תעמולה
גם היום ממשיך "ישראל היום", העיתון הנפוץ בישראל, המחולק חינם במאות אלפי עותקים, לשרת באופן הדוק ומוחלט את הקו התעמולתי של ראש הממשלה בנימין נתניהו. "ישראל היום", עורכו הציניקן עמוס רגב ועיתונאיו כולם אינם משרתים את הציבור שהם אמורים לשרת, וגם לא את החלק שלו ("הימין") שהם מתיימרים לשרת, אלא פרסונה פוליטית שהשכילה לקשור קשרי חברות עם מולטי-מיליארדר אמריקאי.
דף המסרים של נתניהו, כפי שנפרש בנאומו אתמול, מכוון רובו ככולו לציבור הישראלי – ולא לערבים המנסים לפגוע בו. המצג של נתניהו המנסה לבלום טרור אלים באמצעות רטוריקה תקיפה אכן מביך וראוי לגיחוך שהוא מעורר, אך כמובן שלא לשם כך הוא נועד. קהל היעד של ראש הממשלה הוא קהל המצביעים הפוטנציאלי שלו, ולא הפלסטינים (או עם ישראל). המסרים מתחלקים לשלושה: עוצמת התגובה הממשלתית (הכותרת הראשית), גבורת הישראלים ("בכל מקום, בכל רגע, מסתובבים בינינו גיבורים" היא ההפניה לטור של מקורבו של נתניהו, העורך הבכיר בועז ביסמוט), וההסתה הפלסטינית ("על גלי ההסתה" היא כותרת "המוסף השבועי").
(אגב: "בצבא ובשב"כ מדגישים את הצד החיובי: הרשות הפלסטינית, בניגוד לשנת 2000, אינה מעודדת כעת טרור, וההנחיות שניתנו למנגנוני הביטחון שלה בדבר ריסון האלימות היו חד-משמעיות", כותב עמוס הראל ב"הארץ").
כותרתו הראשית של "ישראל היום" ממשיכה את רצף הכותרות מאז הסלמת ההסלמה הנוכחית, שהוקדשו לא לאירועים החדשותיים, אלא לתגובה של ראש הממשלה: "להוציא את התנועה-האסלאמית מחוץ לחוק". ב"תגובה" הכוונה כמובן לתגובה פובליציסטית, מאחר שהתגובות של נתניהו עד כה היו כולן בגדר הבעות של משאלות ורצונות, ולא הצהרה על מעשים ממש.
לשם השוואה, אלו כותרות העיתונים האחרים: "נקודת מפנה" ("הארץ"); "טרור בלי הפסקה" ("ידיעות אחרונות"); "יממה נוספת של פיגועי דקירה; 13 נפצעו, בהם גם פצועים קשה" ("המודיע"); "נמשכת ההסלמה החמורה; אינתיפאדה של דקירות המתבצעת על-ידי טרוריסטים בודדים בגל פיגועים מתמשך על פני כל הארץ; צדו צעדינו מלכת ברחובותינו" ("הפלס"); וגם: "נלחמים עם ידיים בכיסים" (בשבע"). רק "מעריב", שכנראה נקרע בין נאמנויות סותרות, חולק עם "ישראל היום" כותרת ראשית השאובה מדברים שאמר נתניהו (לצדה, תמצית טור של בן כספית הלועג להם). "מקור ראשון", גם הוא בבעלות אדלסון, מגיש פארודיה (כנראה לא מכוונת) על כותרתו הראשית של אחיו הגדול: "נמשכים פיגועי הדקירה. נתניהו מאשים את הרש"פ והתנועה-האסלאמית".
מובן שה"טרור בלי הפסקה" של "ידיעות אחרונות" אינו תמים, ומתחבר היטב ל"בכל רגע, בכל פינה" המבהיל, בכותרת הראשית של "המוסף לשבת". "איפה הראש", ככותרת ההפניה לטורה של סימה קדמון, ההולכת על ראשו של נתניהו, מספקת את הצופן להבנת הגיליון.
