ראש בראש

כותרותיהם הראשיות של רוב העיתונים מוקדשות גם היום להתקוממות האלימה בקרב האוכלוסייה הפלסטינית באזור ירושלים ובשטחים. יממה ללא נפגעים מאפשרת לכל אחד מהעיתונים למקד את המבט בהיבט אחר של התופעה.

ב"הארץ" מזהירים מפני האפשרות שכללי הטיפול החדשים בתוקפים יסכנו את אזרחי מדינת ישראל. "המשטרה תפעיל צלפים נגד מיידי אבנים בפזורה הבדואית", מדווחים יניב קובוביץ וברק רביד בשער "הארץ", בהתבסס על "גורמים משפטיים וגורמים במשטרה" ששמותיהם אינם נמסרים לקוראים.

ב"ישראל היום" בוחרים בהפחדה. "סלע במושב התינוק", נכתב במרכז השער של הטבלואיד החינמי באותיות לבנות גדולות על רקע שחור. לצד הכותרת נדפס תצלום של מכונית ובה מושב לפעוטות שעליו נשענת אבן גדולה המוקפת בעיגול אדום.

ב"ידיעות אחרונות", היחיד שאינו מקדיש להתלקחות התקופתית את כותרתו הראשית, מעדיפים לתווך לקוראים את התקרית באמצעות דמותם של קורבנותיה. "פלסטינים שיידו אתמול אבנים על מכוניות ליד הר-חומה פיספסו בסנטימטרים ספורים את ראשה של בתיה גאמס בת החצי שנה, שישבה ליד אמה", נכתב בשער הצהובון של משפחת מוזס לצד תמונתם של התינוקת ואביה. "הנס של בתיה הפעוטה", גורסת כותרתה האינפנטילית של הידיעה, שבה נעשה גם שימוש בתיבה "מזל גדול".

הדיווחים של "ידיעות אחרונות" ו"ישראל היום" נבדלים לא רק בתצלום המרכזי שמלווה את הפניות השער שלהם, אלא גם במסר המורכב על גביהם. אף שבשני העיתונים מובהר כי המקרה של משפחת גאמס הוא רק אחד מבין כמה מעשי תקיפה שאירעו אתמול (ב"ידיעות אחרונות" מדפיסים גם היום טבלה המבליטה את ריבוי התקריות, בליווי הסלוגנים "השטח בוער" ו"הטרור משתולל"), לכל אחד מהעיתונים יש גרסה אחרת בנוגע לטיפול הממשלתי בהתקוממות הפלסטינית – וליתר דיוק, לתפקודו של ראש ממשלת ישראל בנימין נתניהו.

"וינשטיין: מתנגד להחמרה בנוהלי הפתיחה באש", מודיעה כותרת בולטת בכפולת העמודים הפותחת של "ידיעות אחרונות" (ב"מעריב" זו הכותרת הראשית). הכתבים איתמר אייכנר ותלם יהב מדווחים לקוראיהם כי היועץ המשפטי לממשלה "הצליח להביך אתמול את ראש הממשלה נתניהו כשהודיע שהוא מתנגד להחמרת הוראות הפתיחה באש וכן גם לקביעת עונשי מינימום נגד מיידי אבנים ובקבוקי תבערה – וזאת בניגוד לדברים שמסרה לשכת ראש הממשלה במוצאי-שבת".

ב"ישראל היום", כרגיל, תמונת מראה. "רה"מ על התנגדות וינשטיין: הממשלה היא הריבון", מודיעה כותרת שער בולטת. שלושה כתבים החתומים על הדיווח בנושא נמנעים מלהזכיר את הסתירה בין הודעת נתניהו לגרסתו של וינשטיין. תחת זאת הם מצטטים אדם שמזוהה כ"גורם בכיר בלשכת ראש הממשלה": "נתניהו נחוש לקבוע עונשים כבדים על זורקי אבנים ובקבוקים, וכן לשנות את הוראות הפתיחה באש נגד מתפרעים גם בירושלים".

ידיעה בולטת המתפרסמת בהמשך קונטרס החדשות של "ידיעות אחרונות" מרחיבה את החזית נגד ראש הממשלה. "ישראל בסכנה ללא הסכם", נכתב בכותרתה – ציטוט מפי ח"כ יאיר לפיד המתפרסם מתחת לתצלום של פלסטיני רעול פנים וכותרת הגג הסדרתית "הטרור משתולל".

