בראש סדר היום

כותרותיהם הראשיות של שלושת הטבלואידים הכלליים של ישראל מוקדשות לנושא אחיד: מזג האוויר הקיצוני הפוקד את האזור, שהוגדר על-ידי עיתונאים ומדענים כתופעת טבע יוצאת דופן שמקורה אינו ברור (המומחה של "ידיעות אחרונות" הציע סיבה לכל עת: דאע"ש). מי שיצמצם את עיניו וינסה להתבונן מעבר למסך האובך הצהבהב שכבש הבוקר את השערים יוכל למצוא, בלי קושי רב, את אניצי האג'נדה.

"נתק בין נתניהו לריבלין", חורצת כותרת חד-משמעית המתפרסמת בחלק העליון של שער "ידיעות אחרונות", המשובצת בין דיוקנו של הנשיא לזה של ראש הממשלה. "מאז שהנשיא ביקר בפומבי את התנהלות ראש הממשלה, שורר ביניהם נתק של ממש", מוסבר בכותרת המשנה של הידיעה. "מחלוקת" ו"מתיחות קשה" הם שני מונחים אחרים המוזכרים בכותרות הידיעה, המבוססת על דברים שאמר ריבלין בראיון לגלי-צה"ל, שתוכנו הגיע לידי כתב "ידיעות אחרונות" איתמר אייכנר עוד לפני השידור.

"הישג לאובמה: רוב מוחלט לאישור ההסכם עם איראן", קוראת כותרת בינונית הנפרשת לרוחב חלקו העליון של שער "מעריב". "ניצחון גדול לנשיא ארצות-הברית ברק אובמה במאבק על אישורו בקונגרס של הסכם הגרעין עם איראן", כותב ברק רביד בשער "הארץ". "אובמה השיג אתמול את תמיכתם של 41 סנטורים דמוקרטים בהסכם. הדבר יאפשר לבצע 'פיליבסטר' בסנאט, וכך למנוע הצבעה על דחיית ההסכם, שאותה יוזמים הרפובליקאים".

עמיתו של רביד, חמי שלו, מגדיר את ההישג כ"ניצחון פוליטי מוחץ של אובמה". מוטיב הניצחון חוזר גם בדיווח של "ידיעות אחרונות". "הרפובליקנים עשו לו את המוות ונתניהו פעל נגדו מאחורי הקלעים. זה לא הפריע לאובמה להשיג 41 סנטורים ולנצח בגדול את המתנגדים להסכם הגרעין עם איראן", נכתב בכותרת המשנה של הידיעה, שעליה חתומים ציפי שמילוביץ' ואיתמר אייכנר. "חיוך של מנצח", נכתב בכותרת, המתכתבת עם תצלום מחויך של אובמה שהוצמד לה.

ב"ישראל היום", העיתון שבמהלך החודשים האחרונים התגייס לקמפיין הכושל שנועד לקבור את ההסכם עוד לפני שהתקבל, ולאחר מכן נרתם למאמצים למנוע מהממשל האמריקאי להחילו (מאמצים שבאופן מוזר פסחו על שאר המדינות החתומות על ההסכם), כלל אינם מזכירים בשער את ההישג של אובמה. הפניה זעירה לעדכון היומי בעניין הסכם הגרעין עוסקת בדברים שאמר עליו דיק צ'ייני ("הסכם הגרעין עם איראן – טירוף").

גם מי שידפדף לעמ' 15 של החינמון, שם שובצה הידיעה על דבריו של סגן נשיא ארצות-הברית שכיהן תחת ג'ורג' בוש הבן, יתקשה בתחילה להבין שנשיא ארצות-הברית העכשווי, ברק אובמה, נחל אתמול הצלחה כלשהי. 41 הסנטורים הדמוקרטיים שהעניקו את תמיכתם למהלך שלו (מספר שמאז ירידת העיתון לדפוס כבר הספיק לעלות) אמנם מוזכרים בכותרת המשנה, אך רק מי שיקרא את הידיעה יבין כי 41 קולות הם למעשה "המספר הדרוש כדי להפעיל פיליבסטר ולמנוע כליל את ההצבעה ואת הצורך הפוטנציאלי בווטו נשיאותי", כפי שכותבים ארבעת הכתבים החתומים על הידיעה.

