מתווה הגז
הסדרת משק האנרגיה בישראל עולה היום לכותרותיהם של כמעט כל העיתונים, בעקבות הצבעה על מתווה הגז אתמול במליאת הכנסת. גיבורו הבלתי מעורער של הסיקור אינו יצחק תשובה או אחד ממנהליו, גם לא העומד בראש חברת נובל-אנרג'י המאיימת על ממשלת ישראל, וגם לא שר האנרגיה יובל שטייניץ או אחד מהרגולטורים שעסקו במתווה. גם לא אריה דרעי, שר הכלכלה והאחראי על רשות ההגבלים העסקיים, שמי שעמד בראשה התנגד למתווה ואף התפטר בשל כך.
מי שדחף עצמו לקדמת הבמה והפך עצמו למוקד הסיקור בנושא מתווה הגז הוא ראש הממשלה בנימין נתניהו. זהו נתניהו שנמצא כעת בשיא כוחו, אחרי שהצליח להגדיל את כוחה של מפלגתו בבחירות הכלליות האחרונות, ואחרי שהצליח להביס את קבוצת התקשורת החזקה שהשחירה את דמותו והתגייסה לטובת יריביו, וכשלצדו עומד העיתון הנפוץ במדינה, המפיץ בנאמנות כל מסר שיוצא מלשכתו.
נתניהו מגיע למרכז הבמה בפרק הזה של מחזה הגז בעידן תקשורתי שבו לראש הממשלה המניות הרבות ביותר בעיצוב תדמיתו, מול תקשורת חלשה כלכלית ומאותגרת פוליטית. למרות כל זאת, ואולי בגלל כל זאת, הדמות הנשקפת מהסיקור היום היא של אדם שיכור כוח, פופוליסט שזחיחותו מונעת ממנו להבחין בחולשותיו. האופן שבו ממצק וממחיש נתניהו עצמו את הרושם הזה הוא באמצעות ניפוק הצהרות כוחניות המבליטות את הפער בינן לבין המציאות והישגיו של נתניהו בפועל. נתניהו, שתלונות על תקשורת עוינת מלוות אותו מתחילת דרכו הפוליטית, יכול להאשים כעת רק את עצמו.
תצלום אחד, של נתניהו מוחא כפיים לעצמו, מופיע בשני העיתונים היריבים, "ישראל היום" ו"ידיעות אחרונות", ומספר את הסיפור כולו. "נתניהו חוגג את אישור המתווה, אתמול בכנסת", נכתב בכיתוב התמונה על שער "ישראל היום". "ההכרזה על תוצאות ההצבעה עוררה פרץ של התלהבות ברה"מ, שפצח במחיאות כפיים באמצע הכנסת – עד שהיו"ר אדלשטיין ביקש 'להפסיק את המחיאות'", נכתב בכיתוב התמונה בעמ' 6 ב"ידיעות אחרונות".
נתניהו לא רק מחא כפיים לעצמו, אלא גם שיחרר לפייסבוק סרטון וידיאו ממסיבת עיתונאים הכולל את ההתבטאות היהירה: "כשאני רוצה משהו, אני משיג אותו", שנאמרה ביחס למתווה הגז. בסרטון ששיחרר אחר-כך הוא קובע כי "התקשורת לא מראה לכם" את הישגיו. לרוע מזלו, לא רק העיתון החנף "ישראל היום" מציג לראווה את פיסת הזחיחות הזו, אלא גם העיתונים האחרים, המספקים את התמונה המלאה של ההצבעה אתמול בכנסת.
