תראו, מטוס!

שגרת האלימות הבטחונית שנמשכת זמן רב, ולאחרונה הצליחה להעפיל לכותרות, נמשכת, אך לא כך הסיקור התקשורתי. שני פלסטינים נורו למוות ביממה האחרונה, עובדת מותו של הראשון כמעט שאינה מוזכרת, מותה של האחרת, שוויכוח על נסיבותיו הביא לשחרור תיעודים של התקרית, מגיע לתחתית השערים. גם מקרים כמו בקבוק תבערה שהושלך בשכונה יהודית בירושלים או ילדים ערבים שנעצרו בשל השלכת אבנים על אוטובוס במזרח ירושלים אינם זוכים לתשומת לב תקשורתית.

את הכותרות הראשיות תופסת ההודעה על ביטול מינויו של גל הירש למפקד הכללי של המשטרה, אך היה אפשר לצפות שהמשך האירועים יגיע למקום השני בסדר היום של העיתונים. אחרי הכל, מן התקשורת נמסר כי מדובר במצב חמור, ונבחרי הציבור התחרו ביניהם מי יצליח להנפיק אמירה חריפה יותר על הטיפול באותו מצב חמור. אפילו הדיונים של "אינתיפאדה שלישית כן או לא" נפסקו כמעט לגמרי בשל ההבנה שחילחלה כי האלימות הבלתי פוסקת מחייבת טיפול בלי קשר לכינוי שיינתן לה.

ב"ידיעות אחרונות" רכבו על ההבנה הזו כדי לנגח בקרניה את השלטון שאינו משתף עימם פעולה, וב"ישראל היום" נלחמו בה באמצעות הירתמות למכונת ההצהרות השלטוניות בנוגע למצב. שני העיתונים נתנו לקוראיהם להבין כי מדובר במצב בלתי נסבל, בעל חשיבות ראשונה במעלה. למרות זאת, רק "הארץ" מסקר את המציאות הבטחונית בהבלטה ומקדיש לה את תמונת השער. ב"ידיעות אחרונות" וב"ישראל היום" מעדיפים את העיסוק בחתונתה של דוגמנית על פני המשך הטיפול בבעיה בטחונית בוערת.

למעשה, שני העיתונים הנפוצים בישראל כלל אינם מדווחים בשעריהם על ההתפתחויות הקטלניות האחרונות בשגרת האלימות. סליחה, ב"ישראל היום" כן נמצא מקום לאיומים הבטחוניים: נתניהו שוב הכריז על "מלחמת חורמה במיידי אבנים ובקת"בים", בכיר איראני שוב איים להשמיד את ישראל.

אגב

המוסכמה העיתונאית שלפיה ביטול מינויו של הירש הוא החדשה העיקרית של היומיים האחרונים (אתמול, יום-כיפור, לא יצאו עיתונים לאור) אינה חוצת גבולות. גם המוסכמה העיתונאית (לא כולל "הארץ") שלפיה חתונתה של בר רפאלי מחייבת מעקב עיתונאי הדוק אינה מחויבת המציאות. הנה כותרות העיתונים החרדיים:

"נהרג מחבל מרימון שהתפוצץ בידיו כשהתכונן להשליכו על חיילים; מחבלת נורתה בדרכה לפיגוע דקירה" ("המודיע").

"אבו-מאזן: המהומות בהר-הבית עלולות להוביל לאינתיפאדה" ("הפלס").

"דיווח: שלטונות רוסיה מקימים שני בסיסי צבא חדשים בסוריה" ("המבשר").

"תיאום בטחוני בין ישראל לרוסיה" ("יתד נאמן" מדווח על חדשות מלפני ארבעה ימים).

ספין המשילות

אחד השימושים הנפוצים של ספין (סחריר) הוא חיפוי על כישלון: איש ציבור או עסקים שכשל או סרח משתמש בתקשורת כדי להסוות את מעשיו, להסב מהם את תשומת הלב הציבורית או להעניק להם פרשנות מיטיבה. כיצד עושים זאת? ממקדים את הזרקור התקשורתי בנושא אחר, או אפילו מנסים להנחיל פרשנות של הכישלון כהצלחה. ספין מעניין במיוחד הוא זה שמנסה להסתיר את הכישלון על-ידי הכישלון עצמו, והדרך שבה מציגים היום נתניהו וארדן את כשלון מינויו של הירש למפכ"ל היא דוגמה קלאסית שלו. בעידן הדיגיטלי שלנו הם אפילו אינם צריכים את העיתונות כדי להוציא את הספין לפועל: מיד עם ההודעה על כך שנכשלו במינוי שהם מופקדים עליו, מיהרו שני הפוליטיקאים לפייסבוק והאשימו בכישלון את הליך המינוי, שגם עליו הם מופקדים.

