"לא מסודרים – בואו לראות את הפספוסים של השחקנים ב'שבוע סוף'", כך נכתב באחת ההפניות ב-ynet לפני כמה ימים. בתמונה קטנה הופיעו שניים מהשחקנים מ"שבוע סוף". אני לא צופה אדוק לא ב"שבוע סוף" ולא ב"מסודרים", אבל אני מספיק מעודכן בשביל לדעת שהשחקנים ב"שבוע סוף" מחקים את השחקנים ב"מסודרים" ומראים מה היה קורה אם הם היו נדרשים להסתדר בסיטואציות אחרות בחיים, כמו לעבוד כמורים בבית-ספר.

"מסודרים" היא סדרת דרמה המשודרת בערוץ 2. היא המקור. היא מתכתבת עם המציאות של מתעשרי ההייטק הצעירים, שביום אחד הופכים למולטי-מיליונרים. המציאות שאיתה היא מתכתבת אינה באמת קיימת כיוון שאף מתעשר הייטק לא מתנהג בראוותנות הפסיכית של תומר, אבל זה חלק מהחן שלה. בדרכה שלה היא אומרת משהו על החברה הישראלית, על הדרכים להתמודד עם עושר, על מה עושר עושה לאנשים.

ההפניה ב-ynet קוראת לגולש לראות קטעי "פספוסים" מתוכנית קומית שמתכתבת עם תוכנית טלוויזיה. המונח "פספוסים" מתכתב עם שמה של תוכנית אחרת בערוץ 2, "פספוסים", שהנחה במשך שנים יגאל שילון ובמהלכה נהג להציג, בין השאר, קטעים משעשעים שצולמו אך נותרו על שולחן העריכה. "פספוסים" של יגאל שלון היא המקור. כך נוצר לו מעגל קסמים שבו תוכנית טלוויזיה מתכתבת עם תוכנית טלוויזיה אחרת.

כדאי להתעכב על מעגל הקסמים הזה, שכן להתכתבות הפנים-ברנז'אית הזו מתלווה מסר. שהרי מהו המסר של "ארץ נהדרת" כאשר היא בוחרת להתלבש על גיא זוהר וקודם לכן על רפי גינת? המסר הוא שכל ניסיון להשפיע על המציאות או לכל הפחות להציג אותה בצורה נלעגת תוך פתיחת קווי מחשבה חדשים, מקוריים וחתרניים ביחס למציאות – נדון לכישלון. משום כך אין טעם לעשות סאטירה על המציאות – שעליה ממילא אין לנו כל השפעה – ולכן נתמקד במתרחש בטלוויזיה ובמה שקורה בה.

ההתמקדות בעולמה הפנימי של הטלוויזיה יוצרת סיטואציות מוזרות. שתיים מהן התרחשו בשני הפרקים הראשונים של "מסודרים", כאשר במהלכם הופיעו הפרשן הכלכלי של "הארץ", נחמיה שטרסלר, שניתח בידענות את מהלכיו של תומר, וסיוון רהב-מאיר מחדשות ערוץ 2, שריאיינה שחקנית ששיחקה כתבת שעובדת בתוכנית שמנחה רהב-מאיר במציאות. ההופעה של רני רהב בתפקיד עצמו כמי שמגן על תומר העניקה חותמת סופית (אך נדרשת) לסיטואציה ההזויה.

הזויה לא פחות היתה החלטתו של עורך אתר "דה-מרקר", איתן אבריאל, לראיין שניים מהשחקנים ב"מסודרים" ולהתייחס אליהם ב"ראיון" כאל ברנשים מהעולם האמיתי, כלומר כאל עשירי הייטק אמיתיים. הראיון סימן את שיאו של תהליך הטשטוש בין המציאות לבדיה הטלוויזיונית. האם איתן אבריאל משחק את עצמו? משחק מראיין? כאשר הוא שואל את תומר, כלומר את אסי כהן, מה דעתו על התוכנית של נתניהו, ואסי כהן, כלומר תומר, עונה – מה אמור הצופה להבין? כנראה שהוא אמור להבין שאפילו הדמויות הפיקטיביות בעולם הדמיוני של "מסודרים" היו רוצות להתראיין אצל אנשי "דה-מרקר". היש לקח חשוב מזה?

לפני כחודש נזעקה שרית סרי. שלמה ארצי קרא קטע מתוך ספרה "תהיו בקשר", ולא נתן לה קרדיט. מסתבר שארצי, כמו גולשים רבים, קיבל את הקטע בדואר האלקטרוני שלו, ובהודעת הדואר האלקטרוני לא נכתב מהיכן נלקח הקטע. ארצי הקריא אותו בלי לתת קרדיט, וסרי נזעקה להגן על המקור.

קרן נויבך טיפלה בסוגיה הזו בתוכניתה ברשת ב' וביקשה ממני להסביר לה ולסרי מה קרה כאן. ניסיתי. הסברתי שבאינטרנט יש בעיה: לא פעם קשה לדעת מהו המקור ומהו העותק. זו טיבה של החיה. מספיק שאדם אחד לא ייתן קרדיט וכל הבאים אחריו, מנותקים מהמקור, ימשיכו לצטט את הטקסט כמו שהוא. הטקסט מפסיק להתכתב עם המקור וזוכה לחיים משל עצמו. זה מה שקרה לטקסט של סרי.

בניגוד לאינטרנט, שטיבו לאבד את המקור כחלק מדפוס פעולתו, ההחלטה של יוצרי "שבוע סוף" להתמקד ב"מסודרים" אינה בלתי נמנעת. "שבוע סוף" עושה פרודיה על סדרת טלוויזיה ועל שחקני הטלוויזיה שמשחקים באותה הסדרה כי זה קל, כי לא צריך לחשוב. לחשוב זה כואב.

ואולם מעבר לעצלות היצירתית, שמובילה ליצירה נחותה מבחינת הערך הקלורי שהיא מספקת לצופיה, היא משדרת מסר סמוי ומסוכן שמציע לצופה עמדת פסיביות חמימה. במקום להתמודד עם המציאות, כלומר עם המקור, אמצעי התקשורת מעדיפים להתמודד עם החיקוי של המציאות (אבריאל עם אסי כהן, "שבוע סוף" עם "מסודרים"), שממילא אינו באמת מחקה אותה.

"גם לכם, הצופים, מוטב להתנתק מהמציאות", אומרת לנו הטלוויזיה שלנו. "הדבר היחיד שחשוב הוא מה שמתקיים כאן, בטלוויזיה. אליה אנחנו מתייחסים, היא נקודת המבט היחידה החשובה. כדי לדעת על מה אנחנו מדברים, אתם לא צריכים להיות מעורים בעולם. מספיק שתהיו מעורים במה שמתרחש בערוץ 2. מה קורה בערוץ 2? התעסקות במה שמתרחש בערוץ 2, כמובן".