כשמדברים על מנועי הצמיחה והפוטנציאל האנושי של המשק הישראלי, מציינים שתי קבוצות עיקריות: הערבים והחרדים. החרדים ממשיכים במדיניות תורתם אומנותם עם ניצני זליגה אטית לכיוון לימודים ותעסוקה תלוית השכלה; הערבים עובדים משום שהם אינם מכירים דרך אחרת להתפרנס. התפיסה הישראלית הרווחת קיבעה בתודעה את הערבים כעובדים במקצועות הבנייה, ההסעדה והשירותים, ואינה מודעת לייצוג הערבי במדע, ברפואה, במחקר, בהייטק ובמקצועות צווארון-לבן.

"כמעט שליש מהאקדמאים ורוב מוחלט של עובדי ההייטק הערבים הינם בוגרים של אותם בתי-הספר שהממשלה מנסה עכשיו לשתק. אי-אפשר לדבר על פיתוח ושוויון הזדמנויות ביד אחת וביד השנייה לפגוע בדיוק באותם בתי-הספר שמצליחים לשבור את תקרת הזכוכית", אמר ח"כ איימן עודה בהפגנה הגדולה שנערכה בתחילת ספטמבר מול משרד ראש הממשלה במחאה על המשך הקיצוץ הזוחל בתקציבם של בתי-הספר הנוצריים, השובתים מאז תחילת שנת הלימודים.

בחברה הערבית פועלים 47 בתי-ספר פרטיים ("נוצריים" או "כנסייתיים") המפוזרים ברחבי הארץ ובהם לומדים נוצרים, מוסלמים, צ'רקסים, דרוזים, בדואים, בהאים – וגם יהודים. כמה מהם הוקמו עוד לפני קום המדינה ותוקצבו כמו בתי-ספר "מוכרים שאינם רשמיים" אחרים (בעיקר מערכת החינוך החרדית), וכך יכלו לגבות שכר לימוד נוח. בשל מצבה הקשה של מערכת החינוך הציבורית בחברה הערבית, בתי-הספר הללו הם למעשה הברירה האיכותית היחידה ללימודי המשך בחטיבת ביניים ובתיכון. לפי נתוני משרד החינוך שפורסמו בשנה שעברה, תלמידי החינוך הציבורי הערבי סובלים מפערי תקצוב גדולים לעומת אלו מהמגזר היהודי ובמיוחד הממלכתי-דתי, ומהזנחה בתוכניות הלימודים וסביבת הלימוד.

זו הסיבה שהורים רבים מעדיפים לשלוח את ילדיהם לבתי-הספר הפרטיים גם אם הדבר כרוך בנסיעה ארוכה, ובלבד שיזכו לחינוך טוב יותר. בתי-הספר הללו מספקים תשובה לכל ההורים הערבים המחנכים את ילדיהם לשאוף, להתקדם ולהיות חלק תורם בחברה הישראלית. רובם המוחלט של התלמידים הערבים שלמדו במערכת החינוך הפרטית הם בוגרי לימודים גבוהים בארץ ובחו"ל, כמה מהם בעלי שם עולמי וממציאים בתחומם. ניתן לציין את סגן נשיא אפל העולמית ג'וני סרוג'י מחיפה ואת פרופ' חוסאם חאייק מהפקולטה לכימיה בטכניון (מפתח "האף האלקטרוני" לזיהוי מחלות).

"אנו החתומים מטה, קבוצה של אקדמאים ערבים מהארץ, מביעים את תמיכתנו במאבק של בתי-הספר הנוצריים, המוכרים אך לא רשמיים, במדינת ישראל בכדי להבטיח את זכויותיהם התקציביות, על מנת שיוכלו להמשיך להוביל את השליחות החינוכית והתרומה המשמעותית שלהם לחברה הישראלית", נפתחת העצומה שעליה חתמו למעלה מ-120 אנשי אקדמיה, מחקר, מדע, רפואה, חינוך והייטק ערבים – עצומה שעליה לא קראתם ולא שמעתם בתקשורת הישראלית.

המאבק הציבורי הזה מנסה להציף בתקשורת הישראלית מידע ועמדות שברגיל נדחקים ונאלמים. שמענו על החומוס והפלאפל; שמענו שערבים זורקים אבנים ומפגינים ביום-האדמה; שמענו מראש הממשלה שלנו שהערבים באים בהמוניהם לגנוב לנו את השלטון. אבל לא שמענו על התרומה שהם תורמים ורוצים לתרום לטובת החברה הישראלית בארץ ובעולם, לא שמענו עד כמה הם רואים עצמם בשר מבשרה של החברה הישראלית, ולא שמענו שכעת מנסים לפגוע להם בדבר היקר ביותר – בחינוך דור העתיד.

תחת שר החינוך נפתלי בנט, התקצוב הממשלתי לבתי-הספר יקוצץ עד ל-29%, זאת כאשר מקביליהם החרדיים ה"מוכרים שאינם רשמיים" – זרם החינוך העצמאי החרדי ורשת אל-המעיין של ש"ס – זוכים לתקצוב של 75%–100%. כדאי לבחון את נתוני המעורבות של יוצאי אותם זרמי חינוך חרדי בשוק התעסוקה, ובמיוחד במדע, ברפואה ובהייטק. ובאשר לחובת הוכחת הנאמנות והציונות המוזכרת ביחס לחינוך הערבי – יש להזכיר כי החינוך החרדי אינו חינוך ציוני ולפעמים אף מתנגד לציונות. רוב בוגריו אינם משרתים בצבא, והאחוז הזעיר שמתגייס סופג פעמים רבות יחס מבזה ומשפיל בחברה החרדית. עוד הבדל בין המערכות – בבתי-הספר הנוצריים מלמדים לימודי ליבה.

חרף שביתתם של 33 אלף תלמידים ב-47 בתי-ספר, התקשורת הידהדה את ההכרזה הרשמית על "פתיחת שנת הלימודים כסדרה". הפגנת האלפים (11 אלף, לדברי המארגנים) מול משרד ראש הממשלה החודש (6.9.15) סוקרה באופן סמלי ובקמצנות, והתקשורת בכללותה אינה מנסה להתמודד באופן רציני עם השאלות והסוגיות שעולות מהמהלך ומשמעותן לחברה הישראלית, או עם ההשוואה ליחס הממשלתי לחינוך החרדי.

הרופא הערבי שטיפל בי בבית-החולים החיפאי שבו אושפזתי לאחרונה סיפר לי כי ביום ההפגנה הגדולה ישב מול שידורי החדשות בערוץ 2 ולא מצא לה זכר. במהדורת הערב בחרו בערוץ לדון במשך חמש דקות ארוכות ויקרות בשאלה החשובה: ממה מורכבת עוגת הדבש. סדרי העדיפויות של התקשורת מעוררים תמיהה. ואולי היא פשוט לא כל-כך יודעת איך להתנהל מול שר התקשורת שלה.