לפיד, מהפוליטיקאים הזוכים ב"ידיעות אחרונות" לקידום קבוע (ועד לפני פחות משלוש שנים בעל טור פופולרי בעיתון), זוכה כעת לסיוע במיתוגו כראש ממשלה חלופי שלו סיכוי ריאלי להחליף את נתניהו, וזאת על אף שהוא עומד בראשה של הסיעה הרביעית בגודלה בכנסת, שאיבדה כמעט מחצית מכוחה בבחירות האחרונות ושרק לאחרונה איבדה גם את בכיר חבריה אחרי לפיד, השר לשעבר שי פירון.

אתמול נשא לפיד נאום מדיני באוניברסיטת בר-אילן. "לא בכדי בחר לפיד להופיע בבר-אילן – המקום שבו הציג רה"מ נתניהו את החזון המדיני שלו בעד פתרון שתי המדינות לפני יותר משש שנים", מציינים יובל קרני ואיתמר אייכנר. "לפיד האשים את נתניהו שהוביל להידרדרות המצב הבטחוני של ישראל, וטען כי נתניהו שיעבד את יחסי ישראל-ארה"ב לטובת האינטרסים הפוליטיים שלו, תוך פגיעה קשה בבטחון ישראל", הם כותבים.

ב"ישראל היום", מנגד, מפעילים את מערכת המגננה הקבועה (החוזרת על עצמה היום בסיקור הפולמוס בנוגע להתנהגותה של שרה נתניהו, ועל כך בהמשך). "חזון לפיד חושף את בורותו המדינית", מודיעה כותרתו של הדיווח על נאומו של חבר-הכנסת, שכנהוג ב"ישראל היום", משמשת להבלטת התגובה לביקורת על נתניהו (מטעם ח"כ צחי הנגבי במקרה זה), ולא לעדכון הקוראים בנוגע לתוכנה של הביקורת עצמה. דבריו של לפיד מובאים בקיצור נמרץ, ואילו דברי הביקורת שהוטחו בו בעקבות הנאום – מימין ומשמאל – מובאים בהרחבה.

לחיזוק הדברים מוגש לקוראים גם מאמר מאת חיים שיין, הנושא את הכותרת "כמה פעמים אפשר למכור אותה סחורה משומשת".

עוד כותרת ראשית

הכותרת הראשית של "ידיעות אחרונות" מוקדשת לקידום פוליטיקאי אחר שזוכה לאחרונה לרוח גבית מהעיתון – שר האוצר משה כחלון. השר, שהתראיין למוסף יום-כיפור שיראה אור מחר, הצהיר בפני סימה קדמון כי אין בכוונתו לחזור לליכוד, וזכה בתמורה להזדמנות להציג עצמו כאדם עממי.

"הייתי בכל הקשיים הקיומיים של האנשים הפשוטים", מצטטת אותו קדמון בידיעה המתמצתת את הדברים שאמר בראיון המובטח. "אני יודע מה זה כשאין כסף לגמור את החודש, שאין כסף לביקור רופא, מה המשמעות של העלאת מסים", אומר לה כחלון. "אני יודע מה זה ביטוח לאומי, תור בבית-חולים, ומה זה חינוך לעניים וחינוך לעשירים. אני בא משם ומרגיש מחויב לטפל בזה".

בחלק אחר של התמצית מזהה עצמו כחלון כחבר טוב של גדעון סער ("אנחנו בקשר רצוף"), פוליטיקאי אחר הזוכה ליחס מיוחד ב"ידיעות אחרונות".

על הודעתו המפתיעה שלפיה הוא מנוע מלטפל בתחום הגז בשל חברותו עם טייקון הגז המוכחש קובי מימון, וזאת חרף הצהרת בחירות מפורשת והפוכה, אומר כחלון כך: "אין ספק שקרתה כאן תקלה. לא הייתי צריך להגיד מה שאמרתי לפני הבחירות. אבל אם הייתי יודע אז שאני מנוע מלעסוק בנושא הגז – הייתי אומר את זה במפורש.

