בית-המשפט קיבל היום את עתירת האתר "סקופ" (כיום "יופוסט"), שדרש לפני שנתיים לשנות את תנאי הסף לקבלת תעודת עיתונאי מלשכת העיתונות הממשלתית. לפי התנאים הקיימים, רק עיתונאי העובד במשרה מלאה רשאי לקבל תעודה. נוסף לכך, כדי שכלי תקשורת מקוון יוכל לקבל תעודות עבור עובדיו, הוא חייב להגיע לתפוצה גבוהה ביותר, של 20 אלף גולשים ייחודיים ביום. שופטי בג"ץ הורו היום ללשכת העיתונות הממשלתית לעדכן את התנאים לקבלת תעודה, בהתאם לדיונים שנערכו בעתירה, וקבעו כי יש לעודד התפתחות גופי מדיה עצמאיים.
"אין לי הרבה מה להגיד על הבג"ץ הזה, זה לא איזה משהו עקרוני", אומר בתגובה דני סימן, מנהל לשכת העיתונות הממשלתית, אולם באותה נשימה קובע כי "הסוגיה היא מרתקת" וקובל על חוסר ההתעניינות בדיונים בעתירה: "התפלאתי שלא היו שם יותר עיתונאים, אנשים מתחום האקדמיה. יש פה משהו שאני בטוח שעוד מאה שנה ילמדו, הבג"צים שנוגעים להתפתחות האינטרנט. מהבחינה הזאת אני נהנה מהבג"ץ, אני לא מרגיש מותקף אישית, אנחנו לא נעלבים מהעניין הזה".
לשכת העיתונות הממשלתית, טוען סימן, התייחסה לאורך השנים לשינויים הכבירים בשדה התקשורת "בעומק ובהשקעה" שלא ניתן לסכם אותה בתשובה לעתירה. "ניסינו לראות איך מתמודדים עם החיה החדשה הזאת, לא מתוך אנטי אלא בצורה עניינית, או כמו שבג"ץ אומר, בשיקול מידתי ושוויוני".
דני סימן, ראש לשכת העיתונות הממשלתית (צילום: פלאש 90)
"אנחנו לא מתייחסים לבלוגרים כאל בלוגרים, אלא לעיתונאי אינטרנט"
כיצד תפעל כעת הלשכה ביחס להוראות בג"ץ לשינוי התנאים לקבלת תעודת עיתונאי? "נבחן את זה מחדש ונבדוק, נתייעץ עם גורמים נוספים שיכולים לתרום תובנות בעניין", אומר סימן, אולם אינו מנדב פרטים מעבר לכך. "אנחנו מנסים פה לאזן בין הצורך של מדיום מתפתח לבין החשיבות של שמירה על ערך התעודה. לא כמו שהם טענו, שאנחנו לטובת גופי התקשורת הממוסדים, זה שטויות".
גם שמירה על המצב הקיים היא סוג של התערבות.
"לאו דווקא. זה מצב של איזון. אמנם זה באמת תחום שמתפתח, ושווה כל תקופה קצרה לבחון את המדיניות מחדש. רשמית, עשינו את זה בפעם אחרונה לפני שלוש שנים, מעשית עשיתי את זה בשנה האחרונה עקב הבטחה של משרד ראש הממשלה לתת תעודות עיתונאי לבלוגרים".
זו ההזדמנות לשאול את סימן על הנעשה ביחס ליוזמה זו, שעליה הכריז בספטמבר 2009 רון דרמר, ראש מטה ההסברה של לשכת ראש הממשלה. דרומר אמר אז כי תעודות עיתונאי חולקו ל"בלוגרים מובילים". "אנחנו לא מתייחסים לבלוגרים כאל בלוגרים", אומר כעת סימן, "אלא לנושא עיתונות אינטרנטית", אולם מפתיע כשהוא אומר כי כבר חולקו תעודות לבלוגרים: "לא אחד, אלא יותר, כמה וכמה אנשים".