מה כן מבליטים ב"ישראל היום"? את טענתו של "בכיר בישראל", הגורס כי "רוב בציבור ובקונגרס מתנגד להסכם" (באופן מעניין, זהו מסר זהה לזה שמפיצה לשכת ראש הממשלה), והצהרה אנונימית מטעם "הליכוד" שהושמעה במענה לביקורת שהשמיע ח"כ יאיר לפיד על נתניהו. כשי לקוראים מצורף לידיעה עוד תצלום שבו נתפס אובמה עוטה על פרצופו הבעה מצחיקה המזוהה עם קשת הרגשות שבין אכזבה להחמצה. "ייאלץ להטיל וטו?", תוהה הכיתוב שהוצמד לה, המייחל להתממשותו של תרחיש שבשלב זה נראה רחוק מתמיד.

נתניהו

בחירתו של ראש הממשלה לקחת לעצמו אחריות על שורה של תחומים כלכליים שבממשלות קודמות נמסרו לפוליטיקאים אחרים מספקת לו באופן טבעי נוכחות בולטת גם בעיתונים הכלכליים. ב"כלכליסט" קושרים הבוקר בין העשייה של נתניהו בתחום הדיפלומטי לבין העשייה שלו בתחום הכלכלי – וליתר דיוק, בין חלקו בקמפיין הבינלאומי להחרמת איראן למעורבותו במשק הגז.

"דילמת נתניהו", נכתב בגדול מעל כתבתם של נעמה סיקולר ותומר גנון, בצירוף הסבר: "או חרם על איראן, או תחרות במשק הגז". "מתווה הגז שמקדם נתניהו יעמיד במבחן את החוק האוסר על כל מגע עם חברה זרה הפועלת באיראן. אם ראש הממשלה יתעקש ליישם את החוק, ישראל עלולה להבריח שחקנים פוטנציאליים משוק הגז המקומי, ואם יתעלם ממנו, הוא יפעל בניגוד לדרישותיו מהקהילה הבינלאומית", מוסבר בכותרת המשנה.

"כשראש הממשלה בנימין נתניהו עמד על בימת הקונגרס האמריקאי וקרא להתנגד להסכם המתגבש של המעצמות מול איראן, הוא שם דגש על הסרת הסנקציות הכלכליות על איראן והדגיש כי אין להסיר את הסנקציות האלו כל עוד איראן היא מדינה תומכת טרור.

"אלא שמבדיקת 'כלכליסט' עולה שדווקא בישראל, חקיקה הנוגעת לסנקציות כלכליות על איראן שקידם נתניהו בעצמו בקדנציות הקודמות שלו כראש ממשלה לא נאכפת באופן רציני", כותבים סיקולר וגנון. "נתניהו קורא למעצמות שלא להסיר את הסנקציות על איראן בשעה שבישראל עצמה חקיקה בנושא נותרה הצהרתית בלבד.

"אלא שבקרוב תגיע שעת המבחן האמיתית של נתניהו בהקשר הזה, מכיוון שעל-פי מתווה הגז הישראלי, שאותו מקדם נתניהו בכל כוחו, אמורה לשיטתו להיווצר תחרות כלשהי במשק הגז. התחרות הזו אמורה להיווצר באמצעות חברות בינלאומיות שישקיעו במשק הגז ישראל, ויכול להיות שלאותן חברות יש גם קשרים עם איראן", מוסיפים כתבי "כלכליסט", שבהמשך הכתבה מציינים כי "כבר היום ישנם תאגידים זרים שמקיימים קשר מסחרי עם איראן, ובמקביל פועלים בישראל" – ומפרטים.

