אריה דרעי כנאשם בבית-המשפט העליון. 24.9.03 (צילום: נתי שוחט. לחצו להגדלה)
בכנס שכותרתו "מדרעי ועד הולילנד: דמוקרטיה, תקשורת ופרשות שחיתות", שנערך החודש באוניברסיטת חיפה לרגל עשרים שנה למה שמכונה "פרשת דרעי", גולל העיתונאי מרדכי גילת את מה שהוא, לדבריו, "אחד הסיפורים הכי דרמטיים" הקשורים לפרשה, שאותה חשף לראשונה בעיתון "ידיעות אחרונות"; סיפור שגילת אמר כי מעולם לא סיפר, ושהבטיח שיופיע בעתיד בספר הנמצא בכתובים (מן הסתם, הספר שהוא עצמו כותב).
"פרשת דרעי", כזכור, החלה בחשיפת חשדות פליליים נגד אריה דרעי, שר הפנים דאז וראש תנועת ש"ס, שהפכו אחרי שנים של הליכים משפטיים וקרבות תקשורתיים לכתבי אישום ולגזר דין חמור. "ידיעות אחרונות", סיפר גילת, כיום איש "ישראל היום", לא שימש רק במה לחשיפת הפרשה, אלא גם נטל חלק מרכזי בהחלטת היועץ המשפטי לממשלה דאז, יוסף חריש, להגיש כתב אישום נגד דרעי.
"היתה כבר טיוטת כתב אישום אצל חריש, והוא פחד להוציא אותה", נזכר גילת. לדבריו, בשעה ארבע אחר הצהריים, בעודו יושב במערכת "ידיעות אחרונות", "טילפן אלי גורם, מקור נקרא לו, שקשור לדמות שהמדינה היתה סוערת אם היתה יודעת מי פתח את הפה, ואמר לי באלה המלים: 'אם אתה לא מתעורר, חריש מפחד, אם אתם לא מפרסמים שיש טיוטה, או שמושכים את הזמן, לא יהיה כתב אישום, העסק הזה יידחה, ימות'".
לדברי גילת, בעקבות שיחת הטלפון נערכה התייעצות דחופה במערכת העיתון ובסופה נשלח אדם למה שגילת כינה "גורם משפטי". אותו אדם השיג את פרטי טיוטת כתב האישום, ולמחרת היום הוקדשה הכותרת הראשית של "ידיעות אחרונות" לטיוטת כתב האישום ולפרטיו. "חריש שרעד, אני מדגיש – רעד", אמר גילת, "קיבל את הביטחון והלך להגיש את הבקשה".
עוד סיפר גילת מעל במת הכנס על האופנים שבהם התבדלה פרשת דרעי, לדעתו, מכל פרשת שחיתות שסוקרה בעיתונות קודם לכן, וכיצד הפכה ל"קו פרשת המים במלחמת התרבות שמשתוללת היום בארץ, בין רעים לטובים, בין בני חושך לבני אור".
"כל כללי המשחק שאני הכרתי לפני פרשת דרעי – השתנו", הצהיר גילת. "עד לפרשת דרעי, חדרי ב'ידיעות אחרונות' היה פתוח, בלי מנעול. עד שיום בהיר אחד הבנתי שהבית שלי נתון למעקבים, אני נתון למעקבים, הבניין ב'ידיעות אחרונות' נתון למעקבים". לדבריו, הטלפון בביתו היה נתון להאזנות סתר, ומשום כך במשך חודש שלם לא הצליח להתקדם בחקירותיו בפרשה. "אי-אפשר היה להגיע [לתוצאות] משום שאנשי דרעי ידעו במה מדובר, התכוננו, נערכו והשמידו", אמר.
עוד סיפר גילת כי האחראי על עובדי הניקיון במערכת "ידיעות אחרונות" היה מקורב לאנשי דרעי ואף פעל בשליחותם. "מול פתח הדלת שלי עמד בחור", סיפר, "שתול. ניקה במשך כל יום שעה. מלכת אנגליה לא זוכה לניקוי כזה". לפי גילת, פעילות הבילוש של עובד הניקיון התגלתה בעקבות בדיקת פוליגרף שאימתה את החשדות נגדו. מרגע שהבין כי הוא נתון למעקב, הותקנו מצלמות בחדרו של גילת, הוזמנה אבטחה, ופגישות עם מקורות הפכו ל"כל מיני תרגילים ששיחקתי בחסמב"ה", כהגדרתו, ורק כך הצליח להמשיך בעבודת התחקיר.
העיתונאי מרדכי גילת (מימין) ועו"ד יהושע רזניק בכנס באוניברסיטת חיפה. 10.6.10 (צילום: מתוך שידורי הערוץ האקדמי של האוניברסיטה)
רמיסה של כבוד האדם
מי שכיהן כתובע מטעם פרקליטות המדינה במשפט דרעי, עו"ד יהושע רזניק, השתתף אף הוא בכנס באוניברסיטת חיפה, והזדעזע למשמע סיפוריו של גילת. "נניח שכך זה היה", אמר רזניק ביחס לטענת גילת כיצד השפיע על הגשת כתב האישום נגד דרעי. "בא העיתון הנפוץ ביותר במדינה, עם ההשפעה הגדולה ביותר, ורוצה למלכד את היועץ המשפטי לממשלה על מנת שיקבל החלטה להגיש כתב אישום, כי כך רוצה מר גילת כי הוא שמע מצד ג' שהיועץ המשפטי מהסס. וטוב שיועץ משפטי לממשלה מהסס, הוא רוצה לבדוק ראיות וכולי".
