המצב

"תושב אום-אלפחם דקר ארבעה סמוך לגן-שמואל; פלסטינית הציתה בלוני גז ברכב ליד מעלה-אדומים", נכתב בכותרת הראשית של "הארץ". המציאות הבטחונית הקשה בישראל לא השתנתה אתמול, וכך גם לא השתנה הסיקור שלה בעיתוני היום. אזרחי ישראל עדיין נתונים לאיום מתקפות טרור ערביות, ועדיין נופלים קורבן למלחמת כנופיות עיתונאית. "ישראל היום" ממשיך לשרת בכל כוחו את דף המסרים של פוליטיקאי המקורב לבעלי העיתון, בעוד ש"ידיעות אחרונות" מנסה להבאיש את ריחו. שני העיתונים, הנפוצים בישראל, מגישים את מלאכת הרמייה שלהם כשהיא עטופה בחנפנות וסנסציונליזם, ובעיקר ניצול ציני של מצוקת הקורבנות ועבודתם של כוחות הביטחון.

כך ב"ידיעות אחרונות" נוטלים כמה פסקאות ששירבט איתן הבר וקובעים אותן כהפניה ראשית בשער העיתון. "תודה לכחולי המדים", נכתב בהפניה במרכז השער. "זה הזמן לומר להם: תודה", כותב הבר בתמצית הטור המתפרסמת על השער. "הגיבורים שלנו" היא כותרת אחרת על אותו שער, המובילה למיזם מדהים (ועל כך בהמשך) של עורך העיתון רון ירון: "ילדים ומבוגרים מהצפון, מהמרכז ומהדרום כבר נענו להזמנה להביע תודה לכל אלה ששומרים עלינו" – וזאת באמצעות צביעת חאמסה שהעיתון חילק אתמול ("והיום צובעים גם דגל"). בכפולת העמודים הפותחת את המוסף היומי של העיתון, "24 שעות", בפינה השמורה בדרך כלל למיזמי פרסום סמוי למיניהם, מתפרסם מדור חדש: "הלוחמים שלנו" ("צילום: חטיבת דוברות המשטרה").

ב"ישראל היום" לא נשארים חייבים: כותרת במעלה השער מודיעה: "הלוחמים, השוטרים, החובשים, האזרחים: הם סיכנו את עצמם – והצילו אחרים. הם הגיבורים שלנו. פרויקט מיוחד באתר 'ישראל היום'".

לצד הרכיבה על גבם של הגיבורים, ב"ידיעות אחרונות" ממשיכים לעשות כל שביכולתם כדי לעורר בהלה ולקבע בתודעה את המצב הבטחוני הקשה – וכפועל יוצא את אי-כשירותו של ראש הממשלה. אתמול אירע רק פיגוע דקירה אחד, בניגוד לשלושה-ארבעה בכל יום בשלושת הימים האחרונים, מציינים ב"הארץ", וב"ידיעות אחרונות" מחפשים זוויות חדשות. אחת כזאת סופקה אתמול כנראה באחד התדריכים: "בחזית הטרור: נשים", נכתב בכותרת הראשית של העיתון. הכתב הצבאי של העיתון, יוסי יהושוע, מכריז על "גל חדש" ועליית מדרגה בטרור, וזאת בשל תקרית שאירעה אתמול: שוטר עצר וניטרל ערבייה שנסעה עם מכונית ובה בלון גז ממולכד.

ב"ישראל היום", מנגד, להוטים כל-כך למנוע הכרזות כאלה בדיוק, עד שהם מוכנים אפילו לתת בימה לטענות הפלסטינים כי היה מדובר בסך-הכל בתאונה מצערת. ב"ידיעות אחרונות" מגדילים בשקל תשעים ומדווחים בכותרת המשנה לידיעה של מתן צורי ואליאור לוי, המוקדשת להתלקחות אפשרית בגבול הדרומי, על כך ש"לפנות בוקר צה"ל תקף ברצועה" – תקיפה שלא היתה ולא נבראה (התקיפה המדוברת, שעליה מדווח בידיעה, אירעה שלשום).

