הרב דב ליאור עוזב את מאחז עוז-ציון, אתמול (צילום: פלאש 90)
לא תורה מסיני
"נוער הגבעות תקף חיילים ושוטרים באבנים", נכתב בראש שער "ידיעות אחרונות" הבוקר. הכותרת הראשית, אדום על גבי שחור, קוראת: "הימין לחץ, הפינוי נדחה". בתצלום המודפס לרוחב העמוד נראים כמה נערים יהודים משלבים ידיים ורוקדים.
עקיבא נוביק מדווח בכפולה הפותחת של העיתון כי ביום שישי, סמוך לכניסת השבת, התעמתו כוחות צה"ל עם מתנחלים במאחז עוז-ציון. לפי דיווחו, "כמה נערים התפרעו ויידו אבנים לעבר לוחמי מג"ב, שהגיבו בירי גז מדמיע. חמישה שוטרי מג"ב נפצעו באורח קל מאוד וטופלו במקום. בנוסף, נער בן 16 שתקף שוטר נעצר".
כותרת בראש שער "הארץ" ("לאחר העימותים, יושבי מאחז עוז-ציון התפנו בשקט") מובילה לדיווח מאת חיים לוינסון. כבר בפסקת הפתיחה מדווח לוינסון כי חמישה שוטרי מג"ב נפצעו. בהמשך מוסבר כי "חלק מהשוהים במאחז יידו אבנים על עשרות השוטרים והחיילים. השוטרים שנפגעו לא נזקקו לטיפול רפואי, אבל כוחות הביטחון נסוגו מהמקום". בטור פרשנות נלווה מציין עמוס הראל כי "לא מדובר באלימות קשה, בהשוואה לתקריות דומות בעבר".
גם בשער "ישראל היום" מופיעה כותרת על האירוע במאחז, אך היא ממוקמת בתחתית העמוד ואינה מתמקדת באלימות. "פינוי המאחז גרר סערה פוליטית", נכתב בה, ומתחת לה מתומצת סיפור המעשה כך: "הקיצונים עשו שריר, הצבא חיכה למוצ"ש, בשמאל מגנים את המפונים".
הדיווח ב"ישראל היום" מוגש מבעד לנקודת מבט פוליטית, ומשולב בסיקור מערכת הבחירות. הידיעה על העימות בשטחים, מאת אפרת פורשר ושלמה צזנה, מחזיקה כ-500 מלה. 400 המלים הראשונות מוקדשות לתגובות במערכת הפוליטית על האירוע. 100 המלים האחרונות מוקדשות לתיאור האירוע עצמו, ורק בפסקה האחרונה נכתב כי "הצעירים התעמתו עם השוטרים ועם הלוחמים, ניקבו צמיגים של ניידות ויידו אבנים. חמישה שוטרי מג"ב נפצעו בעימותים ופעיל ימין אחד נעצר".
ב"מקור ראשון" מגלים פקפוק בריא בגרסת מערכת הביטחון לאירוע בשטחים. עורך "מקור ראשון", שלמה בן-צבי, הגיע כנראה למסקנה שלא כל דבר שיוצא מפי דובר צה"ל או קציני צה"ל הוא תורה מסיני.
יוחאי עופר והדר רביד מדווחים על חמישה שוטרים שנפצעו וצעיר בן 16 שנעצר במהלך העימותים, ואז מציינים כך: "במערכת הביטחון טענו כי נזרקו אבנים לעבר הכוחות ואף נוקבו צמיגים של שניים מהרכבים". האם באמת נזרקו אבנים לעבר הכוחות, ועל-ידי מי? אפשר לשער שמדובר ב"מתיישבים", כפי שהם מוגדרים בעיתון זה, אבל אי-אפשר לדעת בוודאות. עופר ורביד כנראה לא היו במקום בזמן אמת, או שלא ראו את זריקת האבנים, ועל כן אינם יכולים לקבוע באופן נחרץ כי אכן זה מה שהתרחש. אולי פלסטינים השליכו את האבנים, אולי כלל לא הושלכו אבנים. במערכת הביטחון טענו. שיטענו. עיתונאי "מקור ראשון" משלבים את הטענה בדיווחם ויוצאים ידי חובה.