ראש הממשלה מככב גם במגזין ראש-השנה של "כלכליסט", שם ממתג אותו שאול אמסטרדמסקי כ"דיקטטור נאור", לא פחות.

ביבי

"נתניהו ביטל את ראיונות החג שלו בכלי התקשורת, ובמקומם העלה לאינטרנט סרטון שמפאר את פועלו", מודיעה הפניה קטנה הנדפסת על שער "הארץ". "שומר על זכות השתיקה", עוקצים עורכי "גלובס" את ראש הממשלה, בכותרתו של דיווח מאת לי-אור אברבך. "בלי שאלות קשות", מגחכת כותרת הגג של ידיעה דומה המתפרסמת הבוקר ב"ידיעות אחרונות".

"באופן רשמי, לשכת ראש הממשלה מנמקת את הביטול התמוה באילוצי לוח זמנים ובהכנות של ראש הממשלה לקראת יציאתו לביקור בלונדון היום", מציין איתמר אייכנר, ומוסיף: "נתניהו, אשר ממעט להעניק ראיונות לכלי תקשורת ישראליים, ספג אתמול ביקורת מגורמים שונים על ביטול הראיונות ברגע האחרון".

בהמשך הידיעה מציין אייכנר כי "נתניהו היה אמור להעניק ראיונות חג לשלושת ערוצי הטלוויזיה", וכי "ההערכה היא כי הראיונות בוטלו לאחר שנתניהו סירב להתראיין לעיתונאי ערוץ 10 רביב דרוקר" (קביעה שאינה מתיישבת עם דיווח שהתפרסם שלשום ב"גלובס").

"מרב מיכאלי על ביטול ראיונות החג של נתניהו בכל אמצעי התקשורת: 'ארדואניזם במיטבו'", נכתב בכותרתו של הדיווח בנושא ב"דה-מרקר". "ראש הממשלה ושר התקשורת פשוט לא מאמין שהוא חייב דין-וחשבון לציבור בישראל, וממשיך להתנהל כרדוף שד גם כשהוא מחזיק בשאלטר של העיתונות הישראלית", מצטט אותה נתי טוקר בגוף הידיעה.

גורם נוסף שהשמיע אתמול ביקורת על המהלך של נתניהו הוא כתב "מקור ראשון" אריאל כהנא, שבמאמר שפורסם ב-nrg – אתר חדשות שכמו "מקור ראשון" שייך לפטרוניו של נתניהו, בני משפחת אדלסון – טען כי נטייתו של ראש הממשלה למעט בראיונות אינה עולה בקנה אחד עם הנורמה הרצויה במדינות חופשיות.

ב"ישראל היום" מדווחים על החלטתו של נתניהו באמצעות ידיעה בת כחמישים מלה וטור פרשנות. "בלשכתו הוסבר כי לא מדובר בביטול, אלא בדחייה משיקולי לו"ז", מציין הכתב החתום על הידיעה, שלמה צזנה. "בד בבד, העלה נתניהו סרטון בפייסבוק שבו מנה את הישגיו, תחת הכותרת: 'אבל את זה לא תשמעו בתקשורת'", מוסיף הכתב המדיני, ומונה את ההישגים ("גיוס דעת הקהל בארה"ב נגד הסכם הגרעין, הקמת גדר הגבול, ועוד").

כשירות לקוראים, ועוד יותר מכך כשירות לראש הממשלה, צורף לידיעה הקצרצרה ברקוד שניתן לסרוק באמצעות טלפון סלולרי וכך לצפות בנאום המנהיג במלואו.