"אמרתי אמת בשעתו. הייתי בטוח שאני יכול לעשות את זה. וכשידעתי כבר שלא אוכל – הבנתי שאני הולך לשלם על כך מחיר ציבורי כבד. הייתי שמח למחוק את כל הסיפור הזה. זה סיפור לא טוב. זה לא מתאים לי. אני מבין לגמרי את הביקורת ואני מכבד אותה. אין לי טענה הכי קטנה אפילו כלפי אנשים שמטנפים אותי. אני מקבל את זה באהבה ומבין את זה. אני חושב ששמרתי על טוהר מידות, וזה מה שהכי חשוב לי".

האם הקשתה קדמון על כחלון ושאלה אותו מה בדיוק פשר קרבתו לבעל ההון הסולד מחשיפה, וכיצד מתיישבת הודעת הנבצרות שלו עם ההכחשות העיקשות של מימון, הטוען כי הוא אינו קשור למונופול הגז? התשובות מחר.

חשיפה

"שר הקליטה זאב אלקין קיבל ב-2012 הלוואה בסך 600 אלף שקל מהאוליגרך הרוסי ולדימיר דובוב, לשעבר מבכירי חברת הנפט הרוסית יוקוס וכיום אזרח ישראלי", חושפת הבוקר ב"דה-מרקר" שרון שפורר.

"בסביבת השר טענו כי ההלוואה מוחזרת כבר כמה שנים בתשלומים בהוראת קבע", היא כותבת, ובצד זה מביאה את תגובתו הרשמית של השר: "ההלוואה נלקחה באישור ובהתייעצות עם איל ינון, היועץ המשפטי לכנסת, ודווחה כחוק לכנסת ולמבקר המדינה מתוקף חברותי בממשלה. [...] אשתו של דובוב היא חברה ותיקה שלי מימי הפעילות היהודית שלנו בברית-המועצות".

דוברות הכנסת, בתגובה, מאשרת את גרסתו של אלקין, בצירוף הסבר שלפיו במקרים שבהם "אין למלווה כל קשר לפעילותו [של הלווה] כחבר-כנסת, אין מניעה בקבלת ההלוואה, ובתנאי שייערך הסכם בכתב שבו יפורטו סכומי ההלוואה ותנאי ההחזר. [...] החוק קובע כי עובד ציבור לא יקבל מתנה באשר הוא עובד ציבור, ולכן אין איסור על קבלת מתנות שניתנות על רקע של קרבת משפחה או חברות אישית שלא נוצרה במשך התפקיד הציבורי או בקשר אליו".

דובוב, מציינת שפורר, סירב להתייחס לדברים.

עוד כותרות

א. כל העיתונים מדווחים על החלטת הממשלה לאשר את הבאתם של 20 אלף פועלי בניין מסין. ב"דה-מרקר", "גלובס", "כלכליסט", "הארץ" ו"מעריב" מדגישים את הקולות המתנגדים למהלך (ובכללם היועץ המשפטי לממשלה), שלפיהם ההחלטה עלולה לפתוח פתח למעשי שחיתות וניצול. ב"ידיעות אחרונות" וב"ישראל היום", העיתון של ההון והעיתון של השלטון (בהתאמה), מסתפקים בפרסום גרסת הממשלה, ובצדה תגובותיהם המברכות של נציגי הקבלנים.

ב. הכרעה נוספת הזוכה לסיקור בכל העיתונים היא גזר דינו של ערן מלכה, החוקר המשטרתי המושחת שהדליף מידע מחקירות בתמורה למאות אלפי שקלים שקיבל מעו"ד רונאל פישר. בית-המשפט המחוזי בירושלים גזר עליו שמונה שנות מאסר. ב"ידיעות אחרונות" מדווחת ליטל דוברוביצקי כי שותפתו של פישר למשרד עורכי-הדין ולספסל הנאשמים, רות דוד, קיבלה אישור לצאת מגבולות ישראל. על הפרק: ביקור בני משפחה.

ג. כל העיתונים הכלליים מדווחים כי בית-המשפט אישר לשב"כ להאריך את תקופת מעצרו המינהלי של פעיל הימין הקיצוני מאיר אטינגר. "בדיון טען אטינגר כי אינו מכיר בבית-המשפט, שלא שופט לפי חוקי התורה", מציין ב"הארץ" חיים לוינסון.