ישראלים או זרים?
"גם וגם. יותר ישראלים מאשר זרים, כי באופן טבעי הזר צריך להוכיח. אם מישהו בא והוא קשור ל'ניו-יורק טיימס', אני לא בודק את מספר הכניסות. גם בארץ, אני לא בודק את מספר הכניסות של וואלה או של אתרים שקשורים לגופים הממוסדים".
זאת אומרת שמי שצריך להוכיח במספר כניסות הוא מי שאין לו גב של כלי תקשורת ממוּסד ותיק.
"באופן טבעי. זה מאוד נזיל, תחום האינטרנט, וזה אחד השיקולים שלקחנו. או.קיי, אז אתה נותן עכשיו תעודה לשנתיים, הבנאדם יפשוט את הרגל בעוד חצי שנה, מה קורה עם התעודות הללו? אנחנו יודעים שגוף ממוסד, נניח עיתון 'הארץ', נניח שאתר האינטרנט שלהם ישבוק, אז יש לי כתובת ללכת אליה אחר-כך ולהגיד, 'חבר'ה, תחזירו את התעודות של אותם אלה שהועסקו שם, אחרת האחרים לא יקבלו'. יש לי איזשהו מקום להפעלת לחץ".
כיצד הפכה התעודה "לכלי המזהה אנשים בתור עיתונאים"
לפי סימן, הלשכה מכירה כבר כעת בעיתונאים שאינם מועסקים במשרה מלאה. "יש תעודה שנקראת 'אישור'. לכל סוגי התעודות שלנו המערכת אמורה להתייחס אותו דבר. מגיע בנאדם עם אישור ומגיע בנאדם עם תעודת עיתונאי, צריכים לתת להם נגישות באותה מידה. אדם שמפרסם באופן עקבי, הוא יכול לקרוא לעצמו בלוגר או ליצן החצר, לא אכפת לי", אומר סימן ומעיר, "יש כאלה שיגידו שגם פרשנים הם ליצני חצר".
"אנחנו כמערכת ממשלתית לא רוצים להיות אלה שקובעים את המשמעות של התפתחות האינטרנט", אומר סימן ביחס להחלטת בג"ץ. "אנחנו מודעים לדבר הזה, שנמצא בהתהוות, ומנסים לתת מענה לצורך המתעורר, אבל במקביל אנחנו מנסים להיזהר לא להיות אלה שקובעים ולהשאיר זאת לכוחות השוק ולהתפתחות הטבעית".
סימן מזכיר דרישה מוקדמת יותר של בג"ץ מהלשכה, להכיר בעיתונות המקומית. "מאותו רגע", הוא אומר, ובניגוד לרצונו ולרצון קודמיו בתפקיד, "התעודה הפכה להיות כלי שמזהה אנשים בתור עיתונאים. אנחנו לא חשבנו שהמדינה צריכה לקבוע את הדברים האלה, אבל פועל יוצא של החלטת בג"ץ היא שדה-פקטו זה מה שקרה".
לבסוף הוא מדגים את הצורך בהקפדה על חלוקה מבוקרת של תעודות על-ידי סיפור משפחתי. "כשנכנסתי לתפקיד היו 17 אלף תעודות, אז התחלנו באמת להקפיד. זה לא היה באשמתנו; מערכות לא הקפידו. אגיד לך יותר מזה, אשתי, שהתקבלה לעבודה ברשות השנייה ולא ידעו על הקשר בינינו, כי אין לה את שם המשפחה שלי והיא בכלל בתחום האמרכלות, אמרו לה שאחת ההטבות היא שהיא תקבל תעודת עיתונאי. היא אמרה להם, 'איך זה מתיישב עם העובדה שאני לא עיתונאית?', אז אמרו לה, 'לא, זה בסדר, אנחנו אומרים ללשכת העיתונות שאת כן עיתונאית'".