טענה נגדית, לעומת זאת, זוכה ב"מקור ראשון" לבדיקה עיתונאית מינימלית. "לאחר נסיון הפינוי טענו המתיישבים כי אלימות רבה הופעלה כלפיהם, והוסיפו כי בשל ירי רימוני הלם וגז מדמיע בשטח המאחז הסמוך גבעת-סף, שעריו ייסגרו בפני החיילים. בתגובה לטענות אמרו גורמים במערכת הביטחון כי ייתכן שלטובת נסיון פיזור המתיישבים מהאזור הופעלו גם אמצעים לפיזור הפגנות".
ב"מעריב", העיתון הנוסף שבבעלות בן-צבי, הדיווח לוקה עוד יותר בחסר. על אף שרוב השער, כולל הכותרת הראשית והתמונה המרכזית, מוקדש לאירוע בשטחים, העובדה כי התקיים עימות אלים שבמהלכו נפצעו שישה שוטרים אינה מוזכרת בשער, אלא בכיתוב התמונה בלבד.
הדיווח, מאת עמיחי אתאלי, מתמקד בתפקיד שנטל ח"כ זאב אלקין בשכנוע כוחות צה"ל לסגת. אשר לעימות האלים, אתאלי מדווח כי "שוטרי מג"ב ויס"מ שעלו למאחז קראו לצעירים לעזוב אותו, אך נתקלו בסירוב. השוטרים ירו רימוני גז לעבר פעילי הימין הקיצוניים, ובין הצדדים התפתח עימות שבמהלכו נעצר אחד הצעירים ושישה שוטרים נפצעו". לפי גרסה זו, השוטרים ירו רימוני גז ולאחר מכן "התפתח עימות". בשום מקום לא מוזכרת גרסת הצבא כי השוטרים נפצעו מיידוי אבנים, לא כעובדה ולא כטענה בלתי מאומתת.
סולידריות
לצד הנטייה להזדהות עם גורמים ימניים, שהגיעה לשיא סמלי עם גיוסו של אחד ממקימי אם-תרצו לדסק החדשות של האתר nrg, "מעריב" מסתמן כעיתון החברתי ביותר בישראל.
גם הבוקר הוא היחיד שמדווח בעמודי החדשות שלו על שביתת עובדי חברת פלאפון. יובל גורן מדווח בראש עמ' 18 כי עובדים בבזק יערכו היום אסיפות של שעתיים, לאות הזדהות עם עובדי חברת-הבת. האסיפות הארוכות צפויות לגרום לשיבושים במערך העבודה של בזק. לפי דיווחו של גורן, בהמשך היום צפויות הפגנות של עובדי פלאפון מול סניפי החברה בירושלים.
במסגרת הכנס "סוציאליזם 2012", שנערך בשבוע שעבר, דיברו חברי ועד העיתונאים ב"מעריב", חגי מטר וליאת שלזינגר, על האופן שבו שינה המאבק על זכויותיהם את התודעה המעמדית של עיתונאי "מעריב". הסיקור הצמוד של מאבקי עובדים אחרים מעל עמודי החדשות של "מעריב" הוא העדות הברורה ביותר לכך.
ב"ידיעות אחרונות" אין זכר למאבק עובדי פלאפון והתרומה של עובדי בזק, לא בעמודי החדשות ולא במוסף הכלכלי "ממון" (ב"כלכליסט" מתפרסמת על כך ידיעה). לעומת זאת, בכפולה המרכזית של "ידיעות אחרונות" מדווחת נעם ברקן על מאבק אחר המלווה בהפגנות – מאבק חברי קהילת החירשים וכבדי השמיעה בישראל, שיפגינו היום מול קריית הממשלה בתל-אביב נגד ההחלטה לקצץ בתקציב סל התקשורת לקהילה.