בצד הדיווחון של צזנה, על שטח נרחב פי כמה, נדפס עוד מאמר מאת חיים שיין המוקדש להסברת מעשיו של ראש הממשלה ולהמחשת התבונה הגלומה בהם. "זה שנים בנימין נתניהו, כולל בני משפחתו, הפכו להיות מטרות דמות למטווחי רשעות בתקשורת. כל הצהרה או מעשה שלו יגררו מיד מתקפה מתוזמנת על-ידי מקהלה מוכרת, מקהלה שמבוקר עד ערב לא תרפה מביקורת. תמיד אותם 'מומחים', יודעי דבר ושותפי סוד, שיתפתלו בק"ן טעמים להסביר מדוע הוא טועה, פועל ממניעים זרים, משרת טייקונים ומה לא", מסביר שיין, אם כי נמנע מלפרט מדוע נמנע ראש הממשלה מלהתראיין אפילו לשופרו הנאמן, "ישראל היום".

"עם כל הקשיים ותעמולת הכזב שבתקשורת, הישראלים אוהבים את המדינה שלהם, גאים בצה"ל, ולעולם לא יעזבו את המולדת. הגיע הסוף לנדודים", מוסיף שיין בעוד פסקת סיום נטולת מודעות עצמית. "ככל שהתקשורת תוקפת – הציבור תומך", מתומצת המסר בכותרת, ומעלה תהייה מתבקשת: אם עיתונות ביקורתית רק מעצימה את כוחו של ראש הממשלה, מדוע הוא בכל זאת ממאן להתראיין?

עיתונות אובייקטיבית

אל מול הדיווחים הביקורתיים ב"ידיעות אחרונות", ב"גלובס" וב"דה-מרקר" בולט היום דיווח שנדפס בעמודי החדשות של "מעריב", הנבדל מזה של "ישראל היום" רק באורכו. הכתבת החתומה על הדיווח, דנה סומברג, מסכמת את דבריו של נתניהו בסרטון הלשכתי אפילו טוב יותר מצזנה, ונמנעת לחלוטין מאזכור דברי הביקורת על החלטתו הפתאומית.

"נתניהו פותח את דבריו ב'אנחנו עושים המון בשביל המדינה – אני יודע שאתם לא שומעים על זה בתקשורת'", כותבת סומברג.

"ראש הממשלה הוסיף כי 'קודם כל, אני שומר על הביטחון שלכם. אצלי אין הכלה, אין הבלגה. מי שמנסה לפגוע בנו – אנחנו פוגעים בו'", היא מוסיפה. "ראש הממשלה הדגיש את הורדת המסים, המהפכה שמבצעת ממשלתו בתשתיות המדינה, הקטנת מספר הכיתות במערכת החינוך [כך במקור], תגבור הסייעות בגני הילדים וקידום נושא הגז הטבעי". הסיבה לביטול הראיונות כפי שהובעה בהודעת ראש הממשלה מתקבלת כפשוטה, ומוצגת לקוראים כעובדה.

הדיווח של סומברג, כתבת שבמקביל לתפקידה העיתונאי אמונה על פרויקט הפרסום הסמוי של בנק הפועלים ב"מעריב", הוא דוגמה מייצגת לעיתונות מהסוג שפוליטיקאים כמו אופיר אקוניס וישראל אייכלר היו רוצים לראות: כזאת הנאחזת באובייקטיביות אינסטרומנטלית המונעת ממנה לספק לקוראים את התמונה המלאה – שהיא כמובן שראש ממשלת ישראל קיבל החלטה שאינה מאפיינת מנהיגים של מדינות דמוקרטיות, ובאופן פתאומי ותמוה שטרם ניתן לו הסבר ברור.

סומברג בסך-הכל דיווחה, ובאופן די נאמן למציאות, על הודעה שהוציא אתמול ראש הממשלה ועל תוכנו של סרטון שפירסם בעמוד הפייסבוק שלו. לדבריו של נתניהו יש כמובן חשיבות ציבורית, והם גם מעוררים עניין מסוים; ואולם, במקרה זה הצגתם כפשוטם, בלי הקונטקסט המתבקש, משכפלת את מהותם – שהיא תעמולה שלטונית.

