האם הרשעתו של נמרודי עלולה להשפיע על אפשרויותיו העסקיות, הנוכחיות (כגון בחברת "הכשרת היישוב") והעתידיות, מחוץ ל"מעריב"? לפי החוק הקיים היום נראה שלא. כל אדם כשיר להיות בעל מניה בחברה, וכל אדם כשיר גם להיות דירקטור של כל חברה. ההגבלה היחידה בחוק הינה על פושטי רגל, שאינם כשירים להיות בדירקטוריון של כל חברה שהיא בישראל, אלא ברשות בית-המשפט שהכריז עליו כ"פושט רגל".

לפי תיקון בפקודת החברות משנת 1987, חויבה כל חברה שהפיצה את ניירות הערך שלה לציבור למנות לפחות שני דירקטורים מקרב הציבור. לא יכולים לכהן כדירקטורים מטעם הציבור מי שהורשעו בפסק-דין שלא ניתן לערער עליו, בעבירות מרמה, סחיטה ועושק, או מי שבעשר השנים האחרונות הורשע בשל עבירה שיש עמה קלון (מהי בדיוק "עבירה שיש עמה קלון" הוא סוגיה בפני עצמה, אולם קשה להאמין שעבירות של שיבוש הליכי משפט, שבגינם נשפט אדם, בין היתר, לשמונה חודשי מאסר בפועל, לא ייחשבו ל"עבירות שיש עמן קלון" בהקשר זה). לפי אותו תיקון לפקודה, גם אדם שהחל לכהן כדירקטור מקרב הציבור ולאחר מכן הורשע, יחדל לכהן בתפקידו.

ההוראה האמורה אינה משפיעה על אדם שמכהן כדירקטור או מנהל פנימי מטעם החברה שהוא בעל מניות בה, ולפיכך אין לו כל השפעה על נמרודי ועל ישיבתו במועצות מנהלים של חברות שהוא מחזיק במניותיהן. אם יש  לנמרודי סיבה לחשוש הרי זה מוועדת חוק, חוקה ומשפט של הכנסת, שם נתונה בדיונים (כבר מ-95') הצעת חוק ממשלתית לחוק מקיף חדש בתחום דיני החברות.

לפי הצעת החוק החדשה, לא ימונה ולא יכהן בתפקיד דירקטור בכל חברה מי שהורשע בפסק-דין על עבירות מרמה, סחיטה, עושק או שוחד (וכן עבירות לפי חוק ני"ע), וכן כל מי שהורשע בעבירה אחרת, שלדעת היועץ המשפטי לממשלה יש עמה קלון. מי שמונה, יחדל לכהן בתפקיד זה ברגע שפסק-הדין הפך לסופי. עם זאת, בחברה פרטית (שאין מניות שלה נסחרות בבורסה), יכולה החברה לאשר את מינויו כדירקטור למרות ההרשעה, ובחברה ציבורית יכול מורשע לשוב ולכהן כדירקטור לאחר שתחלוף תקופת ההתיישנות על העבירה (במקרה של נמרודי, שבע שנים לאחר שיסיים לרצות את עונשו).

הצעה זו, אם אכן תהפוך לחוק, תאלץ את נמרודי להתפטר מדירקטוריון של כל חברה שהוא מכהן בה כיום. עם זאת, גם אם החוק יישאר בנוסח זה, ספק אם הוראתו מוחלטת. לדעת משפטנים ניתן יהיה לתקוף סעיף זה ולטעון שהוא מנוגד לחוק יסוד: חופש העיסוק וכן לזכות הקניין שבחוק יסוד: כבוד האדם וחירותו. שני חוקי היסוד יחולו על החוק החדש, אם זה יעבור בכנסת, כפי שהם חלים על כל חוק שהתקבל בכנסת מאז חוקקו בשנת 1992.

