החדשות

אתמול בלילה, לקראת מועד ירידת העיתונים לדפוס, נורה למוות בירושלים גבר שזוהה בטעות כמחבל. בשתי תקיפות שביצעו פלסטינים במהלך היום נפצעו שישה חיילים ישראלים (מצבה של אחת מהם, שנדקרה, הוגדר קשה. חיילת אחרת ירתה בדוקר והרגה אותו). בצפון הנגב אותרה רקטה שנורתה מרצועת עזה והתפוצצה בשטח פתוח. המשטרה עצרה ארבעה חשודים בהשתתפות בלינץ' בבאר-שבע – שני עובדי שירות בתי-הסוהר ושני אזרחים; מנתיחת גופתו של ההרוג, מבקש המקלט האריתריאי הבטום זרהום-וולדה, עולה כי הפצעים שמהם מת נגרמו מהיריות שספג, ולא מהמכות, שרק גרמו לשברים בגולגולתו. התבטאות בדבר חלקו של היטלר בשואת היהודים בנאום שנשא ראש הממשלה בנימין נתניהו עוררה כעס בקרב מבקריו ומבוכה בקרב תומכיו.

הכותרות

ב"ידיעות אחרונות", שבשבועות האחרונים גייס את גל הטרור המתמשך לקמפיין נגד ראש הממשלה, בוחרים הפעם להקדיש את כתבת השער להשלכות המדאיגות של הקריאה הממשלתית לאזרחים להתחמש ולפגוע במחבלים. "נחשד כמחבל ונורה למוות", מוסרת בפשטות הכותרת הראשית. "אחרי הלינץ' באריתריאי בבאר-שבע: שוב ירי בחף מפשע, ככל הנראה יהודי", נכתב בכותרת המשנה. "על-פי עדויות מזירת האירוע, במהלך פינוי הגופה מחאו עוברי אורח כפיים – וחובשי מד"א השיבו להם 'תתביישו לכם, זה יהודי'", מוסרים הכתבים רועי ינובסקי ואלישע בן-קימון.

ב"ישראל היום" מקדישים את הכותרת הראשית לגבורתה של החיילת שפעלה כמצופה ממנה וירתה למוות במחבל שדקר ופצע אנושות את חברתה, ואז פנה לתקוף גם אותה. "הוא דקר את החברה שלי ‒ ויריתי בו", מצוטטת החיילת בשער החינמון. תצלום מלא פתוס שלה, שנמסר למערכת מידי דובר צה"ל, נדפס בגדול במרכז השער.

חרף הבלטת סיפורה ותמונתה של החיילת, עורכי החינמון בחרו באופן מוזר לחסוך מקוראיהם את שמה המלא ולהסתפק בכינוי "רב"ט ליחי" (גם ב"ידיעות אחרונות" נוהגים כך). ב"מעריב", שכמו "ישראל היום" מקדיש את כותרתו הראשית להרג המחבל הפלסטיני, מתעקשים למסור את שמה המלא (ליחי מלכה). ב"הארץ" אין מתייחסים כלל לאופן שבו חוסל המחבל או לזהותה של החיילת שירתה בו.

היסטוריה ושכתובה

הכותרת הראשית של "הארץ" מוקדשת לנאום שנשא אתמול נתניהו. "סערה בעקבות דברי נתניהו על תפקיד אל-חוסייני בשואה", נכתב בה. "ראש הממשלה בנימין נתניהו עורר ביקורת חריפה כאשר טען כי המופתי של ירושלים בתקופת המנדט הבריטי, חאג' אמין אל-חוסייני, הוא שהגה את השמדת היהודים, ולא אדולף היטלר", מפרטים עופר אדרת וברק רביד בשער העיתון.

"בנאום בקונגרס הציוני העולמי בירושלים שלשום התייחס נתניהו לפגישה שנערכה בברלין בנובמבר 1941, בין היטלר לאל-חוסייני, שנחשב לאבי התנועה הלאומית הפלסטינית", מוסיפים כתבי "הארץ". "'היטלר לא רצה להשמיד את היהודים באותו זמן, הוא רצה לגרשם', טען נתניהו, ותיאר את השיחה שהתקיימה לכאורה בין השניים: 'אל-חוסייני הלך להיטלר ואמר לו, 'אם תגרש אותם, כולם יבואו הנה (לפלשתינה)'. היטלר, לדברי נתניהו, שאל: 'אז מה עלי לעשות איתם?', והמופתי השיב: 'שרוף אותם'".