ביטחון
"סדרת פיגועי הדקירה האחרונים – 15 פצועים בשבע התקפות טרור ב-48 השעות האחרונות, מקריית-גת ועד קריית-ארבע, מעפולה לירושלים לפתח-תקווה ולתל-אביב – עלולה להיזכר כנקודת המפנה בהסלמה הנוכחית", כותב עמוס הראל בפתח טורו ב"הארץ", שממנו שואבים העורכים את הכותרת הראשית של העיתון. "שיעור האבידות אמנם לא דומה לימי האינתיפאדות, אבל הבהלה הציבורית כבר מתקרבת לממדיה מאז. הסיקור הדרמטי בכלי התקשורת, ובו לא מעט התרעות שווא על אירועים המתבררים כפליליים, ולצדו אווירת הפאניקה ברשתות החברתיות, כבר מכתיבים כללי משחק חדשים.
עימותים בצור-באהר, 7.10.15 (צילום: הדס פרוש)
"ברוב המקרים מצליחים אנשי ביטחון ואזרחים לנטרל את המחבלים בתוך דקות ספורות. אבל נדמה שזהו רק עניין של זמן עד שנתחיל לחוות גם את ההיבטים האחרים של התופעה, המוכרים מתקופות קודמות. [...] אם יימשך הגל הנוכחי, נראה עד מהרה גם מקרים של זיהויים שגויים או ירי מוטעה של אזרחים על אזרחים, במאמץ לשתק את המחבל. כך או כך, יידרש כעת מאמץ שיא של המשטרה ומשמר-הגבול גם בתחומי הקו הירוק. בשטחים הוכרז היום יום זעם, ועל רקע תפילות יום השישי במסגדים, המצב נפיץ מתמיד.
"מאז מוצאי שבת אירעו בישראל ובשטחים תשעה מעשי דקירה. במקרה אחד, אתמול בקריית-ארבע, הצליח הדוקר להימלט. הפרופיל של שמונת המחבלים האחרים, בהם אשה אחת, דומה להפליא: צעירים (כולם, פרט לאחד, בני פחות מ-20), שלא ביצעו עבירות בטחוניות בעבר ולא השתייכו לאף ארגון טרור. אלה פיגועי השראה. הצלחת הראשון מובילה לניסיון של השני ובעקבותיהם לעוד גל של חקיינים, בוודאי כשהם רואים עד כמה מתקשים כוחות הביטחון הישראליים לבלום את התופעה. עיקר התסיסה האידיאולוגית נעשית לבד, מול המחשב. לאתרי אינטרנט אסלאמיים, ובהם כאלה הקשורים בתנועה-האסלאמית בישראל, נועדה השפעה מרכזית. כרגע, מזרח ירושלים מובילה את האלימות. האווירה והאירועים שם מקרינים על המצב בגדה המערבית, ולא להפך, כפי שהיה בעבר.
"בינתיים ממשיכה מערכת הביטחון להמליץ על בידול בצעדי התגובה הישראליים – להילחם במחבלים, לא באוכלוסייה הפלסטינית. אבל הסחף כבר כאן, והלחץ הציבורי יעשה בוודאי את שלו. זה עניין של ימים, אם לא שעות, עד ששרים יתבעו להטיל סגר מלא על השטחים ולעצור את עבודתם של יותר ממאה אלף פועלים פלסטינים בתחומי הקו הירוק ובאזורי התעשייה בהתנחלויות. התוצאה, הזהירו אתמול בכירים בצה"ל, עלולה להיות ההפך מן המקווה ולדחוק לחזית המאבק גם אלפי פלסטינים שעד כה הסתייגו ממנו. את כל צעדי הנורמליזציה הזהירים, שנבנו כאן בהדרגה ובעמל רב אחרי דעיכת האינתיפאדה השנייה (ואפילו מול עזה, אחרי המלחמה בחמאס אשתקד), אפשר להפוך בבת אחת, כאילו לא היו מעולם".