"גל הירש הוא האיש הנכון לתפקיד המפכ"ל – כך אז חשבתי וכך אני חושב גם היום. אלא שתהליך המינויים אצלנו הוא קשה, מתמשך, פוגעני וללא ספק ראוי לבחינה מחודשת", כתב אתמול ראש הממשלה בנימין נתניהו בדף הפייסבוק שלו. "כבר חודש ימים ששמו הטוב של גל הירש נפגע חדשות לבקרים. ועל מה? על כך שהסכים לעזוב עשייה מוצלחת ולהתייצב למשימה לאומית מאתגרת וחשובה לכל אזרחי המדינה. הוא הסכים ללא היסוס וראו מה אירע: לשון הרע והשמצות. לא כך ראוי לנהוג במי שנכון להקריב את מיטב שנותיו, מרצו וכשרונו למען מדינת ישראל".

לפי נתניהו, על הסרת מועמדותו של הירש החליט השר לבטחון פנים גלעד ארדן, בשל "הזמן המתמשך והעובדה שלא ניתן לקבל מסגרת זמנים קצובה למה שמכונה אצלנו 'תהליך בדיקה'".

ארדן חריף עוד יותר בהשלכת האחריות ממנו והלאה: "הליך הבדיקה המתקיים בעניינו של גל נמשך כבר זמן רב. חוות הדעת עוד לא הוגשה לוועדת טירקל והשלמת ההליך לא נראית באופק. [...] לצערי, במדינת ישראל בדיקת מועמדים איננה מוגבלת בזמן, ובימים האחרונים הובהר לי שהתהליך עוד יימשך זמן לא ידוע של שבועות לכל הפחות. בנסיבות אלה ומתוך אחריות למשטרת ישראל, הודעתי לגל בצער רב שיהיה עלי לבחור במועמד אחר, אף שראיתי בו כמועמד המתאים ביותר. [...] אני מאמין שעלינו לבדוק את עצמנו היטב כיצד קורה שאדם ערכי וראוי אינו מתמנה לתפקיד אליו ייעדה אותו ממשלת ישראל".

הדיווחים והפרשנויות

"ההתקפלות" היא הכותרת הראשית של "ידיעות אחרונות". "כישלון ידוע מראש" היא הכותרת לטור הפרשנות של נחום ברנע ("הירש הוא איש מוכשר ומרשים, אבל הוא לא ניחן בתכונות, ברקע המקצועי ובניסיון הנדרשים"). "שיעור בצניעות" היא כותרת טור הפרשנות של יוסי יהושוע ("יוהרה עומדת בבסיס המינוי הקלוקל הזה"). "אם הוא רק היה בודק מראש" היא הכותרת המסכמת היטב את הנושא ("אפילו מקורביו בליכוד של גלעד ארדן מודים: התנהלותו בפרשת מינוי המפכ"ל היתה שלומיאלית"; יובל קרני).

"כישלון מהדהד" היא הכותרת של "מעריב" לדיווח על ביטול המינוי. "מפלה ידועה מראש" היא הכותרת של טור הפרשנות של אמיר זוהר בעמ' 3. "הירש, התברר, הוא סוחר נשק המעורב בעסקאות אפלות לכאורה עם יריבותיה של מדינה מהחשובות בעולם – רוסיה. הוא גם טייקון נדל"ן שמתנייד בג'יפ יוקרתי עם נהג פרטי. האם זו דמותו של המפכ"ל שיוביל את המאבק בשחיתות הגואה?", נכתב בציטוט המודגש מתוך הטור.

לצד הכותרת הראשית האינפורמטיבית של "הארץ", הפניות לשלושה טורי פרשנות: "הם מתבכיינים" (יוסי ורטר), "חטא הרשלנות" (אמיר אורן) ו"שר הטוקבקים" (יניב קובוביץ). בהודעותיהם של ארדן ונתניהו, כותב ורטר, "לא ניכר שום סימן לחשבון נפש, לקבלת אחריות. להפך: הם העדיפו להכות על חזם של כל העולם ואשתו: התקשורת, המשפטנים, 'ההליך'. הרבה בכי ונהי שנועדו להסתיר את העובדה שאין בלתה: שהם האחראים הבלעדיים לפארסה הזו ולביזויו של הירש".

ובינתיים, ב"ישראל היום": "ארדן להירש: מצטער, לא תהיה מפכ"ל" (כותרת ראשית). "נאלץ השר לבטחון פנים לסגת", "הסיבה: הימשכות תהליך בדיקת היועמ"ש", "נתניהו מאשים: 'תהליך המינויים – פוגעני'" (מתוך כותרת המשנה לראשית).