בהמשך הגיליון, בכתבה התופסת את רוב החלק המערכתי של עמ' 3, מובאות קביעותיהם של היסטוריונים וחוקרי שואה המפריכים את קביעותיו השגויות של ראש הממשלה. לפי פרופ' דינה פורת, ההיסטוריונית הראשית של יד-ושם, המופתי אכן ביקש מהיטלר לקדם את "הפתרון הסופי", אך לא באירופה כי אם במזרח התיכון. "אם נתניהו היה מוסיף את המלים 'במזרח התיכון', כל הצרה הזאת לא היתה באה עליו. אבל הוא לא הוסיף", היא אומרת ל"הארץ".

"אכן, מתוך רצון להשחיר את הפלסטינים גרם נתניהו להלבנה יחסית של גרמניה הנאצית", כותב פרופ' משה צימרמן, מומחה להיסטוריה של גרמניה, במאמר המתפרסם ב"מעריב". "מעבר לכך טעה נתניהו טעות עובדתית חמורה: כאשר היטלר נפגש עם המופתי ב-28 בנובמבר 1941 בברלין, מכונת ההשמדה נגד היהודים פעלה כבר, ואפילו התכנון לשימוש בגז היה חלק מהתוכנית. היטלר לא היה זקוק לעצה משותף זוטר ובלתי חשוב שאיננו מאירופה כדי להפעיל את מה שנקרא 'הפתרון הסופי לבעיית היהודים'", הוא מוסיף.

ראש הממשלה בנימין נתניהו מחווה בידו במהלך נאומו בקונגרס הציוני העולמי. ירושלים, 20.10.15 (צילום: יונתן זינדל)

מבחינת יוסי ורטר ומבחינת כותבו חסר השם של מאמר המערכת של "הארץ", האמירה של נתניהו היתה סילוף מכוון של ההיסטוריה שנועד לרתום אותה לצורכי תעמולה עכשוויים. ורטר, שמאמרו מתפרסם תחת הכותרת "נתניהו ומלחמתו בעובדות", מסביר כי מדובר ב"ניסיון ציני, מגושם וכמעט אמרנו מיוזע לשכתב ולעוות את ההיסטוריה של מלחמת העולם השנייה לטובת אינטרס תעמולתי שקוף של כריכת אבו-מאזן בהשקפת עולמו חובבת התורה הנאצית של המופתי של ירושלים".

"השימוש בשואה של פוליטיקאים אצלנו למטרות אקטואליות מפחית מהאחריות של הנאציזם ושל היטלר ספציפית, והוא זילות של זכרון השואה. דומה שאם הרקע ההיסטורי האמיתי אינו משרת את ההסתה הפוליטית, ממציאים 'עובדות' והקשרים", מזעיף פנים מאמר המערכת.

"לשכתו של ראש הממשלה שיגרה את הפונים לעדותו של בכיר נאצי במשפטי נירנברג ‒ כאילו גרסתו היא-היא סמל לאמינות, יושר ודיוק בכל הנוגע למהלכיו של היטלר בתחילת שנות הארבעים של המאה הקודמת", מוסיף ורטר בהמשך מאמרו. "על-פי אותו היגיון עקום, אנו אמורים להתייחס בהבנה לדבריהם של הנאצים ועוזריהם, שלפיהם רק ביצעו פקודות כשתיפעלו את מכונת ההשמדה במחנות באירופה".

הבחירה של "הארץ" להעניק לתקרית (שאף הובילה את הקנצלרית אנגלה מרקל להבהיר כי האחריות לשואה מוטלת על גרמניה, ולא על בן-שיח כלשהו של היטלר) את הכותרת הראשית היא אמנם יוצאת דופן, אך לא באופן חריג. שלושת הטבלואידים מקדישים להתבטאות שטח נרחב בתחתית עמודי השער שלהם. אל מול השימוש שעושים בה עורכי "מעריב" ו"ידיעות אחרונות", שכמו "הארץ" מבליטים את שגיאתו ההיסטורית של ראש הממשלה ואת המבוכה הדיפלומטית שעורר ערב יציאתו לגרמניה, עיתון אחד מתגייס להסברת כוונותיו.