ביטחון (דעות)
"האינתיפאדה השלישית, שלמרבה האבסורד עדיין מוכחשת, נפתחה כבר לפני יותר מחצי שנה", כותב שי ניב בטורו הקבוע בפתח גליון "גלובס", "לא בנאומי הסתה של אבו-מאזן, כפי שטוענים היום בירושלים, אלא בבליץ התקשורתי של נתניהו ערב הבחירות האחרונות, כשהוא עוקף את נפתלי בנט מימין ומצהיר כי לא תקום מדינה פלסטינית במשמרת שלו. ברמאללה הקשיבו לו היטב, ובפעם הראשונה גם האמינו לו".
"יש לנו עורכים ועיתונאים בכירים בעיתונות הכללית והמגזרית, יש לנו פוליטיקאים בצמרת השלטון, יש לנו תועמלנים מוצלחים, יש לנו פעילי שטח חרוצים, וכל אלה צריכים להביא את השינוי", קורא אבי סגל ב"בשבע". "לא עוד הסתפקות בקינה, בהשמעת שברי פסוקים ושירי אבל. לא עוד התגאות בממלכתיות שלנו, בכך שאנחנו קוברים את קורבנותינו בשקט ולא מחוללים כאוס במדינה. לא עוד עיסוק בפיגוע כזה או פינוי מאחזים אחר – השיח כולו צריך להשתנות, להתחדש, עד שגם החינמון של אדלסון ייראה מולו כמו ביטאון מפא"יניקי משנות החמישים של המאה שעברה".
"אחרי יותר ממאה שנות טרור ערבי, רצוי להיפטר מהמחשבה המופרכת שיש לנו איזו אשמה", נכתב בתמצית טורו של חנוך דאום על שער "ידיעות אחרונות". "הגיע הזמן שנבין כי הטרור איננו תוצאה של סכסוך טריטוריאלי: המצב המדיני איננו באמת המניע לתרבות הרצחנית של האסלאם הקיצוני. הר-הבית הוא רק תירוץ".
ב"הארץ" כותב עמוס הראל על תדרוכי כוחות הביטחון: "בכל הדיונים בצד הישראלי מוצגים המתח סביב הר הבית ופיגוע הטרור היהודי בכפר דומא כצמד המאיצים הבולטים של ההתפרצות הנוכחית".
"את ההגדרה הקולעת ביותר למתחולל בשטח נתן השבוע גורם בכיר במערכת הביטחון, שגם הוא, כמו כל חבריו, בורחים מן האמירה שזו אינתיפאדה, כשקרא למה שקורה בשטח 'מגפה'. עד השבוע היו הכל בטוחים שזו אכן סוג של מגפה המופיעה אחת לשנה בתקופת החגים ונעלמת בסיומם", כותב הפרשן א' פאר ב"המודיע".
משפט
"גלובס" מדווח בכותרתו הראשית על המלצות שהגיש השופט בדימוס ומבקר המדינה לשעבר אליעזר גולדברג לשרת המשפטים איילת שקד. "לפצל לשניים את סמכויות הנציבות שקמה לפני כשנה: הביקורת המערכתית על עבודת הפרקליטות תועבר למבקר פנימי בפרקליטות שיוכפף ליועמ"ש, ואילו בירור תלונות פרטניות נגד הפרקליטים ייוותר בידי הנציבות, אך בתנאים ובהגבלות מסוימים. ההמלצה הדרמטית: גם היועמ"ש יהיה נתון לביקורת של הנציבות, בניגוד לעמדת היועץ המכהן וינשטיין: 'קיים כיום יחס הפוך בין העוצמה הנתונה ליועמ"ש לבין מידת הפיקוח והבקרה על תפקידו'", נכתב בכותרת המשנה לכתבה של חן מענית.
פוליטיקה
לילך ויסמן מקדישה את טורה הפוליטי השבועי ב"גלובס" ליוסי דגן, מי שכתב המדיה של "דה-מרקר", נתי טוקר, חשף השבוע כי הוא זוכה לסיקור מיטיב בקבוצת התקשורת של נוני מוזס (גילוי שנחגג ב"ישראל היום"). דגן, ראש המועצה האזורית שומרון, הוא ממובילי המחאה מימין נגד האופן שבו מנהל נתניהו את המשבר הבטחוני הנוכחי. "אין היום אדם בליכוד שיכול להרשות לעצמו להתעלם מדגן", קובעת ויסמן, זאת בשל השפעתו על מחנה מתפקדים במפלגה ("הוא הפייגלין החדש", היא כותבת).
