בן דרור ימיני. 15.4.10 (צילום: "העין השביעית")

בן דרור ימיני. 15.4.10 (צילום: "העין השביעית")

כותרת טורו של בן דרור ימיני בעמ' 8 של "מעריב" היום היא "לא רק רשלנות". ימיני משתמש בדו"ח מבקר המדינה בעניין האזנות הסתר כדי לנגח את פסק הדין במשפט רמון בפרט (שר המשפטים לשעבר חיים רמון הורשע ב-2007 במעשה מגונה אחרי שנישק בכוח חיילת בכנסת) ואת מערכת המשפט בכלל.

בסקירת העיתונות שפירסמנו היום ציינו שדו"ח המבקר כולל הדגשות חוזרות ונשנות של העובדה שאין בכוונתו לערער על פסק הדין במשפט רמון או לעסוק במשפט בדרך כלשהי (והוא אכן אינו עושה זאת), מה שלא מפריע לכמה מהעיתונים לכנות את הדו"ח "דו"ח רמון" ולקשור את מסקנותיו עם תקפות משפט רמון. ימיני הוא בין העיתונאים הבולטים הפוסעים בדרך זו (שלא לומר: מתגלגלים במורדה).

"אז כן, היתה שם קונספירציה", כותב ימיני על ההרשעה במשפט רמון, "לא במובן של פגישה לילית לצורך הפללה. אין צורך. היתה שם מוטיבציה אדירה. רצו להפיל את האיש. כאן נכנסות לתמונה האזנות הסתר. כדי להצדיק אותן הועלה החשד ששולה זקן שיבשה הליכים. מה בדיוק הבסיס לחשד הזה? עיון ב-64 עמודי הדו"ח שפורסם אתמול לא מסיר את הערפל".

הניסוח של ימיני, "כדי להצדיק אותן הועלה החשד ששולה זקן שיבשה הליכים", מצביע מיניה וביה על מגמתיות חסינה מפני שכנוע, אך אי-אפשר להתעלם מכך שהדו"ח דווקא מתייחס במפורש, לפחות פעמיים, לדרך שבה עלה החשד: "ב-19.7.06 מסרה המתלוננת למפקדת מכתב פרידה שבו כתבה: 'אני טסה עוד יומיים בדיוק ואני יודעת שאת הסיפור הזה אני אקח איתי לקבר. אני אסגור את הסיפור הזה עם שולה [זקן] ונקבור את זה פה בין 4 קירות'", נכתב בעמ' 37.

חמור מכך, הניסוח של ימיני מעמיס משקל רב על הקשרים המקובלים בעולמנו בין סיבה למסובב. שהרי לפי החלק בדו"ח המתייחס להאזנות לזקן בחשד לשיבוש הליכים ("הדחה", בלשון הדו"ח), מדובר בהאזנות שכבר נעשו ממילא, בחקירה אחרת (חקירת רשות המסים), ושהחוקרים ביקשו היתר לבדוק אותן שוב בקשר לחקירת רמון. כלומר, לא ייתכן כי יזמו את ההאזנות כדי להפיל את רמון, משום שההאזנות בוצעו לפני פרשת רמון.

המשך טורו של ימיני אף הוא אינו מצטיין בשיקוף מדויק של דו"ח המבקר. הנה מה שכותב ימיני:

"מה קרה שם? מהיכן צץ החשד לשיבוש הליכים? העניין נותר סתום. ומה מתגלה שם? שראש יאח"ה אז, מירי גולן, הפעילה לחץ אדיר על המתלוננת כדי שזו תגיש תלונה. לא סתם לחץ, אלא משהו שמעלה חשש לסחיטה באיומים. אפילו בית-המשפט קבע שמדובר ב'חציית קו אדום'. גולן אמרה למתלוננת, כך גילו ההאזנות שהוסתרו, שאם היא לא תגיש תלונה, רמון יגיש נגדה תלונה. והנה, דווקא האזנת הסתר שכוללת את המידע המדהים הזה נעלמה בדרך לא דרך מצוות ההגנה.

"הדו"ח חושף עדות של משקלטת שטוענת שבניגוד לעדויות אחרות, היא 'תימללה ותימצתה [...] אך התמלילים 'נמחקו מהמערכת' ונעלמו'. ממש כך. האם אפשר להגיע למסקנה שדווקא מידע כזה, מפי המתלוננת, הועלם לגמרי במקרה? הרי ה'תקלה' לא תוקנה מאליה. רק לאחר דרישה חוזרת ונשנית של פרקליטיו של רמון, החומר נחשף. והוא נחשף משום שאפשר להניח, עניין של שכל ישר, שבפרקליטות ובמשטרה הבחינו שפרקליטיו של רמון יודעים משהו".

לשאלה הלא תמימה "מהיכן צץ החשד לשיבוש הליכים" התייחסנו לעיל; הנה מה שכותב המבקר על "הלחץ האדיר" שהפעילו רשויות החוק על המתלוננת כדי שתתלונן (עמ' 36): "לדעת מבקר המדינה, פעולתם של מפקדיה של החיילת לשכנעה להתלונן ראויה – ועולה בקנה אחד עם הוראות הדין שבנדון ועם חובתם כמפקדים בצה"ל. במיוחד ראויה לציון פעולתו של האלוף שמני, שפינה זמן במהלך ימי הלחימה בצפון כדי לנסות לעזור ולפתור סוגיה רגישה, אף שהיה בה כדי להשפיע על עתידו המקצועי. פעילות זו מצביעה על סולם ערכים גבוה הנדרש ומצופה מכל מפקד בצה"ל".