"ישראל היום", 22.10.15 (לחצו לקריאת הידיעה המלאה)

ב"ישראל היום" לא מתפרסם היום טור פרשנות על דבריו של ראש הממשלה. האמירה עצמה ממותגת לא כטעות או כסילוף מכוון, כי אם כקביעה שהוצאה מהקשרה. "נתניהו: לא התכוונתי לפטור את היטלר", מודיעה כותרת בשער החינמון. "לאחר שעורר סערה סביב מידת מעורבותו של המופתי אל-חוסייני בשואה ‒ הבהיר רה"מ את דבריו", מוסרת כותרת המשנה של הידיעה.

כתב החצר שלמה צזנה, ששוחח עימו על ההתבטאות משלשום, מגיש לקוראים באריכות את הסבריו של נתניהו. "הניסיון הזה של חוקרים מסוימים ואנשים מסוימים לתת אפולוגטיקה לתפקיד המרכזי והחשוב שהיה לחאג' אמין אל-חוסייני הוא ברור...", נכתב באחד הלא ברורים שבהם, שנקטע באיבו רגע לפני פירוט מניעיהם של החוקרים והאנשים המסוימים, שאינם מוזכרים בשמם.

באף חלק של הידיעה צזנה ועורכיו אינם מציינים כעובדה כי נתניהו הוציא מפיו ‒ בכוונה או בטעות ‒ דברים שאינם אמת. הקביעה כי מסר לשומעיו מידע מסולף משובצת בהיחבא, בציטוטים נטולי פירוט מפי יריבים פוליטיים. האופן שבו מציגים הבוקר אנשי "ישראל היום" את התבטאותו המביכה של המנהיג, מושא קיומו של המוצר הטקסטואלי-ויזואלי היוצא תחת ידיהם, מוכיח שוב כי במובנים רבים "ישראל היום" אינו עיתון.

נגד הרוח

אחת התופעות המלוות גם היום את גל הטרור היא שלל כתבות העוסקות בגבורה יוצאת הדופן של חיילים, שוטרים וסתם אזרחים – כאלה שמסכלים פיגועים ומנטרלים מחבלים, אבל גם כאלה שסתם עושים את עבודתם ועומדים על המשמר. הילול של גיבורים המונעים הרג הוא מעשה מתבקש, כמעט מתבקש מדי, אך כפי שהתברר שוב לאחר הלינץ' בבאר-שבע, כשהנוהג הזה דוחק החוצה את האפשרות למתוח ביקורת כשצריך – הוא עלול להוביל לסלחנות לכל מעשה שהוא שנעשה בשם הביטחון. שירי הלל הם לעתים צורה של תעמולה.

אור הלר (צילום: נתי שוחט)

אור הלר, הכתב הצבאי של חדשות ערוץ 10, סודק את שורת המקהלה במאמר שהתפרסם במהדורת אמש של "גלובס". "לא בטוח שהמלחמה מוציאה את הטוב והנעלה מהאדם", כותב הכתב הצבאי. "זה קורה כנראה רק לעתים ורק במצבים מסוימים, ורק אצל גיבורי חיל מסוימים. מה שדי בטוח הוא שהיא מוציאה את המכוער, ולעתים את השפל שבאדם".

הלר מתכוון, בין היתר, להשתתפותם המתועדת של חיילי צה"ל במדים במעשה הלינץ' שבוצע בהבטום זרהום-וולדה. "חיילי צה"ל הם חלק בלתי נפרד מהחברה הישראלית, מהשיח האלים, מההסתה ברשתות, מהשפה המתלהמת. למרבה הבושה, בימים האחרונים שורה ארוכה של חיילים במדים ובנשק תייגו את עצמם ברשתות החברתיות פייסבוק ואינסטגרם תחת התגית (האשטאג) 'מוות לערבים', כאספסוף בכיכרות, כאספסוף בזירת הפיגוע", הוא מוסיף. הלר מתייחס גם לתצוגות של מורך לב המתגלות פה ושם אצל חיילי צה"ל. "חיילים הבורחים מהמולת הקרב היא תופעה המלווה את שדה הקרב הישראלי מימי מלחמת השחרור", הוא כותב, ומציין כי תמונותיהם של החיילים הנמלטים מזירת הפיגוע בבאר-שבע לא חמקו מעיניו של הרמטכ"ל.