ראש הממשלה בנימין נתניהו נואם בכנס מפלגת הליכוד, 6.9.15 (הצילום התפרסם ללא קרדיט לצלם בדף הפייסבוק הרשמי של נתניהו)
זאת הסיבה, לפי ויסמן, להשתתפותם של שרי ליכוד בהפגנה המתמשכת מול בית ראש הממשלה. היא גם מצביעה על כך שמקורבי נתניהו מקרב שרי הליכוד לא הופיעו בתקשורת כדי לסנגר על הטיפול של ראש הממשלה בטרור הפלסטיני. בחלקו השני של הטור מאריכה ויסמן בעלבונות מגוונים לנתניהו, הססנותו, חרדנותו והישענותו על רטוריקה ריקה – ועל האופן שבו ההרעה במצב הבטחוני פוגעת בתדמיתו. בין שני החלקים קובעת ויסמן כי לנתניהו "אין אלטרנטיבה".
פרשנות אחרת של ויסמן היא כי פניו של נתניהו אינם לממשלת אחדות, וכי הוא יעדיף ללכת לבחירות. "נתניהו קורא לאחדות" היא הכותרת הראשית של "מעריב", השאובה מתוכן נאומו של נתניהו אתמול במסיבת עיתונאים שכינס. "נתניהו: בעד ממשלה רחבה. הרצוג: שיחזיר את המפתחות", נכתב בכותרת על שער "ידיעות אחרונות". "נתניהו הציע אחדות, אך נראה שהמגעים תקועים", נכתב בהפניה על שער "הארץ" לטור של יוסי ורטר.
הון
העיתונים מדווחים על ישיבה אתמול בוועדת הכלכלה בנוגע להמלצות הוועדה הידועה בכינויה "ששינסקי 2", למיסוי רווחי יתר ממשאבי טבע, שבה נכחו בין היתר ניר גלעד, יו"ר דירקטוריון כיל, ופרופ' איתן ששינסקי.
על-פי הדיווח של רוני זינגר באתר "כלכליסט" (שאינו מדפיס גיליון בימי שישי), הוועדה המליצה לתקן חקיקה ישנה המיטיבה עם בעלי הון שנמסר להם זיכיון למסחר באוצרות הטבע של ישראל, אולם כעת מעוניין ראש הממשלה בנימין נתניהו לשנות את יישום ההמלצות כך שיופחתו התמלוגים שהיו אמורים להיות מושתים על כיל (כימיקלים-לישראל), חברה בשליטת עידן עופר, העוסקת בכריית אשלג. לצורך כך ביקש נתניהו להוציא את יישום ההמלצות מחוק ההסדרים, אולם בשל התנגדות של שר האוצר משה כחלון, הושגה פשרה שלפיה תוקם ועדה נוספת, "ועדת הארבעה", ובה אנשי ממשל בלבד, שידונו שוב ביישום. יו"ר ועדת הכלכלה, ח"כ משה גפני, התומך ביישום ההמלצות, יזם דיון בוועדת הכלכלה כדי למנוע אפשרות למחטף בוועדת הארבעה ולהפוך לפומבי את הדיון הנוסף בהמלצות שכפה ראש הממשלה.
עידן עופר (צילום: משה שי)
ב"גלובס", המקדיש לדיווח מן הוועדה הפניה מהשער, כותב עמירם ברקת כי ששינסקי הצהיר כי רווחיות כיל, העומדת על 37%, כוללת את רווחיה בחו"ל, וכי רווחיה בישראל גבוהים הרבה יותר – אך הוא מנוע מתוקף הסכם סודיות לפרט את המספרים. "כיל איימה בפיטורי עובדים ובעצירת השקעות", מצטט ברקת את ששינסקי. "תעסוקה בנגב חשובה לכולנו. מס רווחי יתר הוא אקדח ריק, הוא לא צריך להביא לשום פיטורי עובדים. אם יש לך השקעה שנותנת 40% תשואה ובא מנוול ומוריד לך אותה ל-35% – אתה תצא ממנה? [...] כיל מבקשת להאריך את הזיכיון, אז איך מצבם כל-כך גרוע? יש כאן כשל לוגי".