בין הפרשנויות והדיווחים בעיתון לא נמצא מקום לטפל בשאלה מה היה קורה אם הליך המינויים היה אחר, ולא היו נקבעות בו הבדיקות שנקבעו בו לאחר הפרשה המושחתת של בר-און–חברון (גם אז נתניהו היה ראש הממשלה), והירש היה מתמנה – והבעיות השונות הקשורות בו היו צצות רק אחרי המינוי.

למעשה, הידיעה הראשית של החינמון, התופסת את עמודים 1–2, אינה מכילה דבר מלבד פתיח והצהרותיהם של נתניהו, ארדן והירש (לצורך כך נדרשו שני עובדים: איציק סבן ושלמה צזנה). ובמלים אחרות: העיתון כהמשך ישיר של דף הפייסבוק הרשמי של השלטון.

בטורי הפרשנות, חיים שיין קובע כי מי שביקשו שתיערך בדיקה אם המועמד השנוי במחלוקת לתפקיד המפקד של המשטרה הישראלית ראוי לתפקידו סובלים מרוע לב. רגע אחרי שהוא מודה כי אין לו יכולת לשפוט בסוגיה, הוא מצהיר כי "בחברה הישראלית מעוגן עיקרון אכזרי לפיו אין עשן בלי אש. האמת והעובדות לא חשובות". שיין כותב זאת לא על נסיון לינץ' בקרן רחוב, אלא על הליך ביורוקרטי מסודר שנועד לבדוק את העובדות. הוא עושה זאת, על סמך דבריו שלו, ללא שיהיו בידיו העובדות הרלבנטיות. ובמלים אחרות, מעתה אל תאמרו סחריר, אמרו שיין.

עוד פרשנות אחת

מתוך דף הפייסבוק של "ישראל היום"

מתוך דף הפייסבוק של "ישראל היום"

אגב

ירון דורון (צילום: "העין השביעית")

ירון דורון (צילום: "העין השביעית")

"המחאה לא תעזור: גל הירש יענוד בקרוב דרגות רב-ניצב", נכתב בכותרת ידיעה של ירון דורון ב-nrg ב-27.8.15. "למרות הביקורת המתוקשרת של בכירי המשטרה בדימוס, הפנייה לראש הממשלה ולמבקר המדינה והתנגדות המשפחות השכולות, הסיכוי לשנות את החלטתו של ארדן כמעט אפסי", קבעה כותרת המשנה. "השר החליט מראש על מינוי מעורר רגשות ומחלוקות, והוא לא יוותר בקלות". "אפילו מחאה ציבורית שתובל על-ידי הורים שכולים שלא שוכחים להירש את העבר הצבאי שלו לא תעצור את המהלך של השר לבטחון הפנים גלעד ארדן", כתב דורון בגוף הידיעה.

הבנקים

ב"דה-מרקר" מתפרסם מאמר תגובה של יו"ר בנק הפועלים יאיר סרוסי, היוצא נגד טענה של עורך העיתון סמי פרץ במאמר מן השבוע שעבר (הפתעה! סרוסי מתנגד להפרדת חברות האשראי מהבנקים). המאמר מתפרסם במדור הדעות, ללא תמונה של היו"ר, משל היה מושא סיקור בשר ודם, כמו שאר מושאי הסיקור של העיתון. בעיתונים אחרים, נזכיר, מאמרים של בכירי הבנקים מופיעים בדרך כלל בהבלטה ובליווי תמונה מפרגנת – לא כתגובה למאמרי ביקורת (נדירים), אלא בפתח או בסיום של עוד פרויקט "תוכן שיווקי" של הבנק.

שרה

אמיר אורן קורא ב"הארץ" לחקור את שרה נתניהו על תקיפה ועדות שקר. "השגיאה הנוספת של ארדן בתהליך מינוי המפכ"ל היתה השלמתו עם מעורבות נתניהו כמראיין מועמדים ומחווה דעה עליהם. זו היתה מעורבות פסולה מלכתחילה, בגלל חקירת חשדות לעבירות מינהל תקין וטוהר מידות של עובדי מדינה במעונות הזוג נתניהו, והיא אסורה בעליל בעקבות עדותה של הטבחית לשעבר אתי חיים נגד שרה נתניהו, בתביעה האזרחית של עובד המעון גיא אליהו בבית-הדין לעבודה בירושלים.