המעסיקה האלימה והמהמר הכפייתי

הנוסחה שלפיה פועל "ישראל היום", העיתון הנפוץ בישראל (לפי סקר חשיפה), כוללת מרכיב מרכזי שתכליתו הסוואה יומיומית של תכליתו התעמולתית: אולי כניסיון לפרוע את ההבטחה ל"עיתונות מאוזנת", גם בכתבות המוטות והמסולפות ביותר תימצא הדרך לכלול, איכשהו, גם את טענותיהם של גורמים ומושאי סיקור המתנגדים למסר המובלט בכותרת.

כך למשל ידיעות על הצהרות לוחמניות של ראש הממשלה וחבריו לקואליציה "יאוזנו" בדרך כלל על-ידי הצהרות מפי חברי-כנסת מהאופוזיציה – והצהרות ביקורתיות כלפי נתניהו (כמו אלו שהשמיע אתמול לפיד) בדרך כלל לא יסורסו לחלוטין, אלא רק באופן חלקי.

המצג הזה, והדגשת הצורך ב"איזון", קורס לעתים קרובות כשהטענות הלא נוחות מפי גורמים ומושאי סיקור נעשות קשות מנשוא מבחינת העורך הראשי עמוס רגב וצוות עורכיו. במקרים כאלה העורכים ישלפו כלי עריכה גס יותר מהרגיל, המפר לרגע את האיזון הקוסמטי: כלי ההסתרה. הגלגול הנוכחי של עוד אחת מפרשות שרה נתניהו מאפשר הבוקר להתרשם שוב מהשימוש שעושה רגב בבימה שהעמיד לרשותו המו"ל, ידידו הקרוב של ראש הממשלה, שלדון אדלסון.

"שרה נתניהו היכתה אותי", מודיעה כותרת בינונית הנדפסת בתחתית שער "ידיעות אחרונות", ציטוט מפיה של אתי חיים, שהועסקה כמבשלת במעון ראש הממשלה בירושלים. "יצאתי מהסלון ובאתי לפתוח את הארון להוציא כוסות של יין. לא שמתי לב שהיא מאחורי. כשפתחתי את הדלת היא נתנה לי מכה ביד. בומבה", מצטט הכתב תלם יהב דברים שאמרה חיים בבית-הדין. "אמרתי לה: 'את הרמת עלי יד? את הרבצת לי עכשיו?'. היא אמרה לי: 'לכי לשטוף ידיים'. אמרתי לה שהידיים שלי יותר נקיות משלה", הוא מוסיף ומצטט.

"עדותה של חיים ניתנה במסגרת פתיחת שלב ההוכחות בתביעתו של גיא אליהו, עובד מעון ראש הממשלה לשעבר, נגד מדינת ישראל", מציין יהב. "אליהו תבע את משרד ראש הממשלה על פיטוריו שלא כדין ועל יחס פוגעני ומתעמר כלפיו במהלך עבודתו", כותבת ב"הארץ" רויטל חובל. "אליהו, בדומה לאב הבית לשעבר מני נפתלי, טוען כי הובטח לו תקן של עובד קבוע, ומשגילה כי אין בכוונתו של סמנכ"ל משרד ראש הממשלה, עזרא סיידוף, למלא את הבטחתו, עזב".

"המצחיק הוא שאחר-כך התבקשתי לכתוב לה מכתב התנצלות. התנאי שלה היה שאני אכתוב לה מכתב התנצלות, למרות שאני קיבלתי את המכה. ועשיתי את זה. רציתי להמשיך לעבוד", מצטט יהב את חיים, שהעידה מכורח צו משפטי (לדבריה, לא רצתה לקחת חלק בתביעה).

כמו ב"ידיעות אחרונות", גם בכותרות הדיווחים של "הארץ" ו"מעריב" הובלטה העדות על תקרית ההכאה לכאורה. ב"ישראל היום", שעורכיו מגויסים לשמירה על תדמיתה של הגברת נתניהו, מצאו דרך לעקוף את העיסוק בנושא הלא נעים מבחינתם: במקום להתייחס לאורחותיה של נתניהו, שעמדו במרכז הדיון אתמול, מקדישים עורכי החינמון את הכותרת לכתבה מאת יהושע בריינר שהתפרסמה אתמול באתר "וואלה".

"דיווח: גיא אליהו הוא מהמר כפייתי החייב כספים לנושיו", קוראת כותרת דיווחם של מתי טוכפלד ועדנה אדטו. הידיעה עצמה נפתחת בציטוט מפי עו"ד יוסי כהן, המייצג את משפחת נתניהו בעניינים שונים, שבמקרה זה מוגדר כ"ידיד משפחת נתניהו".

