פרופ' דניאל פרידמן בעת שכיהן כשר המשפטים, בכנסת. 27.1.08 (צילום: פלאש 90)
"רשלנות ממשית, כשלים אישיים" היא הכותרת על שער "ידיעות אחרונות" שבחרו העורכים להפניה לסיקור הנרחב (עמודים 2–6) של דו"ח מבקר המדינה בעניין האזנות הסתר בחקירות פליליות, שהתמקד בטענות להתנהלות בעייתית של המשטרה והפרקליטות בנוגע להאזנות סתר הקשורות לפרשת רמון, או כפי שהוא מכונה בקיצור ב"ידיעות": "דו"ח רמון".
שיאה של פרשת רמון היתה הרשעתו ב-2007 של חיים רמון בביצוע מעשה מגונה של נשיקה בכוח לחיילת בכנסת, בעת שהיה שר המשפטים. זכורה הדרך שבה סיקר "ידיעות אחרונות" את הפרשה, שלפי טענות שונות, בין השאר של כתביו אז, איציק סבן ומוטי גילת, היתה נגועה בהטיה נגד המתלוננת, המשטרה והפרקליטות, ובעד רמון, מי שנטען כמה פעמים שהוא ידידו של הבעלים, המו"ל והעורך האחראי של "ידיעות", ארנון (נוני) מוזס.
פרופ' דניאל פרידמן, שר המשפטים לשעבר, חזר מגיחתו לחיים הפוליטיים (2007–2009) לשמש שוב פרשן משפטי ב"ידיעות אחרונות", והוא תורם לו מעת לעת מפרי עטו. פרידמן מילא תפקיד חשוב במערכה שמנהל "ידיעות" בשנים האחרונות נגד מה שהוא רואה כריכוז גדול מדי של כוח במערכת החוק; בתחילה כפרשן משפטי בכיר, אחר-כך כשר משפטים שניסה ליישם את גישתו במציאות, וכעת שוב כפובליציסט שנהנה לא רק מיוקרה אקדמית, אלא גם מניסיון פוליטי.
טורו של פרידמן הוא טור הפרשנות היחיד המלווה היום את הסיקור הנרחב שהעניק "ידיעות" לדו"ח המבקר. הוא זוכה להפניה בשער ולמקום בולט בכפולה הפותחת של העיתון, תחת הכותרת "מי ישמור על השומרים". כמשתמע מהכותרת, פרידמן עוסק בנחיצותו של גוף ביקורת חיצוני לעבודת הפרקליטות, אולם נושא זה כלל לא היה בתחום סמכותו של דו"ח המבקר, כפי שמציין פרידמן עצמו.
התגובה הפרשנית של פרידמן לדו"ח עצמו כוללת בעיקר התייחסות אחת, ללקות שמוצא המבקר בהתנהלות הפרקליטות: "יצוין עוד שעו"ד דן שינמן, פרקליטו של רמון, פנה לתובעת אריאלה סגל-אנטלר וביקש שתבדוק את עניין האזנות הסתר. תשובתה היתה: 'במסגרת החקירה שנוהלה נגד מרשך בתיק הנידון לא בוצעו האזנות סתר'. עו"ד שינמן חזר פעמיים נוספות לפרקליטה וביקש לדעת אם היו בעניין מרשו האזנות סתר, ובכל פעם נענה בשלילה. רק לאחר מכן, במהלך המשפט, אושר לעו"ד שינמן שהיו האזנות סתר, ונמסרו לו דפי התמלול הרלבנטיים".
תמונת המצב שעולה מהתיאור של פרידמן היא של מאמץ מתמשך של הסניגוריה להשיג מהפרקליטות מידע בעל ערך להגנה, מאמץ שנתקל בתשובה שקרית ובהסתרה מכוונת שהוזמו רק לאחר פרק זמן, לאחר שהמשפט החל להתנהל, כאשר התברר שהמידע קיים ברשות הפרקליטות והוא נמסר לסניגוריה.
תמונת המצב הזו אינה דווקא זו שעולה בדיוק מדו"ח המבקר. כך למשל תשובתה של התובעת כי במסגרת החקירה נגד רמון לא בוצעו האזנות סתר היתה, לפי קביעת המבקר, תשובה נכונה. כך גם לפי העובדות הפשוטות, שפרידמן עצמו מציין בתחילת טורו: ההאזנות נעשו (או שנבדקו האזנות שכבר בוצעו בקשר לחקירה אחרת) בחשד של שיבוש הליכים מצד שולה זקן, שניסתה לכאורה להניא את החיילת מלהתלונן; תיק שנפתח ונסגר בדיונים שערכו הפרקליטות והחוקרים לפני הגשת כתב האישום נגד רמון.