"הממשלה אישרה כבר מזמן את מתווה הגז, ואתמול הצטרפה אליה גם הכנסת. 'יש עוד מכשול אחד, אבל כשאני רוצה להשיג משהו, אני משיג אותו, יהיה גז לישראל', הכריז ראש הממשלה נתניהו בגאווה לאחר ההצבעה", נכתב ב"ידיעות אחרונות", שלאורך הדרך הציג עמדה התומכת במתווה הגז ובאינטרסים של חברות מונופול הגז, "אך חציית אותו מכשול – סעיף 52 שמחייב את אישור שר הכלכלה כדי לעקוף את התנגדות הממונה על ההגבלים לעסקה – נראית עדיין רחוקה מתמיד. ברגע האחרון נאלץ אתמול נתניהו לדחות, שוב, את ההצבעה על אותו סעיף בעייתי, ובכך הותיר למעשה את גורלו של מתווה הגז תלוי באוויר". ההצבעה שכן התרחשה אתמול, נכתב בהמשך, היתה סמלית בלבד, שכן הממשלה אינה זקוקה לאישור הכנסת כדי לאשר את המתווה.
"זמן קצר לאחר שהכנסת אישרה את מתווה הפשרה המתגבש מול מונופול הגז וראש הממשלה הצהיר – 'כשאני רוצה משהו, אני משיג אותו' – מונופול הגז הבהיר לכולם מי הבוס החדש במשק האנרגיה הישראלי", נכתב בתמצית טורו של אבי בר-אלי על שער "דה-מרקר". "בהודעה קצרה רמזה נובל-אנרג'י כי אינה רואה עצמה מחויבת לפיתוחו של מאגר לווייתן, גם אם המתווה יאושר. אלה כללי המשחק החדשים, והעיתוי שנבחר על-ידי נובל כדי להציגם הוא לא פחות מהשפלה קשה לנתניהו, והצצה לעתיד הקודר שצפוי לישראל". כותרת העיתון היא "הכנסת תומכת במתווה, אבל נובל לא מתחייבת להפיק גז מלווייתן".
ראש הממשלה בנימין נתניהו מוחא כפיים לאחר היוודע תוצאות ההצבעה בכנסת על אישור מתווה הגז, 7.8.15 (צילום: יונתן זינדל)
"למרות הסיוע שקיבל ראש הממשלה מראש מפלגת ישראל-ביתנו אביגדור ליברמן, שנסע לחו"ל בלי להתקזז, הוא נכשל בניסיון לאתר ח"כ נוסף שיאפשר לו לזכות ברוב בהצבעה המהותית" על נטילת הסמכות לעקיפת הממונה על ההגבלים מידיו של שר הכלכלה אריה דרעי, נכתב במוסף "ממון".
"יהיה גז לישראל, הדבר הזה יושג" הוא ציטוט אחר של נתניהו החוזר בסיקור היום. גם זה ציטוט סמלי מאוד, שבו הצליח נתניהו לדחוס בשש מלים את הסתירה הבלתי מובנת המנחה אותו בכל הקשור למתווה הגז. הגז לא יהיה, משום שהוא כבר כאן – יוצא ממאגר תמר. מתווה הגז אינו מגשים את הקביעה "יהיה גז", אלא בדיוק ההפך: הוא מחליש את מסקנות ועדת צמח המגבילות את היצוא ומביא לכך שהגז לא יהיה לישראל, אלא ישווק מחוץ לה. מתווה הגז מחליש את הביטחון האנרגטי ואת ה"יהיה גז" בכך שהוא אינו מחייב הנחת צינור שני מתמר ומשאיר את משק האנרגיה תלוי על שערה. מתווה הגז גם פוגע ב"יהיה גז" בכך שהוא אינו כופה את פיתוח השדה השני, לווייתן, וכולל ויתורים נוספים לחברות המתהמהות בפיתוחו.
"כל עוד נתניהו מתעקש על המתווה הנוכחי, משק הגז אינו מקודם וסיכויי פיתוח לווייתן קטנים", מסכמת כותרת המשנה לראשית של "כלכליסט". "הגז הטבעי שהתגלה במימי ישראל לפני 6 שנים חולל מהומות פוליטיות אדירות. ראש הממשלה שם את יוקרתו על מתווה הגז שגיבש מול דלק ונובל, ומוכן לעשות הכל כדי לאשר אותו. אבל הוא צריך להודות שעליו לחשב מסלול מחדש", נכתב בכותרת המשנה לכתבה עצמה.