"עדות חיים, שסיפרה כי שרה נתניהו היכתה אותה בידה ב-2012, מחשידה את רעיית ראש הממשלה בשתי עבירות חמורות – תקיפת עובדת מדינה ועדות שקר. חוקרי יאח"ה לא יוכלו להתעלם מהעדות, שחיים זומנה למסור כמי שכפאתה שופטת. חיים היתה עובדת ציבור לפני שלוש שנים. עבירת תקיפתה מתיישנת רק לאחר חמש שנים. קל למצוא, ובמאמץ מה גם לדובב, את העדים שנזכרו לעיל וששמעו בסמוך לאירוע את גרסת חיים או אף ראו את 'האדום ביד'. יש גם טענה לדפוס התנהגות: טרה (שם המשפחה שמור יחד עם הדרכון), המטפלת הפיליפינית של שמואל בן-ארצי, אביה של שרה, שברה את אצבעה בנסיבות המחייבות בירור. אחר-כך נעלמה מהאופק; היא לא השתגעה להסתכסך עם מי שעלול לשלוח אותה במטוס הראשון למנילה".

"אל תתפלאו אם בעוד כמה ימים יפנה ראש הממשלה באופן נדיר לתקשורת הישראלית, זו שברגיל הוא מתעלם ממנה כפי שמדינות אירופיות מסוימות מעזות להחרים את ישראל, ויבקש ממנה בדחילו ורחימו, 'הניחו לרעייתי, ומקדו את האש בי', או איזו הצהרה פסבדו-הירואית ברוח זו, שכמותה כבר שמענו מפיו אי-פה ואי-שם", כותב יונתן יבין במדור הדעות של "ידיעות אחרונות". "[...] באותה אבחה ועם כפית גדושה של ציניות, יבקש בעצם נתניהו לצייר את 'התקשורת' כמדור רכילות אחד גדול".

כפרות

עורך "המבשר" החרדי, בנימין ליפקין, מוחה בעיתונו על הצביעות, לדבריו, של "פרובוקטורים" שיצאו ב"מסע הסתה" והובילו "עליהום מתוקשר" נגד השימוש בתרנגולים לצורך מנהג הכפרות. "הצביעות של כל אלו תצוף הבוקר הזה עם כניסתה של חגת עיד אל-אדחא (חג הקורבן) המוסלמית. היום הזה הוא הראשון מתוך תשעה ימים שבהם המוני מוסלמים בכל רחבי הארץ יחגגו בחגא שלהם שבמרכזו ובמהלכו מוצאים להורג אלפי כבשים בצורה אכזרית וכואבת".

ליפקין מנבא כי "שום קול מחאה לא יישמע, לא מהארגונים השונים הנושאים את שם החיות והדאגה להן ולא משום גוף שמאל כזה או אחר, שידע להתקהל באמצעות הסהרוריים המונים אותו במוקדי עריכת כפרות ולהביע את מחאתו הנמרצת".

שתדעו

כותרת בשער "המבשר"

כותרת בשער "המבשר"

כותרות כלכליות

העיתון "גלובס" לא יוצא במוצאי חג, ו"כלכליסט" מקדיש את גליונו לפרויקט חגים ("כתבי 'כלכליסט' נשלחו לסובב את הגלובוס ולמצוא רעיונות לבעיות היומיום של החברה הישראלית"). כותרת "דה-מרקר" היא "מכה למיזמי תמ"א 38: היועמ"ש החליט לקצץ את זכויות הבנייה". "היועץ המשפטי לממשלה: רשויות התכנון בגוש דן ערכו במיזמי תמ"א 38 חישוב נדיב מדי, שאיפשר לעתים להגדיל פי כמה את שטחי הבנייה שבבניין הוותיק. עורכי-דין: היועץ יוצר אי-ודאות שתפגע בקידום פרויקטים. מינהל התכנון חולק על עמדת היועץ וינסה להגיע עימו להבנות", נכתב בכותרת המשנה. לא דווח אם ראש הממשלה ושר השיכון הגיבו לחדשות בדף הפייסבוק שלהם.

"ההונאה שחתכה שליש מהשווי של פולקסווגן ביומיים", נכתב בכותרת אחרת על שער "דה-מרקר". "המנכ"ל החזק של יצרנית הרכב התפטר אמש", נכתב בכותרת המשנה. "הערכות: הוא ידע על התרמית שאיפשרה לדגמי הדיזל של החברה לעבור את בדיקות זיהום האוויר". בעיתון מפרסמים כתבה מתורגמת מה"ניו-יורק טיימס" על המשבר בחברת המכוניות.

