קריסטין אוקרנט, כנס TED בפריז. 30.1.10 (צילום: Rodrigo SEPÚLVEDA SCHULZ, רשיון cc-by-nc-sa)
ביום שלישי שעבר, למחרת השתלטות כוחות צה"ל על משט הספינות שהיה בדרכו לעזה, הביעה קריסטין אוקרנט הערכה לביקורת שנמתחה בעיתוני ישראל על האחראים למבצע הצבאי. אוקרנט הדגישה כי היא אינה מתייחסת בדבריה רק למה שקראה בכוחות עצמה בגרסה האנגלית של "הארץ", אלא לסיקור בכלל בתקשורת הישראלית, כפי שתורגם לה על-ידי דוברי עברית.
"האופן שבו התקשורת שלכם שאלה שאלות וביקרה את האחראים", אמרה במהלך מפגש עם עיתונאים שנערך בשבוע שעבר בתל-אביב, "זה הטיעון הטוב ביותר לכך שיש אכן דיון ציבורי במדינה הזו".
אוקרנט, לשעבר כתבת המגזין האמריקאי "60 דקות", מגישת חדשות הערב בצרפת והעורכת האחראית של "ל'אקספרס", אחראית כיום על גוף התקשורת הבינלאומי של ממשלת צרפת. היא לא נשארה בישראל כדי לראות כיצד בימים שלאחר מכן רוב כלי התקשורת מפסיקים לשאול שאלות ולבקר את האחראים ומסיטים את הדיון מכשלי המבצע לכשלי הסברתו.
לה עצמה, אגב, היתה כבר באותו יום ביקורת משלה על מאמצי ההסברה הישראליים. לדעתה, השעות הארוכות שחלפו בין האירוע ובין מסירת הגרסה הרשמית של ישראל על המתרחש הזיקו מאוד לישראל. "בשעות הללו היה הרבה זמן לשמועות, ספקולציות ועיוותים של עובדות על-ידי כלי תקשורת אחרים ברחבי העולם", אמרה. "שמונה עד עשר שעות אחרי האירוע, כשהגרסה הרשמית של ישראל נמסרה, היה צורך לשכנע שהגרסאות הקודמות מזויפות. זו עבודה כפולה ומכופלת".
בתשובה לשאלה אם היא באמת מאמינה כי תגובה מהירה יותר היתה משנה את הטון בסיקור העולמי של האירוע, אמרה אוקרנט: "זה לא היה משנה את העמדות העקרונית, אבל הנראטיב על מה שקרה בספינה הטורקית במים הבינלאומיים, כשחיילים ישראלים ירדו בחבלים, היה אחר".
ממומנים על-ידי המדינה, לא הממשלה
המלה "הסברה" אינה חביבה על אוקרנט, עוד פחות מכך "תעמולה". היא עצמה רואה את תפקידה - אחראית על שלושת ערוצי החדשות הבינלאומיים של פראנס 24 ו-11 ערוצי הרדיו ברשת הבינלאומית של צרפת - כתפקיד עיתונאי לכל דבר ועניין. "אנחנו לא כלי תעמולה. העבודה שלנו היא לעשות חדשות ולא תעמולה", היא מדגישה ומבהירה כי המימון למיזם התקשורתי מגיע מהמדינה, לא מהממשלה.
"הממשלות לא מחליטות מה התוכן שלנו, הן לא מתערבות, הן לא יושבות בחדר החדשות", אומרת אוקרנט, "הדברים אינם פועלים כך. לקח לנו באירופה, ובצרפת באופן ספציפי, זמן רב להגיע למצב כזה, אך מאז סוף שנות השבעים, מיזמים הממומנים על-ידי המדינה חופשיים משליטה ממשלתית".
כדי לאפשר את החופש מתלות בממשלה, קיבל גוף התקשורת הבינלאומי של צרפת אישור מראש לפעול במשך חמש שנים, עם תקציב קבוע. כדי להגביר עוד יותר את העצמאות מהממשלה, מורשים ערוצי השידור בו לשדר פרסומות מטעם חברות מסחריות, והוא מנהל שיתופי פעולה מסחריים עם חברות המפיצות את התוכן שלו תמורת תשלום.
המטרה העליונה של הגוף, על-פי אוקרנט, אינה להעביר את מסרי ממשלת צרפת, אלא להביא לידי ביטוי את תפיסת העולם הדמוקרטית של אירופה, מתוך זווית הראייה הצרפתית. בתשובה לשאלה אם אין בכלי תקשורת צרפתי דובר אנגלית משום הודאה בתבוסה במלחמה מול השפה האנגלית, היא אומרת: "אין קרב בין צרפתית לאנגלית, זו דרך מיושנת להסתכל על המצב. הקרב הוא בין דמוקרטיות למדינות שאינן דמוקרטיות.
"בתקופתנו", היא מוסיפה, "עם המהפכה הטכנולוגית מחד והגלובליזציה מאידך, ברור שהתקשורת הדמוקרטית מאותגרת על-ידי מיזמי תקשורת בלתי דמוקרטיים". לדבריה, בזמן שהמשטר הסיני משקיע למעלה ממיליארד דולר כדי להפיץ את מסריו בעשרות שפות ברחבי העולם, ובעת שהערוץ דובר האנגלית של אל-ג'זירה זוכה למיליוני צופים, נוצרה חובה על כלי התקשורת של מדינות דמוקרטיות להיענות לאתגר. "אם התקשורת הדמוקרטית לא תיכנס לזירה העולמית", היא מזהירה, "זה אומר שהערכים שלנו, תפיסת העולם השונה שלנו, לא תקבל ביטוי".
חדשות ללא בובות פרווה ממולאות
עד כמה חשובים לכם נתוני הצפייה?
"חשוב לנו שנעשה את עבודתנו כראוי ונגיע לקהל היעד שלנו. מיזם תקשורת מסורתי לא נועד לקהל הרחב. הוא מיועד למובילי דעה, אנשים בתקשורת, עסקים, פוליטיקה, שצריכים חדשות איכותיות, ושמחפשים חדשות. אנחנו צריכים לדעת, למשל, שהתחנה דוברת האנגלית שלנו, שמופצת בכבלים ובלוויין, עושה חיל. אנו גאים בזאת כי זה אומר שאנו ממלאים את המשימה ושיש לנו מקום. הרייטינג חשוב במובן הזה".
יחד עם זאת, אוקרנט אינה רואה בעין יפה את הפזילה של גופי תקשורת מסחריים, כגון CNN, לעבר מהדורות חדשות בידוריות, המשלבות אפקטים מיוחדים וגימיקים שבינם ובין עיתונות רצינית אין כל קשר. כשהיא נשאלת על אינפוטיינמנט, היא מבהירה כי "זו לא העבודה שלנו", ומספרת על מפגש מזדמן שהיה לה לאחרונה באחת מבירות האזור עם מגיש רשת CNN ריצ'רד קווסט. לדבריה, מגיש החדשות הסתובב עם דובי ענקי בתיק וסירב להסביר לה מדוע עיתונאי זקוק לבובת פרווה גדולה. הכתבים של פראנס 24, יש להניח, לא ייקלעו לסיטואציה דומה.