עומדים מנגד
ושוב 'גל חום קיצוני'. לדברי החזאים, הוא לא נדיר. אך מה לגבי העובדה שזאת מחצית השנה החמה ביותר שנמדדה אי-פעם על פני כדור הארץ מאז החלה המדידה? במקום להוות כלי לשינוי חברתי, כלכלי, סביבתי ופוליטי, שידורי תחזית מזג האוויר מהווים קרקע פורייה לאשליית הנורמליות, מזג האוויר הוא 'ביחס לממוצע'."הפינה המשודרת של תחזית מזג האוויר הינה מהבמות המרכזיות לעיצוב התודעה ותחושת אופטימיות. היא משודרת בכל ערוצי הטלוויזיה, ובסופה של כל מהדורת חדשות ברדיו, כמעין שגרה סטטית. לאחר כל הבשורות על המציאות הקשה, מלחמות, אסונות ובעיות חברתיות, ישנה אנחת רווחה קבועה, שהנה עוסקים במציאות 'ניטרלית', 'טבעית' [...]
"במקום לדבר על המקור של כל אלה, לחזות את ההשפעה של האדם על האקלים, החזאים בוחרים לעמוד מנגד. במקום שינצלו את הבמה שיש להם שעה-שעה לפרסום ידיעות על עולם הולך ואובד, על זני חיים שנכחדים בקצב מסחרר ועל המסת הקרחונים, הם נותרים בשתיקתם. הם בוחרים לא לעשות את הקשר בין מזג האוויר הקיצוני למשבר, ובין מעשי האדם להתחממות המהירה של העולם מעבר לכל התחזיות".
את השורות המדויקות הללו כתבה קוראת של עיתון "הארץ", הילה סגל-קליין, בטקסט ששלחה למדור "מכתבים למערכת" לפני כשלושה שבועות. "הארץ" העניק למכתב בולטות יוצאת דופן, הן בדף הבית של האתר והן בסטטוס שפירסם בעמוד הפייסבוק שלו. ובצדק גמור כמובן.
היום מדווח "הארץ" בכותרת בחצי התחתון של עמ' 11, מתחת לשתי תמונות המציגות מראות מחניקים מגל האובך: "שיא של טמפרטורה לילית נשבר בסדום שלשום בלילה". אלא שבגוף הטקסט אין שום פירוט על ההקשר או הנסיבות שבגינן "נשבר השיא של טמפרטורת המינימום הגבוהה ביותר מאז תחילת המדידות [36.5]". ברוח דבריה של סגל-קליין ניתן לומר שההימנעות מהצבת הדברים בתוך הקשר דומה במעט לדיווח על נפילת רקטה ללא אזכור מהיכן נורתה ומדוע.
אם כן, לא רק במהדורות החדשות בטלוויזיה יש ניתוק גמור בין פגעי מזג האוויר לבין הגורמים להם במסגרת הדיווח היומי; זו מנת חלקה גם של העיתונות הישראלית, ובכללה אפילו "הארץ", העיתון המעניק את הסיקור המשמעותי ביותר להתחממות הגלובלית ולנושאים סביבתיים בכלל (מובן שגם בשאר העיתונים לא מצורף הבוקר הסבר לנתון השיא שנמדד).
מומלץ להאזין בהקשר הזה לפודקאסט המצורף בקישור, שהפיק ה"גרדיאן", על הקורות מאחורי הקלעים של קמפיין ענק שיזם העורך הראשי היוצא של העיתון, אלן רוסבריג'ר, בחודשי הקדנציה האחרונים שלו, שקרא לפעולה עולמית נגד ההתחממות הגלובלית. רוסבריג'ר פתח בו בשל הכרתו שזהו הסיפור העיתונאי הגדול ביותר של התקופה, ויתרה מכך, שמקומו איננו בגטאות המוקצים לסיקור סביבתי, כיוון שהוא נושא חברתי-כלכלי-פוליטי במובהק.
בין השמשות
בכותרת הגג של הידיעה המדווחת על פגעי מזג האוויר ב"ידיעות אחרונות" מובטח לקוראים ש"לקראת הערב האובך ייעלם". לעומת זאת, בכותרת המשנה של הידיעה הראשית של ynet שעלתה בשעות האחרונות, הנוסח כבר היה פחות נחרץ: "שיפור באיכות האוויר יחול בהדרגה עם שקיעת האבק עד סוף-השבוע".
