המסבירים

כותרותיהם הראשיות של שני העיתונים הנפוצים בישראל מוקדשות זה היום השני לסיקור-משתתף של מהלך הסברתי שעליו מנצח ראש ממשלת ישראל בנימין נתניהו. יממה שקטה באופן יחסי מאפשרת ל"ישראל היום" ול"ידיעות אחרונות" להמשיך במסע הפרכתם של שקרים שהפיץ בימים האחרונים יו"ר הרשות הפלסטינית, מחמוד עבאס, שייחסו לישראל הוצאה להורג של ילד ירושלמי בן 13, שיחד עם בן-דודו ביצע פיגוע שבו נפצעו קשה שני ישראלים.

"'המת' החי", לועגת הכותרת הראשית של "ישראל היום", הנדפסת לצד תמונתו של הדוקר הצעיר בפיג'מה (ועל כך בהמשך). "'הוצא להורג?' המחבל בן ה-13 צולם בבית-החולים הדסה כשהוא זוכה לטיפול צמוד", מבארת כותרת המשנה. ממעל נדפסים דיוקן מהורהר של נתניהו ודיוקן זעוף של יו"ר הרשות. "נתניהו תוקף את אבו-מאזן: 'יעזור אם הוא יפסיק לשקר ולהסית; הדרך להילחם בשקר היא לומר את האמת", נכתב בין שני הדיוקנאות.

"ישראל חשפה את שקרי אבו-מאזן באמצעות תמונה אחת", משבחת כותרת המתפרסמת בכפולה הפותחת של "מקור ראשון". "הוכחה חיה", חוגגת סטמפה צהובה הנדפסת במרכז שער "ידיעות אחרונות". "התמונה שישראל מפיצה בעולם: המחבל אחמד מנאסרה חי וזוכה לטיפול רפואי", מוסבר לקוראים. כמצופה מעיתון המשמש כלי תקשורת ובמקביל כלי פוליטי שאחת מתכליותיו היא החלפת ראש הממשלה המכהן, ב"ידיעות אחרונות" מצניעים את חלקו של נתניהו בניצחון ההסברתי ודוחפים את התבטאותו בעניין אל תחתית עמוד השער.

הסתירה המתמשכת בין דבריו של הפוליטיקאי הפלסטיני לבין המציאות מסוקרת בהבלטה גם בשאר העיתונים, הודות לסילוף חדש שפורסם מטעמו. "בעקבות פרסום התמונות, לשכת עבאס הפיצה אתמול נוסח 'משופץ' באנגלית של הנאום [שבו האשים את ישראל בהריגת הילד]. בנוסח באנגלית הוחלפו המלים 'הוצאה להורג' של מנאסרה במלים 'ירי בדם קר'", מציינים ברק רביד, ג'קי חורי ועמוס הראל בשער "הארץ". "אלא שגם ההודעה הזאת מוטעית: מנאסרה לא נפצע מירי בעת האירוע, אלא כתוצאה מדריסה ומכות שספג מעוברי אורח".

"השקר נחשף: המחבל בן ה-13 חי ‒ וזוכה לטיפול", מודיעה גם כותרת הנדפסת בשער "מעריב". לדיווח עצמו ניתנה כותרת מורכבת יותר, המבליטה את הקושי שעשויה להביא עימה האשמתו של עבאס בהפצת עלילות. "נתניהו האשים כי אבו-מאזן 'משקר' ‒ ואז קרא לו להיפגש", נכתב בה. הושטת היד של נתניהו היא הבוקר גם הכותרת החדשותית המרכזית בשער "הארץ", ומוזכרת גם בשער "מקור ראשון". "אבו-מאזן ממשיך להסית ולשקר, אבל אני מוכן להיפגש איתו", מצוטט נתניהו בכותרת בולטת הנדפסת בעמודי החדשות של "ידיעות אחרונות".

רק ב"ישראל היום", בטאונה של לשכת נתניהו, נמנעים מלדווח במישרין על ההצעה של ראש הממשלה ומסתפקים באזכור חלקי ועמום שלפיו נתניהו "אישר כי יש הצעה אמריקנית להפגיש בירדן בינו לבין יו"ר הרשות כדי לקדם הרגעה של השטח".

"ישראל היום" מומחה ביצירת יקומים מקבילים. ביקום המקביל של "ישראל היום" המציאות הישראלית תחת שלטון נתניהו תמיד טובה יותר, הכלכלה חזקה יותר והאזרחים מאושרים יותר (ואוהבים לקרוא "ישראל היום"). ביקום המקביל של "ישראל היום" אין אזרחים ישראלים ערבים (לפחות כאלו שצריך לשאול לדעתם בסקרים שעורך העיתון מעת לעת) וכמעט שאין ביקורת על ראש ממשלה מכהן (כששמו בנימין נתניהו). ביקום המקביל של "ישראל היום" הפרשן הבכיר של העיתון שומר את דעותיו החריפות נגד נתניהו לחשבון הטוויטר שלו. ביקום המקביל של "ישראל היום", מתברר, אפילו נתניהו שבמציאות האמיתית מצונזר כדי שיתאים לדימוי שתפרו לו ב"ישראל היום".

