"קיימת הסתברות גבוהה ביותר, עד רמת ודאות", שעיתונאי "הארץ" לשעבר אורי בלאו ידע כמה חודשים לאחר שפירסם כתבות בהתבסס על חומרים שקיבל מענת קם כי השב"כ בעקבותיו. כך טוענת קם בתצהיר שהגישה בשבוע שעבר לבית-המשפט המחוזי בתל-אביב‒יפו.

לפני כשנתיים וחצי הגישה קם תביעת נזיקין נגד "הארץ" בדרישה לפיצוי בסך 2.6 מיליון שקל. לטענתה, התנהלות מרושלת של "הארץ" ועיתונאיו הובילה לחשיפתה כמקור וגרמה לכך ששילמה מחיר כבד ונשלחה למאסר בפועל. "הארץ", בתגובה, טען כי האחריות למצבה של קם מוטלת על כתפיה בלבד, וכי העיתון ובלאו פעלו כראוי. אחרי שנסיונות הגישור לא צלחו, הגיע שלב הראיות.

בתצהיר שהגישה לבית-המשפט באמצעות באי-כוחה עורכי-הדין אילן בומבך ויריב רונן העלתה קם שלל טענות חדשות, המתבססות על מסמכים שונים שהועברו לעיונה במסגרת העמדתה לדין והרשעתה בעבירות איסוף, החזקה ומסירת ידיעה סודית. על בסיס מסמכים אלה טוענת קם כי כבר בינואר 2009, כמה שבועות לאחר שבלאו פירסם כתבה תחת הכותרת "מכירת חיסול", ולפיה הרמטכ"ל וצמרת צה"ל אישרו, בניגוד להנחיות בג"ץ, לחסל מבוקשים וחפים מפשע, ידע בלאו כי השב"כ חוקר את הפרסום.

אורי בלאו בעת משפטו באשמת החזקת מסמכים סודיים, 24.7.12 (צילום: יוסי זליגר)

לדברי קם, באותו המועד נחקר בשב"כ "ידיד או חבר" ו"מקור עיתונאי" של בלאו. לטענת קם, איש שב"כ המכונה "שייקה" חקר אותו על קשריו עם בלאו ועל הכתבה והמסמכים המסווגים שהופיעו בה.

אינני יודעת אם החבר נ' יצר קשר עם בלאו לאחר חקירתו, כותבת קם, "אף שהדבר נראה לי כמסתבר ביותר". בהמשך היא מוסיפה: "אני טוענת כי קיימת הסתברות גבוהה ביותר, עד רמת ודאות, כי בלאו עודכן על חקירתו של נ' בסמוך לאחר קיומה, וכי כבר בסוף חודש ינואר 2009 או בסמוך לאחר מכן היתה צריכה להידלק אצלו נורה אדומה ובוהקת כי השב"כ בעקבותיו, ולכן ‒ בעקבותי".

אותו איש שב"כ המכונה "שייקה", מוסיפה קם, נפגש עם בלאו באוגוסט 2009 והבהיר לו כי עליו למסור לידי המדינה את כל המסמכים המסווגים שבידיו. לאחר דין ודברים בין פרקליט "הארץ" עו"ד מיבי מוזר לשב"כ העביר השב"כ ל"הארץ" בספטמבר 2009 את נוסח ההסכם שבמסגרתו התחייב בלאו להפקיד בידי השב"כ את המסמכים הסודיים שברשותו. ימים אחדים לאחר מכן הודיע עו"ד מוזר לשב"כ כי ימליץ לבלאו "לנהוג כאמור במכתבכם".

"ביום 21.9.09 יצר בלאו קשר עם 'שייקה' מהשב"כ ואמר לו כי קיבל את סיכום עורך-דינו עם שב"כ, וכי הוא מוכן למסור את המסמכים", כותבת קם בתצהירה. "'שייקה' מציין בדו"ח שהכין כי בלאו ביקש 'מספר ימים' כדי לארגן את המסמכים 'אשר לטענתו אינם ברשותו'".

"מסגרת הסכמות בעניינו של א.ב." (אורי בלאו), מאת היועץ המשפטי של שירות הביטחון הכללי (לחצו להגדלה)

יומיים אחר-כך, מוסיפה קם, "נפגש בלאו עם 'שייקה' ו'רמי' מהשב"כ תחת ביתו דאז ברח' אילת 42 בת"א, ומסר לידיהם מעטפה חומה של עיתון 'הארץ' ובה נמצאו, לדבריו, 'כלל המסמכים (ודיסק) הנכללים בהסכם שאליו הגיעו עורכי-דינו עם נציגי השב"כ'. בלאו סירב לחתום על הצהרה לפיה העביר לשב"כ את כלל המסמכים שברשותו. בלאו מסר לשב"כ, כאמור בדו"ח תפיסה מיום 23.9.09, 30 מסמכים מסווגים וכן דיסק שעליו 19 מסמכים מסווגים נוספים".