ברי כי קביעה בחוק שתפסול את נמרודי מלשבת בכל מועצת מנהלים תפגע הן בחופש העיסוק שלו והן בזכותו לממש בצורה זו את ההון שבידיו. לפי שני חוקי היסוד, יוכל בית-המשפט לפסול כל חוק אם אינו הולם את ערכי מדינת ישראל או לא נועד לתכלית ראויה, וגם במקרה זה יוכל לפסול את הסעיף בחוק החברות, אם יקבע שהוא פוגע בזכות היסוד (לקניין או לעיסוק) במידה העולה על הנדרש.

טענה ראשונה תוכל להיות שאין זה תקין שהמדינה תקבע באופן גורף, גם ביחס לחברות שאינן בבעלותה, וגם ביחס לדירקטורים מתוך החברה (שמניות של החברה בבעלותם), שלא יוכלו לכהן כדירקטורים בחברות אלו. ההנמקה תהיה שמדובר בהתערבות לא ראויה של המדינה בענייני הפרט והשימוש שלו בהונו ובאמצעיו, ובהתערבות אסורה במשחק החופשי של השוק, בניגוד להיגיון הכללי של החוק, שמטרתו המוצהרת היא יתר ליברליזציה ויתר אוטונומיה של הרצון הפרטי.

גם אם ייקבע כי התכלית עצמה ראויה, בבואה להגן על הציבור, כאשר "השוק החופשי" נכשל ולא מגן על הכלל, ניתן יהיה לטעון שהסעיף בהצעת החוק הוא בלתי סביר ולא פרופורציונלי, כיוון שאינו מבדיל בין חברה לחברה, מבחינת מעורבות הציבור ושיעור המניות שבידו, או מבחינת המעורבות הממשלתית בחברה. כן ניתן יהיה לטעון שאין בחוק החדש כל הבדל מבחינת הדרישות בין דירקטור פנימי של חברה לבין דירקטור חיצוני. טענה אפשרית אחרת תהיה שהתקופה שבה מוגבלת החברה למנות דירקטור שהורשע בעבירה שיש עמה קלון ארוכה מדי (אם כי בחוק הקיים, דירקטור מקרב הציבור אינו יכול להתמנות אם הורשע או נשא עונשו על העבירה בעשר השנים האחרונות, ללא קשר לחומרת העבירה, ואילו בהצעת החוק החדשה התיישנות ההרשעה קשורה לחומרתה, ולפיכך היא סבירה הרבה יותר).

כאמור, השאלה העקרונית העיקרית עשויה להיות מדוע רשאית המדינה להגביל בעל הון רק בשל עברו הפלילי. בנוסף, נמרודי ייאלץ להמתין להכרעת היועץ המשפטי לממשלה, אם בעבירה שהורשע בה יש קלון. על הכרעתו של זה יוכל, כמובן, לפנות לבג"ץ.

כרגע השאלות הללו היפותטיות, שכן החוק עוד לא עבר בכנסת. כרגע יכול נמרודי להמשיך ולהתרווח על ספות המנהלים שלו, ולא לחשוש מאמצעים שישללו ממנו את חברותו במועצות המנהלים שהוא חבר בהן.

נמרודי והערוץ השני

חוק הרשות השנייה אוסר על מתן זיכיון לתאגיד אשר "בעל עניין" בו הורשע בעבירה שיש עמה קלון. לדברי טליה בן -אבי, דוברת הרשות השנייה, שולטת "הכשרת היישוב" בחברת מודיעין, המחזיקה ב-18% ממניות הזכיינית "טלעד". אולם, מוסיפה בן אבי, עופר נמרודי התפטר עוד קודם להרשעה מכהונתו כמנכ"ל החברה וכחבר בדריקטוריון חברת החדשות של הערוץ השני, ולאחר הרשעתו התפטר גם מניהול "הכשרת היישוב". עם זאת, יש עוד לבדוק מהי מידת האחזקה של נמרודי  במניות "טלעד", והאם יש צורך להעבירן לידיים אחרות, או לנקוט בצעדים נוספים. בירור זה, הובטח בערוץ השני, יסתיים בימים הקרובים.

איתן להמן הוא עורך-דין

גיליון מיוחד, אוגוסט 1998