קטין בפיג'מה

תצלומים שונים של מנאסרה בן ה-13 שוכב או יושב במיטת בית-החולים שאליה נאזק, בפנים מעוותות המשדרות מצוקה ואי-נוחות בולטת, נדפסים בהבלטה בכל העיתונים. ב"הארץ", "ידיעות אחרונות", "מעריב" ו"מקור ראשון" בחרו להסתיר מהקוראים את שמות הצלמים, אולי בשל החוק הישראלי האוסר במפורש על פרסום תצלומו ופרטיו של קטין החשוד בביצוע עבירה, ואולי מפני ששמות הצלמים אינם ידועים להם. התצלומים נדפסים בהם ללא קרדיט, ובידיעות הנלוות נכתב שהם נמסרו לפרסום על-ידי משרד ראש הממשלה.

הכותרת הראשית של "ישראל היום", היום

ב"ישראל היום", עיתון שבו נוהגים לטשטש פרצופים של ילדים גם כשהללו מצטלמים לכתבות קלילות על בילויים ונופש, חורגים הבוקר מהמנהג המגוחך (דווקא כשהוא עולה בקנה אחד עם לשון החוק) ומדפיסים בגדול, במרכז השער, תצלום של הילד הירושלמי בן ה-13 כשדמות בלתי מזוהה מאכילה אותו באמצעות כף. תצלום נוסף שלו נדפס בגדול בכפולה הפותחת. בשוליים מצוין בכל זאת קרדיט חלקי: לשכת העיתונות הממשלתית.

"נציגי בית-החולים אמרו לנו שמכיוון שהוא קטין אסור לצלם אותו ולהפיץ את התמונה שלו בבית-החולים ללא אישור ההורים", מצוטט ב"ישראל היום" אדם המזוהה כאחד מקרובי משפחתו של מנאסרה. "כמובן שהוריו סירבו לאשר לצלם אותו ומאוד כעסו כשראו בכל זאת תמונות שלו שהופצו לתקשורת. כשפנינו לנציגי בית-החולים הוסבר לנו ששר הבריאות הישראלי [יעקב ליצמן] חתם על צו המאשר לצלם את הילד על אף התנגדות ההורים. זה לא חוקי ומכעיס שעושים תעמולה על גב הילד שלנו".

אל מול החוק היבש, האוסר על פרסום תצלומים מסוגם של אלו, עמד בוודאי בעיני רוחם של העורכים, הצלמים ואנשי ההסברה הצורך לסתור את הצהרתו הפומבית של עבאס, שעלולה היתה לתרום להלהטת הרוחות.

אף שהדילמה נראית פשוטה – מהי פרטיותו של ילד שטוף מוח שביצע פיגוע אל מול התועלת שבהפרכת עלילת דם מסוכנת – ראוי להתעכב על הקרדיט הנעלם של צלמי לשכת העיתונות הממשלתית ועמיתיהם (ככל שהיו כאלה). הימנעותם של הצלמים מלחתום על תצלומיהם – החלטה מקצועית לא נפוצה, החורגת מנהלי הקרדיט הקבועים של לשכת העיתונות הממשלתית – מעידה כי יש מי שדעתם אינה לגמרי שלמה עם המעשה הפולשני, הכרחי ונחוץ ככל שיהיה.

תעשיית האמת

מה גרם לעיתונות הישראלית לאמץ בהתלהבות שכזו את ההישג ההסברתי של לשכת ראש הממשלה, שהצליחה בנקל לחשוף שקר מופרך שהפיץ המנהיג הפלסטיני? מעבר לערך העיתונאי המתבקש שיש בהפרכה של קביעה עובדתית שקרית שמפיצה אישיות רמת דרג, בלשכת ראש הממשלה לקחו את השקר הנקודתי של עבאס – ילד נורה למוות – והפכו אותו למקרה מייצג שבאמצעותו ניתן להשליך על התנהלותו הכללית, ולכרסם בתדמיתו כמנהיג מתון (במושגים פלסטיניים), כפרטנר.

"הדרך היחידה להילחם בשקר הזה, כמו בשקרים האחרים, שיחד מצטרפים לשקר אחד גדול, היא לומר את האמת", מצוטט נתניהו ב"ישראל היום". "צריך לסיים את מסע השקרים הפרוע הזה. השקר בנוגע לאל-אקצא מדהים. המדיניות שם לא השתנתה. ישראל מתכוונת לשנות סטטוס-קוו? להרוס מסגדים? זה בדיוק ברמה של הילד שהוצא להורג", מצטטים אותו ב"מעריב".