בעקבות חילופי דברים נוספים בין בלאו ל"שייקה", בנובמבר אותה שנה הושמד הדיסק הקשיח במחשבו של בלאו, והמחשב נוסר במסור חשמלי. לפי המסמכים שבידי קם, בלאו זוכה מכספי המדינה בסכום של 5,220 שקל בגין רכישת מחשב חדש.

לטענת קם, ההסכם שכרת בלאו מול השב"כ הפקיר אותה, והפרת ההסכם תרמה עוד יותר לחשיפתה. בהסכם התחייב השב"כ כי המסמכים שיקבל מבלאו "לא ישמשו כראיה בהליך משפטי כנגד החשוד בהדלפה", ככל שיאותר כזה. עם זאת, מדגישה קם בתצהירה, לא נכתב בהסכם כי המסמכים לא ישמשו לאיתור המקור. "כך עולה", כותבת קם, "כי בה במידה ש'הארץ' טרח לשמור על זכויותיו של בלאו, הוא הפקיר את המקור של בלאו (אנוכי). יודגש כי בשום שלב במהלך המשא-ומתן של 'הארץ' ובלאו עם השב"כ לא היה לי מושג שהוא מתקיים".

בכתב ההגנה של "הארץ" נטען כי אילו בלאו היה פונה לקם אחרי שידע כי נפתחה חקירה בעניין ההדלפה, הרי שהיתה בכך הפרה של הדין הפלילי בכל הנוגע לשיבוש הליכי חקירה. קם מתייחסת לכך בתצהירה, וכותבת כי "הנזק התיאורטי שהיה עלול להיגרם לבלאו מ'שיבוש הליכים' הוא מינורי לעומת הנזק שלבסוף נגרם לי. להבנתי, בלאו היה צריך להביא זאת בחשבון, כמו כל עיתונאי מקצועי שצריך 'להתאבד' על שמירת המקורות שלו".

זאת ועוד, העובדה שבלאו העביר לשב"כ 50 מסמכים בלבד, שמר העתקים מהם ברשותו, לצד מאות רבות של מסמכים מסווגים נוספים, גרמה לכך שהשב"כ ראה בבלאו כמי שהפר את ההסכם. מרגע זה, גם המדינה נסוגה מהסיכום עם בלאו ו"הארץ", ועל כן, כפי שעלה במהלך המשפט הפלילי נגד קם, במסגרת חקירת ההדלפה הסתייעו רשויות החקירה במסמכים שקיבלו מבלאו.

"אילו בלאו היה מקיים את ההסכם שהוא כרת עם השב"כ בחודש ספטמבר 2009, ואכן מפקיד בידי השב"כ את המסמכים הסודיים המצויים ברשותו, לא היו משתמשים במסמכים אלה כנגדי", כותבת קם. "[...] על כן, החלטתו של בלאו להפר ביודעין את ההסכם מול השב"כ הביאה להחמרה ניכרת במצבי, שכן משמעות הדבר היתה שימוש בכל אותם המסמכים (ולמעשה, רובם המכריע של המסמכים) כנגדי: אם בבחירת סעיפי האישום ואם בניסוח כתב האישום עצמו, בין היתר לנוכח כמות המסמכים. וכפועל יוצא, השליכה הפרת ההסכם מצד בלאו גם על העונש שנגזר עלי בהליך הפלילי שהוגש נגדי".

"אחראים ישירים או שילוחיים"

מחשבו של בלאו הושמד על-ידי השב"כ ב-3.11.09. כחודש וחצי לאחר מכן, ב-15.12.09 זומנה קם לחקירה שבה הודתה כי היא המקור לכתבות של בלאו. בשבועות שחלפו בין מסירת המסמכים והשמדת המחשב לחקירתה יצא בלאו לטיול פרטי בחו"ל, טיול שבסופו של דבר הוארך הרבה מעבר למתוכנן, עד אוקטובר 2010, אז הגיע בלאו להסכם חדש עם השב"כ שאיפשר את שובו לישראל.