הלר אינו פציפיסט המעוניין לפרק את צה"ל מנשקו תוך התעלמות מהגיאו-פוליטיקה. כמו רוב כתבי ופרשני הצבא הישראלים, הוא מסקר את צה"ל מתוך הזדהות עמוקה, ומקיים קשרי עבודה צמודים עם דרגיו השונים. ובכל זאת, וכנראה דווקא משום כך, הוא מרשה לעצמו להצביע על כשלים וריקבון שהוא מוצא בשורות הצבא – וכך, אולי, לתרום לתיקונם.

בהמשך המאמר הוא מקדיש גם כמה מלים לחברה הישראלית ולאופן שבו המיליטריזם האוטומטי עיצב מחדש את ההיגיון הקולקטיבי שלה (ושל חלק ניכר מכלי התקשורת שלה). "לאורך השנים אירע היפוך מושגי בחברה הישראלית", כותב הלר. "חיילי צה"ל הפכו ל'ילדים של כולנו'. המשוואה במדינה דמוקרטית, שלפיה חייל אמור להגן בגופו ובחייו על אזרח, התהפכה. באתוס הישראלי, שלצערנו טופח גם בתקשורת הישראלית, בהיררכיה של המוות והשכול, מוות של חייל צעיר יפה עיניים נחשב לטרגי יותר, נורא יותר, ממותו של אזרח".

בחברה טובה

עוד ישראלי מצטרף לדעתו של נח קליגר, שטען שהלינץ' בבאר-שבע היה מעשה מתבקש לנוכח הנסיבות, ולכן אין להעמיד לדין את מבצעיו. אחרי שאתמול צידד יעקב בורובסקי ("ישראל היום") בעמדתו של קליגר, היום חובר אליהם איתמר בן-גביר ("בשבע"). בכך השלים כתב השואה והזיכרון של "ידיעות אחרונות" מעגל ושם עצמו בבריכה אחת עם אדם שכונה בעבר "נאצי קטן" – תבע דיבה וזכה, אם כי בפיצויים סמליים של שקל אחד בלבד.

שחיתות

"דפוסי הפעולה ‒ כמו בפשיעה מאורגנת", חורץ ציטוט המתנוסס בכותרת הראשית של "גלובס". יומיים לאחר שדיווח העיתון הכלכלי לקוראיו על ההמלצה המסתמנת להגיש עשרות כתבי אישום נגד חשודי פרשת ישראל-ביתנו, אישררה מערכת אכיפת החוק את הפרסום. "המשטרה ממליצה להגיש כתבי אישום נגד 36 חשודים", מפרטת כותרת הגג. במרכז השער נדפסים שלושה דיוקנאות מאוירים (גיל ג'יבלי) של שלושה חשודים, כולם אנשי ישראל-ביתנו: השר לשעבר סטס מיסז'ניקוב, סגנית השר לשעבר פאינה קירשנבאום ויו"ר חברת נת"ע לשעבר אלכס ויז'ניצר.

"החשודים ניהלו תבנית שיטתית ומתוכננת להקצאת תקציבים תמורת שוחד", מוסיפה כותרתו של הדיווח הנרחב, שעליו חתומים אלה לוי-וינריב וחן מענית. דיוקנה של קירשנבאום נדפס עוד שלוש פעמים בכפולה הפותחת. "לפי החשד, בתמורה לתקציבי מדינה, רובם מתוך הכספים הקואליציוניים של ישראל-ביתנו, קיבלו קירשנבאום ומקורביה כספים וטובות הנאה אישיות ששולשלו לכיסם", נכתב בציטוט מובלט אחד.

"לפי החשד, הכספים שקיבלה קירשנבאום שימשו, בין היתר, למימון צרכיה האישיים, דוגמת רכישת מוצרי אלקטרוניקה ומימון כרטיסי טיסה לה ולבני משפחתה", מוסר ציטוט מובלט אחר. בכתבה עצמה מפורטות הדרכים המסועפות שבהן עבר הכסף. על חלקו של מיסז'ניקוב מוסר ציטוט מובלט נוסף כך: "לפי החשד, מיסז'ניקוב, כשר התיירות, העביר תקציבים של מיליוני שקלים לפרויקטים שונים. זאת, בתנאי שהגורמים המתוקצבים יעסיקו את מקורבתו, יוליה רוט".