"מכחיש השואה בצעירותו הפך למכחיש טרור בבגרותו", תוקף גם בועז ביסמוט, עורך חדשות החוץ ומקורבו של נתניהו, בכותרתו של טור הנדפס בכפולה הפותחת של "ישראל היום". "למה אבו-מאזן משקר? יכול להיות שפינוקיו היה גיבור ילדותו? לא, אבו-מאזן משקר כי זוהי היתה דרכו תמיד. מישהו שכח את תיזת הדוקטורט שלו, שהיתה מבוססת אף היא על שקר? מכחיש השואה בצעירותו הפך למכחיש טרור בבגרותו. שקרן כרוני".

המשותף לטור של ביסמוט, לנאום של נתניהו ולחגיגה התקשורתית סביב השקר שהשמיע עבאס הוא שכולם גם יחד הם חלק ממהלך שנועד לקבע את תדמיתו של המדינאי כמי שמשקר באופן קבוע, ועל כן אין לסמוך על שום מלה היוצאת מפיו. התהליך הזה דומה להליך המיתוג הישראלי של הרפובליקה האסלאמית של איראן במהלך המגעים סביב תוכנית הגרעין שלה. לא משנה עד כמה מדוקדקים ומקיפים יהיו ההסכמים שעליהם יוחתמו האיראנים, חזר שוב ושוב מערך התעמולה הישראלי – הם אינם שווים את הנייר שעליו נכתבו, משום שהאיראנים הם פשוט שקרנים שאי-אפשר לתת בהם אמון.

ייתכן, כמובן, שכפי שהאיראנים פיתחו לאורך שנים תוכנית גרעין צבאית שהוסתרה מהעולם הרחב, אבו-מאזן הוא גלגולו העכשווי של יאסר ערפאת, כלומר מדינאי שלצד מהלכיו הדיפלומטיים מפעיל מרחוק רשת של התארגנויות טרור אנטי-ישראליות. אלא שאת זה לא ניתן להוכיח באמצעות הפרכה של שקר אחד על ילד אחד שלא נורה למוות.

בן 13 שכן נהרג

"עבד אל-רחמן שאדי עבד-אללה, תלמיד כיתה ט' ממחנה הפליטים אל-אעידה, נורה למוות על-ידי חייל צה"ל. בן 13 היה במותו", נכתב בכותרת המשנה של "אזור הדמדומים", טורם השבועי של גדעון לוי ואלכס ליבק ב"הארץ", המוקדש השבוע לילד ששם החיבה שלו היה עבוד. "על-פי העדויות שאסף תחקירן בצלם מוסא אבו-השהש, היה קודם יידוי אבנים ברחוב, החיילים ירו רימוני עשן והנערים הסתלקו. אחר-כך חזרו כמה מהם, ובהם עבוד, והוא נורה למוות מיד אחרי שהגיע", נכתב בטור.

"מדובר צה"ל נמסר בתגובה כי 'צה"ל מתייחס בכובד ראש לאירועים מסוג זה ומצר על מותו של הנער'".

ירושלים

"66%: להיפרד מהשכונות הערביות במזרח ירושלים", מודיעה הכותרת הראשית של "מעריב", המתבססת על ממצאיו של עוד סקר אפרטהייד שנערך בקרב יהודים בלבד. מה הכוונה "להיפרד" מהשכונות הערביות? "שאלנו על תוכנית שלפיה ישראל תצא מהן, תשלול את תעודת הזהות הישראלית וההטבות הנלוות אליה מתושביהן, תחסוך שני מיליארד שקל בשנה ותייצר גבול ברור בירושלים", כותב בן כספית, החתום על תיאור תוצאות הסקר.

"במקביל יישמר חופש הפעולה של זרועות הביטחון בשכונות הללו לפי הצורך וכפי שנהוג ברחבי יהודה ושומרון", הוא מוסיף, ובהתבסס על נתונים נוספים מעיר כדלקמן: "כ-70% מהיהודים במדינה מעוניינים להיפטר מערביי מזרח ירושלים עם השכונות שלהם" (58% מהיהודים, הוא מציין, תומכים ב"תוכנית הטרנספר מרצון של השר המנוח רחבעם זאבי"). סקר אחר שתוצאותיו מוצגות ב"מעריב", שנערך בקרב ערבים-ישראלים, כנראה לא כלל שאלה בנושא.

חיים רמון. הכנסת, 2012 (צילום: יואב ארי דודקביץ')

"ירושלים מעולם לא אוחדה לה יחדיו. היא אוחדה בנאומים, בשירים ובפזמונים, בחוק שהציבור מתקשה לעמוד בו, וכיו"ב", כותב יועץ התקשורת ובעל הטור אבי בניהו בטורו השבועי, המתפרסם גם הוא ב"מעריב". "אך כבר חלפו 40 שנה, ואין שום קשר בין ג'בל-מוכאבר וצור-באהר לרחביה ולתלפיות".