"גל האלימות המשתולל בישראל ובשטחים מאז רצח בני הזוג הנקין ב-1 באוקטובר עלול להימשך עוד זמן רב. זו ההבנה המתגבשת כעת במערכת הביטחון, שעודנה מתקשה למצוא מענה אפקטיבי לבלימת המרכיב הבולט ביותר שלו, טרור הסכינאים", קובע עמוס הראל ב"הארץ", ומסכם את המצב הנוכחי בכמה נקודות: "מזרח ירושלים נותרה לב העימות", "בגדה המערבית ניכר בימים האחרונים מאמץ של הרשות להרגיע את הרוחות", הזעם מצטבר גם אצל ערביי ישראל ו"לרצועת עזה עלולה להיות השפעה מכרעת על המשך העימות הנוכחי". כותרת הטור היא "שאלת המפתח: מה רוצה מוחמד דף".

הסתה

"מעניין שראש הממשלה בנימין נתניהו נסוג לחלוטין מההאשמות כלפי הנשיא הפלסטיני מחמוד עבאס (אבו-מאזן) בשאלת ההסתה", כותב עוד הראל ב"הארץ". "נראה שנתניהו סונדל בידי הדרג המקצועי, כשקודם אמ"ן ואחר-כך שב"כ קבעו בפסקנות כי עבאס אינו מעודד טרור ופועל זה כמה ימים למניעתו. זה לא מפריע לאגף הימני יותר בממשלה ובכנסת להוסיף להתלהם, אבל ניכר שנתניהו ריסן את גישתו, בהשפעת מערכת הביטחון". בעוד שהחדשות בנוגע לשינוי דף המסרים הגיעו ל"ישראל היום", ב"ידיעות אחרונות" מתעלמים: "הסתה ברשות: תואר כבוד לרוצח", נכתב בכותרת ידיעה של אליאור לוי בעמ' 14. ב"ישראל היום", לעומת זאת, מסבירים כי מדובר בלשכת עורכי-הדין הפלסטינית, ולא ברשות הפלסטינית.

ב"ידיעות אחרונות" מצטיין גם היום המוסף היומי בניסיון להאיר צדדים אחרים של המציאות הבטחונית (וכפועל יוצא, החברתית). היום על שער המוסף – אריאלה שטרנבך התלוותה לניידת טיפול נמרץ שבה עובדים יחדיו ערבי, חרדי ומתנחל. נוסף לכך, במקרה או שלא במקרה, האייטם המוביל של מדור הרכילות הוא תצלום של זוג ידוענים, יהודייה וערבי. באופן יוצא דופן נרשם היום גם בעמודי החדשות ניסיון להאניש את האויב הערבי: פרסום תמונתו של אב שילדתו הפעוטה נהרגה כתוצאה מהפצצת צה"ל.

"מפגעים רבים בגל הטרור הנוכחי מתומרצים בידי ארגונים שמפיצים כרזות ומשלמים למיידי אבנים", נכתב בכותרת המשנה לכתבה של תומר גנון ב"כלכליסט". "משרד הביטחון יכול להכריז עליהם כהתארגנות לא-חוקית, להחרים את נכסיהם וכך להשבית את פעילותם. אך כשמדובר בארגונים לא ממוסדים, זה לא כל-כך פשוט".

בפתח המוסף היומי של "ידיעות אחרונות", "24 שעות", בפינת הראיון הקצר, שואלת גיל קורוטקי את מאוריציו מולינרי, שליח "לה-סטמפה" האיטלקי למזרח התיכון: "לציבור בישראל יש רושם שהתקשורת הזרה נגדם". "גם לרוב הפלסטינים יש אותו הרושם. גם הם משוכנעים שהעולם לא מבין את מצבם", משיב מולינרי.

ערבים רבים

כל העיתונים מדווחים על עימות בין ראש עיריית נצרת לבין ראש הרשימה-המשותפת, ששודר אתמול בערוץ 2 (וזכה לפרסום מקדים ב"גלובס", אות לחוסר הספונטניות של המהלך המתוקשר של ראש העיר). "ראש עיריית נצרת לח"כ איימן עודה: 'הרסתם לנו את העיר'", נכתב בכותרת על שער "מעריב". "עלי סאלם הביע את זעמו על הפוליטיקאים הערבים שלדבריו מציתים מהומות כדי לגרוף רווח פוליטי. סאלם הפריע לראיון של ח"כ עודה בעירו וצעק לעברו: 'לך תחפש עניינים במקום אחר'".