עיתונאי אינו צריך להתעלם ממסר רשמי שמפיץ השלטון (אם כי הוא רשאי לעשות כן כשהוא מוצא לנכון), אך כשהוא מפרסם אותו כפי שהוא, בלי להציף אל מעל לפני השטח את מה שבבירור משתמע ממנו, הוא מוותר על תפקידו כגורם מתווך – המסוגל לעבד מידע ולחשוף את מהותו האמיתית – והופך בעצמו לחלק ממכונת התעמולה.

עיתונות מגויסת

באופן סמלי, הידיעה של סומברג נדפסת לצד ידיעה מגויסת אחרת, המוקדשת לברכת שנה טובה ששלח הרמטכ"ל, גדי איזנקוט, לקציני ונגדי צה"ל, מאת הכתב הצבאי נועם אמיר. לצד ציטוט קצר מתוך הברכה מדפיסים ב"מעריב" את האיגרת במלואה, אף שהיא נטולת כל ערך חדשותי.

קמפיין

מאבק דת שהתגלע לאחרונה מאפשר לעורכי "ידיעות אחרונות" לבצע מעשה שהם בדרך כלל נמנעים מלעשותו: לקרוא לציבור לצאת לרחובות ולמחות נגד התנהלות ממשלתית בעייתית, ובכך לשנות את נתיבה. כצפוי מעיתון שנמנע מלאתגר את הסדר הכלכלי הקיים, העילה היא לאו דווקא נושא מרכזי הצפוי להשפיע על חייהם של כלל תושבי המדינה – כי אם כדורגל, וליתר דיוק החלטתם של עסקני כדורגל להשבית את המשחקים עד שיימצא פתרון חוקי שיאפשר להמשיך לקיימם בימי שבת.

האופן שבו נארז הסיקור נראה כאילו נשלף מסרגל הכלים של "דה-מרקר", המרבה בקמפיינים של עיתונות אקטיביסטית: משבצת בולטת בשער העיתון מתמצתת את הבעיה ("שבת בלי כדורגל") וקוראת לקוראים לסור למוסף הספורט. מי שייקח לידיו את המוסף ייתקל בעמוד שער שנכבש באופן לא שגור על-ידי מאמר מאת בכיר עיתונאי "ידיעות אחרונות", נחום ברנע.

הכפולה הפותחת מוקדשת כמעט כולה לפרשה, באמצעות סיכום גלגוליה ותיאור הפרק הנוכחי במאבק. במרכז השער, בלב המאמר של ברנע, משובצים דיוקנותיהם של שלושת האישים שעל-פיהם יישק דבר, ושעליהם יש ללחוץ: יו"ר ההתאחדות לכדורגל עופר עיני, היועץ המשפטי לממשלה יהודה וינשטיין ושרת התרבות והספורט מירי רגב.

הטור עצמו נחתם בקריאה לפעולה: "עיני הפוליטיקאים בממשלה, גם עיני היועצים המשפטיים, נשואות אל הציבור. אם אוהדי הכדורגל יזעקו על עונג השבת שנגזל מהם, השלטון ימצא דרך להשביע את רצונם; אם ישתקו, יחטפו. אלה החיים".

עוד כותרת ראשית

בצירוף מקרים לא שכיח, מדור הספורט של "ידיעות אחרונות" חולק הבוקר כותרת ראשית עם "הארץ". "ההתאחדות תשבית את הכדורגל, מירי רגב לוחצת לשינוי הסטטוס-קוו", מודיעים עורכי העמוד הראשון של "הארץ" לקוראיהם. כמו ב"ידיעות אחרונות", גם ב"הארץ" ממסגרים את הסיפור ככזה החורג מתחום הספורט (כותרת הגג, "המאבק על השבת", ממצבת אותו כחלק ממלחמת דת).

