העיתונאי יאסר עוקבי, שפוטר לפני כשנה מתפקיד עורך המקומון "שבע" של קבוצת ישראל-פוסט ותבע את החברה, סירב השבוע להצעת בית-הדין לעבודה בבאר-שבע לפנות להליכי גישור. עוקבי טען, באמצעות באי-כוחו, כי נסיבות פיטוריו מחייבות בירור, שכן הן נוגעות לסוגיות עקרוניות של חופש הביטוי ואפליה אסורה.

עוקבי פוטר בשלהי מבצע "צוק איתן", לטענתו – בעקבות כתבה שפירסם. הכתבה עסקה במותו של בדואי ופציעת בנות משפחתו מרקטה שנורתה מעזה ופגעה ביישוב שבו הם גרים, יישוב שאינו מוכר על-ידי מדינת ישראל. לפי כתב התביעה, ביום שבו פירסם את הכתבה זומן לשימוע על-ידי מנכ"ל רשת "המקומון" אודי פרידמן, שנקב בין היתר בכתבה על הפגיעה במשפחה הבדואית כעילה לשימוע. גם בשימוע עצמו שב והעלה פרידמן את הכתבה שפירסם עוקבי על הנפגעים הבדואים כדוגמה להתנהלותו הפגומה כעורך.

"עיתון מפטר את עורכו דווקא משום שפעל על-פי הנורמות המקצועיות והאתיות החלות עליו", נטען בכתב התביעה שהגיש עוקבי, "וזאת בשל חששו של מנכ"ל העיתון מפני ציבור הקוראים ו/או המפרסמים שאותו הוא תופס כגזעני". כתב התביעה של עוקבי הוגש על-ידי עו"ד גילת סבן-ויזל. ארגון העיתונאים החליט להצטרף לתביעה באמצעות עורכי-הדין מורן סבוראי ואמיר בשה, וזאת לנוכח חשיבות המקרה.

בכתב ההגנה, שהוגש מטעם חברת שבע-תקשורת בע"מ על-ידי עו"ד רועי פוליאק, דחה המקומון את הטענה לפיטורים בגין אפליה. "התובע פוטר מעבודתו כעורך בעקבות אי-שביעות רצון מתפקודו כעורך, בעטיה נדון מעמדו בחודשים שקדמו לפיטורים לא אחת", נכתב בכתב ההגנה.

בהמשך הוסבר כי עוקבי "פוטר בעקבות הליך הדרגתי של שינוי פני המקומון, לאחר שלא עלה בידו להסתגל לשינוי ולתרום למקומון את המצופה ממנו כעורך, ולנוכח אי-שביעות רצון מתפקודו ושיקול דעתו כעורך". לפי כתב ההגנה, "בתקופה של כעשרים חודשים טרם פיטורי התובע, עבר המקומון טלטלה של ממש, לאחר שבהנהגת התובע הפך להיות הפסדי ולא רלבנטי וגילה התעלמות מוחלטת משינוי בהרגלי הצריכה של תקשורת בכלל וקריאת עיתונים בפרט". בין היתר, כך נכתב, החליטה ההנהלה לעבור למודל של חינמון, לשנות את פורמט העיתון וכן את מדיניות השיווק.

להורדת הקובץ (PDF, 5.32MB)

בתקופה זו, טוענים בהנהלת המקומון, "הובעה בפני התובע אי-שביעות רצון הדרג הניהולי על 'המוצר' העיתונאי, על שיקולי עריכה ועל אופן מילוי התפקיד (חוסר הנהגה ויוזמה; העדר קשר לקהילה). יודגש כי אי-שביעות הרצון לא נבעה מ'שיקולים פוליטיים' כלשהם ולא היתה קשורה, במישרין או בעקיפין, למוצאו של התובע, עמדותיו וכיוצא באלה, וכי גם כאשר נודע לתובעת כי רשויות הביטחון אינן רואות בעין יפה פעילויות כאלה ואחרות של התובע ומטילות עליו מגבלות, לא היתה לעובדה כל השלכה על תפקידו ומעמדו".

לטענת הנהלת המקומון, בתחילת שנת 2014 התבקש עוקבי להכין תוכנית לשינוי פני המקומון, אולם הגיש תוכנית שעיקרה שינוי עיצובי ולא תוכני. תוכנית זו, כך נטען, נדחתה על-ידי ההנהלה, שגיבשה תוכנית משלה. המנכ"ל פרידמן הוא שהציג, בישיבת מערכת של המקומון, את התוכנית שגיבש. עוד טוענים בהנהלת המקומון כי טרם תחילת מבצע "צוק איתן" התקיימה פגישה בין העיתונאי עוקבי למנכ"ל פרידמן ובה "הבהיר התובע כי הוא בתחושת מיצוי והוא מניח שבסוף תהליך השינוי במקומון שוב לא יהיה עורך המקומון".