#צבועים

האם מיזם החאמסות של עורך "ידיעות אחרונות" רון ירון הוא פרסום סמוי למוצר של זרוע אחרת של הקבוצה? הקדמה: אתמול התפרסם בעיתון שער אחורי בפריסה חגיגית ומיוחדת, שהוקדש כולו לאיור בשחור-לבן של חאמסה. "'ידיעות אחרונות' מזמין אתכם לצבוע את החאמסה לכבוד החיילים והשוטרים – ולהצטלם איתה", נכתב בכותרת העמוד. משני צדיה הודפסו הכיתובים "נלחמים בטרור" ו"תודה לגיבורים שלנו" (בפונט גדול במיוחד).

"הם מגנים עלינו בגופם מדי יום, ונותנים את כל הנשמה כדי שאזרחי ישראל יוכלו, גם בימים קשים של טרור ומהומות, להמשיך בשגרת חייהם. עכשיו אתם יכולים לומר לחיילים ולשוטרים תודה צבעונית במיוחד – מכל הלב", נכתב מתחת לאיור. "אתם מוזמנים לצבוע את החאמסה הגדולה שבעמוד זה, לכתוב את שמכם, להצטלם איתה – ולהעלות את האיור המוכן לפייסבוק ולאינסטגרם של 'ידיעות אחרונות' או ynet, תחת ההאשטג #תודהלגיבורים. גם כיתות, משפחות או קבוצות חברים יכולות לצבוע ולהצטלם יחד. צבעו את החאמסה בעפרונות, בטושים, בצבעים זוהרים או עדינים, לבד או עם הילדים. הכל כדי להראות לאנשי כוחות הביטחון שלנו שגם כאשר הם עומדים אל מול הסכנה – הם אף פעם לא לבד. לא חייבים לצבוע הכל. אפשר להכניס קצת צבע. והעיקר – לשתף".

כפי שניתן לראות, מדובר בטקסט שיווקי מובהק, ובעצם הזמנה לקמפיין קידום לכל דבר – כולל ההכוונה המדויקת להפצה ושכפול ברשתות החברתיות השונות. אבל מה מנסים לקדם ב"ידיעות אחרונות" באמצעות הקריאה הנרגשת?

החאמסה של "ידיעות אחרונות"

מובן שיש כאן המשך של הקו שעליו הוחלט בעיתון לאחר ההפסד בבחירות (הדגשת העממיות וה"פטריוטיות" של העיתון, בניסיון לכבוש בחזרה את לבם של הקהלים שמאסו במלחמתו של "ידיעות אחרונות" בנתניהו), וברור גם כי מילוי ההוראות והפצת החאמסה הצבועה הם למעשה פרסום של העיתון עצמו, שהלוגו שלו מודפס בגדול בראש הדף (שמופץ גם ברשת באמצעות דף הפייסבוק ואתר ynet). אך מדוע הוחלט דווקא על הדרך הביזארית הזו (למרבה האירוניה, סמל החאמסה שאוב בכלל מהמסורת המוסלמית, ומייצג את ידה של פאטמה, בתו של הנביא מוחמד), והאם הדבר קשור לטרנד הצביעה למבוגרים ולעובדה שהוצאת הספרים של "ידיעות אחרונות" מנסה להוביל אותו בישראל?

ייתכן, כמובן, שמדובר בצירוף מקרים, אך לאחרונה התפרסמה ב"לאשה" כתבה רחבת היקף על הטרנד המסחרי: "צביעה במקום עצבים: טרנד חוברות צביעה למבוגרים, מרגיע ובריא למוח", ממליצה כותרת הכתבה מ"לאשה" שהתפרסמה גם באתר xnet, גם הוא מבית "ידיעות אחרונות". לעיתון "ידיעות אחרונות" עצמו צורף קופון שהזמין את הקוראים לרכוש את ספרי הצביעה של הוצאת "ידיעות אחרונות". "המנויים נהנים מטרנד הצביעה העולמי!", נכתב במרכז המודעה לסדרת הספרים, שהוצעו למכירה במחיר מבצע של 19.90 שקל כל אחד (בתנאי שיירכשו בסניפי סופר-פארם). ולבסוף, גם לצדה של החאמסה עצמה, בשולי הדף, נכתב אתמול כך: "האיור מתוך חוברת 'תופסים צבע' בהוצאת ידיעות-שורות".

ההון

שר הכלכלה אריה דרעי (צילום: הדס פרוש)

"משרד הכלכלה חובר לכיל – נגד המדינה", נכתב בכותרת מאמר של מירב ארלוזורוב ב"דה-מרקר". "כל-כך הרבה פעמים עלה שמה של משפחת עופר כמי שעושה שקשוקה למדינה – סביב מכירת מניות המדינה בצים לחברה-לישראל, סביב הדיונים להארכת זכיון בתי-הזיקוק, שהיו אז בשליטת החברה-לישראל, וסביב אינספור המחלוקות שבין כיל למדינה – עד שמפתה להימנע משימוש במטבע הלשון השחוק גם כעת", היא פותחת.

