המצב
"3 נרצחו ו-17 נפצעו בסדרת פיגועים; הקבינט דן בכיתור מזרח ירושלים", נכתב בכותרת הראשית של "הארץ". ב"הפלס" מציינים כי מתחילת גל הטרור הנוכחי (כיצד מחליטים מהי הנקודה שבה הסתיים גל הטרור הקודם ונפתח חדש?) נהרגו שבעה ישראלים ונפצעו כמאה. שאר העיתונים מקדישים את הכותרת הראשית שלהם להחלטה ממשלתית המזכירה מהלך פופולרי בסרטי אסונות אמריקאיים (call the national guard!). "ירושלים: חיילים יאבטחו אוטובוסים", נכתב בזו של "ידיעות אחרונות". "צה"ל ייכנס לערים" היא זו של "ישראל היום". ב"מעריב" התמצות הקולע ביותר: "נתניהו מזעיק את צה"ל".
"יותר כוחות, יותר ענישה" היא הכותרת של כפולת העמודים הפותחת של "ישראל היום". את המסר המקביל לזה של "מה שלא ילך בכוח ילך בעוד יותר כוח" מספק בועז ביסמוט, שקובע כי "גל הפיגועים הנוכחי נולד מתוך שקר. שקר שתרם להסתה. הסתה שלדאבוננו נמשכת. הסתה שנמשכת בדיוק כמו אותו השקר. והשקר הוא שישראל מתכננת לבנות מחדש את בית-המקדש". כותרת העמוד העוקב, "דרס, דקר, חוסל", מעידה על הרוח שב"ישראל היום" מנסים לשוות לתגובה הישראלית לאירועים: יעילה, אגרסיבית, בקצב המארש. "יש מה לעשות נגד גל הטרור", קובע טור פרשנות. "להרוג את הדוקרים, לבלום את ההסתה, להרוס את בתי הרוצחים ולשלול מהם תושבות".
בסופו של טור הפרשנות שלו, המודפס כאייטם הראשי בעיתון, קובע הכתב הצבאי של "ידיעות אחרונות" יוסי יהושוע כי "אחרי הכל, צריך לזכור שאלו אירועים מצומצמים בהשוואה לעבר הלא רחוק. אין להם פתרון צבאי אמיתי, וניהול לא נכון של המדינאים עלול להוביל לימים קשים יותר". בעמוד הבא, אלכס פישמן מבקר גם הוא את ההחלטה הממשלתית, משווה את תפקודו של נתניהו מול הטרור לתפקודו של אריאל שרון, וקובע כי נתניהו מתנהל כיחצן הססן ואילו שרון היה גבר-גבר. את כל זאת הוא עושה כמעט בלי לכתוב את השם "נתניהו". הטור בעמוד הבא, של שמעון שיפר, קובע כי נתניהו איבד את דרכו ואינו יודע כיצד להתמודד עם המצב. סיכומו של דבר: נראה כי הטרור הרצחני אושש מעט את גוו השחוח של "ידיעות אחרונות", וקברניטיו מתירים את רסן הביקורת על אויבם. עלי התאנה התורניים, בן-דרור ימיני ויפעת ארליך, נדחקים לעמודים פנימיים.
כמה ערבים נהרגו בגל הטרור? העיתונים אינם נטרדים יותר מדי בשאלה זו, אך מקדישים בכל זאת מקום לעיסוק במחבלים. דיוקנותיהם של הירושלמים שבהם מודפסים בכפולת העמודים הפותחת של "ידיעות אחרונות", תחת הכותרת "פני הרוע". בהמשך הגיליון מלין נח קליגר על התגובה הרפה של ישראל למצב, וממליץ להורות על ירי ברגליהם של ילדים ערבים שזורקים אבנים. באותו עמוד זוכה יהודה משי-זהב לליטרת יחסי-הציבור שלו בזכות הכרזתו כי ארגון זק"א יעטוף גופות מחבלים בניילון בצבע שונה מזה שייעטפו בו גופות הקורבנות.