"זו שעת ההכרעה הגדולה ביותר של נתניהו, הזמן שלו להיות מנהיג באמת. דרך אחת להשיג את מבוקשו היא לתחמן. למשל, שדרעי ייצא לנבצרות כדי שמישהו אחר יחלק במקומו היתרים להפעיל את הכדורגל בשבת, כפי שדרש ממנו בית-המשפט השבוע. במקרה כזה, נתניהו יתפוס לרגע את מקומו של דרעי כשר הכלכלה ויאשר על הדרך את מתווה הגז", כותבים נעמה סיקולר, שאול אמסטרדמסקי וליאור גוטמן בסופו של הניתוח, ואף מציעים דרך אחרת. אבל האם מי ש"לא נכנע לפופוליזם" וחוזר שוב שוב על סיסמאות כמו "להוציא את הגז מהאדמה", רק כדי לקנח ב"כשאני רוצה משהו – אני משיג אותו", מסוגל לחשב מסלול מחדש?
קריקטורה של יונתן וקסמן בפתח גליון "כלכליסט", על התחמקותם של יו"ר כולנו שר האוצר משה כחלון ושל חבר כולנו שר השיכון יואב גלנט מלהצביע בקשר למתווה הגז. סיעת כולנו כפתה על שאר חבריה להצביע בעד המתווה (מתוך דף הפייסבוק של העיתון)
ברור שלא. בוודאי כשיש מי שמספק לו מראה אטומה לגמרי. "החלטת הכנסת לאשר את המתווה משקפת נאמנה את הלכי רוח העם", קובע מתי טוכפלד, הפרשן לענייני רוח העם של "ישראל היום". נתניהו החליט שלא להביא להצבעה את ההחלטה המשמעותית יותר, שלה המשמעות האופרטיבית ביחס למתווה הגז – וזאת משום שהעריך כי יפסיד. אם כך, האם רוח העם היא בעצם נגד מתווה הגז? בהמשך מתלונן טוכפלד על "שלטון הפקידים". אכן, מה לנו עם הדמוקרטיה והמבנים המורכבים שהיא כופה על שליט שרק רוצה להשיג את מה שהוא רוצה.
מסקנת הסיקור בעיתוני היום מדהימה למדי. היא מוכיחה שקומץ עיתונאים ופעילים המחויבים לאינטרס הציבורי מסוגלים לסכל החלטה בעייתית ותמוהה שלמימושה נרתמו ראש הממשלה על כל כוחו והסרים למרותו, השר הממונה על התחום, המועצות הממשלתיות, הרגולטורים (ומי שלא – הוזז מתפקידו), משרד האוצר, התקשורת המרכזית וכמובן חברות הגז עתירות המשאבים. נתניהו מתהדר בכך ש"הכנסנו שיפורים במתווה", אלא שהשיפורים במתווה נעשו רק אחרי שאותו קומץ – והמומחים שהצליח לסחוף איתו – הצליח לכופף את ידו של נתניהו, שמצדו ניסה לאשר את המתווה במחשכים, בלי שהמאשרים אותו יזכו לקוראו.
אותם עיתונאים, פעילים ומומחים, שלא הרוויחו ממון או שווה ממון, ושפעלו נגד האינטרס החומרי הישיר שלהם, תרמו לעיכוב החוזר ונשנה של הוצאתו לפועל של המתווה. עיכוב שהוא הכותרת האמיתית והישרה לאירועי אתמול בכנסת. עיכוב שחיזק את כוח המיקוח של הממשלה מול החברות, אותו כוח מיקוח שנתניהו נראה היה נחוש למסמס כליל.