"מני נפתלי, שידוע כי הוא מנהל מסע השמצות וכזבים מניפולטיבי במטרה להשחיר את פניהם של רה"מ ורעייתו, חבר הפעם לגיא אליהו, שעליו פורסם לאחרונה כי הוא מהמר כפייתי החייב כספים רבים לנושיו", מצטטים טוכפלד ואדטו את עו"ד כהן ("שיטות העולם התחתון שבהן נוקטים מקורבי ראש הממשלה בניסיון להלך אימים ערב הדיון המשפטי ראויות לבוז", מסרה בתגובה עורכת-דינו של אליהו, נעמי לנדאו).

רובה של הידיעה של טוכפלד ואדטו מוקדש לדבריו של כהן ולסיכום הפרסום ב"וואלה", שאחד מהקולות האנונימיים שהובאו בו, שהוגדר כ"בעל חוב", כינה את אליהו "פסיכופת של הימורים" ש"חייב כסף לכל העולם". שלוש פסקאות בלבד מוקדשות לדיון שנערך אתמול בבית-הדין האזורי לעבודה בירושלים, שכלל אינו מוזכר בכותרת או בכותרת המשנה של הידיעה.

תקרית ההכאה לכאורה מוזכרת בקצרה, ובצירוף פסקה שלמה המוקדשת להכחשותיה של נתניהו. בהתאם למוניטין של "ישראל היום", לצד הסיקור המוטה וההישענות על עבודה עיתונאית שביצעו כלי תקשורת אחרים, העורכים דואגים גם להסתיר מידע מהקוראים.

כמו אתמול, גם היום כלל לא מוזכרת, אפילו לא על דרך השלילה, טענתה של המבשלת (ושל אחרים) שלפיה הגברת נתניהו אכן נהגה לשתות כמויות מופרזות של משקאות אלכוהוליים. טוכפלד, אדטו ועורכיהם דאגו להשמיט גם את התייחסותה של חיים לתקרית שאירעה בעת ההכנות לארוחה באחד מסופי-השבוע – לטענתה, לאחר ששולחן האוכל התלכלך בטעות מאבק שנפל מסכך.

"היתה אמורה להיות ארוחה בפאטיו, גברת נתניהו התארגנה למעלה, וראש הממשלה יחד עם אבנר חיכה בפאטיו וקרא עיתון. אני ערכתי שולחן. זה היה בשבת בצהריים. שמנו סלטים על השולחן ובקבוקי שתייה וכוסות. ראש הממשלה ביקש מאיתנו לסגור את הסכך כי היתה שמש. גיא לחץ על המתג, והסכך נסגר", מצטט אותה יהב ב"ידיעות אחרונות".

"לאחר מכן סיפרה חיים ששרה נתניהו נכנסה וראתה את הסכך סגור", כותב יהב, "'גיא אמר לה שהוא סגר לבקשת ראש הממשלה', תיארה. 'כל אותו זמן ראש הממשלה ישב על הספסל ופשוט התעלם. ואז היא אמרה: תוציאו את כל הסלטים, לפנות את השולחן ולערוך מחדש'. אבנר בא ואמר: 'אמא, זה בסדר, לא קרה שום דבר. את שלי אל תפנו'. היא כעסה עליו שהוא נתן לנו כביכול גיבוי. היא צרחה והשתוללה. אני וגיא עמדנו שם מבועתים. היא משכה את המפה וזרקה את הכלים עם הסלטים והחמוצים על הרצפה ואמרה: 'עכשיו יש לכם חמש דקות לערוך לי מחדש'. וכך היה".

חמור? אולי. מעניין? בטוח. אבל לא בעיני צוות העריכה יוצא הדופן של העיתון היומי הנפוץ "ישראל היום".

יוקר הדיור

בשבוע שעבר סיקרו עיתוני הכלכלה דו"ח של קרן המטבע העולמית שלרגע שב והעלה לכותרות סוגיה שרק לפני כמה שנים סוקרה בבהילות מוגברת: יוקר הדיור. אף שאחת הקביעות הבולטות של מחברי הדו"ח היתה כי מחירי הדירות בישראל מנופחים בכ-30% ביחס לשווי שהיה אמור להיות להם, העורכים והכתבים שדיווחו על הממצאים לפני ארבעה ימים נזהרו שלא לנקוב במונח "בועה".