"בשנה האחרונה הוזכרה שוב ושוב בדיוני הדרג המדיני והבטחוני ההנחה כי השנה הנוכחית צפויה להיות קשה בזירה הפלסטינית. איש לא נקב בתאריך המדויק, או חזה את הדרך המפורטת שבה דברים יתפתחו, אבל הכתובת בהחלט היתה על הקיר", כותב עמוס הראל ב"הארץ". "גל הטרור הנוכחי אולי נופל כהפתעה על הציבור הישראלי, אבל נתניהו והשרים שלו אינם יכולים לעשות עצמם מופתעים כיום. הם שמעו את הדברים ובכל זאת שיכנעו את עצמם שמדיניות ניהול הסכסוך תמשיך להביא שקט יחסי".
מעניין עד כמה תרמה התקשורת ליכולת של נתניהו לשכנע את עצמו בכך, ואת הציבור: "ישראל היום" באמצעות תמיכתו המוחלטת והמתרפסת; "ידיעות אחרונות" באמצעות ההתקפות האינטרסנטיות שלו נגד נתניהו, שכתשו את האמינות של העיתון המושחת הזה; ו"הארץ" באמצעות קריאות ה"זאב זאב" שלו במהלך השנים האחרונות, שוב ושוב, בדבר "ספטמבר שחור" זה או אחר.
המצב (הגבורה)
פרט בולט באירועי הימים האחרונים, לפחות לפי העולה מהדיווחים התקשורתיים, הוא התגובה האזרחית לפיגועי הטרור. במקום התגובה שאפשר היה לחשוב שתהיה טבעית לאדם הנקלע לזירת אירוע רצחני, דהיינו, קפיאה או הימלטות, אנו עדים לעוד ועוד אזרחים, לאו דווקא כאלה שעיסוקם מן התחום הבטחוני, שבוחרים לסכן את חייהם ולהתמודד עם המחבלים. מי שכן מתנהלים באופן צפוי הם הממשלה ועיתונות ההמון, המנכסים את הגבורה האזרחית לצורכיהם (בישראל 2015, צרכים אלו לעתים לא רק עולים בקנה אחד, אלא הם זהים ממש). אחרי הכל, עיסוק בגבורת האזרחים גם מחניף לקהל הלקוחות וגם מסיח את דעתם מהכשלים בהתנהלות המחניפים – שבעטיים הם נאלצים לפעול בגבורה.
ב"ישראל היום" מתרגלים את הכיוון התעמולתי הזה כבר זמן-מה, מאז הוחלט על כך במערך ההסברה של ראש הממשלה, ומקפידים לעסוק בנושא באופן קבוע ובהבלטה. היום ההפניה התורנית על השער היא לטור של זאב בילסקי, ראש עיריית רעננה, ולשונה: "פיגוע ברעננה: גבורתם המופלאה של האזרחים". ב"ידיעות אחרונות" מתעדים את הקצה האבסורדי של מדיניות ההסברה הזו: "ברקת לילדים: 'ליצור מגע'", נכתב בכותרת ידיעת כיתוב תמונה של יעל פרידסון בכפולת האמצע של העיתון. ברקת נפגש עם תלמידי חטיבת ביניים ואמר להם: "תפקחו עיניים, ואם משהו חריג – לקרוא לשוטר או למבוגר. ואם קורה משהו – ליצור מגע". "קצת מלחיץ", מעירה פרידסון בסוף הדיווח הקצרצר.
העיסוק בסוגיה אינו מסתכם באייטם על ברקת. "עוצרים מחבלים בידיים", נכתב בכותרת על שער "ידיעות אחרונות", ולצדה תמונות של אדם ש"הלם במחבל עם מטרייה" ושל מי ש"חבט במחבל במוט סלפי". המסגור העריכתי הזה נראה כניסיון להגחיך את המצב (שאין להכחיש כי יש לו אכן אלמנטים מגוחכים). מגוחך ממש הוא הטיפול המפנק שזוכה לו ראש עיריית רעננה זאב בילסקי, שמספק כאמור ל"ישראל היום" את מנת הגבורה האזרחית היומית – תמונתו מופיעה בעיתון לא פחות מחמש פעמים, כולל בעמוד השער.