מי מהקוראים הפסימיסטים שראה את הסרט "בין כוכבים" שיצא בשנה שעברה, על מפגע אבק עקשן שמשמיד אט-אט את כל היבולים החקלאיים על כדור הארץ, בהחלט עלול לחוש, על רקע חוסר העקביות שמתגלע בדיווחים בימים האחרונים, שהנושא רחוק מלהיות גמור. אולי גם מי שלא ראה את הסרט.
חמינאי, לידיעתך
הכתב המדיני של ynet, אטילה שומפלבי, צייץ אתמול את נייר המסרים של לשכת ראש הממשלה, השוהה כעת בביקור בלונדון. כך זה נראה:
ציוץ של אטילה שומפלבי, צילום מסך
הבוקר הציטוט מופיע כמות שהוא בדיווח של הכתב המדיני של "ישראל היום", שלמה צזנה, על ביקור ראש הממשלה בלונדון, ומיוחס ל"גורם בפמליית נתניהו". מנגד, "ישראל היום" ממשיך לפמפם מסר אחר שיצא מלשכת ראש הממשלה בנוגע להצבעה על ההסכם בסנאט, כפי שדיווח לפני שבוע ברק רביד ב"הארץ": זה הגורס שהציבור הרחב בארצות-הברית מתנגד להסכם. לפי סקר ש"ישראל היום" מצטט היום בשער, שפירסם מכון פיו (שנחשב אמין יותר מהמכון שהעיתון הסתמך עליו כמה פעמים בעבר), רק 21% מהאמריקאים תומכים בהסכם, בעוד ש-49% מתנגדים.
'ישראל, בעזרת אללה, לא תהיה קיימת בעוד 25 שנה' – זוהי הברכה לרגל השנה החדשה המתקרבת שקיבלה אתמול ישראל ממנהיגה הרוחני של איראן, עלי חמינאי. מאחר שאין לנו בארץ כל מחשבות אובדניות – להפך – יש להניח שלאיראנים יש תוכניות מאוד ברורות לגבינו כדי למנוע מאיתנו להגיע לשנת 2040 (שנת תת"א)", כותב בועז ביסמוט בטור המגיב על דברי המנהיג הרוחני של איראן. כותרת המאמר היא: "חמינאי, לידיעתך: גם בעוד 25 שנה נאכל תפוח בדבש".
עוברים לחדר השני
בעוד ש"ישראל היום" מדווח היום באופן "ניטרלי" ו"טבעי" כי "אחרי ארבע שנים: נפתחה מחדש השגרירות במצרים" – וזאת לאחר שלפני ארבע שנים, "בעקבות אירועים דרמטיים שהתחוללו בקהיר, הדיפלומטים הישראלים נאלצו לעזוב" – "הארץ" מספק גם את ההקשר.
כותב ברק רביד: "בשנים האחרונות פעלה שגרירות ישראל מבית השגריר הישראלי, בשל שיקולי ביטחון. הפעילות הדיפלומטית של משרד החוץ הישראלי בבירת מצרים היתה מצומצמת מאוד ובתקופות מסוימות שותקה כמעט לחלוטין. במשך כמה שנים קיימה ישראל מגעים עם ממשלת מצרים בניסיון למצוא מבנה חלופי לשגרירות ולטפל בסידורי אבטחה שיאפשרו לפתוח אותה מחדש, אולם שילוב של גרירת רגליים מצד המצרים ודרישות ביטחון מחמירות של השב"כ גרמו לכך שלא נמצא מקום חלופי לשגרירות". התוצאה: "ישראל נכנעה למצרים, והפכה את בית השגריר בקהיר לשגרירות קבועה".
ב"ישראל היום", לעומת זאת, לא נכתב שהשגרירות החדשה היא בבית השגריר, ויתרה מכך, נטען "שהמעבר לשגרירות לבטח יקל את הפעילות הדיפלומטית השוטפת". לא ברור אם הכוונה היא למעבר מהסלון לחדר עבודה, או להפך (שר החוץ של מדינת ישראל, לא למותר לציין, הוא ראש הממשלה בנימין נתניהו).
מצביעים ברגליים
ארי שביט סבור ש"מיליונים [של פליטים ממדינות ערב] מצביעים כעת ברגליהם נגד הכישלון הקולוסלי של הפרויקט הלאומי הערבי, שלא הצליח להניב אף לא מדינה אחת המשלבת שגשוג עם חירות".
