ג'יימס אושיי, השבוע בתל-אביב (צילום: "העין השביעית")

"עיתונאי העולם חייבים להתמודד עם האתגר שלפנינו", הצהיר השבוע העיתונאי ג'יימס אושיי במסגרת הרצאה שנשא באוניברסיטת תל-אביב. "עלינו לבנות מודל חדש לעיתונות".

אושיי, לשעבר העורך הראשי של ה"שיקגו טריביון" וה"לוס-אנג'לס טיימס", עומד כיום בראש ארגון חדשות קטן בהרבה – "קואופרטיב החדשות של שיקגו". זהו מיזם עיתונאי שלא למטרות רווח המבקש לייצר תוכן חדשותי איכותי תוך התבססות על מודל הכנסות חדשני. בהרצאת אורח שנשא אושיי במסגרת טקס חלוקת פרס על שם העיתונאי שלום רוזנפלד למצוינות ומקצוענות בעיתונות הישראלית, סיפר העיתונאי הוותיק כיצד מצא את עצמו מוביל יוזמה תקשורתית מקורית זו, לאחר שנים ארוכות בעיתונות הממוסדת.

"מו"לים יכולים להיות ממש טמבלים לפעמים", ציין אושיי ונזכר באירוע שולי ומקרי שדחף אותו לקחת על עצמו להקים את קואופרטיב החדשות. יום אחד, סיפר, ביקר בשיקגו ונטל לידו עיתון מקומי. היה זה גיליון של ה"שיקגו טריביון", "עיתון שזכה בשישה פרסי פוליצר תחת עריכתי", אמר אושיי, "ושינה את האופן שבו אנשים רואים את עונש המוות. לא רק בשיקגו, לא רק בארה"ב, אלא בכל רחבי העולם, וזאת באמצעות עיתונות לוחמת".

כשהתבונן בשער העיתון, נחרד. "איזו עיתונות לוחמת היתה על שער ה'שיקגו טריביון'?", אמר אושיי, "לרוחב השליש העליון של העמוד – 'איך למצוא את הצ'יזבורגר הטוב ביותר בשיקגו'. זהו זה, החלטתי שאני חייב להשיב טובה למקצוע שלי, ושהגיע הזמן לעשות משהו".

תחקיר הצ'יזבורגרים של ה"טריביון" נתן את הדחיפה האחרונה להקמת קואופרטיב החדשות, אך זרעי המיזם נזרעו חודשים אחדים לפני כן, כשאושיי ישב במרפסת ביתו בקליפורניה והתבונן באוקיאנוס השקט. "היה זה רגע מיוחד עבורי", סיפר, "כי מעסיקי באותה תקופה, חברת טריביון, העניקו לי הזדמנות נפלאה לבלות עוד זמן עם משפחתי. המו"ל של ה'לוס-אנג'לס טיימס' פיטר אותי לאחר 16 חודשים שבהם כיהנתי כעורך משום שהתנגדתי למדיניות הקיצוצים, שלדעתי לא היתה לטובת העיתון, עיתונאיו או עתידו כארגון חדשות".

לדברי אושיי, את החופשה הכפויה שנגזרה עליו תיכנן לנצל תחילה לכתיבת ספר על המיזוג הכושל בין חברת טריביון לחברת טיימס-מירור, מיזוג שגרם לקריסת שני העיתונים שבהם כיהן בתפקידים בכירים – ה"שיקגו טריביון" וה"לוס-אנג'לס טיימס". "ככל שניסיתי להחליט על מה אכתוב", סיפר, "הבנתי שלא ידעתי איך זה קרה, וזאת אף שהייתי ממש שם והיה לי מושב קדמי. חשבתי לעצמי שאם אני, אם אנחנו, לא יודעים מה קרה, איך לעזאזל נצליח לצאת מהצרה הזו?".