המצב (הסתה)
"ברשות הפלסטינית ובתקשורת הפלסטינית ממשיכים להבעיר את הקרקע הבוערת ממילא", קובעים ב"ידיעות אחרונות" מתחת לשתי קריקטורות מ"עיתונים פלסטיניים" (שמות העיתונים לא נכתבו), "שבהן מוצגים חיילי צה"ל כרוצחי ילדים חסרי ישע". בהמשך הגיליון, במדור הדעות, מתפרסמת קריקטורה של מושיק לין ובה נראים חברי -כנסת ערבים כשהם מעודדים מחבלים חמושים לרצוח יהודים. ב"מעריב", בקריקטורה של אורי פינק, מנהל ילד ערבי שיחה עם מלאך המוות. "כשאני אהיה גדול אני רוצה להרוג יהודים", אומר הילד. "להרוג יהודים זה לא בעיה לסדר", עונה לו מלאך המוות, "אבל על הקטע של להיות גדול, לא הייתי בונה...".
"הכל יודעים כי ההצהרות שהשמיע נתניהו על כוונתו להילחם בהסתה בכל האמצעים האפשריים, כמו גם קריאתו של יו"ר האופוזיציה יצחק הרצוג לפרק את הפלג הצפוני של התנועה-האסלאמית, אינן אמורות להביא פתרון של ממש להסתה שליבתה את גל הטרור הנוכחי, ובפרט בכל הנוגע לטרוריסטים הצעירים שהצטרפו למעגל שופכי הדמים", נכתב במאמר המערכת של "הפלס" החרדי, המגלה בקיאות ברזי הטכנולוגיה שהוא אוסר על קוראיו להשתמש בה, "בעידן המודרני, שבו הטכנולוגיה מאפשרת הפקרות מוחלטת ואיש הישר בעיניו יכתוב ויפיץ, השיסוי אינו מתבצע רק במסגדים ובפרסומים חצי-רשמיים, ועל כן קשה עד בלתי אפשרי להטיל צנזורה על מפיצי ארס מרושע בצורה אנונימית והמונית גם יחד".
המצב (תקשורת)
"השניות הראשונות של האירועים הבטחוניים האחרונים תועדו בידי עוברי אורח, שהעבירו את צילומיהם לערוצי החדשות. בכירי מערכות החדשות של ערוצי הטלוויזיה: 'אנשים מתעדים הכל. אנחנו מקבלים תמונות של פיגוע מארבע-חמש זוויות'. על אף התחזקות חדשות 10, חדשות ערוץ 2 היא עדיין המקור העיקרי של הצופים לעדכונים", נכתב בכותרת משנה לכתבה של נתי טוקר ב"דה-מרקר", על "העידן החדש של הסיקור העיתונאי". ב"גלובס" עוסקים ברשתות החברתיות: "כמו ברחובות: השיח ברשת אלים וקיצוני", נכתב בכותרת כתבה של רועי גולדנברג.
"זוהי האבולוציה של תקופת האוטובוסים המפויחים והגופות המרוטשות: אז ראינו רק את תוצאות הכאוס וממילא התמונות היו זמינות בצורה מוגבלת. מסרטוני העת הנוכחית קשה מאוד לברוח, והם מציבים את הצופים בהם בלב הסיטואציה עצמה. כך אנחנו חיים שוב ושוב את חרדת המוות, את תחושת חוסר האונים, את הדם הרותח", כותב עינב שיף בטור ביקורת הטלוויזיה של "ידיעות אחרונות", המאחז היחיד בקונטרס החדשות להתבוננות ביקורתית.