דרור מרמור, עורך הנדל"ן של "גלובס", עושה זאת כעת. "כבר יותר מדי שנים שהם טוענים שזו רק שאלה של מתי ולא של האם תהיה כאן ירידת מחירים חדה בשוק הדיור. מבחינת הכלכלנים, בועה מוגדרת אל מול כוח הקנייה של האזרחים ואל מול מחיר המוצר התחליפי. בנדל"ן למגורים מדובר במשכורות שלנו ובמחירי השכירות. אלה וגם אלה לא קרובים להדביק את נסיקת מחירי הדירות", כותב מרמור במאמר הפותח את מוסף הנדל"ן השבועי של יומון הערב הכלכלי.

"אחרי שפרצנו מזמן את הגבולות המוכרים לכלכלנים, גם הם כמובן לא יודעים איפה זה אמור לעצור. מה בין תמחור יתר של 30% במחיר הדיור בספטמבר 2015 ל-25% בפברואר 2014 או ל-20% בדצמבר 2011?", הוא מוסיף בהמשך. "ואחרי סוף-השבוע האחרון, כשהנגידה האמריקאית החליטה שוב להותיר את הריבית ברמה אפסית (וגם הבורסות ברחבי העולם המשיכו להציג תנודתיות מופרעת שלא ממש מייצרת אטרקטיביות למשקיעים), מוכרחים להודות שאין שום דרך להבטיח שלא נגיע גם ל'תמחור יתר' של 40% או 50%".

אחת הכתבות בהמשך המוסף עוסקת בהשקעות נדל"ן ביבשת אפריקה, במדינות כמו אנגולה, ניגריה, זימבבואה וגיניאה-המשוונית. "בזמן שמאות אלפי פליטים נמלטים מהיבשת, ישנם משקיעים הבוחרים דווקא להגיע אליה. האם על רקע הטלטלות בכל עולם ההשקעות הגיעה העת להשקיע דווקא ביבשת אפריקה?", תוהה הכותב, אורי שוסטר, בפתח הכתבה. תשובתו מורכבת. "בשל השוק המאתגר וכשלי השוק הבולטים, אשר נוצרים ברובם בגלל השחיתות הפושה ברבות ממדינות היבשת ובשל העדר התכנון לטווח הארוך, רוב המשקיעים מעדיפים להיזהר".

מלחמת יום-כיפור

במדור הדעות של "מעריב" מתפרסם היום מאמר שנועד לקעקע תפיסה רווחת בנוגע לאירוע לאומי טראומתי. "יום-הכיפורים בפתח, ושוב חוזרים רבים לימים הקשים ההם של מלחמת אוקטובר 1973 ושואלים מדוע הופתע המודיעין הישראלי, הטוב ביותר במזרח התיכון ואחד הטובים בעולם", פותח כותבו, דוד ארבל, איש מוסד בדימוס ומחבר הספר "שיגיון ללא כיפורים: ההפתעה שלא היתה והאסטרטגיה שכשלה" (עם אורי נאמן).

"האומנם? אני מבקש להזכיר שבמוצאי יום-הכיפורים נאמה ראשת הממשלה גולדה מאיר לאומה, ובין השאר אמרה: 'אזרחי ישראל, היום בצהריים פתחו צבאות מצרים וסוריה במלחמה...', וסיימה משפט זה במלים: 'לא הופתענו'.

"ולא רק זאת. בהמשך אמרה: 'זה מספר ימים נודע לשירותי המודיעין בישראל כי צבאות מצרים וסוריה נערכים למתקפה משולבת...'. האם ראשת הממשלה שיקרה? ואולי את הנרטיב הזה, 'הופתענו', המציאה הצמרת המדינית-בטחונית של אותם ימים על מנת להימלט מדין הבוחר? זכרו שישראל עמדה באותם ימים לפני בחירות", כותב ארבל.