בלא עבודה, סיפר אושיי, נהנה ממה שלעולם לא היה לו כשכיהן כעורך בכיר – זמן לחשוב. הוא הגיע למסקנה:"העיתונים בארה"ב נקלעו לצרות משום שאימצו את אתוס תעשיית הבידור ויצאו למרדף חסר מעצורים אחר רווחיות, שהכפיף את האינטרס של הקוראים לזה של המשקיעים".

"עזרתי ליצור את הקואופרטיב", הוסיף, "כי אני מאמין שעל עיתונאים מוטלת המשימה לפתור את הבעיות של העיתונות. ואין ספק שעדיין יש לנו בעיות. יש אנשים המטילים ספק בכך, הם שואלים אותי, 'מה הבעיה? אני רואה עיתונים ברחוב מדי יום, אני עדיין רואה תחקירים בטלוויזיה'. אבל זהו חזון תעתועים. התחקירים בתקשורת הם תחקירי תפיסת נוכלים שמטרתם לייצר הכנסות ממודעות, לא חדשות.

"מה שפחות גלוי לעין הוא החיסול השיטתי של סיקור העירייה, בתי-המשפט, בתי-המחוקקים המקומיים ומוקדי הכוח הפוליטיים ברחבי ארה"ב. המערכת שעליה סמכנו במשך שנים שתפקח על הכוח הפרטי והציבורי, מבנה הבסיס של החדשות, קורסת תחת לחצים כלכליים".

אושיי סיפר שתחת כהונתו ב"שיקגו טריביון" הועסקו תשעה עיתונאים בסיקור מערכת החינוך בעיר. כיום עושים זאת שני עיתונאים בלבד, כשאחד מהם עתיד לאבד בקרוב את מקום עבודתו. ארבעה עיתונאים סיקרו את העירייה ובית-המחוקקים המחוזי, כיום רק אחד. אושיי התריע כי בלא "מבנה הבסיס של החדשות", כהגדרתו, תהיה סכנה של ממש לתפקוד תקין של החברה. "קואופרטיב החדשות של שיקגו" נועד לתת מענה אפשרי אחד לבעיה שאליה נקלעו ארגוני החדשות הוותיקים ולספק "עיתונות איכותית למען הציבור, הדורשת אחריות ממוסדות ואנשים", כהגדרתו.

אושיי, שבצעירותו סיקר עבור ה"דה מוין רג'יסטר" את פעילותם של קואופרטיבים חקלאיים, התעורר לילה אחד עם הרעיון לייבא את המודל הקואופרטיבי אל תחום התקשורת. "הגעתי למסקנה שאם נתארגן כעמותה שלא למטרת רווח", הוא אומר, "נוכל להוציא את הרווח מהמשוואה. נבקש מקוראים לשלם סכום קטן עבור מימון עיתונות אמיתית ורצינית למען הציבור, עיתונות מהסוג שחיוני לדמוקרטיה מתפקדת. מהסוג שהיומונים המרכזיים בשיקגו התרחקו ממנו".

כשעבד עדיין ב"לוס-אנג'לס טיימס", מספר אושיי, ניסה להסביר למנהליו שהבעיה שלהם אינה בעיה של עלויות, כפי שהם תופסים אותה, אלא בעיה של הכנסות. "ככל שאתם מתייחסים אל הבעיה כאל בעיית עלויות", אמר למנהליו, "כך תגבר בעיית ההכנסות שלכם".

קואופרטיב החדשות, ציין אושיי, מתבסס על ארבעה מקורות הכנסה: ראשית לכל מה שהוא מכנה "שירותי עיתונאות". הקואופרטיב מספק תוכן עיתונאי איכותי לגופים המעוניינים בפרסומו. הלקוח הראשון של הקואופרטיב הוא ה"ניו-יורק טיימס", שמפרסם מדי שבוע במהדורה היוצאת לאור באזור שיקגו רבתי שני עמודים שכולם פרי עבודתם של חברי הקואופרטיב. הארגון מתעתד להציע גם "מוצרי עיתונות", כגון מאגרי מידע שנועדו להפוך מידע ציבורי לנגיש יותר. הקואופרטיב נהנה גם מחסויות של קרנות וממעט הכנסות ממודעות באתר האינטרנט שלו, שבינתיים נמצא בשלב ראשוני ביותר.

