ריבוי טורי הדעה שנשים חתומות עליהם (חבל שרובם תחת כותרות מז'אנר "זעקתה של אם", אבל זה כבר עניין למאמר אחר) ותוכניות הפאנל שנשים משתתפות בהן, הביאו לעולם נגע לשוני משונה: "אשה דעתנית". האשה הדעתנית, קווים לדמותה: היא אשה, כן, בכך אין שום ספק, אבל גורו לכם, על שום שהיא אינה אשה סטנדרטית. חריגה בדורה, מופזת באור יקרות, מורמת מעם ונישאת עלי מגדר - היא אשה, אבל גם דעה יש לה. לפעמים אפילו שלוש דעות, ובמקרים חריגים באמת - כך לפחות מספרת האגדה - תריסר. כן, כזו היא האשה הדעתנית: כמו חולת פסוריאזיס, נוצרייה אוונגליסטית, אם יחידנית או שרת אוצר, כך גם היא ניחנה בסממן חריג, שמן הראוי לציינו לאלתר: האשה הדעתנית איננה אשה מן היישוב - האשה הדעתנית שייכת לתת־מגדר.

איור: בתיה קולטון

זה אולי המקום לציין שדעתנות ככלל, ואין זה משנה אם היא גברית או נשית, היא מן המעלות הכי מוערכות־יתר־על־המידה שיש: רק משום שאדם משמיע דעה, זה עוד לא אומר שהיא לא טיפשית, והבהילות שבה אצים כולם לשלוף את דעתם בכל דבר ועניין - החל מ"כוכב נולד" וכלה בתקציב הביטחון - היא לאו דווקא עדות לתבונה יוצאת דופן. אבל דעתנות נחשבת למחמאה, על כך אין עוררין, ו"דעתנות נשית" לא כל שכן. זו גם אולי הסיבה שנשים מקדמות את הסופרלטיב הזה בעצמן: זה נשמע להן כנראה כמו סוג של הישג, שיש לנפנף בו ולהטמיעו בשיח. מאחר שאיש אינו מדבר על "גברים דעתנים", בפועל הצירוף רק מחדד את ההבדלים: נשים מתאבזרות בדעות, כפי שהן מתאבזרות בתיקים; אצל גברים, לעומת זאת, זה בא בילט־אין.

נעה ידלין כותבת ב"מעריב"

גיליון 69, ספטמבר 2007