המסקנה המתבקשת שעולה מתיאור תוצאות הסקר היהודי של "מעריב" ומטורו של בניהו חוזרת בטורו השבועי של כספית, בדברים שאומר לו חיים רמון, השר וחבר-הכנסת לשעבר שפרש מהעשייה הפרלמנטרית לאחר שהורשע בביצוע עבירת מין. "אני לוקח להם את תעודות הזהות הישראליות", מסביר רמון, "מפסיק לממן אותם, מפסיק לשלם להם, מותח קו בינם לבין ירושלים היהודית האמיתית, צה"ל נשאר בכל מקום שהוא רוצה עם חופש פעולה מוחלט".

התוכנית של רמון צצה שוב במוסף הפוליטי של "ידיעות אחרונות", בטורה של סימה קדמון (שתמצית ממנו פורסמה כבר אתמול). בעלת הטור הוותיקה קובעת כי המחסומים שהוקמו בימים האחרונים בירושלים הם הוכחה לכך ש"נתניהו מחלק את ירושלים", כפי שגורסת הכותרת.

"אין טעם לשאול כמה ישראלים ראו אי-פעם בעיניהם את שועפאט, קלנדיה, ג'בל-מוכאבר או צור-באהר, ומה הם יודעים על המקומות האלה חוץ מזה שמתוכם יצאו בשנים האחרונות המפגעים הבודדים", כותבת קדמון. "מיותר גם לערוך סקרים שיוכיחו שעמדת הציבור הישראלי שונה בתכלית מזו של המנהיגים בכל מה שקשור לשכונות הקצה שבמזרח ירושלים", היא מוסיפה, ומכנה את איחוד העיר "פנטזיה מגלומנית של מי שלא הסתפקו בסיפוח של המקומות הקדושים ליהודים, והוסיפו לחגיגה גם עשרות שכונות, כפרים ומחנות פליטים, שמספר תושביהם עולה על 300 אלף ושישראל משלמת להם במשך עשרות שנים את קצבאות הביטוח הלאומי ומעניקה להם שירותי רווחה, חינוך ובריאות".

רמון, היא כותבת, מציע את תוכנית ההיפרדות הזאת כבר שנים. "הסיפוח של הכפרים האלה לירושלים, אומר רמון, זה מעשה תעתועים שיביא לאסון מדיני ובטחוני, ואיום על ירושלים שיש בה רוב יהודי וציוני. אבל נתניהו, הוא אומר, ממשיך עם 'כאילו' ירושלים מאוחדת, כאשר דה-פקטו מקימים תחנות גבול בתוך ירושלים", כותבת קדמון.

ב"הארץ" חוזר יוסי ורטר על הקביעה שלפיה הצבת המחסומים פירושה "חלוקת העיר דה-פקטו", ומייחל ליום שבו יקום במחנה המרכז-שמאל "מנהיג אמיץ שיישיר מבט לציבור ויאמר לו שאין ליהודים מה לחפש בסילואן ובג'בל-מוכאבר ובשועפאט ובעיסאוויה, ודי כבר עם ההזיה הזו". בכותרת המשנה מוסבר כי "למרות האידיאולוגיה המוצקה, נתניהו אינו מהסס להוביל מדיניות שמחלקת בפועל את ירושלים – מה שדווקא מדבר לזכותו".

כתבת השער של "דה-מרקר" מוקדשת לראש עיריית ירושלים ניר ברקת ולאספירציות הפוליטיות שלו. "היעד: הבית ברחוב בלפור", קובעת הכותרת. "עם אש בעיניים, קריצה לחרדים, גיוס פעילי ליכוד ועבודת יחסי-ציבור מאומצת, ראש עיריית ירושלים ניר ברקת מתכוון לרשת את בנימין נתניהו", מפרטת כותרת המשנה.

"ברקת, שנהנה מתדמית של ראש עיר חילוני וליברלי, מחזק בימים אלה את תדמיתו הבטחונית, ומי שבעבר היה ראש מטה קדימה בירושלים מזוהה כיום עם האגף הימני בליכוד, ואף שאף להתמנות, בנוסף לתפקידו כראש עיר, לשר לענייני ירושלים בממשלתו הנוכחית של מקורבו, בנימין נתניהו", מציינים מחברי הכתבה, שוקי שדה וחגי עמית.

ראש עיריית ירושלים ניר ברקת עם השר אריה דרעי בטקס יום השנה השני למות הרב עובדיה יוסף. ירושלים, אתמול (צילום: יונתן זינדל)

ב"ידיעות אחרונות", שלפני שנתיים התגייס למסע הבחירות המוניציפלי של משה ליאון, מועמד הבובה שהריצו מול ברקת הפוליטיקאים אביגדור ליברמן ואריה דרעי (נתניהו, כזכור, צידד בברקת אף שליאון התמודד מטעם הליכוד), לא מתעצלים ומעמתים את ראש עיריית ירושלים עם התיזה של קדמון ורמון, שלפיה הקמה של מחסומים זמניים מחוץ לשכונות וכפרים שמהם יצאו מחבלים ומפגינים משולה לחלוקה בפועל של העיר.