פאינה קירשנבאום עם אביגדור ליברמן במליאת הכנסת, 20.7.11 (צילום: מרים אלסטר)

עוד בחשודים שהמשטרה ממליצה על העמדתם לדין: דב ליטבינוף, ראש המועצה האזורית תמר; דאוד גודובסקי, בכיר במנגנון הפנימי של ישראל-ביתנו; שי ברס, מנכל חברת נתיבי-ישראל (מע"צ) לשעבר; רמי כהן, מנכ"ל משרד החקלאות לשעבר, איש ישראל-ביתנו ומקורב של יו"ר המפלגה אביגדור ליברמן; ויקטוריה רבין, אחת מעוזרותיה של קירשנבאום; טלי קידר, עובדת בכירה לשעבר במשרדי החקלאות והתיירות; ולימור ברזילי, ראש המטה של מיסז'ניקוב כששימש שר.

גם בעיתונים אחרים מסוקרת ההתפתחות בהרחבה. ב"מעריב" מקדישים לה כפולת עמודים. ב"הארץ" היא זוכה לכותרת בולטת בשער, וב"דה-מרקר" מקדישים לה כפולה שבה מתמצתת יסמין גואטה את החשדות לפי פרשות משנה. "צריך לקוות כי גורל התיק, הנראה כתמנון של שחיתות ושוחד והפרת אמונים, יהיה שונה ממה שאירע ל'בוס' הגדול אביגדור ליברמן", כותב ב"ישראל היום" דן מרגלית, החתום על טור פרשנות שכותרתו היא "המפתח: לא למשוך זמן".

בטור פרשנות שראשיתו נדפסת בשער "הארץ" מפרט גידי וייץ מדוע מדובר בפרשה חמורה. "כל האלמנטים שמאפיינים את הפרשות שנקשרו בשמם של יצחק אברג'ל ועמיר מולנר קיימים גם בפרשת הצווארון הלבן שלפנינו: היררכיה, פעילות שיטתית וקבועה, ניסיון מתמיד לטשטש עקבות, שתיקה בחקירה, השמדת מסמכים, תיאום עדויות, ניסיון להשפיע על עדי מדינה לחזור בהם מהגרסה המפלילה", הוא כותב.

"בראש הפירמידה עמדה על-פי החשד הדמות הכי חזקה בישראל-ביתנו אחרי אביגדור ליברמן, סגנית השר לשעבר פאינה קירשנבאום", הוא מזכיר. "על-פי התשתית הראייתית שגיבשה המשטרה, קירשנבאום דאגה לתקצב מכספים קואליציוניים אירועים שנהנים מהסכמה רחבה ואף מזכים בתמיכת הציבור, כמו למשל מופעי תרבות ואמנות של עולים מחבר-העמים. אלא שכמעט מכל אירוע מבורך שכזה דאגה הפוליטיקאית הממולחת לגזור לעצמה קופון שמן.

"היא פעלה בתחכום תוך ניסיון להסתיר את מסכת החטאים. כך, למשל, במשטרה סבורים כי קירשנבאום גילחה 150 אלף שקל מההעברות התקציביות הלגיטימיות על פניהן לטובת מיזם עסקי לייבוא טבק בטעמים לישראל, שבו היתה שותפה סמויה. על-פי החשד, כדי להלבין את ההעברה האסורה, קיבלה קירשנבאום בתמורה להעברת הכסף חשבוניות פיקטיביות עבור שירותים שמעולם לא קיבלה. כך מסווים פעילות בלתי חוקית בעולם התחתון. כשתיקצבה מכספי המדינה את עמותת עזרא העולמית, שעוסקת בעידוד העלייה לישראל, קיבלה קירשנבאום בתמורה כרטיסי טיסה עבורה ועבור בני משפחתה, ומוצרים אלקטרוניים.