"המקור הרביעי והחשוב ביותר להכנסות", סיפר אושיי, "הוא דמי מנוי בסך שני דולרים לשבוע שנגבה מקוראים שיתבקשו לשלם כדי להצטרף לקואופרטיב". לדבריו, "השאלה הגדולה באמריקה היא אם ניתן לשכנע קוראים לשלם עבור חדשות בעידן שבו מרביתן ניתנות חינם. אבל אני לא מבקש מקוראים לשלם עבור תוכן, אלא להצטרף לקואופרטיב, שאחד מיתרונותיו הוא עיתונות איכות עבור פחות מעלות כוס קפה בסטארבקס".

כמו כן, אושיי מתכנן להקים באתר הקואופרטיב רשתות חברתיות של חברי הקואופרטיב בנושאים שונים, כגון חינוך או רווחה, שיפגישו בין עיתונאים למומחים, עובדים ובעלי עניין בתחומים אלה. כך, הוא מסביר, יוכלו חברי הקואופרטיב שאינם בתעשיית התקשורת להשפיע על סיקור התחום שקרוב ללבם.

התוכנית העסקית של הקואופרטיב גורסת כי בעזרת 30–40 אלף חברים, יוכלו להגיע לעצמאות כלכלית מלאה בתוך חמש שנים ולהיפטר לחלוטין מתלות במפרסמים. "זה לא קל להשיג 30–40 אלף חברים", אמר אושיי, "אבל לא בלתי אפשרי". נכון להיום, לרשותו של אושיי עומד צוות של שבעה אנשים בלבד, ועוד תריסר פרילנסרים. כל המועסקים עיתונאים.

מאז שהחל שיתוף הפעולה עם ה"טיימס", ציין, עלתה התפוצה של העיתון באזור שיקגו ב-700 מנויים, הישג של ממש אם לוקחים בחשבון שה"טריביון" איבד בשנה האחרונה 30% מקוראיו. בקבוצות מיקוד בהשתתפות תושבי שיקגו סיפרו קוראי ה"טיימס" שהחליטו להמשיך במנוי היקר לעיתון בשל עמודי החדשות של הקואופרטיב, והסבירו שהשימוש שעשה ה"טיימס" בעיתונאים המקומיים שיפר את אמינותו בעיניהם.

"נעשיתי עיתונאי כי רציתי לראות את העולם ומשום שאני מאמין בלהט בכך שעיתונאות חופשית יכולה לספק ביקורת שאין דומה לה על בעלי הכוח", אמר אושיי בנאומו. "הצלחתי לראות את העולם, אך במסעותי ראיתי גם מה יכול להיות העולם ללא עיתונאות איכותית: השתקת התקשורת בבלקנים, העיתונאים האסורים באיראן, יד הברזל של הצנזורה שמרסקת את העיתונות בחלקים גדולים של המזרח התיכון ואפריקה.

"יחד עם זאת ראיתי גם את תרומת העיתונות. 17 אנשים שנכלאו בטעות ניצלו מגזר דין מוות באילינוי, וזאת בשל סיקור של עיתונאי ה'שיקגו טריביון'. ראיתי את הטיפול השערורייתי בעניים, שלא היתה להם גישה למיקרופונים ואפשרות לספר על שעברו בבית-חולים מחוזי, עד שעיתונאי אחד מה'לוס-אנג'לס טיימס' הגיע לשם במקרה.

"אני מסרב לתת לשוויון הנפש ולאדישות להפוך לחיילי השתיקה בארה"ב", הוסיף אושיי. "אם העיתונות שלנו תתבסס על עקרונות, אם מטרתנו תהיה מוצדקת, אם האמצעים יהיו מוסריים והמניעים טהורים, עיתונאות בת-קיימא ויציבה היא אפשרית. אנו חייבים להצליח, שכן מחיר ההפסד יהיה גבוה מדי. עיתונאות אמיתית היא הכרח היום יותר מתמיד".