"כשאמרתי לברקת שהוא למעשה מחלק את ירושלים", כותבת קדמון בטורה, "הוא אמר לי לא להגזים. כשיש הסתה כמו זו שמתחוללת עכשיו במזרח העיר, כשתושבי השכונות הפלסטיניות חוששים לשלוח את ילדיהם לבית-הספר כי הם לא יחזרו הביתה – הרי שמדובר בהצלת חיים. וכששני ילדים רבים, אומר ברקת, אנחנו קודם כל מפרידים ביניהם. מחזיקים את המרביץ חזק עד שיירגע".

"יש לו משהו עם כוח. הוא אוהב את תדמית המאצ'ו – להסתער קדימה כאילו הוא עדיין מ"פ בצנחנים", מצטטים שדה ועמית אדם המכונה "מקורב לשעבר לברקת". "הבעיה היא שכאיש ציבור, החשיבה שלו לא עמוקה. הוא מצוין בנוסחאות כמו Win-Win, אבל מתקשה בדברים מורכבים יותר. תראה את ההצעה שלו על הסגר של ירושלים. מילא אם פוליטיקאים שלא באמת מכירים את העיר אומרים את זה, אבל הוא ראש העיר. מה, הוא לא יודע שחצי מתושבי מזרח ירושלים מועסקים במערבה?".

דיון ציבורי אינפנטילי

"המגישים בערוצי הטלוויזיה ותחנות הרדיו דיברו השבוע בזעזוע עמוק על מגפת סרטוני הפיגועים, מרביתם קשים מאוד לצפייה, שהופצו בקבוצות הווטסאפ והועלו לאינטרנט בעיקר דרך רשתות חברתיות", כותב עמוס הראל בחטיבה החותמת עוד ניתוח מקיף של הסיטואציה הבטחונית, המוקדשת להיזון החוזר בין מערכת הביטחון לבין זן חדש של תקשורת מקוונת.

"דברי הקינה הללו נראים כניסיון לסגור את דלת האורווה הרבה אחרי בריחת הסוסים האחרונים. העניין אינו מסתיים בהפצת הסרטונים. הקבוצות, פייסבוק וכמה אתרי אינטרנט עצמאיים עקפו מזמן את התקשורת הממוסדת במהירות הדיווח, בחריפות התכנים ובהיקף הקהל שאליו הם מגיעים.

"אלה לא רק העיתונים והטלוויזיה שנשארו מאחור, אלא גם אתרי החדשות הממוסדים באינטרנט. קורה כאן תהליך דומה למדי לזה שעליו מתלוננת ישראל באשר להסתה אצל הפלסטינים. מבחינת קהל צעיר יותר, כך – ולא דרך ערוץ 2 או Ynet – נצרכות החדשות בזמן משבר בטחוני. לתופעה הזו השלכות בלתי צפויות בחלקן, משום שהקהל הצעיר מונה גם רבים מהחיילים, השוטרים ואנשי כוחות ההצלה שנמצאים בחזית ההתמודדות עם הפיגועים. מכאן גם הקלות העצומה שבה מופצים חומרים מיידיים מזירות פיגוע, דרך הקבוצות והאתרים.

"הבולט שבחבורה הוא אתר האינטרנט '0404', המתגאה במאות אלפי גולשים ייחודיים ביום. גלישה קצרה לאתר מאפשרת להבין מדוע הוא קוסם לחיילים ושוטרים צעירים. יש בו הרבה תוכן ויזואלי, מעט טקסט, אמונה מוחלטת בצדקת הדרך, תיאור המציאות בצבעי שחור-לבן נחרצים, פידבק מהיר ומיידי לאירועים בשטח וכמובן – פרגון וחיבוק בלתי מוגבלים לאנשי כוחות הביטחון.

ירושלים, מדרחוב בן-יהודה, אתמול (צילום: נתי שוחט)

"אלא שנוסף לחיבוקים, האתר מצליח להחדיר במהירות למערכת הצבאית עולם ערכים חלופי, השונה מהותית מהמסמכים המחייבים שלה, ובראשם 'רוח צה"ל'. לפני שנה וחצי נולד באתר הזה המרד הדיגיטלי הראשון בצה"ל: קמפיין ההזדהות של חיילים עם 'דוד הנח"לאווי', הלוחם שנטען כי הודח מתפקידו אחרי תקרית בחברון שבה נראה מאיים בנשק על ערבים.