לדיווח על הקיצוץ והמאבק הצפוי מצרף "ידיעות אחרונות" תצלום של חמישה פעילים המפגינים בשפת הסימנים, מונולוג קצר של חירש המסביר מדוע הוא נלחם על זכויותיו, ומילון מקוצר המדגים תנועות ידיים בשפת הסימנים שמשמעותן מלים כגון "דיכוי", "מחאה" ו"שוויון". ההתגייסות של "ידיעות אחרונות" לטובת מאבק החירשים ראויה ומעוררת כבוד. עם זאת, ראוי היה להוסיף למילון המקוצר גם את התנועות שמשמעותן הביטויים "צביעות", "שליטה בתקציב מודעות בסך מיליוני שקלים" ו"שיתוף פעולה עם השולטים בהון".
"2,900 עובדי שכר מינימום בסכנת פיטורים", נכתב בלב שער "כלכליסט". ענת רואה וגולן חזני מדווחים כי חברת כוח האדם האחים-עובדיה נכנסה ביום חמישי האחרון להקפאת הליכים בשל חובות של כ-100 מיליון שקל. החברה, המספקת שירותי שמירה וניקיון, מעסיקה קרוב ל-3,000 עובדים, רובם בשכר מינימום.
ב"ישראל היום" מתפרסם דיווח קצרצר, בטור צד בעמ' 19, על סגירתו הצפויה של מפעל כיתן דימונה.
בשולי החדשות
עמ' 12 ב"ידיעות אחרונות" מוקדש הבוקר לקידום ערך השירות הצבאי בישראל. בראש העמוד מדווח ראובן וייס על ישראלי ערבי בן דת האסלאם, המשרת כלוחם בצבא ההגנה לישראל. שכניו לכפר אינם יודעים זאת. לידיעה נלווה תצלום שהעביר דובר צה"ל ובו נראה החייל מגבו. "אני אוהב את הצבא", מצוטט החייל. "[...] אם אוכל להמשיך בשירות קבע – אשאר. אם לא, אני מאמין שאנסה להשתלב בכוחות החירום האזרחיים: המשטרה או כיבוי אש. [...] למי שאוהב את המערכת הזו, אני בהחלט ממליץ. זה טוב ומתגמל".
בתחתית אותו עמוד מדווחים יוסי יהושוע וראובן וייס על תוכנית להכשרת צעירים חרדים לקראת גיוס לשירות קרבי בצבא. לפי הדיווח, כיום פועלות חמש קבוצות המכשירות למעלה מ-60 צעירים חרדים לגיוס. המסלול הוא חלק מפעילות האגף הבטחוני-חברתי במשרד הביטחון, ואת הידיעה מלווה תצלום של נערים חרדים מתאמנים, שהועבר לעיתון על-ידי משרד הביטחון.
בכפולה השמינית של "מעריב" מדווח יוסי אלי על מדד מיוחד שפירסם מרכז שמעון ויזנטל בארצות-הברית, שדירג את "האישים האנטישמיים ביותר בעולם" לשנת 2012. "באופן מפתיע", כותב אלי, "השנה עקף מנהיגם הרוחני של האחים-המוסלמים, מוחמד בדיע, את נשיא איראן, מחמוד אחמדינג'אד, והוא ממוקם במקום הראשון".
במקום השלישי בדירוג נמצא הקריקטוריסט הברזילאי קרלוס לטוף, וזאת בשל קריקטורה שבה נראה "ראש הממשלה נתניהו סוחט כסמרטוט אם פלסטינית, בעת שישראל לחמה במבצע 'עמוד ענן'", כהגדרת אלי. מבט זריז על הקריקטורה, שמודפסת לצד הדיווח, מגלה כי נתניהו סוחט מתוך אשה פלסטינית מתה פתקי הצבעה עבורו, הנושרים היישר לתוך קלפי הבחירות. "נתניהו מרוויח פוליטית ממתי עזה", הגדיר זאת הקריקטוריסט עצמו.
ב"הארץ" מדווח ברק רביד על מחקר שבחן את יעילות ההסברה הישראלית. לפי מבצעי המחקר, ההסברה יעילה מאוד, אולם המעשים של מדינת ישראל פוגעים באהדה לה. בין היתר מזכיר רביד את "תיזת הדה-לגיטימציה". לדבריו, "מחברי המחקר סבורים כי מדובר במונח בעייתי שהשימוש התדיר בו הגביר את הפיתוי לזהות כל ביקורת נגד ישראל כחלק מתהליך דה-לגיטימציה, ולפיכך מי שמשמיע אותה ביקורת מוגדר מיד כאנטי-ישראלי".