הכתב החתום על הידיעה הראשית, דור בלך, מגיש לקוראיו תקציר של השתלשלות העניינים וסיכום של מסיבת העיתונאים שקיימה אתמול השרה רגב, זו שבה הצהירה כי "קבוצות שלא רוצות, לא ישחקו בשבת" (כפי שמתמצתת הכותרת). "השרה נראתה מבולבלת מעט אתמול במסיבת העיתונאים", כותב בלך, ומציין כי רגב "הכריזה כי הליגה היתה אמורה להיפתח היום והתעלמה משני המחזורים שכבר התקיימו, או מהעובדה כי כדורגל משוחק בשבת ולא ברביעי".

בהמשך הכתבה נדרש בלך לפלונטר משפטי הצפוי להקשות על השרה להוציא את תוכניתה לפועל. "השבת היא אולי הכותרת, אך בעקבות החלטת שופטת בית-הדין לעבודה אריאלה גילצר-כץ, שקבעה לפני כשלושה שבועות כי ההתאחדות לכדורגל עוברת על חוק שעות עבודה ומנוחה, באופן מעשי לא ניתן גם לשחק בימי שישי וראשון", הוא כותב, ומנמק זאת בכך שאלו הם ימי המנוחה של שחקני הכדורגל המוסלמים והנוצרים.

"אם לא די בכך, בליגת-העל אסור לקיים משחקים בימי שלישי, רביעי וחמישי במרבית שלבי העונה, עקב חוקי אופ"א האוסרים על עריכת ליגות בימי המשחקים של המפעלים האירופיים. לפיכך, לאורך שבועות רבים מהעונה ייאלצו כל משחקי ליגת-העל להתקיים בימי שני בלבד".

עוד כותרת

"אקוניס שוקל להתמודד לראשות העיר תל-אביב" (יהונתן ליס, "הארץ").

מונופול הגז

כתב האנרגיה של "כלכליסט", ליאור גוטמן, מקדיש היום כתבה שלמה להיבט שכמעט אינו עולה לדיון בהקשרו של משק הגז הצומח של ישראל. "חברות הגז פטורות מאחריות לנזק סביבתי", נקבע בכותרת. "מתווה הגז שראש הממשלה מקדם וטיוטת תקנות הנפט שפירסם משרד האנרגיה מזניחות את ההגנה על הסביבה במסגרת פעילות הפקת הגז", מוסבר בכותרת המשנה.

"הסכנה הסביבתית העיקרית מהקידוח הוא דליפת קונדנסייט, מוצר לוואי של תעשיית הגז המשמש חומר גלם להפקת דלקים, שבמקרה של דליפה לים 60% ממנו צפויים להישאר במים ולזהם את הסביבה הימית. כיום מופק קונדנסייט ממאגר תמר ונמכר בעיקר לבית-הזיקוק של פז באשדוד", כותב גוטמן.

"המשך קידוחי הגז והפקת הקונדנסייט, תוך התעלמות מהסיכונים של דליפות מקידוחים אלה – פגיעה בתיירות, הפרעה להתפלה והפקת החשמל והשבתה של הסחר הימי – עלולים להמיט אסון כלכלי על מדינת ישראל", מצטט כתב "כלכליסט" את מאיה יעקבס, מנכ"לית עמותת צלול. "המשך קידוחי הגז ללא חקיקה מתקדמת, פיקוח ראוי, מוכנות מוכחת ומנגנוני הגנה סביבתיים וכלכליים נאותים מסכן את כלכלת ישראל לא פחות מהמונופול", היא אומרת לו.

כחלון

ב"ידיעות אחרונות" ממשיכים גם היום לספק לשר האוצר משה כחלון סיקור מחבק הממתג אותו כפוליטיקאי המיטיב עם הציבור. העילה הפעם: החלטתו להוזיל את המס על משקאות אלכוהוליים, שהודלפה אתמול לעיתון הכלכלי של קבוצת התקשורת ומזכה אותו היום בכותרת הראשית של המוסף הכלכלי "ממון", הנדפסת על גבי תצלום ארכיון שלו בפאב לצד צעירים מאושרים למראה.