עוד כותרות
ב"הארץ" מביא יהונתן ליס ציטוט של שר הביטחון משה יעלון מכנס סגור בהשתתפות כ-20 פעילי ליכוד, ולפיו "אנו יודעים מי אחראי לפיגוע בדומא [שנרצחו בו שלושה מבני משפחת דוואבשה], אך נמנעים מהעמדה לדין כדי שלא לחשוף מקורות בבית-המשפט".
כל העיתונים מדווחים היום בהבלטה על הרשעתו של חוסיין חליפה, נהג המונית שדקר למוות את שלי דדון בת ה-19 במאי שעבר. ב"ידיעות אחרונות", שם הידיעה על ההרשעה היא ההפניה הראשית בשער, מופיעה הפניית סטריפ שלשונה: "וינשטיין: הכדורגל יישאר בשבת". הידיעה בעמודים 2–3 חוגגת את ההחלטה (הזמנית, עד להקמת ועדה בנושא) בריש גלי, תוך שימוש אינפלציוני בשלל קלישאות כדורגל עבשות. בכך משלים העיתון קמפיין מוצלח בנושא חסר חשיבות. "גרדיאן", מאחוריך.
בעמוד המאמרים של "הארץ", אורי משגב סבור ש"יהודה וינשטיין, חובב אגרוף ידוע, החליט להציל אתמול את הספורט הישראלי מתוהו ובוהו".
עבודה טובה, חיים
"ידיעות אחרונות" מקדיש את כל עמ' 4 לתחקיר המעורר שאלות נוקבות בנוגע להתקשרות של חברת דיפנסיב-שילד, שבראשה עומד גל הירש, המיועד לתפקיד המפכ"ל, עם עיריית ראשון-לציון. בתמצית: לאחר ששתי חברות הגישו מועמדות למכרז שפירסמה העירייה לפינוי מוקשים מחוף הים, החליטה העירייה למשוך אותו; מי שנהנתה מכך היא החברה של הירש, שזכתה בעבודה, וזאת במסגרת הליך "גמיש" יותר של קול-קורא, אף שלא היה לה ניסיון קודם בפינוי מוקשים וחרף העובדה שהצעתה היתה גבוהה פי שניים ממה שהוצע במכרז – כך על-פי הידיעה. כמו כן, נטען, מנהלת הפרויקט מטעם העירייה מסייעת בימים אלה להירש בדברור מועמדותו למפכ"לות.
דא עקא, התחקיר, העושה רושם רציני, אינו של "ידיעות אחרונות" בכלל, אלא של חיים ריבלין, כתב המהדורה המרכזית של חדשות ערוץ 2. "ידיעות אחרונות" מציין אמנם בסוף הפתיח כי "כך עולה מתחקיר ערוץ 2 שפורסם אמש", אולם אין לזה שום אזכור בכותרת הגג, בכותרת העמוד או בכותרת המשנה המפלצתית של הידיעה.
על כל פנים, ב"ידיעות אחרונות" שמחים לאמץ עבודה עיתונאית טובה של המתחרים, כל זמן שהיא מתיישבת עם האינטרסים של העיתון, שהיה המתנגד הקולני ביותר למינוי הירש למן הרגע הראשון שבו נודע על המינוי. לידיעת הסובייטולוגים, גם "ישראל היום" הקצה מקום (חצי עמוד) לממצאי אותו התחקיר שמסבך את מינוי הירש (במקרה הזה, תוך מתן קרדיט במשנה).
דרעי יחתום?
לפני שבועיים טענתי כאן שהמשחק הכפול ששר הכלכלה אריה דרעי משחק בנושא מתווה הגז – מחד הצביע בעדו בממשלה ובכנסת, ומאידך הוא מסרב לחתום על סעיף 52 המסמיך את הממשלה לעקוף את הממונה על ההגבלים (מעקף החיוני להוצאתו לפועל של המתווה) – נובע משיקולי תדמית ציניים: דרעי רוצה להעביר את המתווה, אך אינו רוצה להיות מסומן כמי שפגע באופן אישי וישיר בציבור. לפיכך הוא ממתין למינוי ממונה חדש במקום פרופ' דייוויד גילה המתפוטר, כדי שיעשה את העבודה המלוכלכת עבורו.