"ידוע לי כי בלאו אף ידע היטב", כותבת קם, "כי עובר לפרסומים שכללו את המידע אותו העברתי אליו, הוא עצמו ופרסומיו השונים היו מושא למעקב מיוחד של השלטונות, בשל 'הצלחתו' רבת השנים לפרסם מידע צבאי מסווג"

בתצהירה מצטטת קם גם מחקירתו של בלאו במשטרה, שנערכה עם שובו לישראל. "החוקר הטיח בבלאו כי כאשר החזיק 50 מסמכים, הוא שמר ברשותו 'כמות נוספת של מאות מסמכים סודיים, תוך שאתה מסתיר עובדה זו ומטעה בכוונה תחילה את מערכת הביטחון'. בלאו השיב על כך, כי הוא לא הטעה, אלא פשוט עמד ‒ מבחינה עיתונאית ‒ 'במצוקה', וכי בגלל אותה 'מצוקה' הוא עשה הנחות לעצמו והוא מצר על כך. בלאו גם אמר כי לא הפר את ההסכם עם השב"כ, אלא רק טעה בשיקול דעת, ועל כך הוא מצר. [...] בלאו ציין מספר פעמים בתשובותיו כי ערב השבת 50 המסמכים הוא היה נתון בסיטואציה קשה כעיתונאי, כי מבחינתו השבה זו מסכנת את מקורותיו. במקום מסוים הוא מתאר בגילוי לב: 'בנוסף לזאת, כעיתונאי להשיג חומרים כאלו זה סוג של בוננזה. סוג של הישג עיתונאי, והיה קשה להיפרד מהם'".

קם טוענת בתצהירה ל"הפרת חובת הזהירות המוגברת של בלאו כלפי", בין היתר בשל מקרה קודם, משנת 2002, שבו נידונה חיילת ששירתה כפקידת לשכה באחת מהמפקדות ברצועת עזה ל-35 ימי מחבוש בפועל באשמה שהדליפה לבלאו מסמכים מסווגים. לטענת קם, בחקירתו של נ' בשב"כ העיד נ' כי בלאו אמר לו שבמהלך שנת 2002 "ניהל רומן עם חיילת מאוגדת עזה, וכי חיילת זו היתה מעבירה לו 'המון מידע' ותוארה על-ידי בלאו כ'מקור ענק'.

"ידוע לי כי בלאו אף ידע היטב", כותבת קם, "כי עובר לפרסומים שכללו את המידע אותו העברתי אליו, הוא עצמו ופרסומיו השונים היו מושא למעקב מיוחד של השלטונות, בשל 'הצלחתו' רבת השנים לפרסם מידע צבאי מסווג. [...] גם כאשר יצר השב"כ קשר עם בלאו (כבר באוגוסט 2009), וזה האחרון ידע היטב, ובוודאות, שהוא תחת חקירה בנוגע לכתבות שפירסם כתוצאה מקבלת המסמכים ממני, הוא לא טרח ליצור עימי כל קשר ולהעמיד אותי על תמונת המציאות שהתהוותה למול עיניו ועל השלכותיה לגבי.

ענת קם ופרקליטה עו"ד אילן בומבך בבית-המשפט העליון, בערעור על הרשעתה במסירת מסמכים סודיים, 17.11.11 (צילום: קובי גדעון)

"בלאו, או כל גורם אחראי או מייעץ אחר בעיתון 'הארץ', שבוודאי היה מודע לפניית השב"כ אל בלאו, לא טרחו להשיא לי עצות מפיו של בעל ניסיון האמור להגן בכל מאודו על המקור שמסר בידיו מסמכים מסווגים, וזאת גם במהלך חודש ספטמבר 2009, שבו נחתמה 'מסגרת הסכמות' בעניין בלאו, ובו מסר בלאו לשב"כ חלק מהמסמכים שקיבל ממני".

"אני רואה בעיתון 'הארץ' ובכלל הנתבעים אחראים ישירים או שילוחיים לחשיפתי כמקור", כותבת קם בחלק אחר של התצהיר. "מאז יום מעצרי (15.12.09) אני מצויה בתחושה קשה, שרק הלכה והתעצמה, שנובעת מהעובדה שבלאו, ביחד עם עיתון 'הארץ' וכמה מעובדיו בעת הרלבנטית, הפקירו אותי ולא שמרו עלי כמקור עיתונאי, כפי שהם מחויבים מכוח הדין.

"[...] אני טוענת כי הכרחי לבחון את נסיבות ענייני על רקע הפער הגדול בניסיון ובמיומנות בנושא 'מקורות עיתונאיים', אשר היה קיים ביני (בימים בהם הפכתי להיות 'מקור עיתונאי', לראשונה בחיי) לבין בלאו ועיתון 'הארץ', הנושאים בקרבם ניסיון רב, בשנים ובאיכות, בכל הנוגע למקורות עיתונאיים ולחשיפות של פרשיות רגישות. [...] בלאו וכלל הנתבעים התרשלו התרשלות מרחיקת לכת כלפי, תוך רמיסה של כל אמת מידה משפטית, עיתונאית, אתית ואף ‒ מוסרית. התרשלות פושעת זו, שהגיע עד כדי התנכרות יוצאת דופן לזכויות הבסיסיות והחיוניות ביותר שלי, הסבה לי נזקים חמורים ביותר".

6373-04-13

להורדת הקובץ (PDF, 1.13MB)