זו היתה יכולה להיות מסקנה אופטימית, אלא שקומץ כזה, אפקטיבי ככל שיהיה, אינו מסוגל לחלק את תשומת הלב שלו לעשרות הנושאים המרכזיים האחרים שדורשים טיפול עיתונאי ואזרחי מסור. ההתמקדות בעיכוב מתווה הגז הביאה, מיניה וביה, להזנחתם של נושאים כמו המאבק האקטואלי על תקציב הביטחון, למשל. עיתון או שניים, תוכנית רדיו או שתיים, אינם מספיקים. כדי להביא לשינוי קבוע וממשי יש להרחיב את שדרת העיתונות המחויבת לשליחות ציבורית. לרוע המזל, בנוף העיתונות המאוזנת שלנו, נראה שהדבר לא יקרה בזמן הקרוב.
כשאני רוצה משהו – אני משיג אותו
"למרות לחצי נתניהו: העלאת המס על משאבי הטבע נותרה בחוק ההסדרים", מדווח צבי זרחיה ב"דה-מרקר".
כשאני רוצה משהו – אני משיג אותו
"ה'סופרטנקר לביורוקרטיה' של נתניהו לא הביא לבניית אף דירה", נכתב בכותרת ידיעה של נמרוד בוסו ב"דה-מרקר". "ועדות הדיור הלאומי, שהקים נתניהו בעקבות המחאה החברתית ב-2011, היו אמורות לקדם בנייה מהירה ולשחרר חסמים ביורוקרטיים. מדו"ח חדש עולה כי ב-2012–2014 אושרו בוועדות רק 36 תוכניות – ולא נבנתה מכוחן אפילו דירה אחת", נכתב בכותרת המשנה. "החברה להגנת הטבע נגד הווד"לים: רק 1% מהתוכניות אושרו", נכתב בכותרת הדיווח של אורי חודי ב"גלובס".
כשאני רוצה משהו – אני משיג אותו
מתוך דף הפייסבוק של ראש ממשלת ישראל בנימין נתניהו, היום (צילום מסך)
זרים
"תוכניות האיחוד-האירופי: 160 אלף פליטים ייקלטו ביבשת", נכתב בכותרת "הארץ", השאובה מהעיתונות הבינלאומית. זהו מספר גדול מזה שנקבה התוכנית הקודמת, של 40 אלף, אולם המכסה "עדיין קטנה מכדי לטפל במשבר הפליטים באירופה. לפי הערכות, עד סוף השנה ייכנסו לגרמניה לבדה כ-800 אלף פליטים". "גרמניה הקצתה 6 מיליארד יורו לטיפול בפליטים ב-2016", מדווחת סוכנות בלומברג ב"דה-מרקר".
נח קליגר, האחראי על זכרון השואה ב"ידיעות אחרונות", כותב טור פרשנות בענייני הפליטים מסוריה בעמודי החדשות של העיתון. "מה שנשמע כמו נבואה אפוקליפטית הופך במהרה למציאות: הפליטים המוסלמים יביאו להיעלמות השפה, המסורת והתרבות האירופית, ויגרמו לקץ 'אירופה הקלאסית'".
"גרמניה זקוקה לידיים העובדות של המהגרים", נכתב בכותרת כתבה של מיכאל פרל ב"כלכליסט".
בנקים
"שטרום מתכנן רגולטור פיננסי חדש לביטוח, לפנסיה ולאשראי חוץ-בנקאי", נכתב בכותרת דיווח של מירב ארלוזורוב ב"דה-מרקר". "משרד האוצר ובנק ישראל פתחו חזית חדשה בעימותים ביניהם: מי יפקח על שוק האשראי החוץ-בנקאי הצומח", נכתב בכותרת המשנה. "מרבית הסיכויים הם שמשרד האוצר ינצח בקרב, ויקים בקרוב את המפקח הפיננסי הגדול בישראל".
