בן כספית. 8.3.10 (צילום: "העין השביעית")
"השיטה" היא כותרת טורו של בן כספית בעמ' 6 ב"מעריב". כספית מלין על כך שאף כי למעשה הואשמו על-ידי המבקר ב"רשלנות חמורה", אנשי מערכת החוק "רוחצים בניקיון כפיהם ומברכים על כך שנוקו באופן סופי". לדעת כספית, האשמה ברשלנות חמורה צריכה לגרור העמדה לדין: "בכל רבע שעה בערך מעמידה הפרקליטות לדין מישהו שנתפס ברשלנות הרבה פחות חמורה", הוא כותב.
כספית גם מביא דוגמאות: "בפרשת רמדיה היתה רשלנות חמורה. גם בגשר המכבייה". כזכור, כתוצאה מהרשלנות באסון רמדיה מתו לפחות שני תינוקות, עשרות נפגעו, ויש טענות שלאלפי תינוקות נגרמו נזקים לטווח הארוך. באסון המכבייה נהרגו ארבעה אנשים ונפצעו עשרות מחומרים רעילים. לעומת זאת, דו"ח המבקר מאשים את שתי הפרקליטות ואת החוקר והחוקרת המשטרתיים בכך שלא הורו לתמלל כמה האזנות סתר ובכך שלא צירפו את הדו"ח על האזנות הסתר הללו לחומר שהוגש לסניגוריה. יחי ההבדל.
"הם בונים על זה שאף אחד לא קורא באמת את דו"ח המבקר", כותב כספית בהתייחסותו המרכזית, והיחידה, למה שנכתב בדו"ח עצמו, "כי מי שיקרא אותו באמת – יבין את גודל האבסורד ואת עוצמת השערורייה. אם היה נודע דבר ההאזנות (ערן קמין ישב בניידת, מירי גולן ישבה עם המתלוננת בבית-הקפה, בעוד היא מרימה טלפון לאביה ומספרת לו שלוחצים עליה להתלונן, למרות שלא רצתה, וכל זה מוקלט) בזמן אמיתי, לא היה מוגש כתב אישום".
האם מי שיקרא את דו"ח המבקר – יקרא אותו באמת – יבין כי אם היה נודע דבר ההאזנות בזמן אמיתי, לא היה מוגש כתב אישום, כטענת כספית?
"בית-המשפט שדן בפרשה קבע מפורשות כי 'החומר שלא נמסר להגנה הוא לפי תוכנו, לפחות בחלקו, חומר שיש לו פוטנציאל לסייע לנאשם הן לעניין תקיפת מהימנותם של עדי תביעה והן לעניין מהות הראיות עצמן'", נכתב בדו"ח המבקר (עמ' 52). "זו היתה כאמור גם עמדתו של ניצב דנינו, שהודיע לבית-המשפט כי 'החומר שלא הועבר להגנה הוא חומר חקירה רלבנטי שהיה צורך לתמללו ולהעבירו לעיון ההגנה'".
היה גם מי שסבר אחרת, כפי שכתב המבקר (עמ' 53): "להשלמת התמונה יצוין כי הן מר רמון הן הפרקליטוּת טענו לפני משרד מבקר המדינה כי לו נבחנו תוצרי האזנות הסתר לפני הגשת כתב האישום, היה בכך כדי לחזק את עמדותיהם. מר רמון טען כי לו כך נעשה, אפשר שכלל לא היה מוגש כתב אישום, ואם היה מוגש – ספק אם חסינותו היתה מוסרת, וממילא גם היתה הגנתו מנוהלת באורח שונה. מנגד ציינו מרבית גורמי הפרקליטות והמשטרה שהופיעו לפני צוות הבדיקה כי לדעתם תוכן השיחות שנקלטו בהאזנות הסתר הוא אכן חומר חקירה, ברם אין בו כדי לסייע להגנתו של הנאשם אלא רק לחזק את שיקולי התביעה ואת טענותיה".
עד כאן דעת הגורמים השונים, שהיחיד ביניהם שטוען כי אם התמלילים האמורים היו נחשפים היה המשפט מתבטל הוא רמון עצמו, אבל מה כותב המבקר? מה הוא כותב "באמת"? ובכן, הוא לא כותב כלום. באמת. "משרד מבקר המדינה נמנע מלעסוק בסוגיה זו, שממילא הוכרעה בידי בית-המשפט", נכתב בדו"ח בעמ' 54.
מעניין, מה באמת אמר בית-המשפט בעניין? בית-המשפט קבע, מצטט המבקר, כי "'בתמלילים אין התייחסות לעבירה עצמה, אלא לנושא החקירה ולדברים שהושמעו במהלכה', כי 'הפגיעה בנאשם לא היתה משמעותית', וכי 'באף אחד מהתמלילים לא נמצאה סתירה בין דברים שאמרה המתלוננת בעדותה לבין מה שנשמע בתמלילים. תוכן התמלילים נוגע לדברים שנמצאים בשוליים של החקירה ולא במהות העבירה עצמה'".
ועוד בהמשך כותב המבקר: "יש לחזור ולהפנות לפסק הדין בבית-משפט השלום שקבע כי 'הפגיעה בנאשם לא היתה משמעותית', וכי 'רוב הפגמים שנבעו מאי-חקירתה של המתלוננת בתחילת המשפט נרפאו לאחר שובה אל דוכן העדים וחקירתה הממצה על-ידי הסניגור המלומד'".
אם כן, הקביעה כי "מי שיקרא את דו"ח המבקר באמת – יבין כי אם היה נודע דבר ההאזנות בזמן אמיתי, לא היה מוגש כתב אישום" נכונה רק אם מפרשים את המלה "באמת" כקיצור של "בעותק של דו"ח המבקר שנמצא אצל בן כספית".
המשך הטור של כספית הוא גלילה חוזרת של תיאוריית הקונספירציה בדבר תפירת התיקים של "המערכת" למי ש"מאיים על עליונותה וחסינותה". "הפרטים של סיפור ההאזנות כבר נטחנו מספיק", כותב כספית, "אותי מעניין דווקא הזדון. זה שמבקר המדינה לא מצא. לעניות דעתי, אין למבקר כלים למצוא את הזדון הזה". כעת נותר לצפות רק לדו"ח המשלים של כספית בעניין.