ההכנסות לקופת המדינה הצפויות מיישום המלצות ששינסקי, אלו שנתניהו מעוניין לוותר על כולן או מקצתן, נכתב בידיעה ב"גלובס", עומדות על כחצי מיליארד שקל לשנה.
בראש סדר היום
הכתבה המובילה של מוסף הדגל של "ידיעות אחרונות", תחקיר שהכנתו ארכה זמן רב, עוסקת בגורלם של כלבים משוטטים.
ב"דה-מרקר" מקדישים את הכותרת הראשית של גליון שישי לכתבה נרחבת על מיזוג בין חברות שבבים.
עבירות מין
"השכנים של אלנבי 40 לא היו זקוקים לסרטון", נכתב בכותרת ידיעה של אילן ליאור על שער "הארץ". "המין על הבר, מעידים רבים, לא היה אירוע נדיר. הבעלים כבר מבינים שהיה צריך לנהוג אחרת". ב"ידיעות אחרונות", שדיווח על תדירות האירועים הללו בבר המדובר כבר אתמול, מציעים ראיון נוסף (מאחר שהוא אינו ראשון, מצמידים לו את התואר "מיוחד") עם "המתלוננת על האונס באלנבי 40: 'נתנו לי סמים ואלכוהול, קיבלתי סחרחורת, לא יכולתי להתנגד". סיכום ביניים של הפרשה מעלה כי עידן הרשת – דווקא בשל תרומתו האדירה להפצת פורנוגרפיה – מגביר גם את היכולת לזהות עברייני מין ולטפל בהם.
סגן א'
"מי אתה, סגן א'", שאל כאן השבוע עוזי בנזימן. היום ב"הארץ" מנסה עמוס הראל להשיב: "באופן מקרי, כמה שעות לפני רצח הזוג הנקין, הודיע הצבא על ההחלטה להדיח מתפקידו את סגן א', סגן מפקד פלוגה בחטיבת גבעתי. בתקרית שאירעה לפני כשבועיים צולם א' מתנפל על עיתונאים זרים בצומת בית-פוריק ליד שכם, חוטף מהם שתי מצלמות ומנתץ אותן על האדמה. רצח בני הזוג אירע על אותו כביש, קרוב למקום שבו תקף הקצין את הצלמים. בימין ובהתנחלויות מיהרו לקשור בין הדברים: לא רק שבני הזוג נרצחו משום שצה"ל בחר להסיר מחסום באזור, אלא שהתנכלות הצבא לקצין האמיץ משדרת חוסר גיבוי ללוחמים. ככה לא נלחמים בטרור.
"הטענות הללו אינן עומדות במבחן המציאות. המחסום הוסר עוד לפני כשנתיים והצבא מסתייג כיום ממילא מחסימת כבישים לפלסטינים, בנימוק שהדבר הופך כל מכונית ישראלית הנעה בכבישים הללו למטרה בטוחה מבחינתם של המחבלים. אשר לקצין, ההתפרעות שלו משקפת אובדן שליטה והתמקדות בטפל, במקום לעסוק במשימה שהיתה לפניו, התמודדות עם מיידי אבנים פלסטינים. ובכל זאת, שרת המשפטים איילת שקד, הנציגה החילונית בהנהגת המפלגה הדתית, תקפה בראיון טלוויזיה בליל שישי שעבר את הטיפול של צה"ל בסגן א' כהפגנת חולשה והעדר גיבוי, המפריעים ללוחמים לטפל כהלכה בטרור. בצאת השבת, בראיון לגלי-צה"ל, הצטרף אליה בנט, שתבע מראש הממשלה לא לכבול את ידי הצבא. הדחת הקצין הזכירה לבנט התנכלות משפטית למג"ד. במשתמע נראה שהתכוון למפקד גדוד שריון שנבחנת העמדתו לדין בפרשת ירי על מרפאה פלסטינית ברצועה בעת המלחמה אשתקד. יותר מעשרה מג"דים ומח"טים נחקרו בידי מצ"ח מאז המלחמה בעזה, אבל רק סביב המג"ד הזה מתנהל קרב הגנה ציבורי ופוליטי.