ענייני תקשורת

חופש הביטוי. "בפרשת באים-לבנקאים, גוגל ופייסבוק נהפכות לצנזוריות של הדיון הציבורי", נכתב בכותרת כתבה של נתי טוקר ב"דה-מרקר". "פעילות קבוצת באים-לבנקאים הביאה להוצאת צווים נגד העומד בראשה, האוסרים עליו להטריד את מנכ"לי הפועלים ולאומי. הסרת אתר הקבוצה מתוצאות החיפוש בגוגל וסגירת עמוד הפייסבוק שלה מעלות את השאלה באיזו מידה ראוי שחברות האינטרנט יתערבו בתוכן המועבר באמצעותן", נכתב בכותרת המשנה.

"בפייסבוק סירבו להגיב על הסרת העמוד, ומסרו רק תגובה כללית", כותב טוקר. "[...] כעבור כמה ימים פורסם בבלוג 'חדר 404' של עידו קינן כי גם גוגל בישראל החליטה להסיר את עמוד הבית של באים-לבנקאים מתוצאות החיפוש שלה. הסיבה, לפי גוגל, היא צו של בית-משפט שהורה לחברה לעשות כן. כיום, בחיפוש ב–google.co.il, עמוד הבית של באים-לבנקאים אינו מופיע כלל (בניגוד לעמודים אחרים מתוך אתר הקבוצה). בחיפוש ב-google.com, אתר בינלאומי שאינו כפוף לחוק הישראלי, אפשר למצוא את האתר. במענה לפניית TheMarker נמסר מגוגל בישראל: 'אנחנו נענים לצווי בית-משפט תקפים לגבי הסרת תוכן בלתי-חוקי מתוצאות החיפוש'.

"אנשי באים-לבנקאים אומרים כי לא ידוע להם על צו בית-משפט בישראל שהורה לגוגל להסיר את תוצאות החיפוש. מלבד זאת, אתר באים-לבנקאים רשום על שם ערן ורד, פעיל בקבוצה, שלגביו לא הוצא כל צו בית-משפט האוסר עליו להטריד את [ציון] קינן. גוגל עצמה סירבה להשיב לשאלה באיזה צו מדובר. עו"ד יהונתן קלינגר מייצג את ורד בנושא, ופנה לגוגל בדרישה להחזיר את האתר לאוויר. 'ורד טוען שזהו רכוש שלו, ושזו פגיעה בחופש הביטוי', אומר קלינגר. בגוגל סירבו גם לבקשת קלינגר להציג לו את הצו המורה על הסרת האתר. לדברי קלינגר, בגוגל הסכימו להציג לו רק את מספר ההליך – והתברר כי זהו ההליך של קינן. קלינגר אומר כי 'בהחלטה בהליך הזה אין כל צו שאוסר על פרסום של האתר או של עמוד פייסבוק, אלא שאסור לברק כהן להטריד את קינן. במקרה שלנו, ורד, בעלי האתר, הוא צלם וידיאו אקטיביסט שמעולם לא הטריד ולא קיבל שום צו בית-משפט. הוא לא צד פה'".

על הקו. עמודים 18–19 ב"מעריב" מוקדשים לכתבה של יובל בגנו על נסים בר-אל והעמותה שהוא עומד בראשה, לתת-עתיד (עמותת-בת של העמותה המוכרת והמתוקשרת לתת), שנועדה לסייע לבעלות עסקים קטנים הנמצאות "על סף קו העוני". הכתבה נדמית כפרסום סמוי לעמותה ולבר-אל: היא נטולת ביקורת או כל דבר אחר מלבד המסרים שהעמותה בוחרת להעביר, היא מבליטה את בר-אל (שצילומו הוא האייטם הוויזואלי המוביל בכפולת העמודים), היא מדגישה את המסר שלפיו העמותה צריכה לקבל תמיכה ממשלתית, ובעיקר – העמותה ובר-אל מקבלים בגיליון מקום נרחב, נטול כל הקשר או הסבר. אם העיתון קיבל תמורה עבור פרסום הכתבה, מדובר בגניבת דעת חמורה. אם לא – הוא חוטא לכתב ולעמותה בפרסום הכתבה בצורתה זו.

בעולם. "המו"ל הגרמני אקסל שפרינגר מציע 560 מיליון דולר בעבור 'ביזנס אינסיידר'", מדווח "דה-מרקר" על-פי "סוכנויות הידיעות". "ענקית ההוצאה לאור הגרמנית תרכוש את הבלוג הכלכלי 'ביזנס אינסיידר', בעסקה שמעריכה את שווי האתר ב-560 מיליון דולר – כך דיווח אתר החדשות הטכנולוגיות 're/code', מפי מקורבים לשתי החברות".