צדיק
"אסדת הגז תמר מוכנה לפעולה", לשון כותרת המודפסת בראש עמ' 7 במוסף "ממון" של "ידיעות אחרונות". "גוזרים את הסרט. תשובה מחה דמעה", לשון כיתוב תצלום הנלווה לידיעה. עמיר בן-דוד מדווח כך: "ביום חמישי חגגו על האסדה. חתן השמחה המרכזי היה יצחק תשובה, בעל השליטה בקבוצת דלק והאיש שהפך למזוהה ביותר עם ההצלחות באיתור מאגרי הגז 'תמר' ו'לווייתן'. יחד עם שר האנרגיה עוזי לנדאו ושותפיו לדרך הוא גזר את הסרט האדום".
"כתמר יפרח: נחנכה אסדת הגז מול חיפה", מתפייטת הכותרת במדור הכלכלי הפצפון של "ישראל היום". חזי שטרנליכט מדווח כי "האסדה הושקה במעמד חגיגי, לאחר שכוסתה בדגל ישראל אדיר ממדים, בנוכחות שר האנרגיה והמים עוזי לנדאו".
"לנדאו העניק לתשובה מאגר גז – וטס איתו לחנוכת אסדת תמר", מנוסחת הכותרת ב"דה-מרקר". איתי טרילניק ואבי בר-אלי מנצלים את חנוכת האסדה כדי להזכיר לקוראים כי לפני שבועיים הודיע שר האנרגיה לנדאו כי מאגר הגז מארי B יימסר לידי דלק ונובל-אנרג'י ללא מכרז ובלי שנקבעו תנאי השימוש בו.
בחירות 2013
בכפולה הפותחת של "מעריב" מבקר נדב איל את השיח הפוליטי הרדוד ואת הסיקור הטיפשי שמאפיינים את מערכת הבחירות לכנסת. כמה עמודים אחר-כך מדווחים זאב קם ואלי ברדנשטיין כי ראש הממשלה בנימין נתניהו עתיד להיפגש עם דוד לוי. לידיעה נלווה תצלום ממפגש קודם שלהם, לפני הבחירות הקודמות. ב"ידיעות אחרונות", "הארץ" ו"ישראל היום" מתפרסמות ידיעות על מידת החוקיות של הופעת הזמרת שרית חדד באירוע של הליכוד והזמרת אפרת גוש באירוע של העבודה.
ב"הארץ" מתפרסמת רשימה נוספת בטור של חיים לוינסון על סקרי דעת הקהל. לוינסון מגלה כי בעיתון "הארץ" שקלו לבנות מודל שינבא את תוצאות הבחירות על-פי שקלול סך הסקרים, אך בסופו של דבר ויתרו על הרעיון בשל ריבוי מפלגות ומחסור בנתונים היסטוריים. לפי לוינסון, עילי קובץ ודן מרקוס לקחו על עצמם את המשימה והם מפרסמים תחזיות בבלוג בשם "בטל בשישים". לפי התחזית הנוכחית שלהם, הליכוד-ביתנו תזכה ל-36 מנדטים, העבודה ל-18, הבית-היהודי ל-13, ש"ס ל-12, התנועה ל-10 ומרצ ל-4 מנדטים.
ענייני תקשורת
עדנה אדטו מדווחת ב"ישראל היום" כי מחר יפרסמו שופטי בית-המשפט העליון את פסק הדין בערעורה של ענת קם על חומרת עונשה.
בעמוד הלפני אחרון של "ידיעות אחרונות" מתפרסמת ידיעה נטולת קרדיט על הכחשת משרד הבריאות את הכותרת הראשית של "מעריב" מיום חמישי האחרון.
ב"דה-מרקר" מראיין נתי טוקר את יו"ר דירקטוריון חברת החדשות של ערוץ 2, תמי רווה.