"כשהתודעה מופגזת בכמות כה אימתנית של דימויים קיצוניים, מונחים כמו 'סף רגישות' נשמעים כמו בדיחה עצובה. כמו המחבלים, גם סף הרגישות 'נוטרל'. אם האינתיפאדה השנייה הולידה את ילדי הגלים הפתוחים, האירועים הנוכחיים מעצבים את דור הסנאף: דור של נרקומנים לגירויים גרפיים ומדממים באצטלה של תחושת שותפות נוכח האימה".
המצב (כלכלה)
"בעקבות ההסלמה: ירידות בבורסה, חשש מירידה בצריכה הפרטית" היא הכותרת הראשית המאופקת יחסית של "גלובס". "צניחה בתנועת הלקוחות בחנויות ובקניונים; הביקוש למאבטחים זינק לשיא", נכתב בכותרת הראשית של "דה-מרקר". "המשק נכנס למגננה", קובעת הכותרת הראשית של "כלכליסט".
העיתונים הכלכליים מספקים נתונים על ההשפעה של מעשי האלימות על הכלכלה: "הקניונים ובתי-הקפה בירושלים סובלים מירידות של 20% במספר הלקוחות. בענף התיירות נאבקים בירידה דרמטית בהזמנות מחו"ל" ("כלכליסט"); "חברות התיירות והאופנה בכוננות ספיגה: צפויות להיפגע במיוחד מהמצב הבטחוני" ("דה-מרקר"); "הבורסה בתל-אביב איבדה 2% בהובלת מניות הבנקים" ("גלובס"). ב"גלובס" גם מזכירים בהבלטה כי המשק נכנס אל גל האלימות כשהוא ממילא במצב של האטה.
עוד ב"גלובס": הדהוד דרישתו של שרגא ברוש, יו"ר התאחדות התעשיינים, "לחזק את היצוא". כזכור, שלשום הקדיש העיתון את כותרתו הראשית לדרישה של איגוד לשכות המסחר להקל את הקריטריונים לקבלת רשיון נשק. מלחמה, למרות הכל, אינה חייבת להיות רעה לעסקים.
כותרת טורה של נעמה ריבה, כתבת האדריכלות של "הארץ", הוא "סוד קסמו של הקניון: חניה, מיזוג וביטחון". "בעוד בעולם הם ננטשים", מסבירה כותרת המשנה, "הקניונים הישראליים ממשיכים להיות המקום המועדף על הציבור – בין השאר בגלל הביטחון שהם מספקים".
המצב (מגזרי)
העיתונים החרדיים מציגים שערים בפריסת חירום, אולי גם מפני שאוכלוסייה חרדית מוצאת עצמה בלב מאורעות הטרור – בירושלים. "נשפך דמם כמים", נכתב לכל רוחב שער "הפלס", באותיות לבנות על רקע שחור ותצלומי פיגועים. "על-ידי קביעת שיעורי תורה חדשים מבטלים הגזירות הרעות המתחדשות", מזכירים ב"המודיע", ששומר על חזותו הסולידית, אך עושה בכל זאת שימוש באמצעים גרפיים כדי להמחיש את חומרת המצב: בעמוד השער נדפס הלוגו "ארץ אל תכסי דמם".
"המבשר" מבקש מעל לכותרת הראשית, באותיות לבנות על רקע אדום: "חנון הביטה ממרומים תשפוכת דם ישרים ותמצית דמים". "יתד נאמן" מציג את החזית הרגועה ביותר, עם "דם בחוצות ירושלים" הסולידי ("כי הנה אויביך יהמיון ומשנאיך נשאו ראש").