"מצב העיתונות בישראל קטסטרופלי"

ביום ראשון השבוע נפגשו הצדדים באולמו של השופט יוסף יוספי בבית-הדין לעבודה בבאר-שבע לדיון מוקדם. אחרי שעו"ד אורית גולדנר, באת-כוחו של המקומון, חזרה על כמה מהטענות שצוינו בכתב ההגנה, הכחישה עו"ד סבן-ויזל, באת-כוחו של עוקבי, כי היו להנהלת המקומון טענות כלשהן כלפי העורך טרם פרסום הכתבה המדוברת.

"מר פרידמן, אותו מנכ"ל שיודע יפה מאוד לכתוב מיילים, לא כותב מייל אחד למר עוקבי על עבודתו במשך עשר שנים, בטח לא בשנה האחרונה", אמרה עו"ד סבן-ויזל. "אולי בזימון לשימוע דוגמאות נוספות? לא היו דוגמאות נוספות. גם בשיחות השימוע עצמן לא מובאת שום דוגמה נוספת לתפקוד לקוי לכאורה שלו כעורך. כל הסיפור שסיפרה חברתי לא רק שאין לו שום סימוכין ועובדות – אין לו שום ראיות. אין שום דבר לפני 24 ביולי, יום פרסום הכתבה".

יאיר טרצ'יצקי, יו"ר ארגון העיתונאים, בבית-הדין לעבודה בבאר-שבע, 8.11.15 (צילום: אורן פרסיקו)

יאיר טרצ'יצקי, יו"ר ארגון העיתונאים, ביקש את רשות הדיבור כדי להסביר מדוע הצטרף הארגון לתביעה ומה החשיבות שמצא במקרה של עוקבי. "מצב העיתונות בישראל קטסטרופלי, ואחד האיומים המרכזיים הוא התחושה של עיתונאים שהם לא יכולים למלא את חובתם הציבורית ולדווח על דברים שיש בהם חשיבות ציבורית", אמר טרצ'יצקי. "עיתונאים מפחדים לעשות את זה מחשש שיפוטרו".

"צריך לציין", אמרה מנגד עו"ד גולדנר, באת-כוחו של המקומון, "שהכתבה פורסמה. אם נורא רצו, יכלו למנוע. לא מנעו ממנו את זכות הדיבור". לדבריה, גם אם מקבלים את הטענה כי חובתו הציבורית של עוקבי היתה לפרסם כתבה על הפגיעה במשפחה הבדואית, עולה השאלה מה בנוגע לחובה לפרסם כתבות על אנשים אחרים שנפגעו במהלך מבצע "צוק איתן", כמו התושבים של העיר באר-שבע, שבה מופץ המקומון [עדכון, 12.11. במקור נכתב "התושבים היהודים" בהתבסס על רושם מנוכחות בדיון. הנוסח תוקן לאחר פרסום הפרוטוקול].

השופט יוספי העיר כי לפי התרשמותו, המחלוקת המשפטית בין הצדדים מתנהלת בשני מישורים: המישור הפרוצדורלי (ההזמנה לשימוע, השימוע עצמו וההחלטה על הפיטורים), שלדבריו אינו דבר של מה בכך ובית-הדין רואה בו עניין משמעותי שצריך להתקיים באופן מסודר ועל-פי הכללים; והמישור העקרוני, כלומר הסיבה שבעטיה פוטר עוקבי. אשר למישור זה, הבהיר השופט יוספי, קשה לקבוע עמדה בלי שמיעת הוכחות. השופט הציע לצדדים לנסות לפתור את הסכסוך בדרכי נועם ושלח אותם להתייעצות קצרה. בתום הפסקה הודיעה עו"ד סבוראי כי עוקבי מסרב להצעה. "אנחנו רואים את התיק כעקרוני", הסבירה, "וחושבים שגישור לא מתאים".

כעת, אם כן, יעבור התיק לשלב ההוכחות. העדים ייחקרו, ובית-הדין יידרש לקבוע מדוע פוטר עוקבי – האם בשל אי-שביעות רצון כללית מתפקודו, או בשל החלטתו לפרסם כתבה על משפחה בדואית שנפגעה מרקטה עזתית במהלך מבצע "צוק איתן".

37124-04-05