"כשהכל פשוט ובהיר, אין צורך בהתחבטות מיותרת. צה"ל מוסרי, הערבים רעים; שימוש מסיבי בכוח יחזיר אותם למקומם הטבעי. במחבלים יורים קודם ושואלים שאלות אחר-כך. לא מדובר רק בהתלהמויות או בהטפה פוליטית בוטה, הנמצאות בו בשפע.

"מופעל כאן איגוף מימין על צה"ל והדרג המדיני: '0404' רוצה יד חזקה וזרוע נטויה ומהלל פוליטיקאים המיישרים עימו קו. 'זה לא ייגמר עד שלא נתחיל להשתולל! במלחמה לא מגינים, במלחמה תוקפים. אנחנו יכולים להחזיר את הגאווה לעם היהודי', נכתב שם בתחילת השבוע. כשנשלחה המשטרה למזרח ירושלים כעבור יומיים, התגאה עורך האתר בועז גולן כי המלצותיו אומצו. ואילו השר נפתלי בנט זכה לשבחים. 'לא רואה בעיניים! כל הכבוד!', נכתב לצד תמונה שבה נראה בנט חמוש באקדח בשכונת מוסררה בירושלים. 'מתי ראיתם שר בישראל עם אקדח? את העבודה הבטחונית הוא יודע היטב'.

"כך, באתר החביב על החיילים, מתפתחת לה תרבות ארגונית אלטרנטיבית, מתחת לאפו של המטכ"ל. היא קלה בהרבה לעיכול ללוחמים המתמודדים עם גל טרור פראי ונמצאים בסיכון מתמיד. את דוד הנח"לאווי מחליפות באתרי הימין דמויות מופת חדשות. הכהניסט ברוך מרזל מחלק מגשי פיצה לחיילים שירו למוות בפלסטינית שאחזה בסכין בתקרית בחברון, לפני פרוץ גל הטרור הנוכחי. הסמ"פ מגבעתי, מנפץ המצלמות, מוצג כגיבור עממי.

"שיקולים צבאיים מורכבים, כמו ההנחיה למנוע את חציית הגדר בתהלוכות מרצועת עזה, אך בלי להביא להרג מיותר של אזרחים פלסטינים, נתפסים כתבוסתנות והצגת חולשה. בכירי צה"ל נשמעים נחושים מאוד בשאלה הזו. כשם שהוא נמנע כליל מגימיקים ותרגילי יחסי-ציבור, [הרמטכ"ל גדי] איזנקוט משדר סלידה ברורה מדיון ציבורי אינפנטילי".

בתוך הנגמ"ש

"מה עושה מנהיג כשאת הפיגועים הוא לא מצליח לעצור והבייס מתחיל לברוח לו?", תוהה רטורית לילך ויסמן בטורה השבועי ב"גלובס". "במקום להילחם בטרור הוא פותח במערכה לחיסול בנט וממקד מאמצים בפירוק הסוכה שהקים לו יוסי דגן מול הבית מיד אחרי רצח בני הזוג הנקין ליד איתמר. את ההצעות של בנט דחה נתניהו אחת אחרי השנייה בקבינט וגרם להשתקתו, ולדגן שיגר שליחים, ח"כים, שרים וראשי ערים, שישכנעו את ראש המועצה האזורית שומרון לקפל את הסוכה, שהפכה למוקד תסיסה של הימין ואיימה לטלטל את הקואליציה.

"בסופו של דבר המאמץ של נתניהו נשא פרי, ועכשיו הוא מקיים עם דגן שיחות קרבה. לראש הממשלה יש יותר שעות דגן משעות אובמה או קרי, ולדגן יש יותר שעות עם נתניהו מאשר עם זמביש", טוענת ויסמן. "בימי שבתנו ליד בית ראש הממשל צברנו הישגים לא מעטים", כותב אותו דגן במאמר המתפרסם ב"מקור ראשון", השבועון המגזרי שרכש בשנה שעברה ידידו הקרוב ופטרונו האמריקאי של נתניהו, שלדון אדלסון.

"לשמחתי", כותב דגן בהמשך, "הצלחנו להביא את ראש הממשלה להבין יותר מתמיד את צורכי ההתיישבות. הוא שוב קשוב לנו. לכן, וגם לנוכח החרפת אירועי הטרור ומצב הביטחון, ומתוך אחריות לאומית, החלטנו לחזור הביתה ולהמשיך את המאבק מכאן, כשאנו בעמדה ציבורית טובה יותר. כעת נכונו לנו אתגרים רבים. אני מאמין שבקרוב נהיה אנשי בשורות לאוהבי ארץ ישראל".

ב"ידיעות אחרונות", העיתון שיחד עם ynet סיפק לדגן יחסי-ציבור עיתונאיים (שלא הפסיקו גם אחרי שנחשפו ב"דה-מרקר") ורכב על הקמפיין שלו, שסיפק חומר גלם להדגשת הביקורת מימין על מדיניותו של נתניהו, שומרים הבוקר על זכות השתיקה.