"מוטי זיסר מסר עדות על פרשת המין בבנק הפועלים", נכתב בכותרת ידיעה של אפרת נוימן ב"דה-מרקר". "ביום חמישי הגיעו פרקליטיו של זיסר למשרדי יחידת להב 433 ומסרו את החומרים שברשותם. מקורב לפרשה מסר כי זיסר הציג אתמול גם מידע חדש לחוקרים – נוסף להקלטות שבהן נשמע בכיר לשעבר בבנק מספר על הפרשה".
"מתי הביטקוין יחליף את השקל, והאם המהפכה הדיגיטלית תעלים את הבנקים?", שואל אמיר טייג ב"דה-מרקר".
משטרת ישראל
"ידיעות אחרונות" ממשיך בקו הסיקור האגרסיבי כלפי המשטרה. אתמול התרעם בכותרתו הראשית על כך שהחקירה הפנימית הביאה רק להעברה מפיקוד של קצינים בכירים ולא להדחה מהמשטרה. היום מוקדש עמ' 4 לידיעת המשך (רועי ינובסקי). הכותרת, "שלב חילופי ההאשמות", מטעה משום שחילופי ההאשמות (או ליתר דיוק, גלגולי האחריות) התופסים את רוב הידיעה שאובים מדיווח של ערוץ 10 על פרוטוקולים של עדויות בפני ועדת הבדיקה. החלק האקטואלי בידיעה מתרכז בפתיח, שם נכתב כי כמה מהנבדקים יערערו על החלטות הוועדה, הליך שגרתי למדי. אם מתועד בעמ' 4 ב"ידיעות אחרונות" "שלב חילופי האשמות" עדכני שפרשת הרצח במצעד הגאווה הגיעה אליו, הרי שזהו השלב שבו "ידיעות אחרונות" מאשים את המשטרה בהתנהלות מחדלית, ואלה חילופים במעמד צד אחד.
המתקפה נמשכת גם בניסוח השאלה היומית במוסף: "האם העונש שקיבלו השוטרים שנמצאו אחראים למחדל ברצח שירה בנקי מספק?". וגם בתשובות: "אין ספק שאת הרצח של הנערה המתוקה והיפהפייה, שירה בנקי, ניתן היה למנוע, אם רק היתה יד מנהלת", "לצערי לא עושים די בנושא תאונות הדרכים ומתייחסים להרוגים ולפצועים כאל רע הכרחי" הם ציטוטים מהטור העונה בחיוב לשאלה.
החברה האזרחית
בחוק ההסדרים נותרו שלושה סעיפים בלבד בפרק הבריאות, אך "השפעתם על שוק הרפואה הפרטית עשויה להיות ניכרת", כותבת רוני לינדר-גנץ ב"דה-מרקר". "קופות החולים והביטוחים לא יוכלו עוד לתת החזר על בחירת מנתח פרטי. על הרופאים במערכת הציבורית ייאסר להפנות מטופלים אל הפרקטיקה הפרטית שלהם. רק בית-החולים ישלם את שכרו של מנתח", מפרטת כותרת המשנה.
"מכל הרפורמות בתחום המזון נותר הקורנפלקס", מדווחים רוני זינגר ושאול אמסטרדמסקי ב"כלכליסט".
הרב הראשי דוד לאו אומר ליהודה שוחט ב"24 שעות" של "ידיעות אחרונות" כי יש לבטל את חוק השבות במתכונתו הנוכחית, המכירה כיהודי במי שסבו היה יהודי. "לדעתי חוק השבות שהיה נכון לשנים ההן, כשעשו השוואה למי שנרדף על-ידי הנאצים, כבר לא נכון לימינו, אלא אם ישראל מחליטה להיות מדינת סעד של כל העולם".
השלטון המקומי והשלטון הכללי
הוויכוח על "התקצוב הדיפרנציאלי" בשלטון המקומי והתהיות בדבר תוכניותיו הפוליטיות של ראש עיריית תל-אביב מתערבים זה בזה בסיקור.