"לעתים נחתכו הקופונים השמנים מהכסף הציבורי גם לטובת המפלגה. כך, למשל, החברה לפיתוח שומרון נקלעה לבור תקציבי וזכתה לכתף חמה מסגנית השר. מחומר החקירה עולה כי קירשנבאום פעלה להעברת תקציבים בסך של 3.5 מיליון שקלים לחברה, ובתמורה להעברת כספים זו פתחה החברה לרשותה 'קופה קטנה' על סך של כ-1.5 מיליון שקלים, שיועדה לצרכיה האישיים של קירשנבאום ולצרכים פוליטיים מפלגתיים. החברה לפיתוח שומרון רכשה שירותים במחירים מופרזים ממקורבים לקירשנבאום והעבירה כספים לשותפיה לעסקי ייבוא הטבק. החברה גם העמידה לטובת המפלגה הסעות בחינם, ששירתו את הארגון הפוליטי".

השר לשעבר סטס מיסז'ניקוב בבית-המשפט, 24.12.14 (צילום: פלאש 90)

חרף מסכת האירועים המהממת, המקיפה עשרות חשודים בכירים ומוכרים (ב"גלובס" מציינים כי המשטרה חקרה 480 איש וגבתה 980 הודעות ועדויות), יש עיתון אחד שדבק בעמדתו המסורתית ומצניע את ההתפתחות החשובה.

"ידיעות אחרונות" סימן את עצמו בשנים האחרונות ככלי תקשורת המעניק יחס מאתרג-עד-חנף למנהיג מפלגת ישראל-ביתנו, אביגדור ליברמן. היום נמשך היחס הזה: בטבלואיד של משפחת מוזס (עורך: רון ירון) מקדישים למידע החדש ידיעה בינונית, דלת פרטים ונטולת הפניית שער, הנדפסת בעמ' 16, ליד ביקורת הטלוויזיה ואחרי כפולת האמצע.

נראה שהעורכים עשו מאמץ חריג להצניע את מעורבותה של המפלגה ב"פרשת השוחד הציבורי", כפי שהיא מכונה בידיעה של אלי סניור. המלים "ישראל-ביתנו" מופיעות בה פעמיים בלבד, ורק במעבה הטקסט. המלה "ליברמן" ‒ שאינו חשוד בפרשה, אך עומד בראש המפלגה שעמדה במרכז החקירה וקיים יחסי קרבה ומרות עם כמה וכמה מהמעורבים בה ‒ כלל אינה מוזכרת. טור הפרשנות המתבקש נחסך מהקוראים.

העשירים וכספי הציבור

"ד"ר גבריאל זוקמן פתר את אחת התעלומות הפיננסיות הגדולות של זמננו והפך לכוכב עולה בשמי הכלכלה. הצרפתי הצעיר חשף 7.6 טריליון דולר שעשירי העולם מחביאים במקלטי מס, וזה עוד לפני שדיברנו על תעלולי המס של התאגידים", נכתב בכותרת המשנה של ראיון שערך אורי פסובסקי עם זוקמן, המתפרסם במוסף "השוק" של "כלכליסט". "באופן מדהים למדי, מסתבר שלא פחות מ-55% מהרווחים של תאגידים אמריקאיים מגיעים משש מדינות קטנות שבהן שורר שיעור מס אפסי", אומר לו המרואיין.

הכפולה הפותחת של "כלכליסט" מוקדשת לכתבת פרופיל ביקורתית על שרגא ברוש, נשיא התאחדות-התעשיינים בישראל. "נאבק בתחרות בשוק המזון, מתנגד למלחמה בהון השחור, מזהיר מפני הרפורמה בפנסיה, וזו רק ההתחלה. כך הפך נשיא התאחדות-התעשיינים שרגא ברוש לגורם דומיננטי שפועל נגד הורדת יוקר המחיה", מסכמת כותרת המשנה (הדס גליקו).

"אליעזר פישמן נראה מרוצה כמו בכל פעם שאני פוגש אותו", כותב ארי ליבסקר ב"מוסף כלכליסט" על בעל השליטה בעיתון המתחרה "גלובס". "חיי לא השתנו אחרי שמכרתי את השליטה בכלכלית-ירושלים", מספר פישמן לליבסקר. "קודם הייתי מאושר ועכשיו אני מאושר. בדיוק אותו הדבר, קם בבוקר והולך לעבודה".