היום מפרסם אבי בר-אלי ב"דה-מרקר" את הערכתם של משפטנים בכירים (בלי לנקוב בשמם) כי "אישור מתווה הגז חייב לעבור דרך דרעי – בכל תרחיש", לשון הכותרת. ההסבר: "סעיף היציבות" שכולל המתווה, אחד המרכיבים השנויים ביותר במחלוקת בתוכו, שמטרתו בסופו של יום להפקיע את סמכויות הממונה על ההגבלים בכל הקשור לטיפול במונופול הגז, אינו יכול להיחתם על-ידי אותו ממונה שאת סמכויותיו עתידה הממשלה להפקיע; לשם כך דרוש אישור שר הכלכלה או הכנסת.
ב"כלכליסט" מתריעה כותרת ידיעה מאת ליאור גוטמן ש"הממשלה לא תוכל לחייב את נובל-אנרג'י לספק גז טבעי בשעת חירום", היות שאת מתקניה מפעילים בארץ עובדים שאינם ישראלים ואין בידי אף גורם בממשלה סמכות לחייב את החברה "לרתק" אותם, אלא רק לנהל מו"מ בנוגע להמשך פעילותם בעתות כאלה.
הדברים מצוטטים מתוך דו"ח מבקר המדינה שפורסם אתמול, ושמצוטט גם בשאר העיתונים, אולם תוך מסגור אחר – העיתונים השונים מדגישים פגמים אחרים שמצא המבקר בכל הקשור לחוקים המסדירים את התנהלות המדינה בשעת חירום.
כן, בואו נודה בזה באמת
כפולת האמצע של "ידיעות אחרונות" מוקדשת כולה לקידום מכירות של מוצרי תאגיד אמריקאי, כולל פירוט מלא של שמות המכשירים ומחיריהם. מדובר כמובן בסיקור הפרזנטציה העונתית של חברת אפל, שבה מוצגים כל מכשיריה החדשים. לוגו החברה – שעיתוי ההשקה שקבעה, סמוך לראש-השנה, הוא הרמה להנחתה עבור היצר הקופירייטרי של הטבלואידים – משולב בכותרת הכפולה.
בידיעת העמוד המדווחת על האירוע ב"דה-מרקר", העמוסה בפרטים טכניים זניחים שמצטברים לכדי רצון למות, כותבים אמיר טייג ומיכל הרמתי: "בואו נודה בזה, אין כיום הרבה הבדלים בין המכשירים השונים".
לא להטריח את הקהל
"'זו דוגמה להבדל בינינו לבין שאר התקשורת', הונאן אומר לי. 'העיתונים הארציים והבלוגים הגדולים מתחרים בנו, אבל אנחנו מתמקדים באלמנט האנושי יותר מהם. כשנכתוב על טלפון חדש לא נתעסק במפרט הטכני, אלא באם ואיך המכשיר הזה ישפיע על חיינו וישנה משהו סביבנו'".
הדובר הוא מאט הונאן, ראש דסק הטכנולוגיה של האתר "באזפיד", שהתראיין לאסף גלעד במוסף "כלכליסט". הכתבה – בעלת הכותרת הבאזפידית האירונית והמודעת לעצמה "6 הוכחות לכך ש'באזפיד' ממציאים מחדש את העיתונות (ולא בטוח שבקטע טוב)" (וכזה גם המשנה) – מומלצת לקריאה. כשהונאן נשאל כיצד הוא מדריך את כתביו להביא את הזווית הייחודית האופיינית לאתר מכל אירוע, הוא נותן כדוגמה אירוע כמו זה שערכה אפל אתמול:
"אני אתאר לך איך אנחנו ניגשים לאירועים כמו כנסי טכנולוגיה [...] שכולם מסקרים באותו האופן. לפני הוועידה אנחנו מתכננים המון סיפורים, גם רציניים וגם כיפיים: ניתוח המשמעות של המוצר החדש, כתבה עם כל הסרטונים שאפל שיחררה מרוכזים בווידיאו אחד כי אנשים אוהבים את זה, סיפור שוליים מצחיק שקשור לעניין וכך הלאה. אבל אנחנו לא מעלים הכל לאתר, שזה מאוד שונה מאיך שהרוב פועלים. חלק מהאייטמים שלנו עולים אך ורק כפוסט בפייסבוק, בלי גרסה באתר. אייטמים קצרים יכולים לעלות כתמונה בטוויטר. שם הקהל שלנו. אנחנו רוצים לבוא אליו, לא להטריח אותו".