"מפתה עוד יותר להימנע מכך משום שאת השקשוקה הפעם לא משפחת עופר רקחה. מי שרקח אותה הוא דווקא משרד הכלכלה, שהוציא חוות דעת שמרוקנת מתוכן את כל טיעוני המדינה נגד כיל ונגד משפחת עופר, ושאם תתקבל, כל הדיון הרועש בכנסת על אישור המלצות ועדת ששינסקי 2 ייהפך לעקר. לפי חוות הדעת של משרד הכלכלה, גם ששינסקי 2 וגם הוצאתה של כיל מהגנת חוק עידוד השקעות הון בטלים ומבוטלים. [...] מתברר שמשרד הכלכלה התרשם כל-כך מטיעוניה של כיל, שבמידה רבה הוא אימץ את עמדת כיל כעמדה המקצועית שלו. לכך יש השלכה משפטית עצומה". לפי ארלוזורוב, המדינה עלולה להפסיד בגלל שינוי הכיוון של אריה דרעי לפחות 300 מיליון שקל בשנה.

ב"גלובס" מדווח כי רשות ההגבלים, שראשה הודח הלכה למעשה משום שהתנגד למונופול הגז, "מקלה את הרגולציה על חיפוש גז טבעי". ב"מעריב" מדווח כי שר האנרגיה יובל שטייניץ נפגש עם ראשי נובל-אנרג'י, החברה המרכזית במונופול הגז (יחד עם דלק). ב"ידיעות אחרונות" כותבת טובה צימוקי על ההתמודדות על משרת היועץ המשפטי לממשלה. לדבריה, אבי ליכט, המשנה ליועץ, הפך מהמועמד המועדף על היועץ המכהן וינשטיין למועמד חסר סיכוי: "באחרונה סר חנו בעיני מקבלי ההחלטות בשל עמדותיו בסוגיית מתווה הגז". כזכור, ליכט התריע במכתב יוצא דופן כי קיומו של מונופול אנרגיה הוא בגדר סכנה לדמוקרטיה הישראלית.

אקדח לכל אזרח

"גלובס" נרתם לעידוד האחזקה של כלי נשק חמים על-ידי אזרחים בישראל. בעקבות ההצהרות הממשלתיות שמשמיעים תדיר גורמים שלטוניים אובדי עצות מול משברים בטחוניים, נראה כי גם גורמים מסחריים מעוניינים לרכוב על ההזדמנות. "פנייה לארדן: שנה מדיניות מתן הרשיונות לכלי נשק", נכתב בכותרת הראשית של העיתון. כותרת המשנה מבהירה כי מדובר בפנייה של איגוד לשכות המסחר, שם "מותחים ביקורת על הקשחת הקריטריונים בשנים האחרונות" (אותם קריטריונים שהוקשחו בין השאר משום שבין משבר בטחוני אחד למשנהו, בעונת מלפפונים זו או אחרת, עת אזרח משתמש בנשקו כדי לרצוח אזרחים אחרים – בעיתונים מתפרסמים מאמרים עונתיים בגנות החזקת נשק המונית).

סמדר שיר כותבת ב"ידיעות אחרונות" בעד "שאזרחים יסתובבו עם נשק".

ענייני תקשורת

פתטיות. איילת שקד היא אחת הקלפים ש"ידיעות אחרונות" מנסה לנכס באמצעות סיקור אוהד, אל מול האס של בנימין נתניהו. בהתאם, היא זוכה לקבלת פנים צוננת ב"ישראל היום", שהיום לא מצליח להתאפק ומפרסם את הכותרת "הליכוד: 'שקד מנכסת לעצמה קרדיט. זאת, לאחר ציוץ של שרת המשפטים שקד בטוויטר, בו טענה כי היא יזמה את החקיקה להגברת האכיפה על מיידי האבנים". "ישראל היום", שמקדיש לאותה חקיקה ידיעה בולטת בדף קודם, הוא שחקן על המגרש בקרב התדמיות של חברי הממשלה. בלהט המשחק לפעמים הוא מסיר את הגופייה.