כלכלה

א. "נתניהו הביא עלינו חורבן והביא אותו גם עליכם", אומר ליובל אזולאי מ"גלובס" אחד מעובדי חומוס עכרמאווי, הסמוך לשער שכם. "אתם לא הבנתם את נתניהו, אתם לא יודעים שהכל עניין של כלכלה. יש לו בראש תוכנית למלא לטייקונים של הגז הטבעי את הכיסים בכסף, ועכשיו הוא מעביר את תשומת הלב למצב הבטחוני ומשחק לנו באל-אקצא".

תיאוריית הקונספירציה של החומוסאי הירושלמי מתוארת בכתבתו של אזולאי כאתנחתה מוזרה עד משעשעת בין שורה של מונולוגים מדכאים מפי מבחר מקומיים שניאותו להתראיין, אך מי שידפדף הלאה שבעה עמודים בסך-הכל ייתקל בכותרת חד-משמעית כדלקמן: "הממשלה מחדשת הניסיון להעביר את מתווה הגז" (לילך ויסמן והדי כהן).

ראש ממשלת ישראל אולי לא הצית אינתיפאדה בשביל לאשר את הסכם הוויתורים שגובש עם הטייקונים, אך נראה שהוא בהחלט מנסה לנצל את ההמולה הבטחונית לצורך קידומו (שבו נכשל שוב ושוב ושוב). "הממשלה שיבצה בסדר יומה של הכנסת דיון על העברת סמכותו של שר הכלכלה אריה דרעי לעקיפת הממונה על ההגבלים אל הממשלה כולה", מפרט ב"דה-מרקר" צבי זרחיה, ומציין כי המידע נחשף אתמול על-ידי ח"כ שלי יחימוביץ'.

"ל'גלובס' נודע כי אחת האפשרויות שנבחנות הן העברת הסמכויות משר הכלכלה אריה דרעי לשרת המשפטים איילת שקד, כך שלא יהיה צורך בהעברת הסמכויות לממשלה כולה", מוסיפות ויסמן וכהן. "כזכור, המתווה עצמו אושר בכנסת לפני כחודש, אולם הוא תקוע בשל העובדה ששר הכלכלה אינו מוכן להיות זה שיחתום על אישור המתווה, והוא מבקש להעביר את הסמכות לאישור מליאת הממשלה".

ב. "במשרד האוצר לא זוכרים לחצים להיפגש עם השר כמו אלה שמפעילה כיל", אומר אדם המכונה "מקורות במשרד" לכתבי "דה-מרקר" אורה קורן וצבי זרחיה. "לדבריהם, בחודשים האחרונים מנסים אנשי כיל להיפגש עם השר ולהציג בפניו את עמדתם בנושא המלצות ועדת ששינסקי 2, שעשויות להיחקק במסגרת חוק ההסדרים. 'הם לא נעצרים כשמשיבים להם בשלילה, ומנסים כל הזמן, שוב ושוב, בכל מיני דרכים וצורות, להיפגש עם השר, המסרב לפגוש אותם', הוסיפו המקורות".

ג. סבר פלוצקר ממשיך במאבקו העקבי נגד רפורמות מבניות במשק הישראלי ולמען שימור כוחם של בעלי ההון הגדולים. במדורו השבועי ב"ממון" היום הוא טוען כי "חוק הריכוזיות", שעבר בכנסת ב-2013, הוא הגורם העיקרי להאטה הנרשמת במשק לאחרונה, ומבכה את התפוגגותם של "250 מיליארד שקלים שאבדו לכלכלת ישראל ולא ישובו לעולם". בחלק אחר של הטור קורא פלוצקר לצמצום הפיקוח השלטוני על השוק, המוסווה לטענתו ב"רפורמות שייעודן כביכול לשפר את התחרות".

פרשת המעונות

"עזרא סיידוף הושעה לארבעה חודשים", מדווח ב"ידיעות אחרונות" איתמר אייכנר. "סמנכ"ל נכסים ומבצעים במשרד רה"מ נחשב לחשוד המרכזי בפרשת מעונות ראש הממשלה", מוזכר בכותרת המשנה. "ההחלטה נשמרה בשקט ולא דווחה לתקשורת", מעיר אייכנר. "גם פניית 'ידיעות אחרונות' לנציבות שירות המדינה לקבלת תגובה רשמית לא נענתה".

מעבר לגבול

ב"מוסף הארץ" מתרגמים כתבה מקיפה המוקדשת ל"אנשים מהמערב" שיוצאים לסוריה כדי "להילחם בדאע"ש" אחרי שנחשפו להזדמנות הקורצת בפייסבוק. "את יודעת מה אני רוצה?", שואל אחד הלוחמים את הכתבת, ג'ניפר פרסי, "אני רוצה שזאת תהיה עבודה עונתית. ללכת לפנות שלג בחורף ולהילחם בדאע"ש בקיץ". הכתבה המרתקת, שפורסמה לפני כשבועיים במוסף השבועי של ה"ניו-יורק טיימס", נפתחת בשורה "מאי היה חודש הפריחה של הברקן הסורי".