"אולי זה רק מקרי שגם סגן א', שלהגנתו הנמרצת יצאו שקד, בנט ואחרים, הוא בוגר אותה מכינה קדם-צבאית דתית יוקרתית כמו המג"ד. האם ההגנה של בנט ושקד מוענקת רק ליוצאי המגזר בצה"ל? והאם גבורת יוצאי המכינה והקרבתם לעולם יחפו גם על מעשים שליליים שבהם נחשדים אחדים? כמה ימים לאחר ההופעה הטלוויזיונית פגש את שקד במקרה קצין בכיר. 'את יודעת על מי את מגוננת?', שאל אותה. 'הרי הדחנו את הסמ"פ לא רק בגלל ההתפרעות, אלא משום שהתחקיר העלה שלא דיווח על התקרית ואחר-כך לא אמר את האמת למפקדיו כשנשאל מה אירע שם'. ההדחה תישאר בעינה למרות תחושת העוול שעוררה בצמרת הבית-היהודי. קציני צה"ל עשו השבוע כל מאמץ כדי לשדר שידיהם אינן כבולות ושלכוחות בשטחים יש חופש פעולה מלא. ובכל זאת, בצבא עדיין לא מבינים דבר אחד: איך קצין שנהנה כל-כך מהמפגש עם המצלמות בנעוריו, כמתמודד בתוכנית הטלוויזיה 'כוכב נולד', שינה את טעמו בצורה כה קיצונית?".
ענייני תקשורת
פרסום. "ירידה של כ-20% בפרסום בחגים לעומת אשתקד", קובעת כותרת דיווח של ענת ביין-לובוביץ' ב"גלובס". "הנפגע העיקרי: שילוט החוצות".
דמוקרטיה ישירה. "המועמדים האנונימיים בארה"ב עוקפים את המוכרים בזכות המדיה הדיגיטלית", נכתב בכותרת מאמר מתורגם מה"פייננשל טיימס" ב"גלובס".
הקליקה האנטי-טהרנית. אלי ציפורי, סגן עורך "גלובס", מקדיש באופן תדיר חלקים מטוריו לניגוח כלי תקשורת ("דה-מרקר", שאת שמו ציפורי מקפיד לא להזכיר) וגופים הנלחמים בשחיתות שלטונית ועסקית. היום חושף ציפורי קשר מושחת חדש, שלפי הלהט והמקום שהוא מקדיש לו, נראה שהוא מחשיבו לבעל חשיבות לאומית ראשונה במעלה: "טוב, לקליקה הרפואית מותר ה-כ-ל, הרי הקליקה התקשורתית הטהרנית מכשירה את השרץ", הוא מסכם את קובלנתו על כך שהעיתונות לא עוסקת מספיק בהתנהלותו של מנהל מחלקת הכירורגיה הפלסטית בבית-החולים שיבא, שהיא "סימפטום של התהליכים החמורים המתרחשים בין כותלי בית-חולים ציבורי".
המתקפה האופיינית הזו של ציפורי היא דוגמה לאופן שבו סגן עורך "גלובס" מקדיח את תבשילם של עיתונאיו החרוצים ומקריב אותה על מזבח הטינות האישיות שלו. בשנה שעברה היינו עדים לאופן שבו כתבים מהעיתונים הכלכליים המתחרים – כולל שי ניב מ"גלובס", שציפורי מזכיר בטורו – סיקרו יחדיו באופן מסור ויעיל את דיוני ועדת גרמן לבדיקת מערכת הבריאות, מנעו מחטפים ותרמו לעיצובן של המלצות שייטיבו עם הציבור ולא עם אינטרסנטים כלכליים (בינתיים בלם נתניהו את יישום ההמלצות). "הקליקה הטהרנית" בתקשורת לא היטיבה עם "הקליקה הרפואית". בפעם הבאה שציפורי יהיה מעוניין לעסוק בביקורת התקשורת (בשבוע הבא?), אולי כדאי שיתייעץ קודם עם כתביו.