שיעורו הגבוה של המס על משקאות אלכוהוליים הוא תולדה של החלטה שקיבל לפני שנתיים שר האוצר הקודם, יאיר לפיד, מהפוליטיקאים המועדפים על "ידיעות אחרונות" אז והיום. בעוד שההחלטה להפחית את המס ממוצבת הבוקר ב"ממון" כהישג של השר הנוכחי, מעניין לחזור לשער המוסף מלפני שנתיים: כשהתקבלה ההחלטה להעלות את המס, שתוארה כבשורה מרה לציבור, נעשה מאמץ מיוחד להרחיק ממנה את לפיד, שכלל לא הוזכר בשער.

ענייני תקשורת

חופש הביטוי (1). "למרות ההבטחה של נתניהו: סעיף סתימת הפיות בחוק רשות השידור ייכנס לתוקף", גורסת כותרתה של ידיעה מאת כתבי "דה-מרקר" צבי זרחיה ונתי טוקר. "בשל תהליכי החקיקה הנדרשים, הסעיף ייכנס לתוקף עד לביטולו עם תום הפגרה אחרי החגים", נכתב בכותרת המשנה. "במשרד התקשורת מבהירים כי החוק לא ייאכף בשום צורה", נטען בידיעה.

חופש הביטוי (2). עמוד השער של "גלריה", מוסף התרבות היומי של "הארץ", מוקדש לסרט שהקרנותיו בישראל בוטלו בלחץ פעילי ימין. "אחרי הביטול השלישי של הקרנת 'רעד בעזה', הפעם בירוחם, השיג מבקר הקולנוע של 'הארץ' עותק לצפייה", נכתב בכותרת המשנה לרשימה, שעליה חתום אורי קליין. "לסרט, שמציג שיטה לא משכנעת במיוחד לטיפול בנפגעי טראומה ברצועה, אין כל ערך קולנועי. ובכל זאת, חייבים להקרין אותו כמה שיותר – כדי שהפחד לא יביס אותנו".

שקיפות. שי ניב מגולל ב"גלובס" את נסיונה של עמותת "הצלחה" לקבל לידיה את יומניהם של מנהלי בתי-חולים גדולים. "גורם בכיר במערכת הבריאות טען היום בשיחה עם 'גלובס' כי בקשות מסוג אלה לא ישיגו שקיפות, אלא יביאו את המנהלים הבכירים להימנע מראש מתיעוד פגישות וישיבות 'רגישות'", כותב ניב במשפט החותם את הכתבה.

אומנות כתיבת הפתיח. "מבקש להשאיר ציטוט לראש העיר צור למשנה שלו אוזן..... שולח תמונות הדמיה של הפרויקט" הוא המשפט הפותח של ידיעת נדל"ן שחיבר מאיר תורג'מן מ"ידיעות אחרונות", הנדפסת היום במוסף הכלכלי של העיתון. עורכיו ב"ממון" אמנם שכחו להסיר את הוראת העריכה מהטקסט שהוגש לקוראים, אך לפחות זכרו להשאיר את ציטוטיהם של דב צור ודורון אוזן.

טלוויזיה מסחרית. ב"גלובס" מדווח לי-אור אברבך כי הרשות השנייה פתחה ב"הליך הפרה לכאורה" נגד חברת רשת בגין קידום תכנים מטעמה במהדורה המרכזית של ערוץ 2. "על-פי הוראות הרשות השנייה, לזכייניות אסור לקדם בחברה-הבת שלהם – חדשות 2 – את תכניהן, אלא אם יש בהן מרכיב חדשותי חשוב", מציין אברבך. שני המקרים העומדים במרכז ההליך הנוכחי נוגעים לקידום התוכניות "שוברי קופות" ו"אקס פקטור".