ענייני תקשורת

ראש עיריית אשקלון איתמר שמעוני. הכנסת, 2014 (צילום: פלאש 90)

ונעבור שוב לאשקלון. "ערוץ 10 שידר מאירועים באשקלון והרשות השנייה פתחה בהליך הפרה", מודיעה כותרת אניגמטית המתפרסמת במוסף "הערב" של "גלובס". בידיעה עצמה מסביר לי-אור אברבך שהרשות חושדת כי מיליון שקל ששילמה לערוץ חברה השייכת לעיריית אשקלון ‒ כביכול עבור רכישת זמן פרסום ‒ למעשה זיכו את העירייה בתוכן שיווקי שהתבטא בפריצות שידור שהתפרשו על פני התוכניות "אורלי וגיא", "לילה כלכלי", "לונדון את קירשנבאום", צינור לילה", "הכל כלול" ו"5 עם רפי רשף".

"לא רק שלא שילמנו שקל על תוכן, להפך ‒ אפילו כעסנו על חלק מהתוכן שהיה שם", אומר ל"גלובס" מנכ"ל החברה הכלכלית של העירייה, גלעד אורן. אברבך מבאר: "אורן מתייחס לכך שבמהלך פריצות השידור רואיינו בכירים בעירייה, בראשם ראש העירייה איתמר שמעוני כשהוא אוחז במיקרופון של חדשות 10. אותה חברה [חדשות 10], נזכיר, אשר רק לפני מספר חודשים פירסמה על אודותיו תחקיר ולפיו שילם, לכאורה ועל-פי הפרסום, חצי מיליון שקל לעובדת שטענה כי הטריד אותה מינית. בראיון שנתן לתוכנית הבוקר של אורלי וילנאי וגיא מרוז נשאל שמעוני על אודות הנושא, לצד שאלות על העיר ויתרונותיה".

פרס סוקולוב. "מגישת התוכנית 'עובדה' בזכיינית ערוץ 2 קשת, אילנה דיין, ומגישת 'סדר יום' ברשת ב', קרן נויבך, הן הזוכות השנה בפרס סוקולוב לתחום העיתונות המשודרת", מדווח נתי טוקר בעמודי החדשות של "הארץ".

חפץ. במדור המאמרים האחורי של "הארץ" חוזרת יועצת התקשורת אמילי מואטי לעימות הטלוויזיוני שהתגלע לפני שישה ימים בינה לבין ניר חפץ, נציגו של נתניהו. "יכולתי לוותר על הדברים שהטחתי בו (שהוא 'עובד בללקק את הישבן של נתניהו'), זה היה נמוך ומיותר, אך מכיוון שחפץ לא הביע איזושהי עמדה משל עצמו, אלא רק את עמדת אדוניו ‒ הוא לא השאיר לי הרבה אפשרויות", היא כותבת.

היועצת הפוליטית אורית גלילי-צוקר, שעבדה עם נתניהו בעבר, מאשימה במאמר אחר את חדשות ערוץ 2 ב"משת"פיות עם השלטון" שכמוה "לא קיימת אפילו במשטרים אוטוריטריים וטוטליטריים", ואגב כך חושפת כי עורכי מדור הדעות של "הארץ" אינם טורחים לנכש מהמאמרים שהם מפרסמים בו הגזמות מגוחכות מהסוג שראוי לפרנס תוכניות סאטירה. הנוהג הזה פוגם לא רק באמינות של "הארץ", כי אם גם ביכולת להאזין לביקורת הנקודתית של גלילי-צוקר על חדשות ערוץ 2, שבניגוד לאבחנותיה בנוגע לתקשורת במדינות רודניות ‒ דווקא אינה לגמרי משוללת יסוד.

ללא חסות. מדור הכלכלה הקצרצר של "מקור ראשון" חדל מלהתפרסם בחסות בית-ההשקעות מיטב-דש, ואינו כולל השבוע טורים כלשהם מאת עובדי המוסד הפיננסי.

השפה העברית. אילון גלעד מקדיש את טורו השבועי ב"מוסף הארץ" להתחקות אחר מקורה של המלה "עיתון".

הבן-דוד של. במוסף "7 לילות" של "ידיעות אחרונות" משדרגים את פורמט "הבן/אח של" שהוציא תקליט/ספר/סרט וזוכה לראיון שבו יספר על התהליך היצירתי (כלומר על חייו לצד קרוב המשפחה המפורסם). היום מראיינים במוסף את ירון שריון, צעיר מהרצליה המתואר כ"מוזיקאי שמנסה לפרוץ לתודעה". האמצעי: ראיון על בן-הדוד המפורסם, יגאל עמיר.