טעות כפולה. "אסי עזר עשה טעות", נכתב בכותרת ראיון קצר של ערן סויסה עם ארז טל, ידיעה שתכליתה יחסי-ציבור לתוכנית בידור חדשה, אלא שהציטוט כלל אינו מופיע בראיון. כשנשאל טל על פרישת שותפו להגשת תוכנית בידור אחרת, "האח הגדול", ענה בנוסח מתחמק מקובל – שלא מזכיר אפילו בדוחק את הקביעה ההחלטית שבכותרת (שאינה מופיעה גם בנוסח המקוון של הידיעה).

ציטוט שאינו מופיע בכתבה מגיע לכותרת, "ישראל היום", 12.10.15

אין חפץ בו. אתמול חזרו ב"ידיעות אחרונות" על הטענה המטעה של ניר חפץ, שליחה של משפחת נתניהו, כאילו יועצת התקשורת אמילי מואטי עובדת כעת עבור הרשימה-המשותפת. התיקון מתפרסם היום בתחתית עמ' 25 של העיתון ("הפסיקה לייעץ להם בתום מערכת הבחירות"), ללא הסבר כלשהו על ההקשר או הסיבה שבגינה מופיעה ה"הבהרה" שאינה מבהירה.

נח מוזס. ציון 30 שנה למותו של נח מוזס מגיע היום לשיאו עם מוסף מיוחד המוקדש לכך. ראוי לציון: הפעם לא מעלימים את דב יודקובסקי, העורך שעשה את "ידיעות אחרונות" מעיתון על סף הכחדה למונופול עיתונות ישראלי, כפי שעשו בגיליון לציון 70 שנה לעיתון. טקסט של יודקובסקי המנוח, שפורסם שנה לאחר מותו של נח מוזס, מתפרסם מחדש לקראת סופו של המוסף.

עוד ראוי לציון: באופן לא שגרתי מתפרסם במוסף טקסט פרי עטו של ארנון (נוני) מוזס, הבעלים והעורך האחראי, שניצח את יודקובסקי בקרב השליטה על העיתון לאחר מות אביו (של נוני). נוני מוזס נותן קרדיט ליודקובסקי, אך בהמשך מונה אותו ברשימת אויבי העיתון: "במשך השנים, מאז פטירתך, צלחנו ניסיון שנכשל ל'פוטש' 2 מצד יודקובסקי, שניסה לעשות מעשה קרליבך"‎. עוד ברשימה: "עבריין שפעל נגדנו באמצעים פליליים". דוגמה אופיינית לרוח הלא-עיתונאית של "ידיעות אחרונות", שמקפיד להילחם באויביו במחשכים ולא להזכירם בשמם. הטקסט עצמו מזכיר את המלה "עיתונות" פעם או פעמיים, אך רובו ככולו מוקדש לשני עניינים: געגועים לאב ורגשות נקם – כלפי קרליבך, כלפי יודקובסקי וכלפי שורה של דמויות שמוזס מותיר אנונימיות.

מן הטקסטים האחרים עולה תמונה של נח מוזס כמנהל נאור, המקפיד על אתיקה עיתונאית (חיים רוזנברג, "מנהל האבטחה" של העיתון, מספר כיצד נח מוזס סירב לשתף פעולה עם המשטרה בתרגיל עוקץ), ושל עיתון המקיים יחסים הדוקים עד סימביוטיים עם מפלגת העבודה (שאף היתה בעלת מניות בעיתון, אי-אז – פרט טריוויה לא כל-כך ידוע). בפתח הגיליון טוען שמעון פרס כי מוזס תרם לכינונה של עיתונות חופשית בישראל. כמו יתר האמירות במוסף, גם אמירה זו נדמית תלושה ומגוחכת על רקע מצבו הנוכחי של העיתון.

עיתונות חופשית. רביב גולן, עורך מוסף הבידור של העיתון החופשי "ידיעות אחרונות", התארח לחופשה מפנקת בדנמרק על חשבון לשכת התיירות של המדינה הסקנדינבית וחברת התעופה האזורית. בתמורה קיבלו אלו כתבת שער מפנקת במוסף התיירות של העיתון. איך ניסח זאת גולן עצמו בפתח הסקירה, אחרי שהוא מהלל את העיר: "השתכנעתם? קבלו כמה דברים שכדאי לכם לעשות בעיר. לא השתכנעתם? קבלו בכל זאת".

מבצע. "קונים ממגוון עוגיות שוקולד-צ'יפס ומקבלים 'ידיעות אחרונות' במתנה!" (מודעה עצמית, "ידיעות אחרונות").