מה באשר לפניותיו של שינמן? לוח הזמנים מתואר בפרוטרוט בעמ' 52 של הדו"ח. הפנייה הראשונה היתה ב-22.10.06, ארבעה ימים אחרי פתיחת שלב הראיות במשפט (וממילא "אחרי שהתחיל המשפט"). למחרת נענה הסניגור כפי שתואר לעיל, כעבור יום פנה שוב, ואחר-כך עוד פעם ולמחרת (25.10.10) בפעם הרביעית. למחרת, ב-26.6.10, נענה שוב בשלילה. כלומר, פניותיו של שינמן והתשובות להן התפרשו על ימים אחדים. גם רמון עצמו מציין כי הפניות של פרקליטו היו "דחופות ורצופות" (עמ' 34).
התשובות שסיפקה התובעת לסניגור לא היו רק שליליות (תשובה שכאמור היתה נכונה). כבר יומיים אחרי פנייתו של שינמן, ב-24.6.10, הפנתה אותו התובעת לתיק החקירה שנסגר, בחשד לשיבוש הליכים (הדחת חקירה), ושבמסגרתו בוצעו האזנות הסתר האמורות: "לאחר ששוחחה עם פרקליטת המחוז והיות שהתעורר חשש שמא עו"ד שינמן לא נתן את דעתו ליומן המסמכים שבתיק החקירה, חזרה הפרקליטה לעו"ד שינמן והפנתה אותו ליומן המסמכים בתיק החקירה שבו צוין תיק המודיעין (ל"א 116/06)".
התובעת לא הסתפקה בהפניית תשומת לבו של הסניגור למידע בדבר התיק האמור (מידע שלכאורה נמצא ברשותו ממילא), אלא גם, לפי דו"ח המבקר, פעלה לבדוק בעצמה את ההאזנות האמורות: "בהמשך לפניותיו של עו"ד שינמן ובעקבות בקשתה של פרקליטת המחוז, פנתה הפרקליטה ב-25.10.06 ליאח"ה וביקשה את דפי ההפקה וקיבלה אותם למחרת, ב-26.10.06; לאחר עיון בהם ביקשה לקבל גם את קלטות השיחות שסווגו כרלבנטיות וכנוגעות.
"לאחר קבלתן ובחינתן הוזמן עו"ד שינמן ב-30.10.06 לפרקליטות המחוז. [...] בפגישה שהתקיימה ב-31.10.06 בפרקליטות המחוז מסרו נציגיה לעו"ד שינמן שיש חומרים רלבנטיים להגנה, ונמסרו לו תוצרי ההאזנה בכפוף לתעודת חיסיון שהוצאה בנוגע לתוצרים הקשורים בחקירת רשות המסים".
עוד לפי גרסת התובעות שהובאה בדו"ח, והמבקר אינו מערער עליה, לוח הזמנים של המהלך האחרון היה סביר: "מרגע קבלת דפי ההפקה מהמשטרה ב-26.10.06 עברו רק ארבעה ימים (כולל סוף שבוע) שבהם בדקו במהירות את החומר". אם כן, הזמן שבין פנייתו של הסניגור אל התביעה ועד לקבלת התמלילים לחזקתו נמשך תשעה ימים (ובהם שישי ושבת), שכבר בראשיתם הופנתה תשומת לבו של הסניגור לכך שקיים תיק נוסף הקשור לתיק רמון, והחל הליך קבלת התמלילים מהמשטרה לתביעה ומשם לסניגוריה.
נוסף על כך, לא ניתן לייחס לתובעות כוונת זדון אלא אם כן לא מקבלים כלל את ההאשמה ברשלנות שמטיל עליהן הדו"ח, האשמה שפרידמן עצמו מתייחס אליה, מן הסתם. זאת משום שהרשלנות האמורה היא אי-בדיקה של חומרי החקירה הנוגעים לתיק ההדחה לפני הגשת כתב האישום בתיק המעשה המגונה. כלומר, הדו"ח מאשים את התובעות בכך שלא נחשפו לתוכני ההאזנות בתיק. ממילא לא ניתן לייחס להן כוונת זדון בהסתרת אותן האזנות ובתשובות השליליות לסניגורו של רמון.