועד לחשיפת המקור. "אם באמת אפשר היה לחשוף מקור על-ידי אותו צעטלע שפורסם כשחלקו מחוק, השב"כ היה מגיע באותו ערב לענת קם", אמרה. על כך השיבה ואקנין-גיל כי "חקירה היא לא מהיום למחר, ולכן אין להתפלא ששנה אחרי עולים על המקור".
בתשובה לשאלה הבהירה ליבליך כי במהלך המשא-ומתן להסכם בין בלאו לשב"כ, לא היה ידוע למשרד ליבליך-מוזר כי ברשותו של בלאו נמצאים עוד מאות רבות של מסמכים.
לדבריה, יש לתת את הדעת במקרה זה לאופן שבו הגיע השב"כ בסופו של דבר למקור העיתונאי. "אני לא שופטת את ענת קם, אני חושבת שהפסיכולוגיה מראה שמעטים המקרים שבנאדם אומר זו אשמתי, עשיתי טעות. נורא קל להטיל את זה על מישהו אחר ולהפוך אותו לאויב העם", אמרה, והוסיפה כי יש לזכור שהעיתונאי פעל "מול כוחות שאין לו שליטה עליהם", בין היתר מול האזנות סתר לשיחותיו ויירוט הדואר האלקטרוני שלו. בתנאים כאלה, קשה להאשימו בהפקרת המקור.
"אני מוטרד מאוד מדרך החקירה", אמר חיליק שריר, סמנכ"ל התוכן בחדשות ערוץ 2. "ראש השב"כ נפגש עם עורכים בכירים וכתבים צבאיים ביום פרסום הפרשה ונשאל, האם האזנתם לאורי בלאו. הוא סירב לענות. הוא נשאל, האם האזנתם במשך חודשים לאורי בלאו? הוא סירב לענות. הלקח שלי מהפרשה הזאת היא לומר לעיתונאים, 'מקשיבים לנו, מקליטים אותנו. אל תשתמשו בטלפון, אולי תחזיקו טלפון נוסף, תהיו זהירים".
בהמשך אמר שריר כי אם אכן השב"כ האזין במשך חודשים לבלאו, הרי שעשוי היה להיגרם "נזק משמעותי לציבוריות הישראלית", שכן באותם חודשים ארוכים בלאו עבד על תחקירים רבים שאינם קשורים לבטחון המדינה כלל, כמו למשל פרשות שחיתות בצמרת המדינה, ואשר פרטים מהם נחשפו בפני חוקרי השב"כ שריגלו אחריו.
יחד עם זאת, שריר הבהיר כי לדעתו "בעניינים הקשורים לבטחון המדינה צריך להתנהג בזהירות רבה". הוא סיפר כי בעבר, כאשר הגיע לידי מערכת החדשות בערוץ 2 דיסק און-קי שנמצא ברחוב ובו "מידע בטחוני רגיש ביותר, רגיש בהרבה מהמידע שהעבירה ענת קם", המערכת יצרה קשר עם הצנזורה באופן מיידי, והחומר הועבר להם בתוך כמה שעות.
"אני חייבת להגיד מלה מדהימה לערוץ 2", אמרה בהקשר זה ואקנין-גיל, שגילתה כי החומר שהיה על הדיסק כלל את "החומרים המודיעיניים הכי רגישים שאפשר להחזיק על הזירה הצפונית". לדבריה, לאחר קבלת הדיסק והשמדתו, נגרסו כל המחשבים של ערוץ 2 שאליהם הועבר המידע. עוד הוסיפה כי צה"ל רכש עבור מערכת החדשות בערוץ מחשבים חדשים במקומם. כזכור, גם את מחשבו של בלאו ביקשו כוחות הבטחון להשמיד.
עורך מוסף סוף-השבוע של "ישראל היום", אהרון לפידות (צילום: "העין השביעית")
אהרון לפידות, עורך מוסף סוף-השבוע של "ישראל היום", ביקר אף הוא את התנהלות "הארץ" בפרשה וטען כי אין להשאיר מסמכים רגישים בידי עיתונאי בלא השגחה ראויה. "יש כספת בעיתון ושם המסמכים האלה צריכים להיות", אמר, "לא במחשב הנייד של מישהו בבית". לפידות נשאל אם היה מפרסם בעיתונו מידע על פשעי מלחמה של צה"ל לו היה כזה מגיע לידיו.
"תלוי בסיטואציה", השיב. "הפטריוטיות היא לא רק ללכת באופן עיוור אחרי מה שהממשלה או המוסדות אומרים. לפעמים זה גם להסיר את הכסות מהעיניים של הציבור בקשר למה שנעשה בשמו", אמר, אך הוסיף כי "אם היינו נתונים בעיצומה של מלחמה ופתאום היה מגיע משהו כזה, או ערב פרסום דו"ח גולדסטון, יכול להיות שזה היה משפיע על הטיימינג של הפרסום".