פובליציסטיקה

סיון רהב-מאיר, טוויטר, 22.10.15 (צילום מסך)

שקיפות

"המחנה-הציוני סיכלה הצעה להחלת שקיפות על החטיבה להתיישבות", מדווחת ב"כלכליסט" רוני זינגר. "אף שח"כים ממפלגת האופוזיציה מרבים להאשים את החטיבה בהתנהלות לא תקינה, נעדרו אתמול נציגיה מההצבעה על הצעה לחייב אותה להתנהל בשקיפות", מפרטת כותרת המשנה של הידיעה. "נציגי כולנו, שהרימו את דגל השקיפות בקמפיין הבחירות, השתתפו והצביעו נגד".

ההצבעה בעניין לא התקיימה בכנסת, כי אם בקונגרס הציוני העולמי של ההסתדרות הציונית, הארגון שתחת קורתו פועלת החטיבה להתיישבות. "היעדרות הצירים מההצבעה תיבדק", נמסר מטעם המפלגה.

סימנייה

כתבת השער של "מוסף כלכליסט" היא ראיון שערך דור צח עם טיילור וילסון, פיזיקאי גרעין צעיר מארצות-הברית שבגיל 14 כבר בנה לעצמו בבית כור אטומי קטן.

ענייני תקשורת

אדום ושחור. יוסי קליין מקדיש את טורו השבועי ב"הארץ" למקומה של התקשורת בעיצוב ושיקוף המציאות הישראלית. "התקשורת היא ביקורת המדינה מטעמנו", הוא כותב. "ממבקר המדינה מצפים לביקורת, לא שיעמוד בצד. את מתווה הגז התקשורת ביקרה, במצוקת הדיור היא טיפלה. כשמדובר בכיבוש היא שותקת. עכשיו, כשעפות אבנים ונורות יריות, היא כבר מדברת. היא אומרת את מה שהאשמים במתווה הגז ומצוקת הדיור רוצים שנשמע. עכשיו ההנחיה שלהם היא לתלות הכל ב'הסתה'. בימים הבאים לא נפסיק לשמוע הסתה והסתה.

"התקשורת מבוהלת. האינטרנט מביא את החדשות לפניה, והפרשנויות בפייסבוק טובות משלה. כשאין חדשות, יש צבע. ב'ידיעות' שופכים אדום ושחור בכמויות שיכולות להטביע עיירה בינונית. כשאין חדשות, יש פרשנויות. לפרשנים אין מקורות. המקור של הפרשנים הצבאיים הוא דובר צה"ל. המקור של הפנסיונרים מהשב"כ הוא רשת ב', אבל הם מדברים כאילו חזרו עכשיו מכנס סכינאים בחברון".

נתניהו יאסדר. "שופטי בג"ץ דנו אתמול בעתידה שהגיש ח"כ אראל מרגלית (המחנה-הציוני) נגד 'סעיף התקשורת' המופיע בהסכמים הקואליציוניים שחתם הליכוד עם מפלגות הקואליציה, והבהירו כי לסעיף אין תוקף משפטי", מדווח ב"כלכליסט" אופיר דור. "השופטים המליצו למרגלית למשוך את העתירה לאחר שהודיעו כי יציינו בהחלטתם שלסעיף אין משקל רב יותר מהמשמעת הסיעתית הרגילה לה מחויבים חברי הקואליציה", הוא מציין.

יוסי דגן סמוך למעון הרשמי של ראש הממשלה, 2.10.15 (צילום: יונתן זינדל)

מדד דגן. ב"ידיעות אחרונות" ממשיכים לסקר בחום את יוסי דגן גם לאחר שביטל את קמפיין המחאה שהוביל נגד ראש הממשלה. היום מככב דגן בדיווח על תקרית שאירעה ליד ההתנחלות יצהר ("מדובר בעליית מדרגה", מסר, והדברים נדפסים בעיתון), ובידיעה על חשיפה של חדשות ערוץ 2, שלפיה נתניהו נתן אישור לתב"ע של ההתנחלות איתמר.

"אישור התב"ע היה אחת מהמטרות המרכזיות של יוסי דגן, יו"ר המועצה האזורית שומרון, שהקים את מאהל המחאה מול בית נתניהו", מדגיש אלישע בן-קימון. תצלום של דגן בארשת פנים מחויכת נדפס בצד, לצד ציטוט ארוך מפיו.

