היפוך תפקידים אירוני מתקיים בסיקור התקרית שבה הותקפו לאחרונה שני עיתונאים, צלמי סוכנות הידיעות הצרפתית, ומצלמותיהם רוסקו בידי חיילים מגבעתי: בעוד שההתרחשות האלימה תועדה ושודרה, שמותיהם ופרצופיהם של החיילים שהיו מעורבים בה נותרו עלומים. כך גם זהותו של הקצין שפיקד עליהם (סגן מפקד הפלוגה) ושב-1.10.15 הודח מתפקידו.
התקרית התפתחה ביום שישי שעבר (25.9.15), והיא צולמה על-ידי עדים פלסטינים והוקרנה כעבור כמה שעות ברשתות ובשידורי הטלוויזיה. הנה, למשל, הדיווח בחדשות ערוץ 2. הדיווחים המילוליים היו אף הם מפורטים למדי. הנה, למשל, הסיקור של nrg: "האירוע ביום שישי החל אחרי הלווייתו של אחמד חטאטבה, פלסטיני בן 26 שנהרג בשבוע שעבר מאש צה"ל אחרי שיחד עם אדם נוסף השליך בקבוק תבערה לעבר כלי רכב שנסע בכביש המוביל לאיתמר שבשומרון. שני העיתונאים, אנדראה ברנרדי האיטלקי ועבאס מומאני הפלסטיני, הותקפו על-ידי חיילים בשעה שתיעדו את העימותים שפרצו אחרי ההלוויה בין כוחות צה"ל לבין מתפרעים פלסטינים. הם הותקפו על אף שלגופם היו שכפ"צים ועליהם הכיתוב 'עיתונות' בשפה האנגלית.
"השניים נלקחו הצדה על-ידי החיילים, ואלה גידפו אותם באנגלית וציוו עליהם להפסיק לתעד את האירוע. ברנרדי, צלם וידיאו, הושלך אל הקרקע ורובה הוצמד אל גופו. אחד החיילים הצמיד את ברכו (של החייל) אל חזהו של ברנרדי, עד שהאחרון הצליח להציג את תעודת העיתונאי שלו. הוא סבל מחבורות מצלעותיו ונפגע גם מתחת לאחת מעיניו. נשק כוון גם אל עמיתו, צלם הסטילס מומאני. החיילים תפסו וניתצו את ציוד הצילום של שני העיתונאים, ואף החרימו מצלמה נוספת וטלפון נייד. התקרית צולמה ופורסמה ברשת האיטנרנט על-ידי כלי התקשורת פאל-מדיה. סוכנות הידיעות הצרפתית מחתה על האירוע בפני צה"ל והודיעה כי בכוונתה להגיש תלונה רשמית".
התגובה הראשונית של צה"ל אותתה על מורת רוח מהתנהלות החיילים והיא שולבה בסיקור התקשורתי: "מדובר צה"ל נמסר כי מתחקיר ראשוני של האירוע עולה כי מדובר באירוע חריג. מפקד הכוח לא התנהג בהתאם למצופה ממנו, ולכן הושעה מפעילות. זהו אירוע חמור מבחינה ערכית ופיקודית, שיתוחקר בהמשך ולקחיו יופקו. אלוף-משנה פיטר לרנר, דובר צה"ל לתקשורת הזרה, אף אמר כי יינקטו צעדים משמעתיים וכי הפיקוד הבכיר ביותר מודע לתקרית".
זהותו של הקצין שפיקד על הכוח נותרה עלומה. גם היום, יותר משבוע לאחר מכן ולאחר שצה"ל החליט למצות עימו את הדין ולהדיחו, שמו ותמונתו נותרו חסויים. הציבור אינו יודע מי הוא, היכן בית-גידולו וממי שאב את ההשראה להכות עיתונאים, לשבור את ציודם ולסכל את יכולתם למלא את תפקידם.
בה בשעה, האלמוניות שמאחוריה הוא מסתתר (בין השאר, לפי הדיווחים, לבקשת פרקליטיו) מונעת ממנו להתייצב ולמסור את גרסתו לאירוע. הוא הרי טוען שהסרטון שתיעד את ההתרחשות מסולף ושהפלסטינים משתמשים בתקשורת כדי להפיץ את דיבת ישראל וצה"ל רעה. לטענתו, לעימות קדמה שיחה בת עשר דקות שקיים עם הצלמים ובה ביקש מהם לעזוב את המקום. עוד הוא טוען שהצלמים ביקשו להיכנס לרכבו ולצלם ציוד צבאי סודי הנמצא בו. בנסיבות אלו לא מובנת בקשת פרקליטיו להטיל צו איסור פרסום על זהותו: ממה הם חוששים – שכתבים זרים ינקמו בו? שמישהו יגיש נגדו תביעה בבית-הדין הבינלאומי בהאג? באותה מידה מקוממת נכונות צה"ל לתת יד להסתרה הזו.
יש חשיבות ציבורית ממדרגה ראשונה באבחון הלך הרוח שבו פעלו הקצין וחייליו: האם חשו שהם בסכנה ושהדרך היחידה למניעתה היא נטרול יכולתם של עיתונאים לסקר את התנהלותם? האם טעו ולא הבחינו בין העיתונאים למפגינים הפלסטינים שמולם נשלחו להתמודד? האם האלימות שהפעילו מייצגת את מזגם או שהיא היתה חד-פעמית? האם יש רקע אידיאולוגי להתנהלותם, העומדת לכאורה בניגוד לגישת צה"ל ולהוראותיו?
בהעדר מידע על הקצין וחייליו, נותר הציבור עם ההכרזות המיוחסות לו, שנאמרו לאחר הדחתו: "מקיזים את דמי, אני מאוכזב מאוד מהמפקדים שלי שלא נתנו לי גיבוי [...] שברתי את המצלמות כדי להגן על החיילים ולחלץ חייל שנפצע מאבן בראשו. הצלמים הפריעו ותיעדו דברים שהיו עלולים לגרום לנזק מבצעי. אם המחיר הוא נזק לכמה פלסטיקים ומתכות – אז עדיף".
פרקליטיו פירסמו הודעות ברוח דומה, הקובעות שהקצין שהודח מתפקידו "הוקרב קורבן על מזבח האינטרס הפוליטי והמדיני. אנו נילחם על חפותו ועל צדקת דרכו. צה"ל אינו מפנים את העובדה כי החלטה שכזו תוביל וכבר מובילה חיילים רבים לסרב לפעול בשעת לחימה מחשש שמא הדבר יתנקם בהם, כפי שקרה לקצין האמור. חשוב לציין שחיילי הגדוד הודיעו כי יסרבו לפעול בפעילות הבאה אם כך נוהגים בקצין".
לרוח הנושבת מההודעה הזו יש צליל מסוכן: היא מבשרת על אחווה מגזרית כלשהי, על כוונה לפעול באופן קבוצתי-בדלני, על נכונות להפר פקודות. כדי לאשש או להפריך את הרושם הזה – זכות הציבור לדעת במי מדובר.