חסיד אומות עולם
בעמוד העוקב לדיווח של טייג והרמתי ב"דה-מרקר" על פסטיבל אפל מופיע המדור "הכוכבים של ה'ניו-יורק טיימס'", המוקדש לסטיב ג'ובס (התמונה שלו שם לקוחה מאחת מהשקות העבר של אפל). בכותרת המשנה נכתב: "סרט תיעודי חדש חוקר את העבר של אייקון החדשנות כאדם אכזרי, שקרן וחסר מעצורים. ואולם הסיפור האמיתי מורכב יותר – ג'ובס השפיע גם לטובה על חייהם של מאות מיליוני אנשים". איך, אתם שואלים? התשובה בגוף הטקסט: "יותר מ-700 מיליון אייפונים שיצר נמכרו מסביב לעולם [...] מאות מיליוני אנשים מבלים יותר זמן עם האייפונים של ג'ובס, עותקים שלהם ומוצרים נגזרים [...] ג'ובס הצליח ליצור חיבור רגשי בין בני-אדם למכשיר".
ענייני תקשורת
ביקורת המבקר. בראיון ב"24 שעות" משיבה השחקנית מלי לוי לביקורת קטלנית ובלתי עניינית שכתב עליה רוגל אלפר לא מזמן: "מה אתה רוצה שאגיד על זה? ברור שכשאני קוראת ביקורת טובה, זה משמח אותי, וכשאני קוראת ביקורות רעות, אני מנסה לקחת את זה בפרופורציה ולשפר את מה שאני יכולה לפעם הבאה. אבל כשזו ביקורת לא מקצועית, כמו זו, אין לי מה לקחת ממנה".
אחריות ציבורית. לי-אור אברבך מדווח ב"גלובס" כי זכיינית ערוץ 2 קשת נענתה לבקשת יו"ר מועצת הרשות השנייה אוה מדז'יבוז' לדחות את הריאליטי "אמזונס" (במסגרת מו"מ עם רשת), כדי למנוע מצב שבו היא תשודר במקביל ל"הישרדות" וכתוצאה תכפה ארבעה ימי שידור בשבוע של ריאליטי מאותו סוג בפריים-טיים. כך נמשיך אנו הצופים ליהנות מריאליטי בנושאים שונים ומגוונים. בתגובה לידיעה מסרה רשת לגלובס את הדברים הפומפוזיים הבאים: "אנו מעריכים את האחריות הציבורית ואת היוזמה של יו"ר מועצת הרשות השנייה, אוה מדז'יבוז', אשר מיוזמתה פנתה לרשת וקשת בבקשה למנוע שידור של 'הישרדות' במקביל לשיגור של תוכנית מז'אנר דומה בקשת".
אחריות ציבורית (2). ב"דה-מרקר" מדווח נתי טוקר על הצעת חוק של ח"כ ינון מגל, לשעבר עורך "וואלה", להתיר פרסום סמוי בכל גופי המדיה, כולל בפייסבוק, בתנאי שיהיה מסומן. כיום האסדרה של פלטפורמות התקשורת השונות משתנה מפלטפורמה לפלטפורמה – דין הטלוויזיה המסחרית אינו כדין הרשתות החברתיות – אך בעקבות הצעת החוק של מגל, כולן יוכלו להפר את החוק בצורה אחידה.
למען הסדר הטוב. בידיעה ב"הארץ" על הרשעתו של רוצח שלי דדון נכתב: "דוברות בית-המשפט הוציאה לעיתונאים את הכרעת הדין עוד בטרם התקיים הדיון ובטרם שמע חליפה את הכרעת דינו. משפחתה של דדון שמעה מהתקשורת בבית-המשפט את הכרעת הדין".
כפי שוואנונו צפה. ב"ישראל היום" מדווח שמשטרת ירושלים והשב"כ בודקים אם מרדכי ואנונו הפר את תנאי שחרורו בעקבות הראיון לדני קושמרו ב"אולפן שישי".
הערה לסיום. המהדורה הדיגיטלית של "מעריב" עלתה היום לאוויר רק בשעות הצהריים. לא בפעם הראשונה.