רזניק קישר בין פרשת דרעי לפרשת שחיתות עדכנית, ששמו של ראש הממשלה לשעבר, אהוד אולמרט, נקשר בה. "אני מאוד מוטרד", אמר רזניק, "לא רק מהכותרת הזו ב'ידיעות אחרונות' שהיתה לפני עשרים שנה, אני מוטרד לא פחות ממאמר של חברי מוטי גילת ב'ישראל היום' בעקבות פרשת הולילנד. שם – אני אומר לכם, אתה תתעצבן, מאה אחוז – מוטי גילת שירת את המשטרה בנסיונה להלבין את הידיעה שחלקים גדולים מהמסמכים שהביא עד המדינה הם מזויפים.
"הידיעה הזו היתה אצלך בכתבה ובהמשך לידיעה הזו כותב מר גילת, 'אבל יש הרבה מסמכים אחרים, לא צריך לדאוג, יש תשתית כבר. ואני מרשיע אותו', הוא אומר. ואני שואל, מי דרגת הערעור על מוטי גילת? זה בעיני מאוד-מאוד חמור". גילת, שישב על במת הכנס והאזין לדברי רזניק, צחק למשמע הדברים.
רזניק הדגיש בדבריו כי התיאור של גילת את חוויותיו בתקופת פרשת דרעי אינו תואם את זכרונו שלו. "ניהלתי את תיק דרעי עשר שנים", אמר רזניק, "ואני רוצה להגיד לכם שמעולם לא הופעל עלי שום לחץ. שום גורם פוליטי לא פנה אלי, שום גורם לא פוליטי לא פנה אלי, איש לא איים עלי". רזניק הוסיף כי "עד כמה שידוע לי, לא ביצעו אצלי שום האזנת סתר".
רזניק ציין בפני באי הכנס כי מאז פרשת דרעי ועד ימינו אנו חל שינוי משמעותי בשימוש שעושה מערכת אכיפת החוק בתקשורת. הוא נזכר כיצד בשנת 1994, עם פתיחת משפטו של דרעי, התראיין רזניק לעיתון "מעריב" כדי להעמיד דברים על דיוקם לנוכח פרסומים מטעים בעיתונות. בעקבות הראיון הוגשה עתירה לבג"ץ בטענה לביצוע עבירה על חוק הסוביודיצה. בית-המשפט העליון, סיפר רזניק, דחה את העתירה, אך ביקר אותו על עצם הענקת הראיון.
"זה היה ב-1994", אמר רזניק. "כמו שכתוב בשיר, 'היינו ילדים וזה היה מזמן'. היום, כל שלושת המרכיבים של הזירה בניהול התיק הפלילי משתמשים בתקשורת, כל אחד משתדל לגייס את התקשורת". לדבריו, "השימוש בתקשורת היום גובל ממש בשערורייה. נכון, גם סניגורים משתמשים בתקשורת, מדליפים חומרים בתקשורת, אבל היום השימוש שעושים גם גורמי אכיפת החוק בתקשורת ממש בולט".
רזניק התייחס להשפעת התקשורת על חקירתה של פרשת הולילנד ואמר כי "אנשים מוצאים את עצמם בעמוד השער בהרבה מקרים שלא בצדק בכלל, אבל התקשורת כבר עשתה את שלה. השימוש הזה בתקשורת כה קשה שהוא גורר את בית-המשפט. אותו שופט שנדרש להחליט במעצרים של אנשי הולילנד, הוא קובע – אחרי שהוא רואה מסמכים שהשוטר מראה לו ושלסניגור ולנאשם כמובן אין שום זכות להסתכל בהם – שזו פרשת השחיתות החמורה ביותר בתולדות מדינת ישראל". רזניק שאל, "זו דמוקרטיה?", והשיב: "זו פשוט רמיסה של חוק היסוד החשוב ביותר במדינה הדמוקרטית שלנו – כבוד האדם".
הוא הוסיף והדגיש כי בניגוד לרושם שצייר גילת בדבריו, השחיתות בישראל אינה כה חריפה והמדינה אינה נתונה למרותה של מאפיה ("סיציליאנית או רוסית"). "למשטרה ורשויות החוק יש עוצמה עצומה וכל אנשי הציבור רועדים מפניהן", אמר.
כשקיבל שוב את רשות הדיבור השיב גילת כי הוא חולק על דעתו של רזניק. "יישב יהושע בחדרי חודש ימים", אמר גילת, "והוא מאושפז באברבנל. כמות הפניות, אם רק חמישה אחוזים מאותם פונים דוברי אמת, המדינה הזאת רקובה. אין במדינת ישראל כמעט מכרז שאינו קשור עם מתת ושלמונים".
לדברי גילת, "יום-יום אני יושב במערכת, מרים ידיים ואומר בהכנעה, אין לי יכולת. אני מציע לאנשים ללכת למשטרה – אין משטרה. הסיפורים שאתם קוראים עליהם בעיתונים זו טיפה בים".