זוועה ועבודה. המוסף "מוצ"ש" של "מקור ראשון" הוא אחד הנסיונות התקשורתיים בציבור הדתי-לאומי לייצר שגרה חילונית (ובבד בבד למסחר אותה) בחברה שהצווים הפנימיים שלה מורים על כובד ראש, אוסרים על השחתת זמן ו"ביטול תורה" ומקדמים קהילתיות ומעורבות רגשית לאומית. "קשה לחזור לשגרת 'אחרי החגים' כשמסביב טרור ומשפחות אבלות", כותבת עורכת המוסף, לימור גריזים-מגן, בטור הפותח. "בגיליון הזה ניסינו לשלב חול ואקטואליה, בלי להפחית מהאבל ומתוך רצון לשמור על נורמליות. הודיה כריש-חזוני הצטרפה לצעירי הרובע היהודי שהחליטו בעקבות הפיגועים האחרונים לצאת לרחובה של עיר ולמחות על העדר הביטחון באזור המקודש ביותר ליהודים. רחלי מלק-בודה בוחנת מה מושך אותנו לצפות בסרטוני זוועה. במקביל, לאחר שהסתיימו כל תירוצי החגים, הכנו עבורכם גם גיליון עמוס בדרכים לחפש ולמצוא עבודה טובה, מתאימה ומספקת".
בעלי הטורים של "7 ימים". שלמה ארצי מספק מפתח לכתיבתו, בז'אנר הייחודי של זרם חוסר תודעה: "תעשו עם המשפטים הנפלאים האלה מה שאתם רוצים. כלומר, אם הם שייכים תשייכו אותם. ואם לא, סתם תיהנו מהם", הוא כותב, אחרי שהוא מספק ציטוטים ממחזה. רענן שקד מאחל לעצמו שביום-ההולדת שלו יוכל לחוות שעמום, כדי ל"להגיע למקום שממנו אני מקפיד כבר שנים להימנע: המקום שבו המוח שלי חוזר להתמודד". חנוך דאום כותב כי אינו מבין מדוע בני-אדם מביעים זעזוע כשמכריהם נפטרים על אף שהיו בגיל מבוגר. מאור זגורי קובע בעוד טור בנאלי כי רק מזרחים מהפריפריה שגדלו בעוני יחסי הם יצירתיים. קרן פלס כותבת על כך שלאנשים קשה להיפרד מחפצים ישנים כשהם עוברים דירה.
ניו-ג'ורנליזם. בעקבות המצב, מצהיר בעל הטור ב"בשבע" אבי סגל על כללים עיתונאיים שהוא מתכוון ליישם בכתיבתו: "ביטול העם הפלשתיני" ("במדור זה, אם לא בכל מקום אחר, המלה פלשתיני על הטיותיה לא תופיע עוד, אולי למעט שמות ארגונים כמו הארגון לשחרור פלשתין או הרשות הפלשתינית [...] שימו לב שבכך אני מחסל בבת אחת את כל הטרור הפלשתיני") ו"הימנעות לחלוטין מכל רמיזה אפשרית לדמיון בין טרור יהודי לטרור ערבי" ("כחלק מהעניין הזה, בין היתר, לא תהיה כאן מלת הסתייגות מאף פגיעה של יהודים בערבים").
אולד-ג'ורנליזם. הגיליון הדיגיטלי של "מעריב" שוב מציג את המהדורה מהשבוע שעבר. העובדה שתקלה כזו חוזרת ונשנית מלמדת, כנראה, על היקפו של קהל הלקוחות של העיתון.
תיקון. אתמול העיר כאן אורן פרסיקו כי עדים לזירת הפיגוע בעיר העתיקה, שעליה כתב נחום ברנע ש"אפשר היה לחתוך את השתיקה בסכין", מסרו רשמים אחרים ביחס למידת הדציבלים במקום. הטור אתמול נשאב מהטור שמתפרסם היום במוסף שישי, והמשפט האמור נכתב כך: "אפשר היה לחתוך את הבהלה בסכין".