"ברקת: העשירים מתנערים מרשויות חלשות; חולדאי: ברקת מפלג את השלטון המקומי", נכתב בכותרת דיווח של ליאור דטל ב"דה-מרקר". "חולדאי נגד הרצוג: 'להקדים את הפריימריז'", נכתב בכותרת דיווח של יובל קרני ב"ידיעות אחרונות". "ראש עיריית תל-אביב, ששוקל בחיוב להתמודד על ראשות השמאל: 'יש להתכונן לבחירות כאילו שהן מחר'". "מתקפת ראשי הערים על ראש עיריית ירושלים ניר ברקת", נכתב בכותרת ידיעה אחרת בעיתון.
אתמול התפרסם במדור הדעות האחורי של "הארץ" מאמר מאת רון חולדאי שבו הביע את דעתו על התוכנית לתקצוב דיפרנציאלי. "שיהיה ברור: ערים מאוזנות תקציבית כמו אשדוד, באר-שבע וחדרה אינן 'ערים עשירות', כפי שטוען ברקת. חיים בהן בני המעמד הבינוני והנמוך, והם עובדים קשה מאוד. הצלחתן היא תולדה של מאמצים אדירים של העומדים בראשן, תכנון כלכלי נכון וזהיר והרחבת שיעור משלמי הארנונה ומאבק במשתמטים. כולם משלמים וכולם מקבלים, והתוצאה היא שיפור מתמשך בתשתיות, בחינוך וברווחה. כך נהפכה חולון לפנינת תרבות ומוקד משיכה לילדים, ראשון-לציון מושכת משפחות מכל רחבי הארץ, באר-שבע מתייצבת כבירת הסייבר, ואשדוד ואשקלון פורחות למרות איומי הרקטות.
"כעת יהיה על תושבי הערים הללו לשלם על ההצלחה הזאת ולהעביר את הכסף שנגבה מהם לערים אחרות כמו ירושלים, וליהפך שוב לפושטות יד ורגל. מעולם לא היתה עיננו צרה בתקציבים הנוספים שמקבלת ירושלים, אבל כדאי לזכור כי על-פי דו"ח המבקר, כפי שדווח ב'כלכליסט', רק כמחצית מאוכלוסייתה משלמת ארנונה, ולעומת זאת היא זוכה לתקציבים ייחודיים. חשוב מאוד לסייע לתושבי הערים החלשות, אולם 'תקצוב דיפרנציאלי', כפי שהוא מוצג כרגע, איננו הדרך. הטיעון שמשתמשים בו אנשי האוצר הקוראים ל'צדק חלוקתי' הוא פופוליסטי וציני. צדק חלוקתי משמעותו חלוקה הוגנת של כלל המשאבים הלאומיים, כולל עודפי המסים, התקציבים הפוליטיים והמענים המיוחדים – ולא רק של המשאבים החסרים של הרשויות המקומיות".
עוד כותרת ראשית
תחפושת פורימית המציגה את כליאת ג'ונתן פולארד בידי ארה"ב, בית-שמש, 2014 (צילום: יעקב לדרמן)
"תיק פולארד נפתח", נכתב בכותרת הראשית של "ידיעות אחרונות", המקדמת כתבה של שמעון שיפר שתתפרסם בעיתון ביום שישי. "תיק פולארד" אינו תיק סגור, ופרטי הפער בין דמותו של המרגל כפי שהתעצבה בציבור לבין האמת סביב הפעילות שקדמה למאסרו ("הכספים, הסמים, הפאניקה", מתמצתת כותרת המשנה) אינם חסויים באופן מיוחד. בכל זאת, בהתחשב באווירה הפטריוטית והמאוזנת שכובשת את השיח הציבורי, יש הישג גם בסיכומם והבאתם בהבלטה לציבור. אם כך אכן יהיה, נראה ביום שישי.