מטשטשים. "עורך ב-ynet פירסם בפייסבוק תמונה של נתניהו במדי קצין נאצי", מדווחים ערן סויסה ומתי טוכפלד לקוראי "ישראל היום" בידיעה הנדפסת בעמ' 9. "משרד רה"מ דרש מפרקליטות המדינה לפתוח בחקירה נגד היוצר", נכתב בכותרת המשנה (באתר "וואלה" הוסבר אתמול ההקשר שבו פורסם הפוסט). הידיעה של "ישראל היום" כוללת גם הדפסה מחודשת של דיוקנו של נתניהו במדי אס.אס. באופן לא מוסבר, פניו של ראש הממשלה טושטשו.

תצפית. כתבת השער של "הערב", המוסף היומי של "גלובס", היא ראיון שערך יניב פוהורילס עם אמוץ אייל, מייסד ארגון מידע בשם "סוכנות הידיעות תצפית". לאחרונה מותג הארגון מחדש תחת השם TPS, והחל לדרוש תשלום עבור החומרים שבעבר העביר למערכות בחינם.

"מהו המודל העסקי שלכם?", שואל פוהורילס את מייסד תצפית. "אנחנו מתבססים על תרומות מאנשים פרטיים מהארץ ומהעולם. התקציב שלנו עומד על 170 אלף דולר בשנה", משיב אייל, "אבל כדי להיות שחקן משמעותי בזירה הבינלאומית אנחנו צריכים להגיע לתקציב שנתי של מיליון דולר". אף שהוא מאפיין את תצפית כארגון חדשות ימני, כתב "גלובס" נמנע מלציין בפני קוראיו כי לפי תחקיר שהתפרסם לפני שנים אחדות ב"הארץ", ייתכן שהעמותה חורגת מהמשבצות השגורות של גופי עיתונות.

המקום. במוסף "גלריה" של "הארץ" מראיין איתי שטרן את עינת פישביין ואירית דולב, מייסדות אתר האינטרנט "המקום הכי חם בגיהנום". "בתור כתבת שכל חייה עבדה עם עורכים, תמיד היתה התחושה הזו של ידיעת כל", אומרת פישביין. "אנחנו הסתכלנו על הדבר הזה ובחרנו לשנות: יש לנו איזו גמישות ופתיחות לנהל את הדיון על מה שעולה אצלנו באתר כל הזמן. גם אם אייטם כבר עלה ועלו בעקבותיו ספקות, לא נחביא את זה. ברור שיש היררכיות ויש עורכת ראשית ושם ההחלטות מתקבלות, אבל אין את האמיתות המוחלטות".

לא לומד. בטור העוסק בנאום המופתי של נתניהו חוזר בן כספית על האמירה הלא נכונה שלפיה ראש הממשלה טען בעבר כי ראה חיילים בריטים מתאמנים בירושלים, וזאת אף שנולד ב-1949, לאחר הקמת מדינת ישראל (במדור הדעות של "ידיעות אחרונות" חוזר על הטענה גם הפובליציסט יונתן יבין). מוקדם יותר השנה התחקה אורן פרסיקו אחר מקורה של האמירה, שיוחסה לראש הממשלה בטעות. גם אז היה זה בעקבות קביעה שגויה שפורסמה בטור מאת בן כספית.

הודעת ההבהרה ב"ידיעות אחרונות", היום

ברווז מרוסיה. "בנו של לבייב לא היה מעורב בתאונה", מודיעים עורכי "ידיעות אחרונות" לקוראיהם בהבהרה בולטת (במונחי העיתון) הנדפסת בטור הצד של עמ' 18. "הידיעה שפורסמה אתמול בסוכנויות הידיעות וצוטטה גם ב'ידיעות אחרונות' על מעורבות בנו של [לב] לבייב בתאונת דרכים במוסקבה היתה שגויה. בנו של לבייב אינו קשור כלל לתאונה. אנו מתנצלים על הטעות", נכתב בהודעה. לקוראים לא נמסר אילו "סוכנויות ידיעות" בדיוק הפיצו את המידע השגוי.

ברווז עם תוספות. ב"כלכליסט" מדווחים ברצינות על כך ש"Yelp תובע את 'סאות-פארק'" ("השוותה אותנו לדאע"ש"), בתוספת ההערכה המלומדת שלפיה "נראה כי הסיכויים להצלחת התביעה אינם גבוהים". הסיכויים להצלחת התביעה אינם גבוהים – הם אינם קיימים. בדיוק כמו התביעה, שהיא למעשה מתיחת רשת מוצלחת במיוחד.