"החל מהדרג המדיני-בטחוני העליון ושר הביטחון משה דיין ועד המטכ"ל וראשות אמ"ן, היתה תובנה מוסכמת על הכל שמצרים לא השלימה ולא תשלים עם כיבוש חצי האי סיני, ובהעדר פתרון מדיני תצא למלחמה. היכן כאן ההפתעה האסטרטגית? שהמלחמה פרצה באוקטובר ולא בנובמבר?", הוא כותב בהמשך, ומוסיף: "אמ"ן אמנם כשל, אך הפתעה לא היתה כאן. בימים האחרונים שקדמו למלחמה הצטברו ידיעות, והרבה סימנים מעידים שכולן היו ידועות למודיעין, על הכנות שעושה הצבא המצרי לפתוח במלחמה בטווח הזמן המיידי.

"כ-12 שעות לפני תחילת המלחמה היה בידי אמ"ן דיווח של ראש המוסד צבי זמיר על החלטה מצרית לפתוח במלחמה ביום הכיפורים. מידע זה הוערך על-ידי הדרג המדיני והצבאי כמהימן, ועל כן גם סוכם על גיוס מילואים (חלקי, מטעמים מדיניים) מיידי. מכאן שגם הפתעה טקטית לא היתה. אפשר לטעון ש'ידיעת הזהב' הגיעה מאוחר מדי ולא סיפקה די זמן להתארגנות, אך הפתעה לא היתה כאן".

זכות הדיבור לתרנגול

"החרדים סירבו לפרסם מודעה נגד מנהג הכפרות – משרד החקלאות הגיב בפשקווילים", מדווח מתי טוכפלד בעמודי החדשות של "ישראל היום". לקראת יום-כיפור, מציין הכתב, יצא המשרד הממשלתי בקמפיין שנועד להניא יהודים מאמינים מקיום המנהג המסורתי. ואולם, הוא כותב, בעיתונים "יתד נאמן", "המבשר", "בקהילה", "הפלס" ו"המודיע" סירבו לפרסם מודעה בעניין. "הסיבה, ככל הנראה, היא כי מנהג הכפרות באמצעות תרנגולים הוא מנהג ותיק", טוען טוכפלד.

בניגוד למה שעשוי להשתמע מהידיעה ב"ישראל היום", מי שיפתח הבוקר עיתון חרדי ייתקל בלי קושי בשלל מודעות ורשימות על הנוהג להחליף את השימוש בתרנגולים במתן תרומה. ב"המבשר" מגדילים ומפרסמים טור תחת הכותרת "זעקת התרנגול". כותבו, הרב י' טוורסקי, מכנה את הפגיעה ביצורים המכונפים "חטא קל" ו"תופעה חמורה המכלה כל חלקה טובה", ומדגיש כי התרנגולים חפים מפשע.

"כך עמדנו לנו בשנים עברו, חבושים בכובעים ובאבנטים, מחזורים פתוחים לפנינו, תרנגולים מקרקרים ומכרכרים מעל ראשינו, ואנו מתנועעים ומניעים את השפתיים באמירת המזמורים המופיעים ב'סדר הכפרות' כמדי שנה, אולם התרנגול עצמו בוהה בנו בעיניים פעורות ומסתכל עלינו כ'תרנגול בבני-אדם'", כותב הרב. "'מה לכם כי נטפלתם אלי להערים על ראשי הצנום את ערימות העבירות שלכם???' – רוגז ורוגן התרנגול, ובצדק – 'אם אינכם מקציבים אף רגע להתבוננות מינימלית במה שאתם עושים?'".

ענייני תקשורת

נתניהו יאסדר. כל העיתונים הכלכליים מדווחים על נסיונה של חברת בזק לבטל את ההפרדה המבנית בינה לבין שתי חברות שבשליטתה, בזק-בינלאומי ויס, באופן שיאפשר לה לחזק את אחיזתה בשוק – יוזמה שעליה דווח כבר לפני כחודשיים, ואימוצה נשקל כעת במשרד התקשורת.

"בתקופתו של מנכ"ל משרד התקשורת הקודם אבי ברגר האפשרות של ביטול ההפרדה המבנית לא עמדה על הפרק, במיוחד כל עוד בזק מסרבת לציית להוראות המשרד ולפתוח גם את רשת הטלפוניה שלה לשימוש מתחרים", כותב ב"כלכליסט" אופיר דור. "אולם מאז כניסתו של המנכ"ל החדש שלמה פילבר למשרד התקשורת חל מהפך מוחלט בגישה לבזק, והחברה זוכה להקלות שלא קיבלה בעבר", הוא מוסיף בהמשך.