ובעמ' 37: "לדעת מבקר המדינה, משהתגלה חשש לעבירה של מעשה מגונה – או מעשה מגונה בכוח – נגד קצינה בצה"ל בידי אישיות רמת מעלה, חובה על גורמי החקירה הרלבנטיים למצות את בדיקת הנושא עד תום. פעולתם של כל הנוגעים בדבר בנסיונם להגיע לחקר האמת היתה אפוא ראויה ועלתה בקנה אחד עם החובות המוטלות עליהם על-פי דין".

והמבקר מוסיף תימוכין גם מהחלטת בית-המשפט עצמו: "כך קבע גם בית-המשפט שהרשיע את מר רמון: 'ניצב דנינו, תנ"צ מירי גולן והאלוף שמני מצאו שיש עניין ציבורי רב בניהול חקירה ובקבלת תלונה מהמתלוננת. השלושה הבינו שמדובר באירוע חמור וחריג שאין לטאטאו מתחת לשטיח, ולדעתנו כך מן הראוי היה שייעשה. אסור שמקרה מעין זה, דווקא כאשר מדובר באישיות רמת דרג, ייגנז במגירה ללא חקירה ודרישה'". לא מדובר בקביעה שונה מזו של ימיני, אלא בקביעה שמשמעותה הפוכה ממש.

מה באשר להקלטות האזנות הסתר שנעלמו, שימיני מציין כי "הדו"ח חשף"? ובכן, מחברי הדו"ח לא הסתפקו בחשיפת הטענה של המשקלטת האלמונית, אלא גם חקרו אותה. כך ("כך ממש", היה כותב ימיני) כותב המבקר, לאחר שבדק את הדברים ושמע את עדויות הנוגעים בדבר: "עדויות אלו, בצירוף הממצא – שאושר בידי המשקלטת עצמה – ולפיו המשקלטת תודרכה לתמלל רק שיחות הנוגעות להדחה בחקירה, ובשים לב להתרשמות צוות הבדיקה כי גם המשקלטת עצמה התקשתה לזכור בבירור את האירועים שאירעו כשנתיים קודם הופעתה לפני הצוות, הובילו את צוות הבדיקה למסקנה שאין תימוכין לדבריה בדבר מחיקה או 'היעלמות' של תמלילים". ניסוחים שכפשוטם, הפוכים מהרמיזות של ימיני.

ומה באשר להאשמה השלישית של ימיני, ולפיה אותן הקלטות "שנעלמו" נמצאו שוב רק בגלל לחץ של הסניגוריה? גם בהקשר זה הצגת הדברים מטעה. ראשית, אין שום קשר בין ההקלטות ש"נעלמו" (שהמבקר קובע שכלל לא היו) ובין ההקלטות שהומצאו לידי הסניגוריה. לא נדרש כאן ידע במשפט, אלא בפיזיקה: אי-אפשר להמציא לידי הסניגוריה הקלטות ש"נמחקו מהמערכת", כפי שטוענת המשקלטת אליבא דדו"ח המבקר (עמ' 45).

שנית, ימיני כותב, בנימה הקונספירטיבית המאפיינת את כתיבתו, כי ההקלטות נחשפו משום שבפרקליטות "הבחינו שפרקליטיו של רמון יודעים משהו". אלא שהמבקר מציין כי דבר קיומן של ההאזנות (אם כי לא "דפי ההפקה" עצמם) צוין בתיק שנמסר לסניגור: "באותה ישיבה החליטה פרקליטת המחוז לפתוח תיק חקירה נגד גב' שולה זקן בחשד להדחה בחקירה (ל.א 116/06), לסגור אותו מחוסר אשמה פלילית ולהפרידו מהתיק המרכזי בעניין רמון. יצוין כי פרקליטת המחוז הורתה להוסיף ליומן המסמכים שבתיק החקירה שהועבר לסניגוריו של מר רמון הפניה לתיק הנוסף שנגע בהדחה בחקירה, וכך אכן נעשה" (עמ' 47).

ועוד: "בדיעבד אפשר לומר שאולי היה מקום לציין בתשובה את דבר קיומן של האזנות הסתר, אף שהיו בעניין אחר, ולא להסתפק באמירה, הנכונה כשלעצמה, שבמסגרת החקירה נגד רמון עצמו לא הופעלו האזנות. עם זאת, כבר למחרת הפנתה אותו הפרקליטה ביוזמתה לרישום ביומן החקירות המפנה לתיק שהופרד מתיקו של רמון ובו היו מצויים צווי האזנות הסתר".

בסיום הטור מאשים ימיני את אנשי מערכת אכיפת החוק בכך שהתנהלותם היא-היא שגורמת לירידת אמון הציבור בהם ומאשים אותם ב"רדיפה". זו גם המלה שנבחרה לשמש כותרת המפנה משער "מעריב" אל טורו של ימיני.

מתחילת טורו של ימיני, שם הוא קובע כי הרשעתו של רמון היתה פסולה ותוצר של "מוח מעוות במיוחד", ועד לסופו, פוסל המחבר את מערכת החוק כולה – ולא פרט כזה או אחר בהתנהלותה. ימיני אינו מציג תחליף למערכת המשפט הקיימת – חבר אנשים שלא יתרשל ולא ייכשל ברדיפה. לפי האופן שבו הוא כותב את טורו זה, לא נראה גם כי הוא מציג דוגמה לתחליף כזה.