למרות ההסכמה הכללית בדבר דרך ההתמודדות עם גל האלימות הנוכחי של הסכסוך הישראלי-פלסטיני (תפילה ולימוד תורה), המחלוקות המגזריות נשמרות. כך, את הודעת מועצת גדולי התורה (היום ב-12:00 ייאספו התלמידים בכל מוסדות החינוך הסיעתיים לאמירת פרקי "תהילים") מדפיסים "המודיע" ו"המבשר" במקום בולט במעלה השער, משמאל לשם העיתון. "יתד נאמן" מבליט באותו מקום את הודעת ראש החצר שלו, הרב שטיינמן, וב"בהפלס", עיתון הפורשים שאין לו ייצוג במפלגת יהדות-התורה (הנשענת על מועצת גדולי התורה), הודעת המועצה נדחקת לתחתית עמוד השער.
במקומה באוזן שמאל של השער מודיע "הפלס", שנוסד לפני שלוש שנים על רקע התנגדותו המוחלטת לגיוס לצה"ל, על "חיזוק והתעוררות רבתי בכל שדרות היהדות החרדית בארץ ובעולם", ואף מביא לקוראים את עצתו-הוראתו של "ראש ישיבת בריסק הגאון הגדול רבי מאיר סאלאוויציק שליט"א", שאומר: "חבי כמעט רגע – בתוך היכלי הישיבות". בכותרת לידיעה עצמה מפרטים: "המצב הבטחוני הרעוע הוא בעקבות הזלזול בבני הישיבות".
הזלזול בבני הישיבות אינו הגורם היחיד לכך שערבים רוצחים יהודים. גם האינטרנט אשם. "בנסיבות הזמן והתקופה, מול הסתה פראית שאין לה בסיס ואין לה שחר, אי-אפשר שלא להידרש אל העובדה כי המקור לכל הרעה – הינה אותה טכנולוגיה מתקדמת, שיוצריה אולי חשבו כי בכך יביאו קדמה לעולם וישפרו את איכות החיים בו", נכתב במאמר המערכת של "המודיע". "באמצעותה המחבלים מסיתים; באמצעותה הם מלמדים לרצוח ולהרוג; באמצעותה הם מכנסים הפגנות; דרכה הם מוציאים מפגעים לרחובות".
ב"יתד נאמן" מציינים בכותרת המשנה לראשית על שער העיתון כי את הפיגוע הרצחני אתמול בירושלים ביצע "ישמעאלי שפל".
המצב (ציוץ)
ידיעות אחרונות מחלק את ירושלים? "מנוי יקר, עקב המצב הבטחוני לא חולק העיתון באזורכם. חשבונכם יזוכה בהתאם. ידיעות מנויים *3773"
— jonathan lis (@jonathanlis1) October 14, 2015
החברה הישראלית
"העשירון העליון מכניס פי 8 מהתחתון", נכתב בכותרת לא בולטת על שער "גלובס". "שינוי מגמה: עלייה באי-השוויון בארץ", נכתב בכותרת דיווח של אמנון אטד ב"כלכליסט". "דו"ח הלמ"ס: העשירים הפכו ב-2014 לעשירים יותר, העניים לעניים יותר, והבשורה העצובה היא שהפערים האלה ימשיכו לגדול בשנים הבאות", מודיעה כותרת המשנה. בטור פרשנות מסביר גולן פרידנפלד למה התמונה האמיתית שמציגים הנתונים גרועה בהרבה.
פלילים
הרב יונה מצגר בלשכתו, 14.4.11 (צילום: יואב ארי דודקביץ')
"כתב אישום נגד הרב מצגר: קיבל שוחד של 8 מיליון שקל", נכתב בכותרת על שער "גלובס". "החשד: הרב הראשי לשעבר קיבל שוחד עבור גיורים, גיוס תרומות לעמותות ועריכת טקסים". "הרב הראשי לשעבר מצגר מואשם בקבלת שוחד של 8 מיליון שקלים", נכתב בכותרת על שער "הארץ". שאר העיתונים, אם בשל השטח שתופסים הדיווחים על המצב הבטחוני ואם מסיבות אחרות, אינם מדווחים בשעריהם על כתב האישום נגד הרב הראשי לשעבר יונה מצגר.