"לפי הערכות, המדיניות המקלה עם בזק מגיעה מראש הממשלה ושר התקשורת בנימין נתניהו, שגם אישר לאחר עיכובים רבים את המיזוג בין בזק ל-yes ביוני האחרון, לאחר חודשים שבהם עוכב האישור", טוען דור, והטענה חוזרת על עצמה גם בדיווחים של גד פרץ ב"גלובס" ואמיתי זיו ב"דה-מרקר".

"בזק היא מונופול מוכרז בתחום הטלפוניה ותשתית האינטרנט. לפי הדו"חות האחרונים שלה, החברה גורפת את מרבית הרווח בשוק התקשורת כולו", כותב זיו, היחיד מבין שלושת העיתונאים שהצליח להביא לדפוס גם תגובה מטעם פילבר (המכחיש את הטענות).

"מחסור חמור בעובדים מתפתח ברשות השידור ובעיקר בתחנות קול-ישראל, בשל פרישת העובדים ואי-היכולת של הרשות המצויה בפירוק לשכור לעבודה מחליפים", מדווח לי-אור אברבך במוסף "הערב" של "גלובס". "עד כה, על-פי הערכות ברשות, פרשו למעלה מ-220 עובדים, אם כי מספר זה לא זכה לאישור רשמי", הוא מציין.

"האם הפעם יבוטל סוף-סוף משרד התקשורת?", תוהה אברבך בכותרתה של סקירה המוקדשת לדו"ח ועדת שכטר בנושא שוק התקשורת הישראלי, שהוגש השבוע. מנוסח הרשימה ניתן להבין שהתשובה ההגיונית לקושייה הזאת שלילית. ב"דה-מרקר" מוקדש לדו"ח מאמר מאת נתי טוקר, הנושא את הכותרת "לשחרר את התקשורת מאחיזת הפוליטיקאים".

כתבת השער של היומון הכלכלי מבית "הארץ" מוקדשת לתופעה ישראלית ועולמית שכבר מזמן מכרסמת במודל העסקי של דרכי ההפצה המסורתיות, הנתונות עדיין לפיקוח ממשלתי. "הישראלים צופים יותר בתוכן פיראטי – אבל לא מוותרים על Hot ו-Yes", מודיעה הכותרת הראשית. "66% מהמשתתפים בסקר שנערך עבור 'דה-מרקר' השיבו כי הם גולשים באתרי צפייה ישירה, משתמשים בתוכנות כמו פופקורן-טיים וקודי ומורידים קובצי טורנט", מציין אמיתי זיו בתקציר הנדפס בשער.

הפרויקט של "דה-מרקר" מעניין, אך הוא נארז באופן הפוגם במהימנותם של הנתונים. מי שיקרא את הכתבה עצמה יגלה כי הנתון הסטטיסטי מהכותרת אינו משקף את המציאות: מסיבה שאינה מוסברת לקוראים, הסקר של "דה-מרקר" נערך בקרב יהודים בלבד. לפיכך, ממצאיו אינם מייצגים את טעמם של כלל "הישראלים", כפי שמבטיחה הכותרת המטעה.

עושים לביתם. עורכי "ידיעות אחרונות" ממשיכים להשתמש בעיתונאי רותם אליזרע לשם פרסום ידיעות שיווקיות גם לאחר שמונה לתפקיד כתב הבריאות של העיתון. הבוקר חתום אליזרע על ידיעת תצלום המבשרת למנויי העיתון כי גם השנה הם זכאים לרכוש כרטיסים מוזלים למופע "דיסני על הקרח", שמפעיליו – המיוצגים בידיעה בדמותם של שני בני-אנוש בתחפושות של מיקי ומיני מאוס – "הגיעו סוף-סוף לישראל".

רגב/גולן. מתי גולן מקדיש את טורו היומי בשער האחורי של "גלובס" לשרת התרבות והספורט מירי רגב, שאותה הוא מכנה "אשה פשוטה וחסרת תרבות" (בחלק אחר הוא טוען, משום מה, כי רגב היא אשה נאה וכי "בכך אי-אפשר, ולא צריך, להטיל ספק"). את המאמר חותם גולן בפנייה ישירה לשרה: "אם את, רגב, רוצה שמישהו יכתוב עלייך שאת אשה תרבותית, סדרי לעצמך הזמנה לארוחת ערב אצל בני ציפר מ'הארץ'".