לקחי סבנה
"היה מאכזב מאוד לשמוע את מה שהם אמרו", מצטט איתי שטרן את משה זונדר, תסריטאי "סבנה", על דבריהם של אהוד ברק, בנימין נתניהו ושמעון פרס בתום הקרנת הבכורה. "הם דיברו אך ורק על הרוח הייחודית לסיירת מטכ"ל שעולה מהסרט, אבל לא אמרו מלה שקשורה להידברות ומשא-ומתן עתידי עם הפלסטינים. האסטרטגיה של מדינת ישראל מול החוטפים באירוע החטיפה של סבנה היתה של הונאה, אבל זאת לא יכולה להיות אסטרטגיה של מדינה לאורך שנים".
פרספקטיבה
במדור הדעות של "ידיעות אחרונות" כותב גדעון עשת על סקר או ניתוח זה או אחר שחישב את "ההפסד הצפוי מחגי תשרי". "האם שכרו של מישהו נפגע כתוצאה מהחגים? התשובה שלילית. מה שאולי קורה הוא שהרווחים של בעלי העסקים יותר קטנים משהיו אילו כולם עבדו".
עושים לביתם
"ידיעות אחרונות" ממשיך לרתום את המערכת העיתונאית שלו לקידום מיזם מסחרי של רשת בתי-אבות ("אולימפיאדת הזקנים" או "אליפות גיל הזהב" של חברת מגדלי הים התיכון). היום מראיין דני ספקטור את סמנכ"ל התפעול של הרשת במוסף היומי של העיתון, כולל שאלת הזהב: "ואם לא בא לי לרוץ, יש לי מה לחפש באירוע הזה?" (התשובה: ברור שכן).
ענייני תקשורת
חדשנות. התמונה המלווה את סיקור "פסטיבל החדשנות" ב"דה-מרקר" היא של הכנס "אשתקד".
מאמצים מאוחרים. "הישראלים צורכים יותר תוכן מבשאר העולם, אך עדיין לא אימצו את הנייד", מדווח ב"דה-מרקר" נתי טוקר על-פי ניתוח של חברת אאוטבריין.
פרוטקציה. "מחאת הדבוראים" נגד כריתת עצים על-ידי רשות הטבע והגנים זוכה לדיווח ב"ידיעות אחרונות" (עמיר בן-דוד וגואל בנו). במרכז הידיעה: כוכב הריאליטי לשעבר נועם טור, העוסק בכוורנות, יחד עם אשתו, הזמרת והידוענית קרן פלס, "שהצטרפו אתמול למחאת מגדלי הדבורים". עמיר בן-דוד וגואל בנו, החתומים על הידיעה, לא מציינים כי פלס היא בעלת טור קבוע במוסף סוף-השבוע של העיתון.
איתות. תוכנה של "פגישה סגורה" בין "אחד המועמדים המובילים לממונה על ההגבלים", הכלכלן הראשי של רשות ההגבלים ד"ר אסף אילת, לבין "עורכי-דין ממשרד גורניצקי" מוצאת עצמה פרושה על פני כמעט עמוד שלם ב"כלכליסט", תחת הכותרת החד-משמעית "ברוב המקרים תוכלו לתת לעצמכם פטור" (לפי אילת, לפסק הדין החמור של העליון במשפט רוזנהויז יש דווקא, מה אתם יודעים, "מסר מקל").
כותרת הגג מספקת פרשנות תקשורתית לפרשנות המשפטית של אילת: "הכלכלן הראשי של רשות ההגבלים בפרשנות שהמגזר העסקי יאהב". רגע, אבל מי בוחר בממונה? ועדת איתור בראשות מנכ"ל משרד הכלכלה ובהשתתפות נציג מטעם נציב שירות המדינה, המשנה ליועמ"ש ומומחים ואנשי אקדמיה בתחום ההגבלים – או המגזר העסקי ועורכי-דין הזוכים ל"פגישות סגורות" עם בכירים ברשות?