פינת הטוקבק
"לאחר 62 שנות פעילות החליטו ב'פלייבוי' לוותר על תמונות הנשים העירומות שפירסמו את המגזין. לדברי עורכיו, המהפכה שביקשו לחולל הושלמה בהצלחה", נכתב בכותרת המשנה לדיווח של איתי שטרן ב"גלריה".
דף הפייסבוק של "ישראל היום", היום
ענייני תקשורת
באורווה של אדלסון. חמי שלו מדווח ב"הארץ" על דיווח באתר "פוליטיקו" האמריקאי, ולפיו "הסנטור מרקו רוביו מסתמן כמועמד הרפובליקאי המועדף על המיליארדר היהודי שלדון אדלסון [...] השניים קיימו לאחרונה סדרת פגישות שבהן הביע אדלסון שביעות רצון מעמדותיו של רוביו. עוד דווח כי השניים 'התקרבו באחרונה, והסנטור מטלפן למיליארדר כמה פעמים בחודש כדי להעביר עדכונים על הקמפיין שלו'".
אין מדובר בחדשות לוהטות. בעיתונות האמריקאית קבעו זה מכבר שרוביו הוא הפייבוריט של אדלסון, החלטה ששווה למועמד עשרות מיליוני דולרים. למעשה, אלכס אייזנשטייט, כתב "פוליטיקו" ש"הארץ" מצטט, כתב על כך כבר באפריל. קוראי "ישראל היום" לא היו זקוקים לאייזנשטייט ול"פוליטיקו". הם היו יכולים לדעת זאת בעצמם עוד לפניו, וזאת על סמך הסיקור הלא פרופורציונלי שרוביו קיבל בחינמון ("בלומברג" דיווח על כך ביוני, על סמך סקירות העיתונות של "העין השביעית"). אגב, גם קוראי "ידיעות אחרונות" יודעים כבר מאפריל במי בחר העיתון כמועמדת שלו לנשיאות ארה"ב, אם כי כאן התועלות והאינטרסים גלויים הרבה פחות.
באורווה של נתניהו. יוסי ורטר כותב ב"הארץ" על "דף המסרים של מירי רגב".
אירוניה היא. "מדריך להורים. איך נתמודד עם עודף מידע ושגרה מתוחה?" היא כותרת טור בעמ' 17 של "ידיעות אחרונות". הדיווחים על "גל הטרור", כפי שהוא ממותג בעיתון, ממשיכים מהעמוד הראשון עד עמ' 22.
אירוניה היא. במדור הדעות של "ידיעות אחרונות" נוזף יועז הנדל במשה כחלון וחברי מפלגתו על כי הם "יושבים על הגדר" ואינם מגישים תוכנית סדורה לפתרון הסכסוך הישראלי-פלסטיני.
שיא הצביעות. ב"ידיעות אחרונות" ממשיכים לקדם את מיזם הצביעות שלהם. בשער האחורי של העיתון היום מדווחים יעל פרידסון ומאיר תורג'מן על ילדי כיתתו של נפגע טרור שצבעו את ציורי החאמסות שהפיץ העיתון בתחילת השבוע.
קולנוע. אורי קליין התלהב מאוד מסרט המד"ב (והפרסום הסמוי) "להציל את מארק ואטני". "יש בסרט הרבה הומור, שימוש מוצלח בלהיטי עבר, ובעיקר, ככל שהוא מתקדם הוא מלהיב יותר ויותר [...] צפייה בסוג זה של סרטים מתישה אותי לעתים. עם זאת, הצפייה ב'להציל את מארק ואטני', שהוא גם מהנה, גם מרתק ובעיקר אינטליגנטי, שילוב נדיר בסרטי הראווה שהוליווד מפיקה, הסבה לי כיף גדול. אני בטוח שלחובבים המושבעים של הז'אנר היא תסב כיף גדול אף יותר".